הדף בטעינה

מן המילון

קַשׁ (קש)


זכר; שורש קשׁשׁ;
  • קָנים יבשים של תבואה
לכל הצירופיםעל יסוד מילון ההווה

צורות ותצורות

קש או קשית ותפקידיה של הסיומת ־ִית

קַשׁ לשתייה או קַשִּׁית לשתייה? האקדמיה אומנם לא עסקה בכך, אולם במילוני העברית מקובלת ההבחנה הזאת: 'קשית' – צינורית המשמשת לשתייה, ו'קש' – קְנה תבואה יבש.
המשך קריאה >>

מילים מתגלגלות

קש וגבבה

גְּבָבָה פירושה זרדים וענפים קטנים שנאספו בשדה, לרוב לצורך הסקה. השורש גב"ב במשמעות איסוף כנראה אינו מתועד במקרא, אך בארמית שבתרגום אונקלוס הוא מקביל לשורש קש"ש. כך למשל המילים "אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" (במדבר טו, לב) מתורגמות "גברא כד מגבב אעין". בספרות חז"ל מופיעה הגבבה בסמיכות…
המשך קריאה >>

ממונחי האקדמיה


קַשׁ
לרשימה המלאה
תשמישי רחצה (תש"א, 1941)
מַצָּעִית קַשׁ*
* במילון המקורי כתוב: מַצְעִית קַשׁ