WP_Post Object
(
    [ID] => 1026
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-06-07 20:55:00
    [post_date_gmt] => 2012-06-07 17:55:00
    [post_content] => המושגים בין, תוך ואמצע מלווים אותנו בכל תחומי החיים – לא רק המוחשיים אלא גם המופשטים. למשל, חכמי ימי הביניים הטיפו לאדם לאחוז בדרך האמצעית ובמידה הבינונית בין שני קצוות רעים – כגון הנדיבות שהיא ממוצעת בין הכִּילוּת (קמצנות) והפיזור (רמב"ם, שמונה פרקים).

את המילים בין ותוך וכמה מנגזרותיהן ירשנו מן התנ"ך. מילת היחס בין מופיעה בתנ"ך לא פחות מארבע מאות פעמים, חלקן בנטייה (ביני, בינך, בינם או ביניהם וכדומה). ויש לה גם הֶגוון (וריאציה) שהוא מעין צורת רבים: בֵּינוֹת, כגון "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם" (בראשית מב, כג). כיום צורה זו משמשת בלשון הספרותית, כגון "רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן" (יורם טהרלב, בשביל אל הבריכות). מילת היחס בין משמשת בצירופים רבים: 'בין הערביים', 'בין המצרים', 'בין השיטין' או 'בין השורות', 'בין כה וכה' ועוד.
בין
מן המילה בין נגזרו מילים אחדות. המילה בֵּינַיִם מוכרת כבר מן התנ"ך: "וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ" (שמואל א יז, ד), ומפרשים: "לפי שהיה יוצא יום יום בין שתי המערכות [=בין הצבאות]" (רד"ק). כיום המילה רווחת בעיקר בצירופים כגון 'מעמד הביניים'. בספרות חז"ל אנו מוצאים את שם התואר בֵּינוֹנִי ואת תואר הפועל בֵּינָתַיִם, בֵּינְתַיִם (שתי ההגיות תקניות), ובעברית החדשה נוצרה המילה בֵּינָה, שאחת ממשמעויותיה היא הרֶווח שבין קווי החַמְשָׁה (ברישום תווים).
מסתבר שמילת היחס בין קשורה למילים הֵבִין, נָבוֹן, בִּינָה וכיו"ב, שהרי יסודה של ההבנה הוא ההבחנה בין דבר לדבר, כאמור בתלמוד הירושלמי (בהקשר אחר) "אם אין דעה, הבדלה מניין?"
תוך
המילה תּוֹךְ משמשת במשמע 'אמצע', אך משמעה העיקרי הוא 'פְּנים'. כך למשל במימרה מספרות חז"ל 'אין תוכו כברו' (בַּר = חוץ). תּוֹךְ ביסודה היא צורת הנסמך של תָּוֶךְ (השוו מָוֶת–מוֹת־). הצורה תָּוֶךְ מוכרת למשל בביטוי 'עמודי התווך', שמקורו בפסוק "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם" (שופטים טז, כט). מן המילה תווך נגזר שם המקצוע מתווך: המתווך עומד בתווך בין קונים למוכרים או בין שני צדדים בסכסוך וכדומה.
המילה תּוֹךְ משמשת בעיקר בצירופי יחס, כלומר בְּבואה לאחר מילת יחס: תוך, מתוך, לתוך.
נעיר כי הצורה המיוחדת בְּתוֹכְכֵי־ – המשמשת במשמעות 'בתוך־תוכו של' – נולדה בטעות. מקורה בכתוב "בְּתוֹכֵכִי ירושלים" (תהלים קטז, יט), אלא שהמילה בְּתוֹכֵכִי היא צורה שירית של בְּתוֹכֵךְ.
מן המילה תּוֹךְ נגזר שם התואר תִּיכוֹן, כגון "הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה" (שופטים ז, יט). אומנם הצורה המתבקשת היא 'תּוֹכוֹן', אך בצורה זו נוצר רצף של שתי תנועות o, ובתהליך המכונה היבדלות הפך החולם הראשון לחיריק: תִּיכוֹן (השוו רֹאשׁ–רִאשׁוֹן).
אמצע
בספרות חז"ל נוספה למילים 'בין' ו'תוך' המילה אֶמְצַע ובנטייה גם אֶמְצָעִיתוֹ, כגון "ירושלים אמצעיתו של עולם" (שמות רבה). מאֶמְצַע נגזר שם התואר אֶמְצָעִי, כגון 'הילד האמצעי'. המילה אֶמְצָעִי משמשת גם שם עצם, בעיקר בצורת רבים: 'לנקוט אמצעים', 'אמצעי זהירות'. אֶמְצָעִי הוא מה שנמצא באמצע, בדרך אל המטרה, ומסייע להשגתה. בימי הביניים נוצרה המילה המופשטת אֶמְצָעוּת, והיא משמשת בעיקר בצירוף באמצעות במשמעות 'על ידי', 'בעזרת'. אל המילה אֶמְצַע מתקשר הפועל לְמַצֵּעַ. בלשון חז"ל משמעו 'לחצות', 'לשים באמצע', ובהמשך קיבל את המשמעויות 'לפשר' וגם 'לחשב את האמצע', ומכאן המילה ממוצע.

את שלוש המילים בין, תוך ואמצע גייסה העברית לתרגום המילה הלטינית רבת המשמעים 'מדיום' (ברבים 'מדיה'): medium aevum = ימי הביניים, interstellar medium = תָּוֶוךְ בין־כוכבי, media = אמצעֵי תקשורת.

בין כך ובין כך לכל אמצע יש סוף.
כתבו: רונית גדיש ותמר כץ
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => תוך, אמצע ומה שביניהם
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%90%d7%9e%d7%a6%d7%a2-%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-06-30 01:06:09
    [post_modified_gmt] => 2020-06-29 22:06:09
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1026
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 983
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-02-13 10:12:00
    [post_date_gmt] => 2011-02-13 08:12:00
    [post_content] => הקשר בין ראייה לחכמה מובע בצורה מפורשת בפסוק הנודע מקהלת: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (ב, יד). קשר זה קיים בלשונות רבות. לדוגמה: המילה היוונית idein ומקבילתה הלטינית videre – פירושן 'לראות' וגם 'לדעת', ובאנגלית אומרים "I see" במשמעות 'אני מבין'.

הידיעה הראשונה של האדם מתוארת כפקיחת עיניים: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע... וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ה–ז).
הפועל רָאָה עצמו משמש גם לראייה שכלית: הבנה, ידיעה, הערכה נכונה, חשיבה. למשל: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע" (ישעיהו נח, ג).

גם כמה ניבים קושרים את הראייה לפעולה שכלית:

 	
טַחוּ עיניו מֵרְאוֹת – 'לא הבחין במתרחש' 'לא העריך נכון את המציאות' (על פי ישעיהו מד, יח: "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם").
 	
צא וראה , בוא וראה – 'שים לב', 'תן דעתך' (מלשון חז"ל).
 	
הרחיק רְאוֹת – 'ראה למרחוק', 'העריך נכון את הצפוי' (על פי לשונות אירופה).

אחד השורשים המגלמים את שתי המשמעויות הוא השורש בי"ן. במשמעות של ראייה יש לנו הפועל הִתְבּוֹנֵן ובמשמעות של חכמה הפועל הֵבִין וכן נָבוֹן, תְּבוּנָה, בִּינָה ותוֹבָנָה וכמובן הצירוף כַּמּוּבָן. בתנ"ך הפועל הִתְבּוֹנֵן משמש גם במשמעות של הבנה: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיהו א, ג).

שורש נוסף הנושא את שתי המשמעויות הללו הוא שׂכ"ל / סכ"ל: שֵׂכֶל, מַשְׂכִּיל והַשְׂכָּלָה מכאן והִסְתַּכֵּל מכאן. הפועל הִסְתַּכֵּל – הגזור מן שֵׂכֶל – מוכר לנו מן הארמית של המקרא: מִשְׂתַּכֵּל (דניאל ז, ח). לעברית הוא חדר בתקופת חז"ל בהשפעת הארמית שבה הוא פועל רגיל. הכתיב בסמ"ך הוא כדרך לשון חכמים במילים רבות (אירוסין, תפיסה ועוד). נעיר כי לצד המילים מן השורש הזה המביעות חכמה יש מילים המביעות את ההפך: סָכָל, סִכְלוּת. ואולם מבחינה היסטורית ייתכן שמדובר בשני שורשים נבדלים.

ומיהו פיקח? מי שעיניו פקוחות ממש, ההפך מן עיוור, ומי שעיניו פקוחות במשמעות מושאלת, כלומר חכם. הנה שני פסוקים המלמדים על ההקבלה: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים..." (שמות כג, ח); "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים..." (דברים טז, יט).

הראייה קשורה לא רק לחכמה השכלית אלא גם לחכמה הנבואית. לכן הנביא נקרא גם רוֹאֶה וחוֹזֶה; שלושתם התכנסו בפסוק אחד בדברי הימים: "וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה" (א כט, כט).  חָזוֹן הוא מראֶה שרואה הנביא, ומכאן גם דבר הנביא. ובימינו חזון הוא שאיפה אידֵאלית של אדם, של ארגון או של חברה.

נסיים בפסוק ממשלי בן סירא: "בְּאֵין אִישׁוֹן יֶחֱסַר אוֹר, וּבְאֵין דַּעַת תֶּחֱסַר חָכְמָה" (ג, כה).
כתבו: רונית גדיש ותמר קציר
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => החכם עיניו בראשו
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%97%d7%9b%d7%9d-%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-02-07 14:07:23
    [post_modified_gmt] => 2018-02-07 12:07:23
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=983
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)