הדף בטעינה

על המילה רְחֵלָה

בתשובות באתר

שמות ומשמעויות. כאן גרים בכיף אריה, דבורה וצבי.

אריה, דבורה וצבי – שמות חיות לבני אדם

WP_Post Object
(
    [ID] => 66625
    [post_author] => 49
    [post_date] => 2022-11-22 11:58:14
    [post_date_gmt] => 2022-11-22 09:58:14
    [post_content] => "התלמידים איילה, יעל ודוב מתבקשים להיכנס לכיתה! חמור, נחש ושפן, אתם רשאים לצאת להפסקה".

כל ששת השמות שנזכרו במשפט הם שמות פרטיים שניתנו לבני אדם בימי חיותהּ של העברית, ואולם רק שלושת הראשונים אינם צורמים את אוזנו של דובר העברית בן ימינו. מדוע?

טרם נשיב על השאלה – מעט רקע.

הענקת שמות פרטיים השאולים משמות בעלי חיים מוכרת בעברית למן תקופת המקרא. לאמיתו של דבר, לפי חוקרי מקרא, שמות בעלי חיים היא קבוצת השמות הפרטיים הגדולה ביותר שאינם שמות תאופוריים (שמות שיש בהם שם או כינוי לאלוהות).

יש מהם שניתנים לבני אדם כבר דורות רבים דוגמת דבורה (בראשית לה, ח ועוד) ויונה (מלכים ב יד, כה; יונה א, א ועוד), ויש מהם שחזרו וניעורו רק בימינו דוגמת יעל (שופטים ד, יז ועוד) ואולי גם אַיָּה (שמואל ב ג, ז), כשם העוף הדורס. מנגד, רבים אחרים כלל לא עולים על דעתם של הורים בני ימינו: נחש למשל הוא שמם של שלושה אישים בתנ"ך,[1] חולדה (מלכים ב כב, יד)[2] היא נביאה ידועה, וחמור (בראשית לג, יט ועוד) – שליט מקומי. ברשימה זו אפשר למצוא גם את תחש (בראשית כב, כד), דישון (בראשית לו, כא),[3] תולע (בראשית מו, יג ועוד), בֶּכֶר (בראשית מו, כא ועוד), ציפור (במדבר כב, ב ועוד), עורב (שופטים ז, כה), לַיִשׁ (שמואל א כה, מד ועוד) שפן (מלכים ב כב, ג), שועל (דברי הימים א ז, לו), פרעוש (עזרא ב, ג ועוד), חגב (עזרא ב, מו),[4] וגם השם נוּן (אביו של יהושע) המורה 'דג' בארמית.

יש שהשם המקראי בא בשינוי קל מן המוכר לנו, אולי כצורה משנית לשם בעל החיים הרגיל, דוגמת כָּלֵב (במדבר יג, ו ועוד), עֵפֶר (בראשית כה, ד), עַכְבּוֹר (בראשית לו, לח ועוד), צִבְיָא (דברי הימים א ח, ט);[5] או כצורה נטויה – אם בהוספת צורן הנקבה: צִפֹּרָה (שמות ב, כא ועוד), עֶגְלָה (שמואל ב ג, ה), צִבְיָה (מלכים ב יב, ב ועוד), יַעְלָה (עזרא ב, נו);[6] אם בהוספת צורן אחר: סוּסִי (במדבר יג, יא), גְּמַלִּי (שם יב), בִּכְרִי (שמואל ב כ, א ועוד)  עוֹפַי/עֵיפַי (ירמיהו ח, י), וגם השם חכינאי, העולה מלשון חכמים, מן 'חכינה' או 'עכנא', ἔχιδνα ביוונית, כלומר 'נחש'.[7] כאלה הם גם השמות אֵילוֹן מן אַיִל ('כבש'), עֶפְרוֹן (בראשית כג, ח) מן עֹפֶר, עֶגְלוֹן (שופטים ג, יב ועוד) מן עֵגֶל, צִבְעוֹן (בראשית לו, ב) מן צָבֹעַ, נַחְשׁוֹן (במדבר א, ז) מן נָחָשׁ, וגם עִירָם (בראשית לו, מג) מן עַיִר ו־פִּרְאָם (יהושע י, ג) מן פֶּרֶא ('חמור בר').[8]

יש מן השמות המקראיים שמקובלים עד ימינו, אך פסקו מלשמש שם בעל חיים, כגון שמות האימהות רבקה, לאה ורחל. רחל פירושה 'כבשה', נקבת האַיִל. היא משמשת מילה כללית בתנ"ך: "עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים" (בראשית לב, טו),[9] אך בימינו מוצאים אותה רק בספרות ובשירה. גיזרון השמות לאה ורבקה נחשב מסופק, אבל מקובל להסביר ששניהם מציינים 'פרה', 'עגלה' (בעניין זה ראו כאן). כך או כך, במקרא אין מוצאים אותם כשמות בעלי חיים.

אף את השמות חווה וימימה יש שימנו כאן. אומנם במקרא נדרש השם חווה בזיקה לשם העצם 'חיים': "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ), ואולם סברה רווחת בקרב החוקרים היא שמקור השם חַוָּה קשור במילה הארמית חִוְיָא (וכן حَيَّة, 'חַיַּה' בערבית) שפירושה 'נחש'. השם יְמִימָה (איוב מב, יד), מבנותיו של איוב, מפורש על פי הערבית כ'יונת בר'.

יש שמות בעלי חיים שאימצו יהודים באירופה במאות האחרונות, דוגמת זאב, דוב ואריה.[10] שמות אלו ניתנו לא פעם בסמיכות לשם הלועזי (בגרסת היידיש): "דב בער", "זאב וולף". בקבוצת השמות הכפולים אפשר למנות גם שמות שניתנו בהשראת שבטי ישראל ובעלי החיים שהוצמדו להם בברכת יעקב לבניו בפרק מט בבראשית: יהודה לייב (מיידיש 'אריה'), על פי "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה"; נפתלי הירש (מיידיש 'צבי'), על פי "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה" וגם בנימין זאב על פי "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף". המעניין מכולם הוא השם יששכר דֹב – בפסוקי הברכה: "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (שם יד), אלא שבניגוד למזרח הקדום, באירופה של ימי הביניים אין החמור מוערך כל כך, וכך אולי הוחלף החמור בחיה מוערכת אחרת.

בעיקרו של דבר מדובר בעניין תרבותי. בעלי חיים שנקשרים בתודעתנו לתכונות חיוביות (יופי, גבורה, אצילות, חריצות) יתאימו יותר בעינינו לשם פרטי, ואולם ייתכן שבתרבות אחרת או בתקופה אחרת אותם בעלי החיים יזוהו יותר עם תכונות שליליות, ודווקא בעלי חיים אחרים יזוהו עם תכונות חיוביות. וייתכן שאין זו הסיבה היחידה למתן שמות בעלי חיים. מחקר שהתחקה על השם המקראי עכבור גילה שהוא היה נפוץ בכל רחבי המזרח הקדום, וההשערה שניתנה לתופעה המשונה הזאת – מתן שם המַזיק ליילוד – היא שביקשו לשומרו ממַזיקים. אם ההשערה נכונה, היא עשויה להסביר גם את מתן השמות נחש, פרעוש וחגב.

בימינו נתרחבה קשת השמות: רובם מבוססים על שמות בעלי חיים שכבר שימשו לפני כן דוגמת כפיר, לביא, לביאה, ארי, אייל, איילה, איילת, עופר, עופרה, עופרי, צבייה, יונית, יונת ודובי. אבל יש בהם גם חידושים כגון השמות צופית, סנאית, זמיר, ראם ושחף.

--------------------------------------------------------------

[1] נוכרים וישראלים: מלך בני עמון (שמואל א יא, א ועוד), אביה של אביגיל אחות צרויה (שמואל ב יז, כה) ואביו של שׁוֹבִי מרבת בני עמון (שמואל ב יז, כז).

[2] אם כי זעיר פה זעיר שם הוא ניתן בראשית המאה הקודמת.

[3] וכן דִּישָׁן, באותו פסוק.

[4] וכן חגבא (נחמיה ז, מח) או חגבה (עזרא ב, מה).

[5] השם צבי נמצא באיגרות פפירוס מוודי מורבַּעַת שבמדבר יהודה. אולי זו הוראת שמו של טבי, עבדו הנודע של רבן גמליאל, על פי ניקוד השם בכתבי היד של המשנה (טְבִי או טְבֵי, ולא טָבִי כבדפוסים). בארמית טבי (או טביא) פירושו 'צבי'.

[6] וכן יַעְלָא (נחמיה ז, נח).

[7] בימינו נקראו בשמו מינים ארסיים של נחשים מדבריים. מכאן שאין קשר בין עכן במקורות חז"ל לעכן המקראי.

[8] אחדים מהם ניתנים להסבר גם על פי שורשם ולא בזיקה ישירה לשם בעל החיים.

[9] צורת היחיד בתנ"ך היא 'רחל': "כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה" (ישעיהו נג, ז), ובלשון חכמים גם 'רחלה': "רחלה שלא ביכרה וילדה שני זכרים" (תוספתא בכורות ב, ז).

[10] ואומנם בחלק מן המקומות הם היו מקובלים גם בין עמי אירופה (בגרסתם הלועזית).

[post_title] => אריה, דבורה וצבי – שמות חיות לבני אדם [post_excerpt] => שמות בעלי חיים הם חלק בלתי נפרד מרשימת השמות הפרטיים בעברית. בימי קדם התופעה הייתה רחבה במיוחד – התוכלו לנחש אילו שמות בעלי חיים העניקו הורים לילדיהם? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%a6%d7%91%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-11-29 10:07:16 [post_modified_gmt] => 2022-11-29 08:07:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=66625 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות בעלי חיים הם חלק בלתי נפרד מרשימת השמות הפרטיים בעברית. בימי קדם התופעה הייתה רחבה במיוחד – התוכלו לנחש אילו שמות בעלי חיים העניקו הורים לילדיהם?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור תיבת דואר עם שמות "שרה, רבקה, רחל ולאה" וכיתוב "שמות ומשמעויות"

שרה, רבקה, רחל ולאה

WP_Post Object
(
    [ID] => 30703
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-08-23 15:33:01
    [post_date_gmt] => 2018-08-23 12:33:01
    [post_content] => השמות הרווחים שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל ולֵאָה הם כידוע שמות 'ארבע האימהות' של עם ישראל.[1] בכל הדורות נקראו בנות על שם הדמויות הידועות והסמליות האלה, אך מה פירוש השמות עצמם?

שָׂרָה

השם הפרטי שָׂרָה זהה למילה הכללית שָׂרָה – צורת הנקבה של שַׂר 'אדם חשוב ורם מעלה'. שָׂרָה היא אפוא 'גבירה', 'אישה חשובה' – בדומה לשם המקראי מִלְכָּה (בראשית יא, כט; במדבר כו, לג), שהוא כנראה צורה אחרת של מַלְכָּה. המילה שַׂר מוכרת משפות שמיות אחרות כגון šarru באכדית, šr בפיניקית ובאוגריתית שמשמעם 'מלך' או 'נסיך'. לפי המסופר בספר בראשית נקראה תחילה שָׂרָה בשם שָׂרַי, אך כאשר שוּנה שמו של אַבְרָם לאַבְרָהָם שונה גם שמה: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (יז, טו). במחקר מקובל לראות בשם שָׂרַי צורה אחרת של שָׂרָה בלא הבדל משמעות – כלומר שם הקשור למילה שַׂר בהוראת 'אישה חשובה'. צורת השם שָׂרַי דומה לזו של המילה שָׂדַי – הצורה הקדומה של שָׂדֶה. אם היו"ד של שָׂרַי שורשית, אפשר שהשם הזה קשור לפועל שָׂרָה 'נאבק', 'התמודד', כמו שמצאנו בהסבר השם ישראל: "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב, כט). גם לפועל זה מן השורש שׂר"י יש לדעת מקצת החוקרים זיקה היסטורית למילה שַׂר ולשורש שׂר"ר. חז"ל הציעו כמה הסברים מדרשיים לשינוי השם, למשל ששרי זכתה שהוחלפה האות הקטנה יו"ד שבסוף שמה בָּאות הגדולה יותר ה"א בזכות מעשיה הטובים (מכילתא דרבי ישמעאל).[2] מן השם שָׂרָה נוצר השם שָׂרִית, והוא מצטרף לשמות רבים של בנות בסיומת ־ִית שחודשו בארץ במחצית המאה העשרים (אורית, דורית, יפית, ורדית, כרמית, אביבית, זהבית ועוד).

רִבְקָה

משמעות השם רִבְקָה אינה ודאית. רבים קושרים אותו לבקר, אך לאו דווקא מאותם הנימוקים. יש הרואים בו שיכול עיצורים: רִבְקָה במקום "בִּקְרָה" (מן בָּקָר) במשמעות 'פרה'. אחרים קושרים זאת למילה המקראית מַרְבֵּק המוכרת מן הצירוף עֵגֶל מַרְבֵּק (שמואל א כח, כד ועוד) ומתפרשת לרוב לפי ההקשר 'שמן', 'מפוטם'.[3] אם אומנם השם רִבְקָה קשור לבקר, הרי שהוא שייך לקבוצה גדולה של שמות פרטיים במקרא הלקוחים מעולם החי: רָחֵל, יָעֵל, דְּבוֹרָה, צִפּוֹרָה, חֻלְדָּה; זְאֵב, חֲמוֹר, שָׁפָן ועוד רבים. בספרות חז"ל מצויה המילה רִבְקָה במשמעות 'רתמה לחיבור בהמות' ומכאן גם 'צמד בהמות': "שתי רבקות של שלוש שלוש בקר" (משנה עירובין ב, א). משמעות זו מתאימה לשורש הערבי רב"ק (ربق) שעניינו חיבור וקשירה, ובפרט למילה רִבְּקַת (رِبْقَة) 'לולאה', 'חבל קשירה'. המשמעות 'חבל' או 'קשירה' אינה מתאימה כל כך לשם פרטי, אך יש שהציעו שהמשמעות הזאת מבטאת שמירה והגנה. חוקר לשון המקרא הנודע וילהלם גזניוס הציע שהשם רִבְקָה במשמעות 'חבל', 'לולאה' מבטא משיכה ולכידה – שם לנערה יפה במיוחד המצודדת נפשות ביופייה. הסבר אחר לחלוטין קושר את רִבְקָה לשורש רפ"ק המבטא בעברית הישענות ותמיכה, כגון התרפקות, ובערבית רכות ועדינות וגם אהבה וחברות, כגון רַפִיק (رَفِيق) – 'ידיד'. הסבר זה מתבסס בין השאר על מסורת הפשיטתא (תרגום התנ"ך לסורית) של השם – רַפְקָא. על פי זה השם רִבְקָה דומה במשמעו לשם עֲדִינָה או לשמות דוגמת יְדִידָה ואֲהוּבָה.

רָחֵל

השם הפרטי רָחֵל זהה למילה הכללית רָחֵל שמשמעה 'כבשה בוגרת': "רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי" (בראשית לא, לח). בספרות חז"ל המילה מוכרת גם בצורה רְחֵלָה: "רחלה שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו ראשיהן כאחד" (תוספתא בכורות ב, ז). למילה רָחֵל במשמעות 'כבשה' יש מקבילות בארמית (רַחְלָא), בערבית (רַחִל – رَخِل ועוד צורות דומות) ובאכדית (בשיכול עיצורים: laḫru). אבי רחל, לבן בן בתואל הארמי, מתואר בתורה כבעל עדרי צאן גדולים, ולכן הבחירה בשם פרטי הלקוח מעולם הצאן איננה מפתיעה. רחל עצמה הייתה רועת צאן, וכך היא מתגלה לראשונה לקוראי התנ"ך: "...וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן... עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא" (בראשית כט, ו–ט). לימים נזדהה השם רָחֵל עם שתי דמויות היסטוריות נוספות: אחת מנשותיו של רבי עקיבא (ברוב המקומות בספרות חז"ל היא נקראת בתו של כלבא שבוע, אך באבות דרבי נתן היא נזכרת בשמה) ורחל בלובשטיין – היא רחל המשוררת.

לֵאָה

השם הפרטי לֵאָה מתקשר בתודעת מקצת דוברי העברית ללֵאוּת – 'עייפות', 'יגיעה', אך לא סביר שאדם יקרא לבתו בשם המבטא משמעות כזו. לכן ביקשו חוקרי המקרא לחשוף את משמעות השם בעזרת הבלשנות המשווה, כלומר בהסתמך על המצוי בלשונות שמיות קרובות. הסבר ידוע אחד לשם לֵאָה קושר אותו למילה האכדית littu 'פרה', ולמילה הערבית לַאַה (لَأَى) 'פרת הבר'. לפי הסבר זה נקראו שתי בנותיו של לבן (וכאמור אולי גם אחותו רבקה) בשמות הקשורים למשק החי: הגדולה 'פרה' והקטנה 'כבשה'. הצעה אחרת קושרת את לֵאָה למילים האכדיות lītu 'ניצחון', 'כוח' ו־laʾājum 'חוזק', 'שררה', וכן לשורש לא"י באוגריתית שעניינו גבורה ושלטון (אף הוצע שהשורש העברי לא"י, המציין כאמור עייפות ויגיעה, הוא מן השורשים המשמשים במשמעויות מנוגדות, כמו השורש נכ"ר שמשמעויותיו בפעלים הִכִּיר והִתְנַכֵּר הפוכות). באוגריתית השורש לא"י משמש גם רכיב בשמות פרטיים שונים, כגון בשם אלאין בעל. לפי הבנה זו פירוש השם לֵאָה הוא 'חוזק', 'ניצחון' או 'גבורה', 'שררה', ואם כן הוא קרוב במשמעו דווקא לשם שָׂרָה. 

אימהות חובקות עולם

שמות האימהות רווחים לא רק בארץ אלא גם בארצות אחרות – הן בקהילות ישראל הן בקהילות הנוצרים. בארצות המערב נפוץ השם רִבְקָה בהגייה רֵבֵּקָה ולעיתים בצורה המקוצרת בֵּקִי. השם רחל נהגה באנגלית רייצ'ל, בצרפתית רָשֵׁל ובספרדית רָקֵל (Raquel). ברוסית תנועת צירי בשמות מקראיים (המתועתקת ליוונית באות η) נהגית i, ולכן השמות לֵאָה ורָחֵל נהגים בדרך כלל לִיָּה ורָחִיל (על רחיל ואילאיל ראו כאן). אפשר שזו ההשראה הראשונית לשם העברי המודרני לִיָּה, המורכב לכאורה מן היסודות לִי+יָהּ (כמו השם יָהּ־לִי בסדר הפוך), ואומנם לעיתים השם הזה ניתן בשל הרצון למצוא תחליף מודרני לשם לֵאָה.  

תודה להדר כהן שהשתתפה בכתיבה.

__________________________

[1] המושג 'ארבע אימהות' מבוסס על האמור בתלמוד: "תנו רבנן אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע" (בבלי ברכות טז ע"ב). דברים אלו מוציאים מכלל האימהות את בלהה וזלפה, אף שלפי המסופר בספר בראשית (ל, א–יג) ילדו גם הן ליעקב בנים שהיו לשבטים בישראל: דן, נפתלי, גד ואשר – כנראה מפני שלפי התפיסה בעולם העתיק ילדו השפחות את הבנים למען גבירותיהן: "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (שם פסוק ג). גיזרונם של השמות בִּלְהָה וזִלְפָּה קשה, וההשערות השונות שהועלו אינן משכנעות.

[2] בתוספתא ברכות א, יג נאמר: "בתחילה הרי היא שרי על עמה, עכשיו הרי היא שרה על כל באי עולם", כלומר הוצע לראות ביו"ד של שָׂרַי כינוי גוף ראשון 'השרה שלי'. במקום אחר הציעו חז"ל שהאות יו"ד – בגימטרייה פעמיים ה"א – חולקה בינה ובין אַבְרָם כששונה שמו לאַבְרָהָם (ירושלמי סנהדרין ב:ד, כ ע"ג).

[3] לפי דעה אחרת מרבק הוא 'מקום מרבץ הבהמות' – מרבק במקום מרבץ (העיצורים צ ו־ק קרובים בהגייתם, ולכן אפשר שמדובר בשני הגוונים של אותו השורש).

[post_title] => שרה, רבקה, רחל ולאה [post_excerpt] => השמות הרווחים שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל ולֵאָה הם כידוע שמות 'ארבע האימהות' של עם ישראל. בכל הדורות נקראו בנות על שם הדמויות הידועות והסמליות האלה, אך מה פירוש השמות עצמם? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-%d7%a8%d7%97%d7%9c-%d7%95%d7%9c%d7%90%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-01-03 11:38:38 [post_modified_gmt] => 2022-01-03 09:38:38 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=30703 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השמות הרווחים שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל ולֵאָה הם כידוע שמות 'ארבע האימהות' של עם ישראל. בכל הדורות נקראו בנות על שם הדמויות הידועות והסמליות האלה, אך מה פירוש השמות עצמם?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>