הדף בטעינה

מן המילון

קַנְקַן (קנקן)


זכר; שורש קנקן; נטייה קַנְקַנִּים
  • כד להגשת מַשקֶה (מים, תה וכדומה)
  • (בארכאולוגיה) כלי חרס לאחסון ולהעברה של מוצרים שונים, ובעיקר יין (בלועזית: אַמְפוֹרָה)
על יסוד מילון ההווה

החלופון

אַמְפוֹרָה; amphora
בעברית: קַנְקַן (בארכאולוגיה)
קנקן בארכאולוגיה ובקדרות הוא כלי חרס לאחסון ולהעברה של מוצרים שונים, ובעיקר יין.

המכנה המשותף

כלים למשקה מן המקרא ועד היום: צפחת, קנקן, לגין, מַשפה

צַפַּחַת צפחת היא מילה מקראית המציינת כלי קטן לנוזלים. הארכאולוגים מזהים את הצפחת עם כלֵי חרס שצורתם מעין בקבוק שטוח ומעוגל שבחלקו העליון פייה. בתנ"ך יש צפחת מים וצפחת שמן. צפחת השמן נזכרת בדברי אליהו לאישה האלמנה: "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר"…
המשך קריאה >>

ממונחי האקדמיה


קַנְקַן
לרשימה המלאה
כלכלת הבית (תשל"ח, 1977)
קַנְקַן מין כּד גבוֹהּ להגשת משקה, כּגוֹן: קנקן קפה
קדרות (תש"י, 1950)
קַנְקַן , אַמְפוֹרָה רק מן התקופה היוונית ואילך

במבט היסטורי

שכיחות הערך קַנְקַן, קִנְקֵן ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>