הדף בטעינה

על המילה קִבּוּץ

לנושא הדקדוקי קיבוץ [סימן ניקוד]

במילון

 (ללא ניקוד: קיבוץ)
מיןזכר
שורשקבץ
נטייהקיבוצים; שם הפעולה של מְקַבֵּץ לכל הנטיות

הגדרה

  • יישוב המבוסס על שיתוף מלא בייצור ובצריכה
  • קבוצת אנשים שיש ביניהם שיתוף בפעילות או בזהות (בלועזית: קוֹלֶקְטִיב)
  • קָהָל
  • כינוס, הבאה למקום אחד
  • צמצום רוחב של בגד בעזרת תפרים
  • איסוף (נדבות וכדומה)

צירופים



 (ללא ניקוד: קיבוץ)
*צורה לא תקנית בימינו: קובוץ
מיןזכר
שורשקבץ

הגדרה

  • (בדקדוק) סימן ניקוד שצורתו שלוש נקודות באלכסון מתחת לאות – סימן לתנועת u, כגון בסמ"ך של המילה סֻכָּה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

התרומה של העברית לשפות העולם - הללויה, אמן, שבת, עדן, גיהנום

מילים עבריות בלשונות אירופה

WP_Post Object
(
    [ID] => 50349
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-04-12 12:10:26
    [post_date_gmt] => 2021-04-12 09:10:26
    [post_content] => כידוע הלשון העברית משופעת במילים מלשונות זרות. פחות מזה ידוע על תרומתה של העברית למילונן של לשונות אחרות. במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. בדרך כלל אין מדובר בשאילה ישירה, אלא בתיווכם של שניים: תרגומי המקרא הקדומים ליוונית וללטינית ומאוחר יותר לשון קהילות יהודי אירופה, ובראשן היידיש.

מילים עתיקות

איננו יודעים די על מילים שנשאלו מעברית ללשונות אירופה בעת העתיקה, ואולם אין ספק שמילים שמיות (שמוכרות גם מן העברית המקראית) נקלטו ביוונית העתיקה (או בלהגים שקדמו לה) הודות לקשרי מסחר עם יורדי הים הכנענים הפניקים. כך למשל המילה חָרוּץ שמופיעה בשירה המקראית היא המילה הרגילה בפניקית לציון 'זהב'. מילה זו התגלגלה בימי קדם ליוונית, ועד ימינו זהב ביוונית הוא χρυσός (בתעתיק chrysós). בתנ"ך באה המילה כֻּתֹּנֶת ועניינה בגד עשוי פשתים. השורש כת"ן משמש בהוראת 'פשתן' בפניקית ובלשונות שמיות אחרות, ואף הוא התגלגל ליוונית בצורה χιτών (בתעתיק chitón).[1] מילה שמית אחרת מתחום המסחר היא עֵרָבוֹן – ἀρραβών (בתעתיק arrabón).

מן התרגומים

הכנסייה הנוצרית אימצה את שני התרגומים הקדומים, את תרגום השבעים ליוונית ובעיקר את הוולגטה ללטינית, וכך מתחום התפילה והפולחן הנוצריים מוכרות המילים העבריות אמן, סלה, הללויה, הושע־נא, מָן, שבּת, יובֵל, עדן, גיהינום, שרפים, כרובים, לווייתן, בהמות, שטן, משיח, תופת, הר מגידו (ארמגדון). מילים אלו הגיעו גם לחלק מלשונות אפריקה המודרניות שרבים מדובריהן נוצרים.

נתמקד אפוא בכמה מהן.

המילה שבּת לציון יום המנוחה היהודי – באנגלית sabbath או sabbat, בגרמנית Sabbat, בצרפתית: sabbat, ברוסית Суббота (בתעתיק subbota),[2] בפולנית sobota, ביוונית σάββατο, באיטלקית sabbato, בספרדית sábado, בפורטוגלית sabado ועוד. ברוב הלשונות הללו זו המילה הכללית לציון היום השביעי. בלשונות שבהן משמשות מילים אחרות, כגון samedi בצרפתית ו־Samstag בגרמנית, אף הן התגלגלו מן המילה העברית: היסוד sam- לקוח מהמילה הלטינית sambatum, אחד ההֶגוונים של המילה שבּת. מילה זו מוכרת לדוברי העברית משמו של הנהר האגדי סַמְבַּטְיוֹן (גם סבטיון או סנבטיון): על פי המסופר בתלמוד היה הנהר משליך מתוכו אבנים במשך השבוע ונח בשבת.[3]

יש הטוענים כי שמות ימות השבוע בפורטוגלית הושפעו מן העברית המקראית: הימים שני–שישי נקראים במספרים סודרים, כמו בעברית: Segunda feira, Terça feira וכן הלאה.

המילים לווייתן ובהמות (כצורת יחיד) מציינות בעברית המקראית, ובעקבות התרגומים גם בספרות הנוצרית, יצורים מיתיים או בעלי חיים אדירי־ממדים.[4] בימינו משמשת ברוסית המילה Бегемот  (בתעתיק begemot) לציון 'היפופוטם'. המילה Манна (בתעתיק manna), היינו מָן, מזונם של בני ישראל במדבר, ברוסית היא 'סולת'.

בתיווך תרגומי המקרא נתקבלו גם השמות המדעיים לצמחים שנזכרים בתנ"ך דוגמת מור (Myrrha) ורותם (Retama). כמו כן שמות פרטיים בין־לאומיים רבים התגלגלו משמות מקראיים, אבל בהקשר הכללי כדאי להזכיר את מתושלח (Methuselah) שמשמש בלשון הדיבור באנגלית (וגם בעברית) במשמעות 'אדם זקן מאוד', על שום מניין שנותיו הגבוה ביותר בתנ"ך.

מן היידיש והלדינו

מגע הדוק בין יידיש לרבות מלשונות צפון אירופה הביא לקליטתן של מילים עבריות בלשונות אלו, בעיקר מהווי החיים היהודי כגון כשר, רבי, גוי, טרפה, מזל, אבל גם גנב, חוצפה, משוגע וצרות. ואולם מידת קליטתן תחומה בדרך כלל לזמנים ולמקומות מסוימים. עם זאת פה ושם אפשר למצוא גם בימינו מילים עבריות שנותרו בהן. הינה כמה דוגמאות. באנגלית: מבין (maven) ככינוי למומחה וחלה (challah) שהפכה מאכל פופולרי גם באוכלוסייה הכללית. בגרמנית: תוהו ובוהו (Tohuwabohu) במובן 'מהומה', ושמירה בביטוי Schmiere stehen, היינו 'לעמוד על המשמר'. בהולנדית, בעיקר בלשון המדוברת: חבר (Gabber), חכם (Goochem) ובעל בית (Bolleboos) ככינוי לילד נבון.[5] מן הלדינו נטמעה בספרדית המילים מלשין (malsín), גם במובן 'מכפיש'.

מן העברית הישראלית 

תרומתה של העברית הישראלית בהקשר הזה דלה למדי – בעטייה של היחלשות ההשפעות הדדיות בין לשונות בדורות האחרונים ושלטנותה של האנגלית כלשון מקשרת. כך או כך, זיקתן של מילים דוגמת קיבוץ או כנסת[6] למקורן העברי ברורה. בלשון המקצועית בתחומים אחדים אפשר למצוא מונחים הלקוחים מעברית: בגאולוגיה את מכתש (makhtesh), באומנויות הלחימה את קרב מגע (Krav Maga) ובביולוגיה את מגינים (magainins), מונח שקשור במערכת החיסונית.[7] המילה אולפן (wlpan) משמשת בוולשית במשמעות דומה, וממנה גם הפועל wlpaneiddio במובן 'למד באולפן'.

__________________________________________________

[1] אל לשונות אירופה המודרניות הגיעה המילה השמית ככל הנראה בימי הביניים בתיווך הערבית. כך אנו מכירים את cotone באיטלקית, algodón בספרדית וכמובן coton בצרפתית ו־cotton באנגלית. דומה במקצת הוא גורלה של המילה חָרוּב שמִן הערבית הגיעה ללשונות אגן הים התיכון: caroube בצרפתית ו־carruba באיטלקית, ומכאן לאנגלית – carob.

[2] סוּבּוֹטניקים (ברוסית Субботники) הוא כינויים של בני קהילה נוצרית ממקומות שונים בברית המועצות ששימרו או אימצו מנהגים יהודיים, ובעיקר שמירת שבת.

[3] בתיווך הלטינית נגזרה המילה Saturday באנגלית משמו של כוכב הלכת השישי (והשביעי בימי קדם) במערכת השמש סָטוּרְן (Saturn, ובלטינית Saturnus). ייתכן שגם שמו העברי – שבתאי (או שבתי) – ניתן לו מסיבה זו.

[4] מסורת זו נקלטה בנצרות ויש לה הדים בספרות האגדה החז"לית: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו – זכר ונקבה בראם. אף 'לויתן נחש בריח' ו'לויתן נחש עקלתון' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו... ואף 'בהמות בהררי אלף' זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם..." (בבלי בבא בתרא עד ע"ב).

[5] לא נכללו ברשומה זו מילים עבריות רבות מן היידיש בלשון המלאכותית הידועה בשם Rotwelsch, ששימשה פושעים באירופה בעיקר במאה ה־19.

[6] כשם שדוברי עברית מכנים בשם רייכסטג (Reichstag) את מקום מושבו של בית הנבחרים בגרמניה (הבונדסטאג).

[7] לעיתים התמונה מורכבת יותר. המילה המקראית שיבולת (shiboleth) למשל אומצה בלשונות אירופה לציון אמצעי לזיהוי השתייכות לשונית של דובר (על סמך הסיפור המקראי הנודע על בני אפרים שהתקשו בהגיית המילה שיבולת), וחזרה במשמעות זו לעברית המודרנית כמונח מתחום הבלשנות.

[post_title] => מילים עבריות בלשונות אירופה [post_excerpt] => במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-02-06 13:03:05 [post_modified_gmt] => 2024-02-06 11:03:05 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=50349 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

במרוצת הדורות חדרו מילים עבריות לרבות מלשונות העולם, ובעיקר ללשונות אירופה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של ילדה מטפסת על סולם. טקסט: פתח: םַ, חיריק מלא: םִי, קמץ: םָ, קמץ קטן: םָ, סגול: םֶ, חולם: םֹ/־םוֹ, צירי: םֵ/םֵי, קיבוץ: םֻ, חיריק חסר: םִ, שורוק: םוּ.

שמות סימני הניקוד

WP_Post Object
(
    [ID] => 34167
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-03-24 18:15:37
    [post_date_gmt] => 2019-03-24 16:15:37
    [post_content] => לפי הדעה המקובלת רוב שמות סימני הניקוד רומזים לדרך שבה נֶהֱגות התנועות שהסימנים הללו מציינים.

ככל הנראה רק בשלב מאוחר הותאם ניקוד הברתם הראשונה של מקצת השמות לתנועה שהשם מייצג:
  • פַּתָּח (םַ) – השם מציין את פתיחת הפה בעת הגיית התנועה a.
  • קָמָץ (םָ) – השם מציין את קימוץ הפה (פתיחה חלקית של הפה בהשוואה לפתח), שהרי הקמץ בניקוד הטברני ציין תנועה שבין a ל־o. כיום הקמץ מציין תנועת a.
  • חוֹלָם (םֹ/־וֹ) – ייתכן שהשם מציין את מלאוּת הפה בעת הגיית תנועת o, אך גיזרון המילה אינו ברור.
  • צֵירֵי (םֵ) – השם קשור למילה ארמית המציינת סדק, חריץ – לפי מצב הפה בהגיית תנועת e.
  • סֶגּוֹל (םֶ) – השם על פי הסימן הגרפי של שלוש הנקודות הדומה בצורתו לאשכול ענבים – סגולא בארמית.
  • חִירִיק (םִ) – השם אולי מלשון חריקת שיניים בהגיית תנועת i.
  • שׁוּרוּק (וּ) – השם מלשון שריקה, שכן בהגיית התנועה u הפה מתעגל כמו בהשמעת שריקה.
  • קִבּוּץ (רווח קֻבּוּץ) (םֻ) – השם מציין את קיבוץ השפתיים וכיווצן בהגיית התנועה u.
ומה פשר השם שווא? הרבה הצעות הסבר הוצעו במהלך הדורות לשם זה. אסף אותן אהרן דותן (לשוננו יט, תשי"ד). אחד ההסברים המקובלים שמדובר בשם קרוב לשם שְׁוַיָּא (השווים) – שמו של סימן טעם או פיסוק בארמית סורית שצורתו כצורת השווא: שתי נקודות (שוות) הבאות זו מעל זו. הסבר אחר הציע חנוך ילון (לשוננו כז–כח, תשכ"ד): הוא מצא שיש שימוש בשורש שו"י בפעלים המציינים תנועה מהירה, טרופה. על פי זה הציע מרדכי מישור שהשווא קיבל את שמו מפני שהוא מציין תנועה חטופה, כלומר הגה חטוף (לשוננו סו, תשס"ד).

על שמות סימני הניקוד במקורות קדומים

עדות מוקדמת לשמות סימני הניקוד – בכתב יד לנינגרד משנת 1009, דף 488 ע"א: עדות מוקדמת לשמות סימני הניקוד – בכתב יד לנינגרד משנת 1009, דף 488 ע"א במקום אחר באותו כתב יד באה פסקה שבה נזכרים שמות אחרים לסימני הניקוד – המשקפים ככל הנראה שלב שבו שמות התנועות טרם התגבשו. בפסקה זו יש הסבר לדרך ההגייה של הקמץ: "קמצה בפה היא קבוצה". תינתן הדעת שהשם 'פתחה' מנוקד בקמץ ולא בפתח כמקובל היום. עדות מוקדמת לשמות סימני הניקוד – הסבר לדרך ההגייה של הקמץ   תודתנו לפרופ' יוסף עופר על התצלומים ועל המידע. [post_title] => שמות סימני הניקוד [post_excerpt] => רוב שמות סימני הניקוד רומזים לדרך שבה נֶהֱגות התנועות שהסימנים הללו מציינים – רק בשלב מאוחר הותאם הניקוד של הברתם הראשונה של מקצת השמות לתנועה שהשם מייצג. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-08-04 12:25:54 [post_modified_gmt] => 2023-08-04 09:25:54 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=34167 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

רוב שמות סימני הניקוד רומזים לדרך שבה נֶהֱגות התנועות שהסימנים הללו מציינים – רק בשלב מאוחר הותאם הניקוד של הברתם הראשונה של מקצת השמות לתנועה שהשם מייצג.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של אישה מובילה בעגלה בתים וחומות - העיר והבירה

העיר והבירה

WP_Post Object
(
    [ID] => 1008
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2011-05-29 11:42:00
    [post_date_gmt] => 2011-05-29 08:42:00
    [post_content] => 

ירושלים היא עיר הבירה של ישראל. הצירוף עִיר בִּירָה חדש הוא, אך רכיביו עתיקי יומין.

המילה עִיר שכיחה מאוד בתנ"ך, והיא באה בו יותר מאלף פעמים. ביסודה היא מציינת כל יישוב של קבע, גם יישוב קטן מאוד. העיר המקראית הייתה מוקפת חומה בדרך כלל, אך היו גם עָרֵי פְּרָזוֹת – ערים שאין להן חומה. על ירושלים שהייתה עיר בצורה ניבא זכריה כי היא תתפשט לסביבותיה ותפרוץ את גבולות חומותיה: "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ" (זכריה ב, ח).

ערים קטנות הסמוכות לעיר הראשית ונתונות למרותה נקראות בָּנוֹת. מכאן הביטוי עיר ואם בישראל (שמואל ב כ, יט) – עיר שהיא כמו אֵם לערים הקטנות שסביבה. במהלך ההיסטוריה קיבל הביטוי משמעות נוספת: עיר שיש בה קהילה יהודית מפוארת – דווקא מחוץ לארץ ישראל. גם המילה מטרופולין, המציינת עיר גדולה, משמעותה 'עיר אֵם' (מיוונית: mētēr – אֵם, polis – עיר). צורת הרבים הרגילה של עִיר היא עָרִים, אבל בתנ"ך אנו מוצאים פעם אחת את הצורה עֲיָרִים כמשחק מילים עם צורת הריבוי של עַיִר: "וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים (=בעל החיים) וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים (=עָרִים) לָהֶם, לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה..." (שופטים י, ד). בספרות חז"ל רגילה הצורה עֲיָרוֹת כריבוי של עִיר, ובעת החדשה נגזרה ממנה המילה עֲיָרָה במשמעות 'עיר קטנה'.

אצל חז"ל עִיר היא יישוב גדול למדי ובו חנויות ומוסדות שונים. העיר הייתה מרכז לכְּפָרִים (ביחיד כְּפָר או כֹּפֶר) – יישובים קטנים מסביבה אשר סיפקו לה מים ותוצרת חקלאית. עיר גדולה ורבת אוכלוסין מכונה אצל חז"ל כְּרַךְ (ברבים כְּרַכִּים), ומילה זו משמשת עד היום בלשון הספרותית.

בעברית של ימינו יש מגוון מונחים רחב לציון צורות התיישבות שונות על פי גודלן ואופיין: עיר, קריה, עיירה, מושבה, מושב, כְּפָר, קיבוץ ועוד. כיום עִיר היא יישוב גדול בעל אופי עִירוֹנִי, ובראשה גוף מנהל המכונה עִירִיָּה – חידוש של בן־יהודה, על פי בַּלַדִיַּה בערבית.

ומן העִיר אל הבִּירָה: המילה בִּירָה מוכרת לנו מן הספרות המקראית המאוחרת ומספרות חז"ל. מקורה במילה האכדית birtu שפירושה 'מבצר' או 'מצודה'. בספר נחמיה נזכרת הַבִּירָה – מצודה שנבנתה בימי שיבת ציון כדי להגן על ירושלים ועל בית המקדש, ובדברי הימים נזכרות הבִּירָנִיּוֹת (צורת הרבים של בִּירָה) שבנו מלכי יהודה יהושפט ויותם. אך הבירה המקראית המפורסמת ביותר היא שושן הבירה הנזכרת במגילת אסתר. על כך כתב חוקר הלשון אבא בנדויד: "בתוך שושן היו שני חלקים: הייתה בה עיר והייתה בה בירה. מצודת המלך וסביבותיה נקראה שושן הבירה, ושאר העיר נקרא העיר שושן. ומרדכי היה בא והולך מן העיר אל הבירה ומן הבירה אל העיר. עיר לחוד ובירה לחוד".

הצירוף עִיר בִּירָה במשמעות capital city נולד כנראה מתוך פירוש מוטעה של 'שושן הבירה', כאילו בִּירָה פירושה 'עיר ראשית', שהרי שושן הייתה העיר הראשית שבה ישב המלך. ואיך נקראה עיר הבירה בימים עברו? בעבר היו ממלכות, ולכן העיר שבה ישב המלך נקראה 'עיר מלוכה' או 'עיר ממלכה'. וכך שורר ר' שלמה אלקבץ בן המאה השש־עשרה על העיר ירושלים בפיוטו הידוע 'לכה דודי':

מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה / קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא / וְהוּא יַחֲמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה.

כתבה: תמר קציר

קובץ להדפסה [post_title] => העיר והבירה [post_excerpt] => הצירוף עִיר בִּירָה במשמעות capital city נולד כנראה מתוך פירוש מוטעה של 'שושן הבירה'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-03-19 12:29:08 [post_modified_gmt] => 2024-03-19 10:29:08 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1008 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הצירוף עִיר בִּירָה במשמעות capital city נולד כנראה מתוך פירוש מוטעה של 'שושן הבירה'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך קִבּוּץ 1 (איסוף) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך קִבּוּץ 2 (תנועה, סימן ניקוד) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>