WP_Post Object
(
    [ID] => 46342
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-12-14 12:30:03
    [post_date_gmt] => 2020-12-14 10:30:03
    [post_content] => אָסָף הוא שמם של כמה אישים בתנ"ך, ובהם שוער, משורר, שומר פרדס ואביו של מזכיר המלך חזקיה.

המפורסם שבהם הוא אבי משפחת הלויים המשוררים: "וְהַמְשֹׁרְרִים הֵימָן אָסָף וְאֵיתָן" (דברי הימים א טו, יט); "וְהַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד" (דברי הימים ב לה, טו). שמו מופיע בראשי מזמורי תהלים – שנֵים עשר במספר (פרק נ ופרקים עג–פג) – כגון "מִזְמוֹר לְאָסָף", "מַשְׂכִּיל לְאָסָף". אף בתלמוד הבבלי נמנה אסף עם כותבי ספר תהלים: "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון... ועל ידי הימן ועל ידי ידותון ועל ידי אסף..." (בבא בתרא יד ע"א–ע"ב).

כדרכם של שמות קצרים אחרים, כגון חָנָן ונָדָב, מקובל להסביר שאסף הוא קיצורו של שם תאופורי (שם שמכיל רכיב לציון אלוהות), ואומנם כך – אחד מבני קורח הנזכרים בספר שמות הוא אֲבִיאָסָף (הרכיב אֲבִי־ ככינוי לאל נפוץ למדי בשמות אלו).[1] שם אחר – אספהדד – מופיע באחד מכתבי המאֵירות המצריים (טקסטים מגיים בני כארבעת אלפים שנה המזכירים שמות אנשים ומקומות בארץ ישראל וסביבתה). לעומתם ולמרות דמיון הצליל השם אַסְפָּתָא – הנזכר ברשימת עשרת בני המן – אין לו דבר עם השם אסף; מדובר בשם פרסי הגזור מן המילה aspa, 'סוס' בפרסית, וייתכן כי הוא מורה 'פָּרָשׁ'.

מן השורש אס"ף נגזרים שמות ופעלים רבים בתנ"ך, רובם במשמעות 'ליקוט', 'כינוס', 'קיבוץ', הן בני אדם הן עצמים (בעיקר תבואה): "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג, טז); "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יא, יד). מן ההוראה היסודית של אס"ף נגזרות כמה הוראות קרובות: לאחר לידת יוסף מטעימה רחל: "אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי" (בראשית ל, כג), ולפי זה אסף עניינו 'הסיר', מעין 'אסף פנימה' – ומכאן נטו לפרש כי השם אסף (וגם אביאסף) קשור בעקרוּת ופירושו 'האל הסיר (חרפה מעליי)'. ואולם לדעת אחרים אין להסביר את השם בהוראה כה ייחודית. בפסוק "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי" (תהלים כז, י) אין יאספני אלא 'יכניסני תחת חסותו', ומתקבל על הדעת כי השם אסף קשור בהוראת משנה זו 'האל אספני אליו', 'האל פרשׂ כנפיו עליי'.

אסף הוא שם נפוץ לבנים בימינו. ידוע במיוחד בשם זה "אסף הרופא", אסף בן ברכיהו, רופא יהודי בן המאה השישית שמפורסם הודות לספר הרפואה שחיבר ולשבועת הרופאים שניסח.
אֲסֻפּוֹת ואֲסֻפִּים
לבד מן המילים המוכרות אָסִיף (איסוף התבואה), אֹסֶף, אֲסֵפָה ואֲסַפְסוּף (המון עם שנאסף), באות בתנ"ך צורות הרבים הייחודיות אֲסֻפּוֹת ואֲסֻפִּים, שתיהן בפסוקים מעט מוקשים.

את הצורה אֲסֻפּוֹת אנו מוצאים בקהלת: "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (יב, יא). בהקשר זה מוכר המדרש: "בעלי אסופות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות [=קבוצות קבוצות] ועוסקין בתורה" (בבלי חגיגה ג ע"ב). בכיוון זה היו שפירשו אֲסֻפּוֹת כ'קובצי משלים', ומכאן המשמעות שקיבלה המילה בעברית החדשה – 'אוסף מאמרים או יצירות ספרות שכונסו בכרך אחד', ובהמשך כחלופה העברית לקולקצייה בתחום האופנה (לפי קביעת האקדמיה). אך יש מי שהלך בכיוון אחר לגמרי: רש"י בפירושו לפסוק בקהלת מביא את שיטתו של המדקדק דונש בן לברט שאין אסופה אלא מסמר שבקצהו "ראש", וכלשונו של דונש: "הם המסמרות המאספים את הלוחות ומחזקים את הדבק היטב למען לא ימוט, להם נדמו רועי ישראל ושטריו [=ושוטריו] ולהם נמשלו דבריהם".[2]

צורת הרבים אֲסֻפִּים אף היא כאמור איננה מחוורת. היא באה שלוש פעמים בספרי המקרא המאוחרים, למשל בצירוף "אֲסֻפֵּי הַשְּׁעָרִים" (נחמיה יב, כה). מקובל לחשוב כי היא קשורה למילים סף או אסקופה, ולפי זה הכוונה למעין 'בית שער'. גם כאן הוצע כיוון אחר לחלוטין: חוקר הלשון נפתלי הרץ טור־סיני ביאר כי בית האסופים הוא כינוי ל'בית בני אסף', הוא אסף המשורר שנזכר מעלה.

________________________________________
[1] בדברי הימים צורתו אֶבְיָסָף.
[2] בן־יהודה הסכים לפירושו ולכן הפריד בין הערכים "אֲסֻפָּה" בהוראת 'מסמר' ובין ״אֲסוּפָה" בהוראת 'קבוצה' (כמו במדרש).​
    [post_title] => אסף
    [post_excerpt] => אָסָף הוא שמם של כמה אישים בתנ"ך, ובהם שוער, משורר, שומר פרדס ואביו של מזכיר המלך חזקיה. מי אוסף ואת מה אוספים בשם 'אסף'?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a1%d7%a3
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 22:09:16
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 20:09:16
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=46342
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 84298
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2023-10-19 14:27:42
    [post_date_gmt] => 2023-10-19 11:27:42
    [post_content] => 
יוסף הוא שם בנם של יעקב ורחל. המקרא מספר כי יוסף היה בנו האהוב (והמועדף) של אביו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכׇּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז, ג), ואפשר ללמוד על כך גם ממפגש יעקב ועשו שבו מושמים בני המשפחה הקרובים ביותר במרחק־מה ליתר ביטחון: "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (בראשית לג, ב). מכפילות המילה 'אחרונים' למד רש"י כי "אחרון אחרון – חביב", מה שהפך ברבות הימים למטבע לשון עברי שגור בימינו. 
על פי ספר בראשית, היחס המיוחד שזכה לו יוסף מאביו גלגל אותו ובסופו של דבר את כל בני ישראל למצרים; סיפורי יוסף ואֶחיו הם אפוא המבוא לסיפור לידתו של עם ישראל.
למתן השם יוסף מציין המקרא בעצמו שני פירושים, מן השורש אס"ף ומן השורש יס"ף, שניהם מושמים בפי רחל אימו: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי" (ל, כג), כיוון שזהו בנה הראשון לאחר שנות עקרוּת, ובפסוק שלאחר מכן "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (ל, כד), מתוך תקווה שבנה הראשון לא יהיה גם האחרון (ואומנם אחריו נולד בנימין). לדעת חוקרים אִזכור שני הטעמים למתן השם משקפים שתי מסורות שונות שהותכו לטקסט אחד.
ברור הקשר בין השם יוסף לשורש יס"ף, ואפשר שזהו קיצור של שם תאופורי הכולל גם את רכיב האלוהות, כגון 'יוספאל' או 'יוספיה', בדומה לשם של אחד משָׁבי ציון הנזכר בספר עזרא (בנוסח המסורה בחיריק: יוֹסִפְיָה). אם יוֹסֵף הוא פועל בבניין הפעיל, התנועה e בסמ"ך (במקום i בפועל יוֹסִיף) מציינת איווּי, כלומר בקשה, תקווה, תפילה, במובן 'הלוואי שיוסיף', כפי שיָגֵל משמעו 'הלוואי שיגיל' או יָשֵׂם משמעו 'הלוואי שישים'. אפשר גם שיוסף הוא שם בבניין קל (בינוני פועל), שהרי גם יָסַף משמעו 'הוסיף' (למשל בשמואל א טו, לה: "וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל"), ובדומה לשמות מקראיים אחרים בצורת בינוני־פועל דוגמת עוֹבֵד (סבו של דוד) או דוֹאֵג (האדומי). עם זאת סביר יותר שכמבואר בדברי רחל השם הוא פועל בעתיד (מקוצר) בבניין הפעיל.
כאמור לפי ראשית דברי רחל, אפשר גם שהשם יוסף גזור מן השורש אס"ף, שכן לעיתים מוצאים במקרא את הפועל אָסַף בהשמטת האל"ף (תופעה נרחבת בגזרת פ"א בכלל), כגון: "וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כׇּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף" (שמואל ב ו, א). ואומנם יש במקרא עדות לטשטוש בין אס"ף ליס"ף גם בכיוון ההפוך: "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם" (שמות ה, ז). וייתכן כי פירוש השם כקשור לפועל אָסַף ניתן על פי דמיון צלילי בלבד.
השם יוסף היה נפוץ בימי הבית השני ובתקופות מאוחרות יותר. באיגרות בר כוכבא ובממצאים אפיגרפיים רבים מתקופת בית שני נכתב השם בדרך כלל 'יהוסף', כמו שמוצאים פעם אחת בלבד במקרא, במזמור פא בתהילים: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ" (פס' ו). ממצא זה מפתיע למדי שכן הכתיב יהוסף נדיר כאמור במקרא וגם בספרות חז"ל לכל ענפיה. חילופי יו–יהו מוכרים לנו משמות מקראיים אחרים דוגמת יונתן–יהונתן או יואש–יהואש, אבל בשם יוסף–יהוסף לא סביר שרצף האותיות יו–יהו משקף את שם האל כמו בשאר השמות המתחלפים. לדעת חוקרים ככל הנראה מדובר כאן בהיקש לשמות הנפוצים בני התקופה כגון יהונתן ויהוחנן, שגם בהם ככל הנראה הה"א הייתה שריד לכתיב היסטורי.
בספרות חז"ל השם יוסֵף מוכר יותר בצורתו המקוצרת, בהשמטת העיצור הסופי – יוסה או יוסי (ולפי זה הגיית הסמ"ך היא e). הכתיב יוסה (בה"א) נחשב כתיב ארץ־ישראלי, ואומנם כך מוצאים בעדי הנוסח הטובים של המשנה ובתלמוד הירושלמי, ואילו יוסי (ביו"ד) נחשב כתיב בבלי, ככל הנראה בהשפעת הארמית הבבלית שנוטה לציין את התנועה הסופית e ביו"ד. הכתיב יוסי, הנפוץ בדפוסי המשנה, נחשב להשפעה של הכתיב בתלמוד הבבלי. ההגייה יוסִי בחיריק, המושפעת כמובן מן הכתיב ביו"ד, נחשבת להגייה על פי מסורת אשכנז, וכך נהגה כיום השם בפי כול.
השם יוסף התפשט ללשונות רבות אחרות. מתקופות עתיקות אנו מכירים את הצורה המיוונת של השם – יוספוס, שמו של ההיסטוריון היהודי־רומי הנודע יוסף בן־מתתיהו. בלשונות אירופה המודרניות אפשר למצוא את השם Joseph, וכן צורות מקוצרות שלו כגון ג'ו (Joe) באנגלית או ח'וזה (José) בספרדית. לשם זה יש בלשונות רבות גם צורת נקבה, למשל Josephine.
    [post_title] => יוסף
    [post_excerpt] => השם המקראי יוסף הוא מן השמות הנפוצים בעברית בכל הדורות, ובצורות שונות – גם בלשונות העולם.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-03-27 08:11:04
    [post_modified_gmt] => 2024-03-27 06:11:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=84298
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)