הדף בטעינה

על הצירוף בֶּן דּוֹד

במילון

 (ללא ניקוד: בן דוד)
*בנקבה: בַּת דּוֹד, בַּת דּוֹדָה; ברבים: בְּנֵי דּוֹד, בְּנֵי דּוֹדִים

הגדרה

  • בנו של אחי האב או אחי האם 
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של משפחת דובים והכיתוב: דברים שלא ידעת על המשפחה שלך

קרובים קרובים

WP_Post Object
(
    [ID] => 14048
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-02-09 09:19:36
    [post_date_gmt] => 2016-02-09 07:19:36
    [post_content] => 

מיהו דוד?

בתנ"ך 'דוד' הוא אחי האב ו'דודה' היא אחות האב וגם אשת הדוד. השימוש במילים אלו לציון קרבה דווקא מצד האב אינו מקרי, שכן בעת העתיקה הייתה חשיבות רבה יותר לקרבה מצד זה, למשל בהקשר של ירושה (הערבית מבחינה עד היום בין עַםּ 'אחי האב' ובין חַ'אל 'אחי האם'). בספרות חז"ל יש שימוש מועט ב'דוד' ו'דודה' גם לציון אחֵי האם, ובהמשך השתגר השימוש הזה לחלוטין. 'דוד' במשמע 'בעל הדודה' הוא המאוחר ביותר. בעבר היה ודאי הבדל גם בתפיסת המעמד של אשת הדוד לעומת בעל הדודה, אך בעת המודרנית הרחבת המשמעות של 'דוד' לבעל הדודה היא כמעט מתבקשת מאליה.

בת דוד או בת דודה?

שתי דרכי הבעה מצויות בלשוננו: בדרך הראשונה מתאימים את הצירופים לקרבה המדויקת: 'בן דודה', 'בני דודה', 'בת דוד' וכדומה. נוהגים בה בייחוד דוברים ממוצא מזרחי. בדרך השנייה נוהגים להחיל את ההתאם במין ובמספר על הצירוף כולו: זכר יחיד – 'בן דוד'; נקבה יחידה – 'בת דודה'; זכר רבים – 'בני דודים'; נקבה רבות – 'בנות דודות'. דרך זו נוקטים בייחוד דוברים ממוצא אשכנזי. במקורות מצאנו רק את הדרך הראשונה: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ..." (אסתר ב, ז). עם זאת בצירופי סמיכות רבים בלשון חז"ל מצאנו תופעה דומה לדרך השנייה – ריבוי הנסמך גורר את ריבוי הסומך, כגון 'ערבי פסחים' ו'בתי כנסיות'. אם כן לשתי הדרכים יש על מה לסמוך, ושתיהן כשרות.

איך נקרא נכד האח?

לציון נכד האח או האחות נקבע המונח נֶכְדָּן (בנקבה נֶכְדָּנִית). ליחס ההפוך נקבעו הצירופים דּוֹד רַבָּא ודוֹדָה רַבְּתָא ולצידם גם דּוֹד גָּדוֹל ודוֹדָה גְּדוֹלָה.

איך נקרא נכד הדוד?

למזכירות המדעית של האקדמיה הגיעה פעמים רבות ההצעה לכנות את נכד הדוד בשם נֶכְדּוֹד (בנקבה נֶכְדּוֹדָה או נֶכְדּוֹדִית). בדיון בעניין בוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה סברו כמה חברים שההצעה נחמדה, אך בסופו של דבר הוחלט שאין צורך בקביעת מונח רשמי לקרבה הזאת.

בן הנין - ריבע או חמש?

בדורות האחרונים רבים זוכים לראות לא רק נכדים ונינים אלא גם בנים ובנות של נינים. על השאלה מהו כינויו של בן הנין היו הדעות חלוקות: מקצת האנשים נקטו את המילה המקראית רִבֵּעַ, ואחרים את המילה המחודשת חִמֵּשׁ, חידוש המיוחס לביאליק.

מה המשמע של ריבע במקרא? מכמה פסוקים אפשר להבין ש'שילש' הוא נכד ו'ריבע' בן הנכד: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" (שמות כ, ד ועוד). ואולם מפסוק אחר יש המבינים ש'שילש' הוא בן הנכד ו'ריבע' הוא בנו: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות לד, ז). לפי הבנה זו קבע ועד הלשון בשנת תש"ג (1943) ש'ריבע' הוא בן הנין.

המחלוקת בין 'ריבע' ל'חימש' הונחה על שולחנה של הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה. הוועדה הפנתה את השאלה לציבור, והתברר שבקרב דוברי העברית יש עדיפות ל'חימש'. הנימוק להעדפה זו הוא שטבעי יותר לאדם לספור גם את עצמו בחישוב הדורות - ובן הנין הוא החמישי למניין הדורות כולל סב הסב. ואומנם בשנת תשע"ה אישרה האקדמיה את המונח חִמֵּשׁ (בלי ניקוד חימש) לציון בן הנין. צורת הנקבה היא חִמֵּשָׁה (בלי ניקוד חימשה) וברבים חִמֵּשִׁים (בלי ניקוד חימשים).

מיהו גיס?

המילה גִּיס נשאלה ללשוננו מן הסורית בתקופת חז"ל. משמע המילה בסורית הוא 'בעל אחות אשתו', ובמשמע זה היא משמשת גם במשנה (סנהדרין ג, ד) ובתלמוד הבבלי (יבמות מה ע"ב). בתלמוד הירושלמי גם שני אנשים הנשואים לשתי אחיות נקראים גיסים (שקלים א:ז, מו ע"ב). לציון היחסים הקרובים יותר 'אחי אשתו' ו'בעל אחותו' חז"ל אינם משתמשים במילה גִּיס אלא פשוט בצירופים מעין אלו. בימי הביניים התרחבה הוראת המילה גִּיס לציון אחי האישה, אחי האיש ובעל האחות, וגם נוצרה לה צורת הנקבה גִּיסָה. בעברית בת ימינו המילים גיס וגיסה משמשות בכל ההוראות האלה, ואף רווחות יותר בהוראתן המאוחרת 'אחי האיש או האישה' ו'בעל האחות'. הערה: רבים מזהים את המילה גִּיס עם גִּיס, גִּסָּא בהוראת צד (כגון בביטוי "מחד גיסא... מאידך גיסא..."), ואולם בסורית ובמסורות הטובות של ספרות חז"ל יש הבחנה בניקוד: בהוראה 'צד' יש דגש בסמ"ך ואילו בהוראה של קרוב משפחה אין דגש.

[post_title] => קרובים קרובים [post_excerpt] => לרגל יום המשפחה, כמה עובדות בעברית שאולי לא ידעתם על המשפחה המורחבת שלכם. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-02-02 09:28:03 [post_modified_gmt] => 2022-02-02 07:28:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=14048 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

לרגל יום המשפחה, כמה עובדות בעברית שאולי לא ידעתם על המשפחה המורחבת שלכם.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו איור: שלשוה חתולים עומדים על גדר עם הגב אלינו

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

WP_Post Object
(
    [ID] => 135
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-03-15 10:18:14
    [post_date_gmt] => 2011-03-15 08:18:14
    [post_content] => לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים.

המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו בתקופת חז"ל מן היוונית (zygon). משמעותה המקורית היא העול שנושאים שני שוורים בשעת החרישה. מכאן התפתחה ההוראה המציינת שני שוורים וההוראה הכללית של כל שניים הקשורים זה בזה. דומה לזה המילה צמד, שמציינת את העול שהבקר מושך בו וגם את שני השוורים.

בלשון חכמים המילה זוג מציינת גם את כל אחד מבני הזוג, כגון "יקח זוג לשני" (משנה יומא ו, א). זוג בהוראה זו עשוי לכוון גם לנקבה. למשל: "כיון שראה אדם את חוה אמר: זה זוגי" (אבות דרבי נתן נ"ב, פרק ח); "כך הודעתי לכל באי עולם, שהיא זוגי ואני זוגהּ" (שיר השירים זוטא א, א).

גם הצירוף בן־זוג עצמו משמש בלשון חכמים, ואף הוא עשוי לכוון הן לזכר הן לנקבה: "שכך רושמים על קרשי המשכן, לידע אי־זה הוא בן זוגו" (משנה שבת יב, ג); "אמרה שבת לפני הקב"ה: רבון העולמים, לכל יש בן זוג, ולי אין בן זוג. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כנסת ישראל היא בן זוגיך" (בראשית רבה יא, ח).

הצירוף בת־זוג לציון הנקבה שבזוג עולה לראשונה בימי הביניים, למשל בפירושו של רש"י לבראשית כב, כ: "בישׂרוֹ הקב"ה [לאברהם] שנולדה רבקה בת זוגו [של יצחק]" (במקור המדרשי שרש"י מתבסס עליו נאמר: "...נתבשר שנולד זיווגו שלבנו").

בטקסטים מימי הביניים מופיעה המילה זוגה באותה המשמעות (אולי בהשפעת זַוג'ה בערבית). למשל במקור מדרשי מימי הביניים לפסוק הנזכר מבראשית נאמר: "ובָאת [=ובאה] בשורה שנולדה זוגת בנו" (מדרש אגדה בובר). המילה זוגה בנטייה (זוגתי, זוגתו) לציון אשת איש משמשת בלשון הרבנית, ואף חדרה ליידיש כגון בנוסחה "זוגתי שתחיה". המילה ממשיכה לשמש בספרות החדשה בעברית וביידיש, כגון "לזוגתי היקרה הצנועה החכמה מרת שיינה שיינדל שתחי'" בפתיחת כל מכתביו של גיבור הספר מנחם מענדעל (רומן מכתבים מאת שלום עליכם, 1918).

לצירוף בת זוגתו מצאנו עדויות מן הספרות העברית בראשית המאה העשרים ומן העיתונות העברית משנות השישים, והוא הולך ורווח בדור האחרון. נראה שהצירוף נוצר מתוך גרֵרה של מין הנקבה מהרכיב הראשון 'בת' אל הרכיב השני 'זוג'. גרֵרה דומה מצויה בפי מקצת הדוברים בצירוף 'בן דוד' – "הנוטה" במין ובמספר לפי הרכיב הראשון: בן דוד, בת דודה, בני דודים, בנות דודות (בלי קשר מחייב למין ולמספר של הדודים). תופעה דומה יש בצורת הריבוי של צירופי סמיכות בלשון חכמים שבה ריבוי הנסמך גורר את ריבוי הסומך, כגון "ערבי פסחים" ו"בתי כנסיות". אם כן האומרים 'בת זוגתו', 'בת זוגתי' יש להם על מה שיסמוכו. עם זאת רבים מסתייגים מצירוף זה בשל השתמעותו המילולית לציון הבת של הזוגה, בתה של בת הזוג. בשל כך עדיף לנקוט את האפשרויות האחרות: 'בת זוגו' או 'זוגתו'.
    [post_title] => זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו
    [post_excerpt] => לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים ויש לה על מה להיסמך.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%96%d7%95%d7%92%d7%aa%d7%95-%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%95-%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%aa%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-03 12:15:58
    [post_modified_gmt] => 2023-08-03 09:15:58
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=135
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים ויש לה על מה להיסמך.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>