WP_Post Object
(
    [ID] => 30097
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-07-09 13:47:40
    [post_date_gmt] => 2018-07-09 10:47:40
    [post_content] => לקריאת המאמר

במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לעומת הכתיב המקראי, בכתבי יד עתיקים של ספרות חז"ל אפשר למצוא את האות סמ"ך במקום שי"ן אפילו בשורשים כמו עסר (עשר) ועסה (עשה). ומה בימינו? לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות), "פשׁה הנגע" (במקום פשׂה). מצד שני היו נוצרים הומוגרפים רבים כמו סר (שׂר, סר), סמיכה (שמיכה, סמיכה). אלא שנראה שלא החשש מהומוגרפים, שהעברית משופעת בהם ממילא, היה בעוכרי פישוט הכתיב, כי אם שמרנותם של כותבי העברית.
    [post_title] => מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן
    [post_excerpt] => במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%9e%d7%9a-%d7%94%d7%a0%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%91%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-07-28 17:30:39
    [post_modified_gmt] => 2022-07-28 14:30:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=30097
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5539
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-08-19 12:28:13
    [post_date_gmt] => 2012-08-19 09:28:13
    [post_content] => 
ריחן, גד, בשומת
רֵיחָן (בזיליקום)
ריחן הוא צמח תבלין ממשפחת השפתניים. שמו המדעי Ocimum basilicum.
המילה ריחן נלקחה מן הספרות המדרשית. במדרש מאוחר נאמר: "הבית השלישי בנוי מכסף וזהב טוב ומכל מיני אבנים טובות ומרגליות, והוא גדול מאד וכל טובות שמים וארץ שם הם. וכל מיני מגדים ומיני בשמים ומיני ריחנים נטועים שם". ריחנים הם אפוא צמחים נותני ריח.
את השם ריחן (בערבית רַיְחַאן) קבע ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).
גַּד (כוסברה)
גד הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים. שמו המדעי Coriandrum sativum.
השם גד נזכר בתיאור המן שאכלו ישראל במדבר: "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא" (במדבר יא, ז). כבר בפרשנות המקרא הקדומה זוהה הגד עם צמח התבלין הקרוי בלשון חז"ל כֻּסְבָּר ובימינו כּוּסְבָּרָה (בהשפעת כֻּזְבֻּרַה בערבית).
שמות תבלינים אחרים נקבעו על פי ספרות חז"ל: קוֹרָנִית (תימין) – השם נזכר לצד אזוב; כְּרַוְיָה (קימל) – מקור השם ביוונית; שֶׁבֶת (מכונה שמיר, אלא ששם זה המופיע במקרא בצירוף "שמיר ושית" מציין צמח קוצני).
בְּשֹׂמֶת (ארומה)
בלי ניקוד: בשומת.
בשומת היא הריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ביין – בשומת היא ריחו הטבעי של זן העֵנב. היֵיננים מבחינים בין בשומת לניחוח: ניחוח מציין ריחות נעימים בלבד, ואילו בשומת מציינת את כל סוגי הריחות, ובהם חומרי ריח מלאכותיים.
המילה בְּשׂמֶת שקולה במשקל המילה קְטֹרֶת, וכן במשקלן של מילים המציינות שיירים דוגמת פְּסֹלֶת, נְסֹרֶת. כמותן גם בשומת היא תוצר נלווה.
בשומת נגזרה מן המילה בֹּשֶׂם. מילה מקראית זו מציינת הן את הצמחים הריחניים ככתוב בשיר השירים "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם" (ו, ב), הן את המוצר המופק מהם ככתוב במגילת אסתר "בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (ב, יב).
המילה בְּשֹׂמֶת נקבעה לראשונה בכתיב בְּסֹמֶת במונחי אפייה משנת תשט"ז (1957).
    [post_title] => ניחוחות עבריים
    [post_excerpt] => ריחן וגד הם שמותיהם העבריים של שני צמחי תבלין מוכרים. בשומת היא ריח הנלווה למשקאות, למאכלים ולתבלינים. ואם תשאלו את הייננים, תגלו שלא כמו ניחוח שהוא תמיד נעים, יש גם בשומת רעה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%97%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-13 16:46:41
    [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:46:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5539
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 47543
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-12-22 12:47:50
    [post_date_gmt] => 2020-12-22 10:47:50
    [post_content] => מור (בכתיב מנוקד: מֹר) הוא שמו של בושם מקראי. הוא נזכר בספר שמות כאחד המרכיבים שמהם רוקחים את שמן המשחה (בו משחו את כלי המשכן ואת הכוהנים המשרתים בו): "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מׇר־דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת... וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה" (ל, כג, כה).

לבד מאזכור זה המור מופיע רק בספרי הכתובים, בעיקר בשיר השירים, ומן הפסוקים עולה שהוא שימש למתן ריח טוב בגוף ובבגדים הן כאבקה מוצקה הן כשמן נוזלי: "מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל" (שיר השירים ג, ו); "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" (שיר השירים ה, ה); "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כׇּל בִּגְדֹתֶיךָ" (תהלים מה, ט).[1] במגילת אסתר נזכר המנהג לבַשם נשים צעירות שהובאו לפני המלך אחשוורוש: "כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (ב, יב).

כיום מוסכם כי הבושם מופק משרף צמח הנקרא מֹר (שמו המדעי: Commiphora) שמוצאו באפריקה ובדרום ערב. בימי הביניים התעורר ויכוח רבתי בקרב מפרשי המקרא בדבר מקורו של בושם המור. בעקבות ר' סעדיה גאון קבע הרמב"ם כי המור מופק מגופו של מין אייל שנקרא (עד ימינו) אייל מֹשֶׁק (בערבית: مِسْك, מִסְכּ).[2] ואומנם בימי קדם אכן שימש חומר המופרש מגופו של אייל ממין זה בתעשיית הבשמים, והוא מוזכר אפילו בתלמודים: "על כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמין חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים" (בבלי ברכות מג ע"א). בימינו מופק אותו הבושם מחומרים מלאכותיים, והוא מוכר לחובבי הבישום בשם מאסק (musk באנגלית). לעומת הרמב"ם ניסה הרמב"ן להוכיח שמדובר בצמח, בין היתר לאור פסוקים שמדברים על גידולו בגן ועל לקיטתו כצמח: "בָּאתִי לְגַנִּי... אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" (שיר השירים ה, א). לדבריו הסכימו גם מפרשים אחרים, ואין חולק על כך בקרב חוקרי ימינו.

הצדדים נחלקו גם בפירוש הביטוי הקשה "מׇר־דְּרוֹר" (הקמץ במ"ם הוא קמץ קטן). לכולי עלמא 'דרור' פירושו 'חופש': יש מי שחשב שהוא מוסב על חיית הבר שמסתובבת בחופשיות, ויש מי שחשב שהכוונה לאבקת החומר שהיא טהורה ואינה מעורבת בחומרים אחרים – "שהוא נקי וחופשי מהתערובת והזיוף".[3] כיום נהוג להסביר כי "מר־דרור" הוא אכן כינוי למור בצורתו המוצקה אלא שהמילה 'דרור' מתבארת אחרת: היא באה מן המילה דר במשמעות פנינה, רמז למראה הגבישי של טיפות המור. גבישים אלו נמכרו בצרורות, ואומנם ביטוי דומה ל"צְרוֹר הַמֹּר" הידוע משיר השירים נזכר גם בכתבי יוון ורומא. אלו החשיבוהו במיוחד אף לצורכי מרפא.

מור גזור ככל הנראה מן השורש מר"ר שמורה על 'דבר מַר', ואף המדרש היה ער לתכונה זו: "ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורין" (שיר השירים רבה א, יג). השם מור ידוע מלשונות שמיות בתפוצה רחבה, ובאוגריתית אף בא הצירוף "שמנ מר" בדומה ל"שֶׁמֶן הַמֹּר" ממגילת אסתר. מלשונות אלו התגלגל השם ליוונית וללטינית ומשם למרבית לשונות אירופה – myrrh באנגלית למשל.

השם מור ניתן בימינו לבנים ולבנות כאחד, והוא נפוץ גם כשם משפחה. בשמות משפחה כגון מור־יוסף או מור־חיים אין מור מציין את שם הבושם אלא את המבטא הספרדי למילה מָר במובן 'אדון'.

_____________________________________________
[1] אָהָל – בתנ"ך רק ברבים אֲהָלִים או אֲהָלוֹת – הנזכר לא פעם לצד מור הוא שמו של בושם אחר שמוצאו בהודו. שמו התגלגל ככל הנראה משם הצמח בסנסקריט – aghal.
[2] זו הצורה העברית שניתנה לשם מוּשְְׁק ברשימת שמות בעלי חיים שמן הנכר שקבעה ועדת הזואולוגיה של האקדמיה. ראו כאן.
[3] השערה זו מבוססת ככל הנראה על הדרשה "'וכחש בעמיתו' – זה המערב חלב חמור בקטף, קימוס במור, חול בפול..." (ספרא ויקרא כב). קימוס הוא שרף השיטה, גומי ביוונית, והוא מזכיר במראהו ובצורתו את המור.
    [post_title] => מור
    [post_excerpt] => מור (בכתיב מנוקד: מֹר) הוא שמו של בושם מקראי. השם מור ניתן בימינו לבנים ולבנות ונפוץ גם כשם משפחה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:35:57
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:35:57
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=47543
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)