WP_Post Object
(
    [ID] => 1039
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-02-17 11:09:00
    [post_date_gmt] => 2013-02-17 09:09:00
    [post_content] => 




תַּחְפֹּשֶׂת




המילה תחפושת נוצרה כנראה בסוף שנות העשרים או בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים. היא חודשה במשקל המילה המקראית תִּלְבֹּשֶׁת, ודומות לה מילים נוספות ובהן תִּסְפֹּרֶת, תִּקְרֹבֶת (לשון חז"ל); תִּגְבֹּרֶת (ימי הביניים); תִּרְכֹּבֶת, תִּסְרֹקֶת, תַּחְמֹשֶׁת (עברית חדשה).
הפועל הִתְחַפֵּשׂ מקורו בתנ"ך: "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" (שמואל א כח, ח). מקובל לקשור אותו אל הפועל חיפש, שכן האדם המתחפש משנה את מראהו וגורם לכך שיחפשו אותו.
רווח השימוש בפועל חִפֵּשׂ במשמעות 'הלביש בתחפושת' (במילונים מוצעים גם הפעלים הֶחְפִּישׂ, תִּחְפֵּשׂ). ההבחנה בין חיפש במשמעות זו ובין חיפש במשמעות הרגילה (סקר ובדק כדי למצוא) תהיה לפי ההקשר.




מַסֵּכָה




מסכה היא כיסוי לפנים, למשל לצורך תחפושת. בתנ"ך משמשות במשמעות דומה מילים אחרות: "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו" (מלכים א כ, לח), "וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה" (שמות לד, לג). המילה מסכה לקוחה אף היא מן התנ"ך, אך שם משמעה אחר: תבנית יצוקה ממתכת – כגון עֵגֶל מַסֵּכָה, וגם כיסוי: "פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו כה, ז).
ברשימת כלי בית של ועד הלשון משנת תרע"ד (1914) נקבעה המילה מַסֵּכָה לצד המילה שְׂמִיכָה במשמעות "המכסה שמתכסים בו בעת השכיבה" על פי דברי הנביא "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיהו כח, כ).
את המשמעות המודרנית קיבלה המסכה בשל דמיון הצליל והמשמעות למילה הלועזית mask. המילה מסכה במשמעות זו כלולה במונחי תיאטרון שפרסם ועד הלשון בשנת ת"ש (1940).



לֵצָן




המילה ליצן לקוחה מספרות חז"ל וביסודה היא נרדפת למילה המקראית לֵץ – אדם קל דעת המרבה לעג ושחוק. ליצן המבדח את הבריות לשם קבלת שכר נזכר כבר בלשונו של רש"י.
הלֵץ והלֵצָן קשורים אל הפעלים לָץ, הֵלִיץ והִתְלוֹצֵץ וכן אל השמות לָצוֹן והֲלָצָה. יש הסוברים כי השורש לי"ץ מציין במקורו דיבור ומכאן גם המילה המקראית מֵלִיץ (בראשית מב, כג) שמשמעה מתורגמן.
מספרות חז"ל ירשנו גם את ידידיו של הליצן – הלוליין והמוקיון, שמקורם במילים יווניות.



מְגִלָּה




מגילה היא רצועת קלף גלולה הכתובה או מוכנה לכתיבה. שמה גזור מן השורש גל"ל והיא זהה בצורתה למילים נוספות מגזרת הכפולים: מְסִלָּה (מן סל"ל), מְסִבָּה (מן סב"ב), מְחִלָּה (מן חל"ל, חלל באדמה) ועוד.
בספרות חז"ל מגילה סתם היא לרוב מגילת אסתר, ומכאן שמה של מסכת מגילה שעיקר עניינה הלכות קריאת המגילה בפורים. כיום מגילת אסתר עשויה להיות מודפסת בספר, וגם מגילות אחרות אינן בהכרח כתובות על קלף נגלל. בשם מגילה נקראים טקסטים חגיגיים והצהרתיים, כגון מגילת העצמאות, מגילת זכויות האדם.



 
    [post_title] => שמחת פורים: תחפושת, מסכה, ליצן, מגילה
    [post_excerpt] => ממתי המילה תחפושת? איך שינתה המסכה את משמעה? מה הקשר בין לץ לליצן? ומה בין מגילת אסתר למגילת העצמאות?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-24 12:45:13
    [post_modified_gmt] => 2022-12-24 10:45:13
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1039
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 7780
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2012-06-24 14:55:15
    [post_date_gmt] => 2012-06-24 11:55:15
    [post_content] => אֲפֵר - eye bandage
אפר הוא כיסוי לעיניים במשחקים. מקור המילה בתנ"ך: "וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מֵעֲלֵי עֵינָיו" (מלכים א כ, מא).



גֹּלֶם אִגְרוּף, "גֹּלֶם הֹלֶם" - boxing-dummy
בובה בדמות אדם שנועדה לאימוני אגרוף; רווח "בובת אִגרוּף".



דִּלְגִּית - skipping rope
חבל קפיצה.



הִתְאַבְּקוּת - wrestling
הפועל הִתְאַבֵּק – מלשון מַאֲבָק – מקורו במדרשים מאוחרים, והוא מציין פעולה הדדית שבה שניים נאבקים זה בזה. שם הפעולה נוצר בספרות ימי הביניים, למשל בפירושו של רבנו בחיי לבראשית לב "וידוע כי אין התאבקות בשני אנשים אלא אם כן שוים".
כיום משמשת בעיקר המילה הֵאָבְקוּת (שם הפעולה מבניין נפעל).



הִתְעַמְּלוּת - gymnastics
פעילות גופנית שנועדה לחזק את שרירי הגוף ולשמור על כושר. הפועל הִתְעַמֵּל מופיע בספרות חז"ל בהקשר של פעילות גופנית הגורמת להזעה.
שם הפעולה מתועד בספרות ימי הביניים, למשל אצל שמואל אבן תיבון בתרגומו לספר מורה הנבוכים: "כי אשר יעשה פעולת ההתעמלות להתמיד בו הבריאות, כשחוק בכדור או התאבקות או משיכת הידים או עצירת הנשימה".



לַחֲצִית - wrist exerciser
מכשיר קפיצי לחיזוק שרירי היד.



מִגּוּר - knockout
"נוקאאוט"; מכת אגרוף שאחריה היריב אינו מסוגל לעמוד שוב על רגליו.



סִבְסוּב - pivot, pivoting
תנועה של שחקן כדורסל שבה רגלו האחת קבועה במקום כמו ציר, ורגלו השנייה נעה סביב בחופשיות.



קְפִיצַת מִסְפֶּרֶת - scissors-Jump
קפיצה לגובה שבה הרגליים יוצרות צורת מספריים.



שְׁעוֹן עֶצֶר - stop watch
"סטופר"; שעון שנועד למדוד זמן בדיוק רב בתחרויות ספורט. מפעילים אותו כשהמתחרים יוצאים לדרך ועוצרים אותו כשהם מגיעים לקו הגמר. בתחילה נקבע הצירוף 'שְׁעוֹן פֶּסֶק', אך בהמשך המונח הוחלף.
    [post_title] => לקראת המשחקים האולימפיים
    [post_excerpt] => מהי דלגית ומהי לחצית? באיזה הקשר מופיע הפועל "התעמל" בספרות חז"ל? ומה המונח העברי ל"נוק אאוט"? – מבחר מונחי התעמלות
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-03-15 19:00:25
    [post_modified_gmt] => 2023-03-15 17:00:25
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7780
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5603
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2012-05-13 10:02:18
    [post_date_gmt] => 2012-05-13 07:02:18
    [post_content] => 
תחפיף, אל־ריח, מסקרת, בסיס איפור
תַּחְפִּיף (שמפו)
תחפיף הוא תכשיר לחפיפת הראש.
המילה תַּחְפִּיף מצטרפת לקבוצה גדולה של מילים באותו משקל המציינות תכשירים וחומרים, ובהן תַּחְלִיב, תַּרְחִיף, תַּרְחִיץ, תַּמְהִיל, תַּחְמִיץ (מרינדה), תַּרְכִּיז, תַּרְסִיס, תַּרְכִּיב. ועוד ברשימה הזאת המילים המחודשות תַּקְרִישׁ (ג'ל לשיער) ותַקְלִיף (פילינג).
המשמעות הבסיסית של השורש חפ"ף היא שפשוף וניקוי. את חפיפת הראש ירשנו מלשון חז"ל, למשל "נזיר חופף ומפספס [מפריד] אבל לא סורק" (משנה נזיר ו, ג). ויש קשר בין חַפִּים מפשע – נקיים מחטא, ובין חפיפת השיער – ניקויו מלכלוך.
את המילה תַּחְפִּיף הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ה (2005).

אַל־רֵיחַ (דאודורנט)
תַּכְשִׁיר אַל־רֵיחַ נועד להפחית את ריח זיעת הגוף, בעיקר מבית השחי. הצירוף אל־ריח הוא בבואה של המילה הלועזית: de – שלילה; odor – ריח.
הצירוף אל־ריח מצטרף לצירופים ותיקים ממנו שנוצרו באותו האופן: אַלְחוּט, אַלְחוּשׁ, אַל־חֶלֶד, אַל־מַתֶּכֶת ועוד. מן המילה אַלְחוּט אף נוצר שם התואר אַלְחוּטִי ושם בעל המקצוע אַלְחוּטַאי או אַלְחוּטָן, ומן המילה אַלְחוּשׁ נוצר הפועל אִלְחֵשׁ ושם הפעולה אִלְחוּשׁ (הרופאים מבחינים בין אִלחוּש של איבר בגוף ובין הרדמה של הגוף כולו).
הצירוף תַּכְשִׁיר אַל־רֵיחַ אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ז (2007).

מִסְקֶרֶת (מַסְקָרָה, "רימל")
מסקרת היא תכשיר לצביעת הריסים, לעיבוים ולהארכתם.
המילה מִסְקֶרֶת היא לבוש עברי למילה הלועזית מַסְקָרָה, והיא שקולה במשקל המילה מִבְרֶשֶׁת. השורש סק"ר נגזר מן סִקְרָא שבלשון חז"ל – צבע אדום עז ששימש בימי קדם לכתיבה וגם לצביעה ליד העיניים. בישעיהו ג, טז מתוארות בנות ציון תיאור שלילי למדי ובין השאר נזכר שהיו "מְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם", ועל כך נאמר במדרש איכה רבה: "שהיו מסקרות את עיניהם בסיקרא".
את המילה מִסְקֶרֶת הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והיא אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ה (2005).

בְּסִיס אִפּוּר (מייק־אפ)
בלי ניקוד: בסיס איפור.
בסיס איפור הוא תכשיר שתכליתו ליצור מראה אחיד וצבע אחיד של עור הפנים והצוואר (על ידי כיסוי הפגמים) והוא משמש בסיס לאיפור הפנים.
שם הפעולה אִפּוּר והפעלים אִפֵּר והִתְאַפֵּר נוצרו בעברית החדשה, ככל הנראה בעקבות המילה המקראית אֲפֵר – שמשמעה כיסוי לעיניים: "וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מֵעֲלֵי עֵינָיו, וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא" (מלכים א כ, מא). בדומה לאֲפֵר, גם האיפור מכסה את הפנים ומשווה להם מראה אחר.
הצירוף בְּסִיס אִיפּוּר אושר במליאת האקדמיה בשנת תשס"ה (2005).
    [post_title] => שפה יפה – מונחי קוסמטיקה ותשפורת
    [post_excerpt] => במקום שמפו אִמרו תַּחְפִּיף, ובמקום דאודורנט – אַל־רֵיחַ; על חלופות אלו וגם על אלו של "מסקרה" ו"מייק אפ". מונחים למטופחים העבריים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%a4%d7%94-%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a1%d7%9e%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%a4
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-21 07:51:52
    [post_modified_gmt] => 2022-12-21 05:51:52
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5603
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1012
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-06-12 11:42:00
    [post_date_gmt] => 2011-06-12 08:42:00
    [post_content] => הפעלים ההפוכים ללָבַשׁ הם פָּשַׁט או הֵסִיר. פושטים את הבגדים (לדוגמה: ויקרא ו, ד), ואם פושטים אותם מן הזולת, מַפשיטים אותו (למשל במדבר כ, כו, כח) או מְפשטים אותו (כך עשו לחללי מלחמה). במקרא גם פושטים כותונת (שיר השירים ה, ג) או מעיל (יהונתן מתפשט ממעילו – שמואל א יח, ד), אבל רגיל יותר – בוודאי לפריטי הלבוש ולאביזרים השונים – הוא הפועל הֵסִיר: מסירים בגדים (למשל בראשית לח, יד), שׂמלה (דברים כא, יג), מעיל (יחזקאל כו, טז), שׂק (אסתר ד, ד), מצנפת (יחזקאל כא, לא), צעיף (בראשית לח, יט), מסווה (כיסוי לפנים – שמות לד, לד), אֲפֵר (כעין מסווה – מלכים א כ, מא), טבעת (בראשית מא, מב) ועטרת (איוב יט, ט).

לצד הפעלים האלה העברית יודעת פעלים מיוחדים לפריטי לבוש או לאביזרי לבוש: את הדברים הקשורים אפשר להתיר או לפַתֵּחַ, ולכן בלשון המקרא מפתחים לא רק גמלים (ממטענם או מרצועותיהם – בראשית כד, לב) או אזיקים (ירמיהו מ, ד) אלא גם את השׂק הֶחגור למותניים (למשל ישעיהו כ, ב) וגם את חגוֹר החרב שעל המותניים, ומכאן המימרה "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים א כ, יא). מימרה זו באה בפיו של אחאב מלך ישראל בתגובה על דברי הרהב של בן־הדד מלך ארם, שאיים כי ישלח את חייליו הרבים מספור על ממלכת ישראל אם לא ייענו לדרישותיו. כוונת המימרה: אל יתפאר מי שחוגר את נדן החרב לקראת הקרב כמי שמסיר את חרבו לאחר שניצח בקרב.

ומה עושים בנעליים? שלושה פעלים שונים מזדמנים במקרא: חָלַץ (למשל ישעיהו כ, ב); נָשַׁל – פעמיים בציווי שַׁל: האחת בדברי אלוהים למשה "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות ג, ה) והשנית בציווי הדומה של שר צבא ה' ליהושע "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ" (יהושע ה, טו); הפועל השלישי הוא שָׁלַף, והוא משמש בפרשת גאולת הנחלה במגילת רות (ד, ז–ח). בלשון חכמים אפשר גם להתיר את המִנעל (למשל ירושלמי שבת ג, א).
חלוץ איננו רק ההולך בראש המחנה, אלא גם מי שחלצו ממנו דבר מה, וכבר במקרא קוראת האישה שעברה חליצה לאחִי בעלהּ המת (אולי למשפחתו) "בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (דברים כה, י). בלשון ההלכה חולצים גם תפילין (למשל בבלי שבת לה, ע"ב).
וכך אפשר להתפשט בעברית במגוון פעלים, כפי שנֶאֱמר במסכת דרך ארץ רבה על הנכנס לבית המרחץ לאחר שהוא מתפלל ומבקש להיכנס לשם בשלום ולצאת משם בשלום: "וקודם שיִכָּנֵס כיצד יעשה? חולץ את מנעליו ומסלק את כובעו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורו ופושט את חלוקו, ואחר כך מתיר אפרקסותו התחתונה" (דרך ארץ רבה י, הלכה א; אפרקסות או אפקרס – לבוש תחתון שנקשר לכתף; המילה נשאלה מן היוונית).
    [post_title] => איך מתפשטים בעברית?
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9e%d7%aa%d7%a4%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-06-18 11:07:37
    [post_modified_gmt] => 2019-06-18 08:07:37
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1012
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)