WP_Post Object
(
    [ID] => 25653
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-12-14 12:19:31
    [post_date_gmt] => 2017-12-14 10:19:31
    [post_content] => אנו נשאלים הרבה על תקינות השימוש בצירוף 'בתור' במשמעות 'בתפקיד של', 'במעמד של', 'כ־'. האקדמיה לא עסקה ולא פסקה בשאלה זו, ואילו בקרב מתקני הלשון בימינו הדעות חלוקות – יש המסתייגים משימוש זה ויש שאינם מוצאים בו פסול.

מאין הגיע ללשוננו צירוף היחס בְּתוֹר?

בספר דברי הימים א נאמר: "וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר עַל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה..." (יז, יז); בפסוק המקביל בספר שמואל ב בא הצירוף תּוֹרַת הָאָדָם: "וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי אלהים וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם..." (ז, יט). כמה מפרשני ימי הביניים (רד"ק, רלב"ג) פירשו את המילה 'תור' בדברי הימים במשמעות של 'תואר, תכונה' כמשמעה של 'תורה' בפסוק המקביל בשמואל ב.[1]

למילה 'תור' במשמעות 'תואר' הדים במגילות ובמשלי בן סירא, לדוגמה "ידמה בתור פניהא [=מראה פניה]" (מגילת חכמת המלך שלמה א, קטע 2), "תור שמים והוד כוכב [=מראה שמים]" (מג, ט), "תור לבנו יהג עינים" (מג, יח; 'מראה לובנו [של השלג] יַטעה עיניים במראות שווא'[2]). עם זאת נראה שהשימוש במילה 'תור' במשמעות זו בספרות מאוחרת יותר נדיר מאוד.

'תורה' במשמעות 'תואר', 'תכונה', מוכרת מן התלמוד הבבלי, למשל "תורת כלי עליה" (עירובין קב ע"א), כלומר 'נחשבת לכלי', 'בחזקת כלי'. בהקשרים דומים בתלמוד הירושלמי משמשת המילה תואר, כגון "עד שיהיה עליהן תואר כלי" (שבת ד, ב; ז ע"א).[3] עוד מצאנו בתלמוד הבבלי: "יוצא מתורת סוכה" (סוכה יד ע"א), כלומר 'אינו מוגדר כסוכה'; וצירוף היחס 'בתורת' במשמעות 'בחזקת', 'בבחינת': "בתורת פקדון אתא לידיה" (בבא מציעא סב ע"א), כלומר 'בא לידיו בגדר פיקדון'. משמעות זו של 'תורה' אנו מוצאים גם פעם אחת בתוספתא: "אע"פ שביטלו מתורת הכלים" (כלים בבא קמא ו, יב), כלומר 'שיצאו מקבוצת הכלים'.

הצירוף 'בתורת' המשיך לשמש במשמעות 'בחזקת', 'בבחינת' גם בעברית שלאחר ספרות חז"ל ואף בספרות העברית החדשה. לעומתו הצירוף 'בתור' במשמעות דומה עולה רק בעברית של תקופת ההשכלה, ונפוץ בה למדי. לדוגמה, "אבי אשר הודיעני בתור בשורה טובה כי נפתחה אזני" (מרדכי אהרן גינצבורג, קריית ספר, 1835); "אשר הוא בתור זקן ויושב בישיבה" (אברהם מאפו, עיט צבוע א, 1857). והינה כעבור זמן לא רב דחק הצירוף בתור את רגליה של בתורת מלשון היום־יום, ובתורת נשארה בעיקר בעברית הלמדנית.

השימוש בצירוף 'בתור' בעברית החדשה החל כנראה בזיקה לפסוק מדברי הימים, מתוך חיבתם של המשכילים למילים מקראיות נדירות. ואומנם מצאנו עדויות בחיבורים מסוף המאה ה־18 וראשית המאה ה­־19 לשימושי 'בתור' הנשענים במפורש על לשון הפסוק, למשל: "הגמול שלמת לי בעד כל טובותי אשר כאב גדלתיך ונשאתיך בתור האד' המעלה וכל מחמדי ביתי בידך שמתי" (חיים אברהם כץ, מלחמה בשלום, 1797); "והוא כי היהירים הצבועים הצובעים עצמם בתור אדם המעלה" (טל אורות, 1811). 'בתור' במקום 'כתור' שבדברי הימים הוא אולי הכלאה עם 'בתורת', ואולי השפיע גם הדמיון הגרפי שבין האותיות ב ו־כ.

שני הצירופים – בתורת ובתור – מוכרים גם מן היידיש, אך בתורת (נהגה betoyres כצפוי) רווח בה בהרבה. קשה לדעת אם בתור ביידיש הוא קיצור של בתורת, או שמא השימוש בו ביידיש התפתח מן הספרות העברית.

לא כל מדקדקי העברית המתחדשת ראו בעין יפה את השימוש הנפוץ בצירוף 'בתור' במשמעות 'בתפקיד'. בחוברת הראשונה של כתב העת 'לשוננו' (תמוז תרפ"ח, 1928) קבע ועד הלשון כי "לשמוש זה אין יסוד, ויש להרחיקו מן הדבור ולהחליפו בכף האמתות"; במקום 'בתור בעל ניסיון' ממליצים לומר 'כבעל ניסיון', במקום 'בתור מורה' יש לומר 'כמורה'. עוד נאמר שם כי במקרים מסוימים אפשר להשתמש במילה 'בתורת', ובמקומות המאפשרים זאת כדאי להשמיט לגמרי את המילה מבלי למלא את מקומה. גם טור־סיני בהערותיו לערך 'תּוֹר' במילון בן־יהודה פוסל את השימוש בצירוף 'בתור' במשמעות 'בתפקיד', אך הוא מתיר אותו במקרים של דמיון בין דבר לדבר, בהקבלה לשימוש במילה 'בחינת' (נניח במשפט כגון 'דברי המרצה נתפסו בתור תורה מסיני'). לעומתם היו אנשי לשון שלא פסלו שימוש זה, ובהם יצחק אבינרי; הוא ראה במתנגדים טהרנים שלא לצורך וללא סיבה מוצדקת.

מכל מקום השימוש בצירוף 'בתור' רווח למדי בפי דוברי העברית בימינו, והוא מובא בכל מילוני העברית ללא הערה על תקניותו.

לסיום נעיר כי ההגייה "בְּתוּר" הנוהגת בפי מקצת הדוברים אינה אלא שיבוש.

כתבה ויקי טפליצקי בן־סעדון.

_________________________
[1] מעניין שדווקא בפירוש המיוחס לרש"י לפסוק בדברי הימים המשמעות של 'תור' היא 'שׁוּרָה', כלומר 'האל מעמיד אותי [את הדובר] בשורה אחת עם אנשי המעלה'. אשר לפסוק בשמואל ב, רש"י מפרש 'תורת האדם' במשמעות 'ההוראות שניתנו לאדם'. בשני המקרים אין רש"י רואה במילים 'תורה' או 'תור' משמעות של תכונה.
[2] זה הפירוש שמציע אבא בנדויד לפועל "יהג" בספרו לשון מקרא ולשון חכמים כרך א, עמ' 74.
[3] על ההקבלה של 'תורת כלי' בבבלי ל'תואר כלי' בירושלמי עמד חנוך ילון. עוד הוא מציין את הצירוף הארמי "תוריתא דנהמא" מן התלמוד הבבלי, שרש"י פירשו 'מראה לחם'.
    [post_title] => בְּתוֹר
    [post_excerpt] => אנו נשאלים הרבה על תקינות השימוש בצירוף 'בתור' במשמעות 'בתפקיד של', 'במעמד של', 'כ־'. בקרב מתקני הלשון בימינו הדעות חלוקות – יש המסתייגים משימוש זה ויש שאינם מוצאים בו פסול.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d6%bc%d6%b0%d7%aa%d7%95%d6%b9%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 08:47:44
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 05:47:44
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25653
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)