WP_Post Object
(
    [ID] => 880
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2019-04-03 12:02:23
    [post_date_gmt] => 2019-04-03 09:02:23
    [post_content] => האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן.

וזה הרקע להחלטה:

בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק, היו שהבחינו בין פעלן שאין בו דגש חזק בע' הפועל, כגון בַּכְיָן, שַׁמְרָן, ובין פעלן בדגש חזק בע' הפועל שקשרו אותו לבניין הדגוש פיעל, כגון בַּדְּרָן, חַיְּכָן, שַׁקְּרָן (על פי בִּדֵּר, חִיֵּךְ, שִׁקֵּר).

האקדמיה ללשון העברית דנה כמה פעמים בניקודו של משקל פַּעְלָן וביקשה להכריע אם יש יסוד להבחנה זו בין שני המשקלים או שמא מוטב לקיים משקל אחד בלבד. לצורך ההכרעה נסקרו ניקודיהם של השמות השייכים למשקל פַּעְלָן – בכתבי יד של ספרות חז"ל, במסורות העדות ובמילונים העבריים. מסקירת מסורות לשון חז"ל התברר כי אין יסוד להבחנה המוצעת: לרוב הניקוד של משקל פַּעְלָן הוא בלא דגש – לא בע' הפועל ולא בל' הפועל – בלא כל קשר לבנייני הפועל שאליהם קשורים השמות (יצוין כי במסורות הארץ־ישראליות של לשון חז"ל משמש תמורת משקל זה משקל פועלן, כגון גּוֹזְלָן, בּוֹיְשָׁן). הוחלט אפוא ללכת בעקבות הרוֹוח במקורות ולקיים משקל אחד בלבד שאינו דגוש – לא בדגש חזק ולא בדגש קל.

שמות מעטים הוצאו מן הכלל הזה: שמות שע' הפועל שלהם היא מאותיות בכ"פ ונשתרשה בהם ההגייה בדגש, כגון קַבְּצָן, וַכְּחָן. חלק משמות אלו דגושים כבר במסורות אחדות של לשון חז"ל, כגון דַּבְּרָן, קַבְּלָן. בשם 'קפדן' לבדו הותרו שתי הגיות: קַפְדָן וגם קַפְּדָן, משום שלשתיהן יסוד מוצק במסורות העדות ובהגייה בת ימינו (בכתבי יד של לשון חז"ל מצינו קוֹפְדָן כאמור לעיל על משקל פועלן). אשר לל' הפועל – מן הקביעה שאין דגש קל הוצא רק שם התואר עַצְבָּנִי.

שמות שלא הוצאו במפורש מן הכלל נהגים אפוא בלא דגש חזק ובלא דגש קל. כך למשל נאמר זַכְיָן (ולא זַכְּיָן), צַרְכָן, צַלְבָן, כַּלְבָן (ולא צַרְכָּן, צַלְבָּן, כַּלְבָּן). אפילו במילה המיושנת 'חלבן' מומלצת ההגייה חַלְבָן (ולא חַלְבָּן).

יש התמהים כיצד ייתכן שבמשקל פַּעְלָן אין דגש קל באות בגדכפ"ת הבאה לאחר שווא נח. ראשית, כאמור, ניקוד זה הוא המסור לנו מן המקורות. ושנית יש לדעת כי הכלל של דגש קל אחרי שווא נח אינו כלל גורף. עוד דוגמאות למקרים שבהם הכלל הזה אינו מתקיים הן משקל פַּעְלוּת, כגון מַלְכוּת סַמְכוּת ועַצְבוּת, וכן מילים כגון קִרְבָה, שִׁכְבָה ושַׁרְבִיט.

נעיר כי אין בהחלטה על ניקוד משקל פַּעְלָן כדי לקבוע מה דרך תצורתן של המילים הנזכרות בכלל – אם נוצרו מלכתחילה בדרך של שורש ומשקל או שיסודן בהוספת סיומת ־ָן לשם עצם (על כך ראו את ההסבר כאן).
נספח: אברהם אבן־שושן ומשקל פעלן
אברהם אבן־שושן נהג במילונו ("מילון חדש" משנות החמישים ו"המילון החדש" משנות השישים) לנקד את המילים ממשקל פעלן הקשורות לבניין פיעל בדגש: וַתְּרָן, סַדְּרָן, פַּזְּרָן, שַׁקְּרָן על פי וִתֵּר, סִדֵּר, פִּזֵּר, שִׁקֵּר וכדומה.

בשנותיו האחרונות היה חבר האקדמיה ללשון וחבר בוועדת הדקדוק שלה, וכך אמר בדיון במליאת האקדמיה על משקל פעלן (תשל"ט, 1978):
"אני חבר הוועדה לדקדוק ויצאתי מהחלטותיה נפסד ביותר משום שבמילוני הבאתי את כל השמות בלי יוצא מן הכלל הנגזרים לפי הסברה הלשונית מבניין פיעל כשע' הפועל שלהם מנוקדת בדגש. ואף על פי כן השתכנעתי מן הנימוקים המדעיים וההיסטוריים שהושמעו בדיוני הוועדה שאין אחיזה בלשון למשקל הזה. ישבנו על כך שעות רבות. שוכנעתי כי דרך זו של השמטת הדגש בכל השמות נכונה יותר אף על פי שתחייב אותי (או את המו"ל!) לשנות ערכים רבים במהדורות הבאות של המילון, אם אמנם תאושר קביעה זו".
    [post_title] => על ניקוד משקל פַּעְלָן
    [post_excerpt] => האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9c%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-07-28 17:09:04
    [post_modified_gmt] => 2022-07-28 14:09:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=880
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>