מילה קִנּוּב - האקדמיה ללשון העברית

הדף בטעינה

מן המילון

קִנּוּב (קינוב)

זכר; שורש קנב; נטייה שם הפעולה של מְקַנֵּב

הסָרת העלים המיותרים מן היָרָק לצורֶך התקנתו למאכל

על יסוד מילון ההווה

מילה להכיר

קינוב, קניבה, קנובֶת

העלים המקולקלים והמלוכלכים המוסָרים מן הירק נקראים בלשון חז"ל קְנֹבֶת (קנובת) – מילה השקולה במשקלן של מילים אחרות המציינות שיירים, כגון נסורת, פסולת.
המשך קריאה >>