הדף בטעינה

על המילה קַתְרוֹס

במילון

 (ללא ניקוד: קתרוס)
מיןזכר
נטייהקתרוסים

הגדרה

  • כלי מיתרים קדמון – בעיקר לליווּי זַמר (ספרותי)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של ממוטה וכיתוב ט' ות' במילים לועזיות

ט' ות' במילים לועזיות

WP_Post Object
(
    [ID] => 1671
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2014-01-22 11:33:24
    [post_date_gmt] => 2014-01-22 09:33:24
    [post_content] => רבים מתלבטים מתי לכתוב ט"ית ומתי לכתוב תי"ו במילים לועזיות שונות.

בדרך כלל ההגה t במילים לועזיות נכתב באות טי"ת, למשל היסטוריה, טלפון. מן הכלל הזה יוצאות מילים לועזיות בין־לאומיות שמקורן ביוונית ובשפה זו הן נכתבות באות θ (תֵטָה). האות θ מייצגת הגה הנשמע כמו th במילים think, thank. ואומנם גלגולה של האות θ בכתיב באנגלית הוא th, כגון במילים θεωρίαtheory, θεραπεία  therapy.

את ההצעה לכתוב באופן שיטתי טי"ת תמורת t ותי"ו תמורת th העלה יוסף קלוזנר כמה פעמים בכתביו. הצעה זו מבוססת על כתיבים רווחים בספרות חז"ל ובספרות הרבנית כגון 'תיאטרון', 'קתדרא', 'אתליטיס' ואף על הכתיב 'קתרוס' שבספר דניאל (עם זאת יש במקורות גם כתיבים אחרים). הבחנה שיטתית זו התקבלה בעברית החדשה, ובדרך זו הלכו גם מילוני ועד הלשון והאקדמיה ושאר המילונים העבריים.

להלן כתיבן של מילים לועזיות נפוצות: ת תמורת th אורתודוקסי (orthodox) אורתופדי, אורתופדיה (orthopedic, orthopedics) אמפתיה (empathy) אנתרופולוגיה (anthropology) אסתמה (asthma) אפתיה (apathy, בעברית אידשון) אֵתֶר (ether) יקינתון (השם המדעי: Hyacinthus) ממותה (mammoth) מרתון (marathon) מתודה (method), מתודולוגיה (methodology) סימפתיה (sympathy) סינתזה (synthesis) פילנתרופיה (philanthropy) תאוריה (theory), תאורטי תזה (thesis) תמה (theme) תרמי (thermal), מכאן היפותרמי ועוד תרמוס (thermos) תרפיה (therapy) פיזיותרפיה (physiotherapy) ט תמורת t (מילים שיש המתלבטים בכתיבן) ארטיסט (artist) ליטורגי (liturgical) סטטי (static) סטטיסטיקה (statistics) סמנטיקה (semantics) מילים שבהן שתי האותיות אותנטי (authentic) אנטיפת (antipathetic) אסתטי (aesthetic) אריתמטיקה (arithmetic) היפותטי (hypothetical) טלפתיה (telepathy) טריאתלון (triathlon) מתמטיקה (mathematics) נטורופתיה (naturopathy) סינתטי (synthetic) פתטי (pathetic) קתטר (catheter, בעברית צַנְתָּר) תיאטרון (theater) תרמומטר (thermometer)

הערות

א. על פי רוב אפשר ללמוד מן המקבילה באנגלית מהו ההגה המקורי – t או th. ואולם יש מקרים שבהם האנגלית עשויה להטעות. למשל: המילה הלועזית אוטוריטה נכתבת בשתי טי"תים על פי מקורה הלטיני auctōritas וכמו בלשונות אחרות – autorità באיטלקית, Autorität בגרמנית ועוד (בלטינית ובלשונות אלו אין כלל ההגה θ). גם באנגלית של ימי הביניים נכתבה המילה ב־t (למשל autorite, autoryte) ורק בהמשך השתנה הכתיב ל־authority. דוגמה נוספת היא שם התואר ניאנדרטלי: האדם הניאנדרטלי נקרא על שם מקום התגלותו Neandertal – עמק ניאנדר שבמערב גרמניה. העמק קיבל את שמו באמצע המאה התשע־עשרה. בתקופה זו המילה Tal (=עמק) נכתבה עדיין ב־th כמילים רבות אחרות (מדובר בעניין של כתיב בלבד שכן ההגה θ אינו קיים בגרמנית), ומכאן התגלגל הכתיב לשפות אחרות, למשל לאנגלית (Neanderthal). בגרמנית עצמה שונה הכתיב ל־Neandertaler (ברפורמת הכתיב של שנת 1901).

ב. יש שכתיב המילה הלועזית מושפע מדמיונה לשורש עברי. דוגמה מובהקת היא המילה מסתורין: מקורה במילה היוונית mysterion, והיא נכנסה ללשוננו בתקופת חז"ל. בכתבי היד ובדפוסים של ספרות חז"ל אפשר למצוא כתיבים שונים: מסטירין, מסטורין, מסתורין ועוד. הכתיב בתי"ו נוצר בשל קרבת הצליל והמשמעות לשורש סת"ר העברי, והוא הרווח בימינו. גם את המילה היסטוריה היו שכתבו בתי"ו – היסתוריה – מעין מדרש שם 'הֶסְתֵּר־יה' (כך נהג לכתוב הרב קוק). הכתיב המיושן 'תכניקה', המצוי למשל ב'מילון למונחי התכניקה' של ועד הלשון משנת תרפ"ט (1929), גם הוא נובע מקישור מכוון לשורש העברי תכ"ן (תֹּכֶן).

ג. סיומת ־טי: שמות תואר הנגזרים ממילים לועזיות בסיומת ־ָה (כגון דרמה) נכתבים בט על פי שם התואר הלועזי. למשל דרמטי (על פי dramatic), וכן אסתמטי, ארומטי, סיסטמטי, סכמטי, דוגמטי.

ד. בתעתיק של שמות לועזיים (שמות אנשים ומקומות) הכתיב נקבע על פי ההגייה: מה שנהגֶה t נכתב בטי"ת (גם אם הכתיב הוא th), ומה שנהגה θ נכתב בתי"ו וגרש: ת'. ראו בפירוט בכללי התעתיק מלועזית לעברית.

[post_title] => ט' ות' במילים לועזיות [post_excerpt] => את ההצעה לכתוב באופן שיטתי טי"ת תמורת t ותי"ו תמורת th העלה יוסף קלוזנר כמה פעמים בכתביו – הבחנה שיטתית זו התקבלה בעברית החדשה, ובדרך זו הלכו גם מילוני ועד הלשון והאקדמיה ושאר המילונים העבריים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%98-%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%95%d7%a2%d7%96%d7%99%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-07-11 12:52:00 [post_modified_gmt] => 2021-07-11 09:52:00 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1671 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

את ההצעה לכתוב באופן שיטתי טי"ת תמורת t ותי"ו תמורת th העלה יוסף קלוזנר כמה פעמים בכתביו – הבחנה שיטתית זו התקבלה בעברית החדשה, ובדרך זו הלכו גם מילוני ועד הלשון והאקדמיה ושאר המילונים העבריים. המשך קריאה >>
איור של ילדה מנגנת בחצוצרה צועדת על לוח קלידים צבעוני

מילים מתיבת הנגינה

WP_Post Object
(
    [ID] => 1035
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-01-02 09:20:00
    [post_date_gmt] => 2013-01-02 07:20:00
    [post_content] => מאז ומעולם הייתה המוזיקה במרכז התרבות האנושית, והדבר ניכר היטב בלשון. בתנ"ך נזכרים כלי נגינה רבים: גִּתִּית, חָלִיל, חֲצֹצְרָה, כִּנּוֹר, מִנִּים, מְנַעַנְעִים, מְצִלְתַּיִם, צֶלְצֱלִים, נֵבֶל, עוּגָב, עָשׂוֹר, פַּעֲמוֹן, קֶרֶן, שׁוֹפָר, שָׁלִישִׁים, שְׁמִינִית, תֹּף; ובארמית של ספר דניאל: מַשְׁרוֹקִיתָא, סַבְּכָא, סוּמְפּוֹנְיָה, פְּסַנְתֵּרִין, קַתְרוֹס (שלושת האחרונים מן היוונית).

לנגינה בכמה מן הכלים נתייחדו בתנ"ך פעלים נבדלים: בקרן מושכים, בשופר ובחצוצרה תוקעים ומריעים. ויש פעלים שנגזרו משמות הכלים: מחצוצרה יש מְחַצְּרִים – לפי הקרי באחד המקומות, ומְחַצְצְרִים – לפי הכתיב (היום רווח חִצְרֵץ). מתוף נגזר תּוֹפֵף ומחליל חִלֵּל. במשנה נאמר על מביאי הביכורים: "החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים" (ביכורים ג, ג), ועל פי זה כתב לוין קיפניס "הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף וְהַךְ בֶּחָלִיל". בשירים עבריים אחרים החליל רָן או מְרַנֵּן. וממתי פורטים על כלי מיתר? על העשירים העסוקים בתענוגות אומר הנביא עמוס: "הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר" (ו, ה). לפי הפירוש המקובל פריטה זו היא שירה קצבית ומדודה לצלילי הנבל. אך בספרות העברית שלמן תקופת ההשכלה פריטה היא נגינה בנבל ובכלי מיתר אחרים ואף בפסנתר.

בכל הכלים אפשר כמובן לנגן. בעל המקצוע הוא נַגָּן, אך בתנ"ך הוא מְנַגֵּן או נוֹגֵן. מכאן נולד בספרות העברית המתחדשת הצירוף 'מקהלת נוגנים' במשמעות תזמורת, וזהו אף שם שירו של ביאליק "יוסי בכינור...". מַנְגִּינָה יש בתנ"ך רק פעם אחת, והיא מתפרשת כשיר לעג: "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג, סג). בעיתונות העברית מסוף המאה התשע־עשרה מַנְגִּינָה היא 'קונצרט', 'יצירה מוזיקלית' ועוד, אך לבסוף התקבעה בה המשמעות לחן, מלודיה.

כיום מבחינים בין מוזיקה כלית למוזיקה קולית, בין נִגֵּן ובין שָׁר, ואולם בימי קדם לא הייתה הבחנה כזו: אפשר לשיר במילים כגון " וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם... לֵאמֹר" (שופטים ה, א), ואפשר לשיר בכלים כמסופר על שלמה שעשה כינורות ונבלים לַשָּׁרִים (מלכים א י, יב) וכפי שבא לידי ביטוי בצירוף כְּלֵי שִׁיר. הפועל זִמֵּר מתקשר בתנ"ך בעיקר לנגינה, כגון בתהלים: "אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר" (עא, כב), "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (קמד, ט). בימינו השורש זמ"ר משמש במילים שונות בשתי המשמעויות: הזמרים שרים ואילו התזמורת וה"כליזמרים" מנגנים. את המילה זַמָּר ירשנו מלשון חז"ל, והתזמורת היא חידושו של בן־יהודה (תחילה במשמעות קונצרט). מילים אחרות משורש זה שירשנו מן המקורות משמשות בימינו בהקשר של שירה במילים: זִמְרָה, מִזְמוֹר וזְמִירוֹת מן המקרא, וזֶמֶר מלשון חז"ל.

בתנ"ך האדם ששר (או מנגן) נקרא פשוט שָׁר, כגון "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת" (שמואל ב יט, לו), ובעברית המקראית המאוחרת הוא נקרא גם מְשׁוֹרֵר. היום מְשׁוֹרֵר הוא דווקא מי שכותב שירה, כמשמעות המילה בימי הביניים. תהליך הפוך קרה למילה פייטן: מלכתחילה פייטן הוא מחבר הפיוטים, וכיום הוא גם מי ששר אותם.

גם השורש נע"ם קשור למוזיקה, כגון בכינויו של דוד "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כג, א). מכאן המילה נְעִימָה והפועל הִנְעִים, כגון 'הנעים קולו בשיר'. גם לפועל עָנָה משמעות של שירה, כגון בשירת הבאר "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא, יז). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי אין קשר גיזרוני בין עָנָה במשמעות 'שָׁר' לעָנָה במשמעות 'השיב', וכן בין נָעִים במשמעו המוזיקלי לנָעִים במשמעות 'טוב'. פועל נוסף שאולי שייך לענייננו הוא פָּצַח, כגון 'פצח בשיר'. יש הקושרים אותו אל הפעלים פָּתַח, פָּקַח ופָצָה, אך אחרים סוברים על פי הסורית שפירושו היסודי שָׂמַח ומכאן שָׁר, רינן.

תחום המוזיקה והשירה הוא כה מרכזי, עד כי מלבד כל המילים האלה שאלה לשוננו כמה מילים חשובות משפות אחרות: לַחַן מערבית, פִּזְמוֹן ופִיּוּט מיוונית (פיוט קרוב לפואטיקה), וכמובן המילה מוזיקה עצמה – אמנותן של המוּזוֹת היווניות.

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה [post_title] => מילים מתיבת הנגינה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-12-31 11:42:45 [post_modified_gmt] => 2018-12-31 09:42:45 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1035 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מאז ומעולם הייתה המוזיקה במרכז התרבות האנושית, והדבר ניכר היטב בלשון. בתנ"ך נזכרים כלי נגינה רבים: גִּתִּית, חָלִיל, חֲצֹצְרָה, כִּנּוֹר, מִנִּים, מְנַעַנְעִים, מְצִלְתַּיִם, צֶלְצֱלִים, נֵבֶל, עוּגָב, עָשׂוֹר, פַּעֲמוֹן, קֶרֶן, שׁוֹפָר, שָׁלִישִׁים, שְׁמִינִית, תֹּף; ובארמית של המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


קַתְרוֹס (שם דג)
לרשימה המלאה
קַתְרוֹס (כלי נגינה)
לרשימה המלאה

במבט היסטורי

שכיחות הערך קַתְרוֹס 1 (שם כלי נגינה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>