WP_Post Object
(
    [ID] => 49107
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-01-21 10:41:09
    [post_date_gmt] => 2021-01-21 08:41:09
    [post_content] => לעיתים הדבר היקר והקרוב ביותר לליבו של אדם מובע במטבע הלשון כְּבָבַת עֵינוֹ:

 	
"לבסוף נשארה עמו בביתו רק בתו הצעירה ושמה שׂרה, בת זקונים אהובה, שהיה שומרה כבבת עינו" ('מסירות נפש', י"ל פרץ)
 	
"לא פעם אחת הזהירתני אמי לשמור את השמיכה היקרה כבבת עיני, לבל יאונה לה, חלילה, כל רע" ('דפים מקוטעים', ראובן בריינין)

בָּבַת עַיִן פירושו המקובל הוא 'אישון העין' או 'גלגל העין', ובהשאלה – 'הדבר היקר ביותר': "כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל" ('הפרח בגני', אביהו מדינה).

בבת עין הוא צירוף יחידאי במקרא: "כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ" (זכריה ב, יב). בלשון חכמים אין מוצאים את הצירוף אלא בציטוט הפסוק, ואף במקורות אחרים נראה שמדובר בשיבוץ של הביטוי המקראי: "הרוקק [=יורק] בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו" (ירושלמי ברכות ג, ה; ו ע"ד).

גיזרונה של המילה בָּבָה – שנקרית בתנ"ך רק בצירוף זה – אינו ודאי. יש מי שטוען שהצירוף 'בבת עין' כולו שאול מן האכדית: pappāt īnim (לשיטתם הוא אומנם מתייחס לחלק של העין, אך לא לאישון אלא לריסים או לעפעפיים). אחרים מוצאים קשר בין בָּבָה למילה הארמית בָּבָא ולמילה הערבית بَاب (בַּאבּ) שהוראתה 'שער', ולפי זה בבת עין היא 'שער העין', היינו המקום שמאור העין יוצא ממנו. לפי שיטה אחרת בָּבָה קרובה אל המילה הערבית بُؤْبُؤ (בּוּבּוּ), היינו 'ילד קטן', לפי התפיסה שאִישׁוֹן הוא 'איש קטן', כלומר הדמות הנשקפת מן הנקודה השחורה שבמרכז העין. בהשראת פירוש זה למילה בָּבָה חידש אליעזר בן יהודה את המילה בֻּבָּה (ראו כאן).

בת עין ובבת עין

בתהילים יז, יח מוצאים ביטוי דומה: "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן". יש מי שחושב שמדובר בצורת משנה של בבת עין; ואולם לדעת אחרים הביטוי המקורי הוא בת עין ובמילה בבבת־ שבזכריה הוכפלה האות בי"ת, ובמקום "נגע בְּבַת עינו" כתב הסופר "נגע בבבת עינו". כך או כך, סביר להניח שהדמיון בין שני הביטויים סייע בהתקבעות בבת עין במובן 'אישון'. בתרגום אונקלוס למשל הפסוק "יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (דברים לב, י) מיתרגם "נְטַרִנּוּן כְּבָבַת עֵינְהוֹן".[1] בשני הפסוקים – בדברים ובתהלים – נקשרים הפעלים שָׁמַר ונָצַר במילה אִישׁוֹן, ובהשראתם החליפו הפייטנים את אישון בבבה. כך למשל בפיוט הנודע שחיבר דונש בן לברט: "דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת / וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת".[2]
בבת אחת
הביטוי בְּבַת אַחַת מקורו במשנה, למשל: "המוציא אוכָלין... פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת" (משנה שבת י, ב). עניינו ככל הנראה 'בלגימה אחת' ובהשאלה – 'בפעם אחת'. בַּת בהקשר הזה היא מידת נפח לנוזלים הידועה מן המקרא: "מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאֵיפַת צֶדֶק וּבַת צֶדֶק יְהִי לָכֶם" (יחזקאל מה, י); "וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף" (דברי הימים ב ב, ט). ומכאן אפוא שבינה ובין בבת עין אין שום קשר.

_________________________________________
[1] אף בארמית של התלמוד הבבלי נזכר צירוף מקביל: "וליחרו לכלבא בבביתא דעיניה" [=ויידבקו לכלב בבבת עינו] (גיטין סט ע"א).
[2] הזיהוי של אישון ובבת עין הוא הרווח בקרב פרשני המקרא, ואולם יש מי שחשב אחרת – רשב"ם, ר' שמואל בן מאיר, מסביר שאם תכונתו של האישון היא 'שמירה' הרי שמדובר בעפעף: "כאישון עינו – יצרנהו הקב"ה לישראל כמו באישון ששומר את העין, הוא הבשר שנכפף על העין... ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון". כך מתבאר הקשרם של שני פסוקים אחרים שבאה בהם המילה אישון דוגמת "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה" (משלי ז, ט).
    [post_title] => כְּבָבַת עֵינוֹ
    [post_excerpt] => הפירוש המקובל של הצירוף בָּבַת עַיִן הוא אישון העין או גלגל העין, ובהשאלה – הדבר היקר ביותר: "כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל" ('הפרח בגני', אביהו מדינה).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%91%d7%91%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-02-12 16:49:08
    [post_modified_gmt] => 2023-02-12 14:49:08
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=49107
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 14203
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2016-02-23 12:33:24
    [post_date_gmt] => 2016-02-23 10:33:24
    [post_content] => 
בובה
המילה בובה מציינת הן צעצוע בדמות בת הן צעצוע בדמות בן – בדיוק כשם שהמילה פֶּסֶל, אשר מינה הדקדוקי זכר, משמשת לציון דמויות מפוסלות משני המינים.
לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו הזוג דֹּב–דֻּבָּה). אפשר גם להציע את צורת ההקטנה בֻּבּוֹן. צורה זו רגילה בלשון הדיבור בהוראה המושאלת 'ילד קטן חמוד'.

פיה
המילה פֵיָה איננה מילה עברית מקורית, כפי שמעידה הפ"א הרפה שבראשה. את המילה פיה קיבלה העברית מן הרוסית (фея), ומקורה בצרפתית: fée. הצורה הצרפתית היא גלגול של הרומית־איטלקית fata. ברומא היא הייתה אלת הגורל (מן fatum 'גורל'), ואילו באיטלקית כבר הייתה סתם מכשפה (מכאן למשל Fata Morgana – הפיה, הקוסמת, מורגנה). בלשונות אלו, ובעקבותיהן גם בעברית ובלשונות אחרות שהמילה התגלגלה אליהן, המילה מציינת בעיקר יצורים ממין נקבה.
בספרות העכשווית יש לעיתים יצורים דומים ממין זכר, והחלו להיווצר שלושה פתרונות לשוניים:
א. פֶה, וברבים פֵיִים, על דרך שֶׂה–שֵׂיִים–שֵׂיָה
ב. פֵיוֹן (כמו בֻּבּוֹן)
ג. בֶּן פֵיוֹת.
ימים יגידו איזו דרך תגבר.

על חידוש המילה בובה
את המילה בֻּבָּה חידש אליעזר בן־יהודה בהשראת poupée הצרפתית (גלגול של pupa בלטינית שמשמעה גם בובה וגם ילדה). הוא מגדיר את בובה "דמות ילדה או אשה וכדומה למשחק לבנות קטנות". בן־יהודה קושר את חידושו בֻּבָּה למילה בָּבָה (בבת העין; את בבת העין מקובל לקשר אל בָּבָא בארמית, بَاب בערבית במשמע שַׁעַר). בהערה לערך בָּבָה הוא מביא את המקבילה הערבית بُؤْبُؤ (בּוּבּוּ), ולפי דבריו יש לה גם משמע של ילד קטן, בדומה לאִישׁוֹן – איש קטן.
* * *
בשנת תרס"א (1901) יצא לאור ספר הלימוד "בת חיל, או, תורת אם – ספר מקרא לבנות ישראל". בהקדמה לו מוזכר החידוש "בובה" (ראו בתצלום להלן). מחבר הספר הוא יוסף בר"נ מיוחס – מורה, חבר ועד הלשון משנת 1904 וידידו של בן־יהודה. הספר יצא בירושלים בהוצאת דפוס מערכת הצבי (עיתונו של בן־יהודה).
בהקדמה המחבר מסביר מדוע כתב את הספר: "הלב ירחב לראות היום כמות הגונה של ספרי למוד בשפת עבר, שביניהם גם ספרים רבים מצוינים באיכותם החצונית והפנימית, אפס כי כל הכבֻדה הזאת היא לילדים, ולא לילדות".
בהמשך הוא מפרט: "[...] על המורה לשים עינו ולבו אל התחלפות טבעי המינים ביחוד אל הדברים אשר ישעשעו את נפשם. הנה עת אנו רואים כי השעשועים האהובים לילד המה אנשי צבא יצוקים עופרת, עגלות וסוסים, כלי מלאכה שונים, הילדה בוחרת לה 'בובה' (Poupée) להלבישה, להנעילה, להשכיבה, ולהאכילה, הלא זה אות נאמן כי מבטן יפרדו המינים בתכונתם איש לעבר פניהו."


[caption id="attachment_78149" align="alignnone" width="454"] מתוך ההקדמה לספר: "בת חיל, או, תורת אם – ספר מקרא לבנות ישראל"[/caption]
    [post_title] => בובה ופיה בזכר
    [post_excerpt] => לעיתים רחוקות, בייחוד במשחקי ילדים, הדוברים חשים צורך בשימוש בצורת זכר דווקא. כך נוצרה הצורה "בּוּבּ" בדרך של גזירה לאחור, ואולם מצד הדקדוק מתבקשת יותר הצורה בֹּב (כמו הזוג דֹּב–דֻּבָּה).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%96%d7%9b%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 19:42:55
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 16:42:55
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=14203
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)