WP_Post Object
(
    [ID] => 5285
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2014-07-06 11:32:21
    [post_date_gmt] => 2014-07-06 08:32:21
    [post_content] => 
מדון, תככים, ניצים, התגלע
מָדוֹן
מדון פירושו ריב: "אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי, אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ" (ירמיהו טו, י). המילה מָדוֹן קשורה למילה דִּין בשורשה וגם בתוכנה: במקרא המילים רִיב, דִּין ומִשְׁפָּט באות בהקשרים קרובים ואף בהקבלה זו לזו. מילה קרובה למָדוֹן היא מְדָנִים (ברבים בלבד), שמקורה בספר משלי, למשל: "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (י, יב). עוד מתועדת בספר משלי המילה מִדְיָנִים – לרוב זו צורת הקרי, והכתיב הוא 'מדונים'. למשל: "פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ, וְאִישׁ מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב" (כו, כא).
מָדוֹן ואחיותיה הן חלק קטן משלל מילות הריב והוויכוח שבלשוננו: מְרִיבָה, תִּגְרָה, קְטָטָה, הִתְכַּתְּשׁוּת, הִתְגּוֹשְׁשׁוּת, הִתְנַצְּחוּת, עִמּוּת, מַאֲבָק, סִכְסוּךְ, פֻּלְמוּס ועוד.
תְּכָכִים
בלשוננו היום תככים הם מזימות וסכסוכים מתחת לפני השטח (בלעז אינטריגות). איש תככים, או תַּכְכָן, הוא אדם סכסכן וחורש מזימות. את המילה תְּכָכִים ירשנו מספר משלי: "רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ" (כט, יג). לפי ההסבר המקובל המילה תְּכָכִים היא צורת הרבים של תֹּךְ – מילה המוכרת מספר תהלים ומקבילה בו למילים מִרְמָה, עָמָל, אָוֶן וחָמָס. לפי הסבר אחר 'איש תככים' שבמשלי קרוב במשמעו ל'רש' – אדם מסכן ועני. השורש תכ"ך קיים בכמה לשונות שמיות, והוא מציין לחיצה, מחיצה ודיכוי.
נִצִּים
ניצים הם אנשים הרָבִים ומתקוטטים ביניהם, כמסופר על משה: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?" (שמות ב, יג). המילה נִצִּים גזורה מן השורש נצ"י בבניין נפעל. צורת היחיד היא נִצֶּה, ובעבר – נִצָּה. במקרא מתועדת גם צורת העתיד: "כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו" (דברים כה, יא). כן מתועד פועל בבניין הפעיל – הִצָּה – שמשמעו 'רב', 'עורר ריב ומחלוקת'. על דתן ואבירם נאמר: "אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ה'" (במדבר כו, ט). מן השורש נצ"י יש גם שמות עצם שמשמעם ריב ומדון. שם העצם מַצָּה מקורו במקרא: "הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע" (ישעיהו נח, ד), ובלשון הפיוט חודשה המילה נִצָּיוֹן.
הִתְגַּלַּע
בספר משלי נאמר: "וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב – נְטוֹשׁ" (יז, יד), כלומר: הימנע ממריבה עוד לפני שהתחילה. לפועל הִתְגַּלַּע ניתנו שני הסברים עיקריים: 'התפרץ', 'התלקח' או 'נחשף', 'נגלה'. ההסבר השני מבוסס על משמעו של השורש גל"ע בלשון חז"ל: "אם יש מכה והיא יכולה להיגלע [מקובל לפרש: היפתח, להיחשף] ולהוציא דם" (משנה נידה ח, ב). בימינו הפועל התגלע משמש בהקשר של מריבה ודומיה בעקבות הפסוק ממשלי, למשל 'התגלעה מחלוקת', 'התגלעו חילוקי דעות', 'התגלע סכסוך' וכיוצא באלה.
    [post_title] => מתקוטטים בעברית
    [post_excerpt] => מדון הוא ריב, תככים הם מזימות, נִצִּים הם אנשים המתקוטטים ביניהם, ומה הם שני ההסברים העיקריים לפועל התגלע? על מריבות בעברית תקנית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-08-12 18:02:11
    [post_modified_gmt] => 2021-08-12 15:02:11
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5285
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 37028
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-09-10 17:47:38
    [post_date_gmt] => 2019-09-10 14:47:38
    [post_content] => שני המתמודדים על ראשות הממשלה בבחירות 2019 נקראים בנימין: בנימין (ביבי) נתניהו ובנימין (בני) גנץ, שמו של בן הזקונים של יעקב אבינו מרחל, אחי יוסף ואבי אחד משבטי ישראל.[1] כצפוי משם מקראי במעמד זה, הוא נפוץ דורי דורות בכל קהילות ישראל, ובהגיות שונות אף בקרב העמים. כך למשל נשאו שם זה לא רק בנימין מִטודלה ובנימין זאב הרצל אלא גם בנג'מין פרנקלין, מאבות האומה האמריקאית. המושבה הוותיקה בנימינה קיבלה את שמה מתחנת הרכבת במקום, שנקראה על שם הברון בנימין אדמונד דה־רוטשילד, הנדיב הידוע. לשם זה יש כידוע גם שלל שמות חיבה – בֵּנִי, בֵּנוֹ, בֵּן, בֶּנְיָה, בֶּנְגִ'י ועוד.

על לידתו הדרמטית של בן יעקב ורחל מסופר בִּבראשית לה, פסוקים טז–יח:
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה, וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת: אַל תִּירְאִי, כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי, וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.
ימין – כוח

בנימין הוא כפשוטו בן־ימין, והמילה יָמין היא מהמילים הבסיסיות המשותפות לשפות השמיות. מאחר שיש לה כמה משמעויות, יכול השם להתפרש בכמה דרכים. יָמין הוא ברגיל אחד מצידי הגוף, והוא מנוגד לצד שמאל. יד ימין מסמלת חוזק,[2] בהיותה היד החזקה אצל רוב בני האדם, וימין סתם הוא קיצורו של הצירוף 'יד יָמין' (כשם ששמאל סתם הוא קיצור של 'יד שמאל'). הינה דוגמאות מספר:

 	
"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה" (בראשית מח, יד)
 	
"יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב" (שמות טו, ו)
 	
"נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ" (ישעיהו סב, ח)
 	
"לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ" (תהלים פט, יד)

הרכיב ימין בשם בנימין יכול אפוא להתפרש כיד ימין ולסַמל כוח, ואם כך אפשר למצוא קשר בין השם שקראה רחל לרך הנולד, בֶּן אוֹנִי, לזה שהעניק לו אביו – אם אוֹנִי נגזר מהמילה אוֹן 'כוח'. ואולם המילה אוֹנִי יכולה להיגזר גם מן המילה אָוֶן במשמעות 'אסון' או להתפרש במובן 'אֵבֶל', 'יגון' – כפי שנהוג להבין את דבריו של המְעשר "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ [מן המַעשר] וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת" (דברים כו, יד).[3] ואומנם אונקלוס תרגם את בן אוני לארמית "בַּר דְּוָיִי", כלומר 'בן כְּאֵבִי', ורש"י פירש "בן צערי". אם אומנם זאת משמעות אוני ואם למשמעות 'כוח', 'חוזק' התכוון יעקב בימין, הרי שביקש להפּך את השם ולתת לו מובן חיובי. כך למשל סבר רמב"ן:
והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, מ'לחם אונים', 'לא אכלתי באוני'. ואביו עשה מן אוני כחי, מלשון 'ראשית אוני', 'וּלאין אונים', ולכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה.
ימין – דרום

ימין ושמאל משמשים גם במובן 'דרום' ו'צפון', מאחר שלאדם הפונה קֵדמה – הכיוון החשוב של זריחת השמש – הדרום מימינו והצפון משמאלו. לדוגמה: "לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם, צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם" וגו' (תהלים פט, יב–יג). גם המילה תֵּימָן – הגזורה מאותו השורש ימ"ן – משמעה העיקרי במקרא הוא דרום, כגון "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ" וגו' (דברים ג, כז).[4] לפיכך אפשרות אחרת היא כי בנימין פירושו 'בן הדרום'. וכך פירש רש"י:
נראה בעיני לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב [כלומר בדרום] כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר 'בנגב בארץ כנען', 'הלוך ונסוע הנגבה'.[5]
היו שסברו כי השם ניתן לבנימין על שום מקום לידתו. וכך כתב רמב"ן: "אבל אם נולד בתחום בית לחם אפרתה שהוא בארץ יהודה [...] הנה הוא בדרומה של ארץ ישראל, והנה בין בית אל ובין בית לחם אפרת נולד". אך הוא מודע לאפשרות נוספת בדבר מיקומה של דרך אפרתה, והוא מוסיף וכותב: "ואם המקום בהר אפרים, הרי הוא בצפונה של ארץ ישראל [...], ואם בחלקו של בנימין גם כן אינה בדרום [...], ומכל מקום אין טעם לקרותו בן דרום".[6]

למרות זאת במחקר המודרני רווחה הדעה שנקודת המבט על שבט בנימין הייתה אחרת: אומנם נחלתו לא הייתה בדרום הארץ אלא במרכזה ולא היה בנימין הדרומי בשבטי ישראל, אבל השם מבטא את היות נחלתו הדרומית בנחלות בני רחל, כלומר דרומה מנחלות אפרים ומנשה בני יוסף.

יש לציין כי שבטים בשם בני־ימין (בני הדרום) ובני־שִׂמַאל (בני הצפון) כבר נזכרים בתעודות מן המאה ה־18 לפסה"נ מן העיר הקדומה מארי (במזרח סוריה של היום, לא רחוק מעיראק). מן התעודות עולה שבני ימין ניגפו אז לפני זִמרִלִם מלך מארי, ויש שקשרו אותם לשבט בנימין.

ימין – שבועה

למילה ימין בערבית גם המשמעות 'שבועה', וכך יש המבינים אותה בתהלים קמד: "שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם, פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים, מִיַּד בְּנֵי נֵכָר. אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא, וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר" (פסוקים ז– ח). ימינם היא 'יד ימינם' של בני הנכר המורמת לשבועה או שבה נשבעים,[7] והצירוף "ימין שקר" יכול לציין שבועת שקר.

על פי זה הוצע שגם הרכיב ימין בשם בנימין מציין שבועה – שבועתו של יעקב ללבן שמי שבידו יימצאו התרפים לא יחיה: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה" (בראשית לא, לב), שהרי לא ידע יעקב שרחל גנבה אותם. לפי הצעה זו קשרו גם רחל וגם יעקב בשמות שנתנו – בן אוני (מלשון אָוֶן במשמעות 'עוון, שקר') ובנימין – את מות רחל בלידתהּ לִגנבת התרפים.[8]

ימין – ימים

פירוש אחר קושר את הרכיב ימין אל המילה יָמִים, צורת הרבים של יום. כך למשל פירש רשב"ם, נכדו של רש"י: "בנימין – בן זקונים, בן ימים, כמו לקץ הימין כמו הימים". הצירוף "קֵץ הַיָּמִין" חותם את ספר דניאל, וחילוף המ"ם בנו"ן בו נחשב להשפעה מאוחרת של הארמית. ואולם מעניין לציין שבתורה השומרונית נקרא בנימין בנימים, כלומר בן ימים.

בן ימיני

המיוחס על שבט בנימין (כמו שאול המלך, אהוד בן גרא ומרדכי היהודי) מכונה בלשון המקרא בן ימיני או איש ימיני, וכך נבדל שם הייחוס ימיני משם התואר הרגיל של ימין – יְמָנִי (בהשפעת תנועות שם התואר שְׂמָאלִי).

הבנימין שבחבורה

מאחר שבנימין היה בנו הקטן של יעקב, החל לשמש בעברית החדשה הצירוף הבנימין שבחבורה (בהשראת "הארי שבחבורה") לציון האדם הצעיר ביותר בקבוצה מסוימת.

________________________
[1] במקרא נזכרים אישים אחרים בשם זה בימי עזרא ונחמיה. לפי דברי הימים א ז, י היה לבנימין (בן יעקב ורחל) נין בשם זה. גם את השם יָמִין נשאו אישים שונים במקרא, ובהם אחד מבני שמעון.
[2] היו שקשרו בין השורש ימ"ן לשורש אמ"ן, המציין ביסודו יציבות.
[3] כך מוסברת גם הצורה אוֹנִים בצירוף "לֶחֶם אוֹנִים" בהושע ט, ד. בלשון חכמים אוֹנֵן הוא אָבֵל. מן השורש אנ"ן מוכר יותר הפועל התאונן 'התמרמר', 'התלונן'. שורש קרוב הוא השורש אנ"י, כמצוי למשל בישעיהו יט, ח "וְאָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ".
[4] תימן היה גם שם אחד מבני אליפז (בן עֵשָׂו ועָדָה), כאמור בבראשית לו, יא, ועל שמו נקרא חבל בארץ אדום. מאוחר הרבה יותר זוהתה תימן כחבל הארץ הדרומי שבחצי האי ערב (בערבית אל־יַמַן, מאותו השורש כמובן). אגב אורחא, מן השורש ימ"ן נגזרת בערבית צורת הבינוני מַיְמוּן 'מאושר', שם שנשא ר' משה בן מימון (הרמב"ם).
[5] רמב"ן השיג על פירוש רש"י וטעמו עימו: "ולא הבינותי זה שתהא ארץ ישראל דרומית לארם נהרים, שהרי ארם מזרחית לארץ ישראל, כדכתיב 'וילך ארצה בני קדם' [...], ויעקב עבר הירדן שהוא למזרחה של ארץ ישראל והיה חוזר דרך אדום שהוא בדרום ארץ ישראל. נמצא ארם מזרחית דרומית לארץ ישראל וארץ ישראל לצפונה".
[6] על כן כאמור לדעת רמב"ן, ימין כאן פירושו כוח וחוזק. לעומת זאת השם ימין מתאים לבנו של שמעון (הערה 1 לעיל) בהיות שמעון השבט הדרומי.
[7] הדבר מזכיר את לשון השבועה בפסוק הידוע בתהלים: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי".
[8] גם המדרש קושר בין הדברים. בבראשית רבה נאמר: "על דעתיה דר' יוסי לא מתה [רחל] אלא מן קללת הזקן 'עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה', והוה כן כשגגה היוצא מלפני השליט" (ויצא, פרשה עד, יד); ומדרש תנחומא אומר על שבועת יעקב: "באותה שעה נגזרה על רחל מיתה".
    [post_title] => בנימין
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 22:04:49
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 20:04:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=37028
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)