WP_Post Object
(
    [ID] => 26952
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-01-28 14:52:59
    [post_date_gmt] => 2018-01-28 12:52:59
    [post_content] => 
מגורי הבקר – רפת וסהר
רֶפֶת היא מקום משכנו של הבקר, כאמור: "גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים" (חבקוק ג, יז), וזה מופעהּ היחיד של המילה במקרא. צורת היחיד באה לראשונה במשנה: "מצא ברפת אינו חייב בה" (בבא מציעא ב, י), ולעיתים קרובות המילה באה בצירוף "רפת בקר". מין המילה נקבה. צורת הרבים רפתות עולה בספרות ימי הביניים (ספר תרומת הדשן, המאה ה־14; שו"ת רדב"ז, המאה ה־15), והיא כנוהגת כיום.

עוד מצאנו בספרות חז"ל את המילה סַהַר – מעין מכלאה מגודרת, כנראה עגולה. הסהר שימש לעיתים לשיכון בהמות בקרבת מגורי האדם (שביעית ג, ד; עירובין ד, א ועוד) לצד הדיר והרפת.
מגורי הצאן
הצאן במקרא הוחזק במִכְלָאוֹת – שטחי כליאה מגודרים: "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן" (תהלים עח, ע), "לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים" (שם נ, ט). בעברית המתחדשת מכלאות שימשו לא רק להחזקת צאן אלא גם להחזקת בעלי חיים אחרים: "מכלאות סוסים וחמורים", "מכלאות בקר" (משה מרדכי יובל, לימודי הטבע, 1836); "מכלאות החזירים" (ח"נ ביאליק, האמנות הטהורה, 1920). צורת היחיד היא כנראה מִכְלָא, אך בהיקרותה היחידה בתנ"ך היא כתובה דווקא בה"א: "גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן" (חבקוק ג, יז). בפיוט ובספרות העברית החדשה אפשר למצוא את הצורה המתבקשת מִכְלָא. לצידה נוצרה בראשית המאה העשרים הצורה מִכְלָאָה בגזירה לאחור מן הריבוי 'מכלאות', והיא הנוהגת בימינו. כיום מִכְלָאָה היא מקום מגודר להחזקת חיות באופן כללי (בהקשרים מסוימים גם לכליאת בני אדם).

מושג מקראי קרוב הוא גְּדֵרוֹת, כגון בדברי משה לאנשי ראובן וגד "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם" (במדבר לב, כד). המילה מתועדת בתנ"ך בהקשר זה רק ברבים, וצורת היחיד שלה יכולה להיות גָּדֵר, גְּדֵרָה או גְּדֶרֶת. במונחי גידול הצאן של ועד הלשון משנת תש"ב (1942) נקבע המונח גְּדֵרָה במשמעות 'מקום גדור ובלתי מכוסה להלנת צאן'.

מַרְבֵּץ מן השורש רב"ץ ('שכב', 'נח') הוא מקום מנוחה לצאן ולבעלי חיים אחרים. המרבץ מופיע במקרא פעמיים: בנפרד "מַרְבֵּץ לַחַיָּה" (צפניה ב, טו) ובנסמך "לְמִרְבַּץ צֹאן" (יחזקאל כה, ה).[1] המילה נכללה במילון למונחי הצאן משנת תש"ב (1942) במשמעות 'מקום שמרביצים צאן למנוחה', אך נראה שכיום אינה משמשת. בספרות חז"ל מצויה מילה קרובה – תַּרְבֵּץ או תַּרְבִּיץ – בהוראה 'גן', 'חצר' ובהשאלה 'מקום תורה', 'מקום לימוד', ומשימושיה של המקבילה האכדית tarbaṣu עולה שגם מילה זו ציינה ביסודה מקום לצאן.

עוד מילה מקראית המציינת לפי מקצת הדעות את מקום הצאן היא מִשְׁפְּתַיִם, ככתוב: "לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים" (שופטים ה, טז; וראו גם בראשית מט, יד). לפי פרשנויות אחרות הכוונה לסלים או לכיריים (מקום שפיתת הסירים).

בספרות חז"ל הומרו המילים המקראיות האלה במילה דִּיר מן השורש דו"ר הקרוב לשורש גו"ר, אשר ממנו גם המילים דִּירָה ומָדוֹר. לעומת הדירה המשמשת בספרות חז"ל למגורי האדם, הדיר הוא משכנם של בני הצאן, כגון "הכונס צאן לדיר" (בבא קמא ו, א), וגם מחסן לעצים, כגון "לשכת דיר העצים" (מידות ב, ה). בתחילת המאה העשרים החלו גם חזירים לשכון בדיר, ובו הם שוכנים גם בימינו: "[האב] לקח וכלא את בנו ברפת, דיר חזירים ממש" (העם עתון לאומי, 9 ביולי 1931).

דִּיר או דֵּיר?

בכתבי יד הנחשבים מייצגים נאמנים של לשון המשנה (כתב יד קאופמן, כתב יד פרמה) באה ביחיד הצורה דֵּיר או דֵּר בתנועת e, למשל "אבל אם היה דֵיר או סהר או חצר" (עירובין ב, ג).[2] גם חריזת פיוט מן המאה העשירית מלמדת על ההגייה בצירי: "בעד שלום העדר / בלי מכלה ודיר / בפרץ אין כסדר / איש גודר גדר'" (סליחה מאת שלמה הבבלי). נראה שבהשפעת ה־י הנכתבת במילה החלו עם הזמן להגותה בחיריק. בגרסאות מנוקדות של המשנה מעדי נוסח מאוחרים יותר (כתבי יד תימניים, דפוסי ליוורנו למשנה ועוד) אנו מוצאים את צורת יחיד בניקוד דִּיר, וכך רגיל בימינו.

______________________
[1] בדומה לצורות המקראיות מַרְזֵחַ (בנפרד) ומִרְזַח־ (בנסמך). אך היו שראו בהן שתי מילים נפרדות, כגון בן־יהודה במילונו.
[2] פעם אחת במשנה באה גם צורת הזוגי 'דיריים' (נדרים א, ג). בכתב יד קאופמן צורה זו מנוקדת דווקא בתנועת i: 'כַדִּירַיִים', ואילו בכתב יד פרמה היא מנוקדת בתנועת e כביחיד 'כַּדֵירָיִים'.
    [post_title] => מגורי הבקר והצאן
    [post_excerpt] => כיום הצאן דָּר בדיר והפרות ברפת. מניין המילה רֶפֶת וממתי המילה דִּיר? ואיפה עוד שכנו הבקר והצאן בימי קדם?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%a6%d7%90%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-02-01 11:38:14
    [post_modified_gmt] => 2022-02-01 09:38:14
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=26952
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 21429
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-05-28 10:37:36
    [post_date_gmt] => 2017-05-28 07:37:36
    [post_content] => 
1. כְּרָב הוא:
אפשרות ג: כְּרָב הוא חלק מ'מחזור זרעים' – שיטה חקלאית שבה מחליפים באופן מחזורי את סוגי הגידולים הנזרעים בשדה לצורך השבחת הקרקע. יש כמה סוגי כרב: בחלקם נותנים לשדה מנוחה מלאה, בחלקם חורשים ואין זורעים ובחלקם זורעים רק גידולים המטייבים את הקרקע. המילה כְּרָב מקורה בארמית התלמוד.
צמח התבלין קימל נקרא בספרות חז"ל כְּרַוְיָה (על פי היוונית), וזהו שמו התקני בימינו.

2. אֲפָר הוא:
אפשרות ד: אֲפָר הוא אחו. המילה אֲפָר מקורה בספרות חז"ל, למשל: "ואלו הן מדבריות [בהמות בר] – כל שרועות באפר ואינן נכנסות ביישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי שבת מה ע"ב). בעברית החדשה 'אפר' משמש בטקסטים ספרותיים, למשל: "בָּאֲפָרִים אֵין קֵץ / אָדֹם עוֹלֶה הַסְּתָו" (יורם טהרלב, "זר של נרקיסים").


3. נִיר במקורות אינו:
אפשרות א: נִיר במקורות אינו שטח פתוח.
בירמיהו נאמר: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים" (ד, ג). למילה ניתנו כמה פירושים: שדה חרוש, שדה שנועד לחרישה, תלם שנחרש, פעולת החריש.
בספרות חז"ל מבחינים בין שלושה סוגי שדות: בּוּר (שדה לא מעובד), נִיר (שדה חרוש),, זֶרַע (שדה זרוע).
ראו עוד: עבודת האדמה.

4. עידית היא:
אפשרות ב: עידית היא אדמה משובחת.
ההפך מעידית הוא זיבּוּרית (אדמה גרועה).
בעברית החדשה הורחבה המשמעות של צמד המילים: עידית מציינת דבר בעל ערך גבוה, וזיבורית – דבר חסר ערך.
ראו עוד: עבודת האדמה.

5. מניין לנו חקלאות?
אפשרות א: המילה חקלאות מקורה במילה הארמית חֲקַל (=שדה).
בארמית של התלמוד חקלַי או חקלַאי הוא 'איש שדה', ומכאן גם השם המופשט חַקְלָאוּת. הַכְנסת המילה לעברית מיוחסת לדוד ילין.

6. איזו מילה אינה מעולם החקלאות?
אפשרות ג: המילה עֲרֵבָה אינה מעולם החקלאות.
בלשון חז"ל ערֵבה היא קערה גדולה ללוש בה את הבצק וגם גיגית או שוקת.
גְּדֵרָה היא שטח מגודר לצאן.
עֲזֵקָה היא שדה שעדרו אותו.
שְׁדֵמָה היא שְׂדה תבואה או כרם.
שְׁדֵפָה היא תבואה שלקתה בשידפון (מכת יובש).

7. איזו מילה אינה מחלה של צמחים?
אפשרות ד: חֲלַגְלוֹגָה אינה מחלת צמחים אלא שם של צמח.
חלגלוגות נזכרות בספרות חז"ל, והן מזוהות עם הצמח רְגֵלָה.
גַּחֲלוֹן הוא מחלת צמחים שבה נוצר בפרי פצע כהה הדומה לפחם או לגחלת.
מַקְמֶקֶת היא מחלת צמחים התוקפת נבטים וצמחים צעירים וגורמת לריקבונם.
פַּקֶּלֶת פוגעת בגזע העץ וגורמת לו להתקלף. השם בא בעקבות הפועל פִּקֵּל בלשון חז"ל שמשמעו 'התקלף', ואינו אלא שיכול אותיות של קִלֵּף.

8. איזו מושג אינו חקלאי?
אפשרות ג: מושג שאינו חקלאי הוא מָרִישׁ.
מָרִישׁ משמעו קורת עץ.
שאר המילים קשורות לחקלאות, ומקורן בלשון חז"ל:
גָּפִיר – עונת הגיפור (איבוק עצים בגופרית נגד מזיקים).
גָּרִיד – עונת היובש או אדמה יבשה.
עָדִיר – פעולת העידור.


9. מה ההפך של אָפִיל?
אפשרות א: ההפך של אָפִיל הוא בַּכִּיר.
אָפִיל פירושו מְאַחֵר להבשיל, ככתוב "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" (שמות ט, לב), כלומר החיטה והכוסמת לא נפגעו מן הברד כי הן מאחרות להבשיל.
לַקִּישׁ הוא נרדף של אָפִיל; המילה קרובה למלקוש ומצויה בספרות חז"ל.
ראו עוד: לקראת ט"ו בשבט.


10. איזו מילה אינה מן המקרא?
אפשרות א: המילה שאינה מן המקרא היא בוסתן.
בוסתן מקורה בפרסית, והיא מוכרת מן הארמית של התלמוד.
שאר המילים מופיעות בתנ"ך:
גִּנָּה וגם גַּנָּה: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" (שיר השירים), "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו).
כֶּרֶם: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם" (בראשית).
מַטָּע: "לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָה" (יחזקאל).
מִקְשָׁה (שדה קישואים ושאר דלועים): "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה" (ישעיהו).
פַּרְדֵּס: "עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי" (קהלת).
שָׂדֶה: "אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים" (רות).


12. איזו מילה אינה קיימת?
אפשרות ה: המילה אַסֶּפֶת אינה קיימת (בינתיים).
שאר המילים מופיעות בספרות העברית ובמילונים:
חֶרְמֵשִׁית מובאת במילון אבן־שושן במשמעות 'חרמש קטן'.
מַבְצֵרָה היא מעין מזמרה לבציר ענבים.
מַגּוֹב הוא כלי חקלאי ידני או מכני לגיבוב קש וכדומה לערמה.
מַגְרוֹפִית בלשון חז"ל היא מגרפה או אֵת, ובימינו חֵלק במחרשה, הכנף שאליה מחוברת הסכין.

13. איזו פעולה אינה פעולה חקלאית?
אפשרות ד: לְחִיכָה אינה פעולה חקלאית.
לחיכה היא אכילת עשב מן האדמה, ככתוב "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" (במדבר כב, ד).
המילים האחרות קשורות לחקלאות:
סיקול הוא ניקוי שטח אדמה מאבנים ומסלעים.
בתיחוח מפוררים את האדמה ומאווררים אותה.
הוֹבָרָה היא הפיכת האדמה לאדמת בור, מתן מנוחה לאדמה כדי שתחזור להיות פורייה.
חידון חקלאות עברית - גרסה להדפסה
חזרה לחידון
    [post_title] => חידון חקלאות עברית - פתרונות מלאים והרחבות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%a7%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%97
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-11-11 21:32:38
    [post_modified_gmt] => 2018-11-11 19:32:38
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21429
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)