הדף בטעינה

מן המילון

קָנֶה (קנה)


זכר; שורש קני; נטייה קְנֵה־, קָנים, קְנֵי־
  • צֶמח בַּעל גבעול דק וגבוה – נפוץ בַּמקומות הלחים בישראל (Phragmites silartsua)
  • גבעול חלול, כגון 'קְנֵה השיבולת'
  • צינור בכלי ירייה שהקֶלע עובר דרכו
  • צינור הנשימה היוצא מן הריאה
  • עֶצם הזרוע או השוֹק
  • (בהרחבה) גודל, יַחס, בוחַן
לכל הצירופיםעל יסוד מילון ההווה

מטבעות לשון

מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ

'משענת רעועה', 'דבר או איש שאין לסמוך עליו' למשל: הראיות שהביאה התביעה הן משענת קנה רצוץ, וההגנה תפריך אותן אחת לאחת. בימי המלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על ערי יהודה וצר גם על ירושלים. סיפור המצור והסרתו מסופר בתנ"ך פעמיים: בספר מלכים ובספר ישעיהו.…
המשך קריאה >>

ומה עוד

קוֹטֵל קָנִים

'אדם פשוט וחסר השכלה', 'אדם…
המשך קריאה >>