הדף בטעינה

על המילה רוּחָנִי

במילון

 (ללא ניקוד: רוחני)
חלק דיברשם תואר
שורשרוח
נטייהרוּחָנִית

הגדרה

  • ששייך לתחום המופשט או לתחום השכל והמוסר (כנגד: חומרי, גַשמי)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

שמאלני וימני

WP_Post Object
(
    [ID] => 33924
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-03-17 15:47:01
    [post_date_gmt] => 2019-03-17 13:47:01
    [post_content] => המושגים 'ימין' ו'שמאל' משמשים בהקשר הפוליטי מימי המהפכה הצרפתית. מהם נגזרו שמות התואר יְמָנִי ושְׂמָאלִי. לצד שמאלי נוצר גם שְׂמֹאלָנִי, ואילו לצד ימני לא נוצר יְמִינָנִי. נשאלנו מדוע.

ראשית נאמר שהסיומת ־ָנִי בשמות תואר משמשת בכמה תפקידים:

(א) גיוון של הסיומת ־ִי – לרוב בהצטרפות למילים קצרות, כגון בשמות התואר רוּחָנִי, גּוּפָנִי, יְדָנִי, כּוֹחָנִי; ולעיתים במילים המסתיימות ב־ָה, כגון תּוֹרָנִי.
(ב) לציון עמדה או תכונה קיצונית (בגוון ביקורתי), כגון לאומני – מי שנאמן נאמנות קיצונית ללאום (לעומת לאומי).
(ג) לציון מי שדוגל או תומך בעמדה מסוימת, לרוב תרגום של הסיומת ־יסט בלועזית (וגם ־יסטי), כגון זוּלָתָנִי – אלטרואיסט או אלטרואיסטי.


במקרים רבים הסיומת ־ָנִי נוצרת מן הסיומת ־ִי המצטרפת למילה המסתיימת ב־ָן, כגון מַהְפְּכָנִי מן מַהְפְּכָן, בַּלְשָׁנִי מן בַּלְשָׁן, גִּזְעָנִי מן גִּזְעָן, סוֹבְלָנִי מן סוֹבְלָן.

נראה שהמילה שְׂמֹאלָנִי (וגם שְׂמֹאלָן) החלה לשמש בשנות החמישים של המאה העשרים לציון בעל דעות שמָאליות – בגוון ביקורתי.

על רקע זה נשאלת השאלה למה לא נוצרה הצורה יְמִינָנִי. נראה שדוברי העברית לא הרגישו נוח ברצף של שתי נו"נים. עוד ייתכן ששתי הברותיו האחרונות של שם התואר יְמָנִי נתפסות באוזנינו כסיומת ־ָנִי, ומייתרות את הצורך ביצירת מילה נוספת.

הרחבה

דוגמאות לשמות תואר חדשים בסיומת ־ָנִי לציון מי שדוגל בעמדה או בגישה מסוימת:
  • בְּרִיאוּתָנִי – מי שחורת על דגלו את השמירה על אורח חיים בריא.
  • חֶבְרָתָנִי – סוציאליסטי, מי שדוגל בחברתנות, כלומר בשוויון חברתי.
  • יְסוֹדָנִי – פונדמנטליסטי, מי שדבק ביסודות הדת.
  • סְבִיבָתָנִי – מי שדוגל בשמירה על הסביבה.
  • סַמְכוּתָנִי – מי שתומך בשיטת משטר ריכוזית ועתירת סמכויות.
  • צְבָאָנִי – מיליטריסטי, מי שנוטה להעריך הערכת יתר את הכוח הצבאי.
[post_title] => שמאלני וימני [post_excerpt] => המושגים 'ימין' ו'שמאל' משמשים בהקשר הפוליטי מימי המהפכה הצרפתית. מהם נגזרו שמות התואר יְמָנִי ושְׂמָאלִי. לצד שמאלי נוצר גם שְׂמֹאלָנִי, ואילו לצד ימני לא נוצר יְמִינָנִי. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-08-15 14:28:21 [post_modified_gmt] => 2021-08-15 11:28:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33924 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המושגים 'ימין' ו'שמאל' משמשים בהקשר הפוליטי מימי המהפכה הצרפתית. מהם נגזרו שמות התואר יְמָנִי ושְׂמָאלִי. לצד שמאלי נוצר גם שְׂמֹאלָנִי, ואילו לצד ימני לא נוצר יְמִינָנִי. המשך קריאה >>
איור של ילדה עם הכיתוב: משיב הרוח ומוריד הגשם

על הגשם והרוח

WP_Post Object
(
    [ID] => 993
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-01-23 09:51:00
    [post_date_gmt] => 2011-01-23 07:51:00
    [post_content] => 

הגשם והרוח אופייניים שניהם לימות החורף וקשורים זה בזה משכבר הימים. בהזכרת גשמים בתפילה אומרים: "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם". ומוכר מאוד הפתגם: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן – אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (משלי כה, יד), כלומר: אדם המבטיח לתת ואינו מקיים דומה לעננים (=נשיאים) ורוח שאין עמם גשם.

המילה רוּחַ מציינת ביסודה משב אוויר ונשיפת אוויר. לצד המשמעות היסודית, המילה 'רוח' משמשת במשמעויות מושאלות מימי קדם ועד ימינו: נשמה וחיים, כוחות נפש וכדומה. בפיוט 'אדון עולם' אנו אומרים "בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי" – על פי תהלים לא, ו. המשמעויות המושאלות רווחות מאוד בניבים, כגון 'מָשַׁל ברוחו' (התאפק), 'אֶרֶךְ רוח' (סבלני), 'מורת רוח' (חוסר נחת), 'שְׁאַר רוח' (השראה, אצילות) – כל אלה שאובים מן התנ"ך; 'נכנסה בו רוח שטות' – מספרות חז"ל; וצירופים שהתחדשו בדורות האחרונים: 'מצב רוח', 'רוח החוק' ועוד.

בספרות הפילוסופיה של ימי הביניים נוצרו על פי הערבית שם התואר רוּחָנִי והשם המופשט רוּחָנִיּוּת לציון דברים השייכים לרוח, היפוכם של 'חומרי' ו'חומריות'.

עוד ניגוד של רוּחָנִיּוּת הוא גַּשְׁמִיּוּת. אך הגֶּשֶׁם שממנו נוצרה מילה זו אינו קשור כלל לטיפות המים הנוטפות מן הֶעבים. בארמית גְּשֵׁם פירושו 'גוף', ופה ושם חדרה משמעות זו לעברית במילה גֶּשֶׁם. אך התפשטותה העיקרית הייתה בספרות הפילוסופיה של ימי הביניים בעקבות המילה הערבית המקבילה גִ'סְם. גם מילה זו פירושה 'גוף', ובהרחבה 'חומר', 'דבר ממשי במציאות'. נוסף על גַּשְׁמִי וגשמיות, נוצרו מגֶּשֶׁם במשמעות 'גוף' המילים מְגֻשָּׁם (בעל גוף ומכאן מסורבל, כבד תנועה), הַגְשָׁמָה (ייחוס תכונה מוחשית לדבר מופשט, וכיום – מימוש, ביצוע), הִתְגַּשְּׁמוּת ועוד.

אולי בגלל פוריותו של השורש גש"ם במשמעות 'גוף' ו'חומר', מעטות בלשוננו היום מילים משורש זה במשמעות 'מים מן השמים'. כדי למלא את הצורך ביצירת מילים הקשורות לגשם במשמעות 'טיפות מים', העברית החדשה נעזרת במילה אחרת, גם היא מן התנ"ך, הנחשבת ספרותית יותר בלשוננו: מָטָר. ממנה התחדשו מִטְרִיָּה, מַמְטֵרָה ומִמְטָרִים, ובשימוש מושאל 'מְטר חיצים', 'מְטר אבנים'.

מן מָטָר נגזר הפועל הִמְטִיר, והוא משמש כבר בתנ"ך לא רק בקשר לגשם: "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ" (בראשית יט, כד), ומכאן הניב המשמש בימינו: 'המטיר עליו אש וגופרית' המציין ביטוי של כעס ונזיפה.

מה בכל זאת הצמיח הגשם? החזאים בימינו אומרים לעיתים שצפוי יום גָּשׁוּם וסוער. בדברי ירמיהו נגזר מן גֶּשֶׁם הפועל הִגְשִׁים (המקביל ל'המטיר'): "הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים?" (יד, כב), כלומר 'אין בפסילי הגויים כוח להוריד גשם'. נעמי שמר בשירה 'כמו חצב' משחקת בכפל המשמעות של השורש גש"ם: "וּכְמוֹ עָנָן לְהִתְגַּשֵּׁם מֵעַל חֶלְקַת שָׂדֶה רֵיקָה וּלְהָבִיא לָרְגָבִים אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַיְּרֻקָּה" – הענן מגשים את עצמו בהורדת הגשם. אין לנו אלא לייחל לעננים מתגשמים, לימים גשומים ולרוחות טובות.

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה [post_title] => על הגשם והרוח [post_excerpt] => הגשם והרוח אופייניים שניהם לימות החורף וקשורים זה בזה משכבר הימים. בהזכרת גשמים בתפילה אומרים: "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם". ומוכר מאוד הפתגם: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן – אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (משלי כה, יד), כלומר: אדם המבטיח לתת ואינו מקיים דומה לעננים (=נשיאים) ורוח שאין עמם גשם. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%92%d7%a9%d7%9d-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-10-03 09:53:56 [post_modified_gmt] => 2021-10-03 06:53:56 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=993 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הגשם והרוח אופייניים שניהם לימות החורף וקשורים זה בזה משכבר הימים. בהזכרת גשמים בתפילה אומרים: "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם". ומוכר מאוד הפתגם: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן – אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (משלי כה, יד), כלומר: אדם המבטיח לתת ואינו מקיים דומה לעננים (=נשיאים) ורוח שאין עמם גשם. המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך רוּחָנִי ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>