הדף בטעינה

על המילה צַרְכָן

במילון

 (ללא ניקוד: צרכן)
שורשצרך
נטייהצַרְכָנִית לכל הנטיות

הגדרה

  • קונה מוצרים ושירותים לשימושו (שלא על מנת לסחור בהם)
  • מכאן: צַרְכָני
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

דף מתוך גליון כתב העת תנועתנו

האם כל אחד יכול לחדש מילים?

WP_Post Object
(
    [ID] => 45037
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2023-12-26 14:26:24
    [post_date_gmt] => 2023-12-26 12:26:24
    [post_content] => 

האם כל גוף וכל אדם יכול לחדש מילים ולהפיץ לציבור את חידושיו? שאלה זו עולה בתגובה באחד מגיליונות "תנועתנו" של מרכז "תרבות" בלבוב בשנות השלושים של המאה העשרים.

בספריית האקדמיה ללשון העברית שמורים שישה גיליונות של הירחון "תנועתנו", שראה אור במרכז "תרבות" בלבוב בשנות השלושים של המאה העשרים. בכתב העת עודדו הכותבים קריאה בעברית ופרסמו רשימות של מילים עבריות לשימוש הקוראים. ועד הלשון התרעם על החירות שנטלו לעצמם עורכי כתב העת בקביעת מינוח עברי. מערכת "תנועתנו" פרסמה את מכתב הוועד והגיבה עליו.

"מִלים חדשות ובלתי רגילות" בכתב העת "תנועתנו"

במסגרת המאמץ להפיץ את השפה העברית פרסמה "תרבות" עיתונים וכתבי עת למבוגרים ולילדים, ובאמצעותם עודדה קריאה וכתיבה בעברית, הוראה בעברית ודיבור עברי בחיי היום יום. "תנועתנו" היה שמו של כתב העת שראה אור בעיר לבוב. עד מלחמת העולם השנייה הייתה לבוב עיר חשובה במזרח פולין והתגוררה בה קהילה יהודית גדולה. "תנועתנו" ראה אור בעריכת פרופ' שלמה נחמני מיזליש (נולד בחולויוב, פולין, נרצח ב־1942 במחנה ההשמדה בלז'ץ). בכתב העת פורסמו מאמרי דעה על חינוך ועל הוראת העברית, סקירות על מצבם של מוסדות הלימוד בעיר, רשימות של ספרים עבריים חדשים וידיעות נוספות. בגיליונות נדפסו רשימות של מילים עבריות "בלתי רגילות, מהן חדשות ומהן ישנות שנועדו לשימוש חדש ידוע", כדי "להזכיר ליודעים ולהרגיל את אשר אינם רגילים בם" [כך במקור]. את המילים ליקט וערך צבי גרינשפן, מנהל בית ספר "תרבות" בטרנופול (נולד בשנת 1895, נרצח בשנת 1942), וכן אדם שחתם בראשי התיבות אב"ג. רשימות המילים העבריות פורסמו בתרגום לפולנית בחלוקה לפי נושאים, למשל מילים מתחום המלחמה, הספורט, המסחר, המחלה והרפואה ועוד. נראה שיש ברשימה כמה חידושים שזה להם הפרסום הראשון: תרגולת, אוֹתֵת (במונחי ועד הלשון אִתֵּת), מחירון, שמרחום (תרמוס). לצידם יש חידושים שהמזל לא שיחק להם: מפקן (=יצואן), לְפָפָה תמורת "קומפרס" (לכריכה סביב הצוואר), טְהָרוּחַ (ונטילטור). עוד ברשימה מילים מחודשות שאפשר למצוא במילונים ובעיתונים שקדמו לפרסום זה: תחמושת, בַּלָּם, נוֹטֵר וגָפִיר, פנימייה, מִבְרָאָה (סנטוריום), שמות המחלות קַצֶּרֶת, שַׁעֶלֶת, שָׁנִית, ובתחום המסחר יצרן, צרכן, תפריט ועוד. בתחום המשחק והספורט נזכרות המילים אלוף ואליפות – ומעניין שבמילון למונחי התעמלות שפרסם ועד הלשון באותה השנה נפסלו מילים אלו והוצעו במקומן רַבָּן ורַבָּנָאוּת. עוד נזכר שם המשחק נַרְדְשִׁיר (=שחמט) – מילה ממקור פרסי המוכרת מספרות חז"ל.  

המכתב של ועד הלשון

בשנת 1937 שלח ועד הלשון מכתב אל מערכת "תנועתנו" בלבוב בתגובה לרשימת מילים שפורסמה בכתב העת. במכתב הסביר מזכיר הוועד חיים זידן שרשימת המילים יכולה "להועיל במִדה רבה להפצת ידיעת הלשון בקרב תלמידים ונוער", אך דווקא משום כך "חשוב מאֹד שרשימה זו תכיל רק אותן המלים ששימושן מקובל ואינו שנוי במחלוקת". זידן מחה על חוסר ההקפדה בניקודן של כמה מן המילים ברשימה ועל חידוש מילים כגון "תללת" ו"טהרוח", שהן לדבריו "נגד רוח הלשון וכלליה ואינן מצטיינות כלל בנועם הצליל". עוד טען זידן שחידוש מילים והפצתן כדרך שחודשו בכתב העת "יותר משהוא מועיל להשלטת לשוננו הוא מכשיל את הרבים ומסרס את הלשון", וביקש להשאיר את עבודת החידוש בידי ועד הלשון:

מ"מ [מכל מקום] אסור לדעתנו להביא ברשימה מעין זאת מלים; כגון: צאר, תללת, צפדין, טהרוח, שמרחום, מחירון וכו' שהנן ברובן נגד רוח הלשון וכלליה ואינן מצטיינות כלל בנועם הצליל. ואם כל איש ואיש יחדש חידושים על דעת עצמו ויפרסמם להפצה בעם הרי יותר משהוא מועיל להשלטת לשוננו הוא מכשיל את הרבים ומסרס את הלשון. מי שרוצה להציע את חידושיו לקהל יכול לעשות זאת רק ע"י ועד הלשון שיעיין בחומר ויבדקנו מכל הבחינות וישתדל להכניס בשימוש את המילים הראויות לכך – לפי שיקול דעתו. אנו מקוים שתענו לדרישתנו ותמנעו מפירסום חידושים.

תגובת "תנועתנו"

עורכי "תנועתנו" פרסמו בכתב העת את המכתב של ועד הלשון והוסיפו את תגובתם. לדבריהם, העורך של רשימות המילים "נזהר דוקא שלא להכניס חידושים מלבו, אלא עושה את מלאכתו מלאכת ליקוט וסידור על פי מלונים שכבר נכנסו אל תוך השימוש ושלא יצאו עליהם עוררין". עוד כתבו העורכים שאומנם רצוי שוועד הלשון ירכז את חידוש המילים ואת הפצתן, אך הוא "לא מצא בכל זאת עד היום את הדרך והאמצעים הנאותים להחדיר את החידושים שכבר הוסכם עליהם אל בין ההמונים העברים שבגולה, בה בשעה שהצורך 'בוער' ממש". עוד נכתב בתגובה שפעולתו של ועד הלשון אינה מהירה ונמרצת דייה, ולכן "דומה שהוא צריך במקרים כאלה לא לצאת באיסורים, כי אם להעיר על הטעויות".

רשת "תרבות"

"תרבות" הייתה רשת של מוסדות חינוך ציוניים שפעלה במזרח אירופה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. הרשת הפעילה גני ילדים, בתי ספר ובתי מדרש למורים, וכן קיימה קורסים פדגוגיים ושיעורי ערב לנוער ולמבוגרים. נוסף על מוסדות החינוך הפעילה "תרבות" ספריות להשאלת ספרים והוציאה לאור עיתונים פדגוגיים, ספרי לימודים ועיתונים לילדים. בשנות קיומה של "תרבות" בפולין גדל מספר תלמידיה בהתמדה, ובערב מלחמת העולם השנייה למדו בה כמאתיים ושבעים אלף תלמידים, שהם כ־25% מכלל התלמידים שלמדו במוסדות חינוך יהודיים במדינה. "תרבות" ביקשה להנחיל לתלמידים ידע בנושאים יהודיים וכלליים וקבעה את העברית כלשון ההוראה והחיים במוסדות החינוך שלה. משה גורדון, מראשי "תרבות" ומזכירהּ הראשון, פירט את עקרונות הרשת:

לחנך דור של אנשים שיהיו לא רק בעלי ידיעות עבריות וכלליות, אלא גם חדורים ברגשות לאומיים ואנושיים בריאים, ברעיון החלוצי, בעלי רצון ואמונה חזקה ושאיפה אידאליסטית. (מצוטט בספר "כשאגדל אעלה לארץ ישראל" מאת עדינה בר־אל, עמ' 25)

לסיום, זווית חשובה ומרתקת לא פחות מן השאלה למי נתונה הסמכות לחידושי מילים – העולה מרשימת המונחים המרשימה שפרסם מרכז "תרבות" – היא העדות הנוספת לתרבות העברית וליצירה העברית של יהדות פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

* * *

[slideshow_deploy id='89988']

תנועתנו, שנה ב (ג), אדר־ניסן תרצ"ז, 1937

  [post_title] => האם כל אחד יכול לחדש מילים? [post_excerpt] => בהתכתבות שמצאנו בארכיון שלנו נשאלת השאלה שמעסיקה גם אותנו כממשיכי דרכו של ועד הלשון: האם כל גוף וכל אדם יכול לחדש מילים ולהפיץ לציבור את חידושיו? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%95%d7%a2%d7%93-%d7%94%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9-%d7%91%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-01-16 19:22:56 [post_modified_gmt] => 2024-01-16 17:22:56 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=45037 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בהתכתבות שמצאנו בארכיון שלנו נשאלת השאלה שמעסיקה גם אותנו כממשיכי דרכו של ועד הלשון: האם כל גוף וכל אדם יכול לחדש מילים ולהפיץ לציבור את חידושיו?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
צורות ותצורות

על ניקוד משקל פַּעְלָן

WP_Post Object
(
    [ID] => 880
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2019-04-03 12:02:23
    [post_date_gmt] => 2019-04-03 09:02:23
    [post_content] => האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן.

וזה הרקע להחלטה:

בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק, היו שהבחינו בין פעלן שאין בו דגש חזק בע' הפועל, כגון בַּכְיָן, שַׁמְרָן, ובין פעלן בדגש חזק בע' הפועל שקשרו אותו לבניין הדגוש פיעל, כגון בַּדְּרָן, חַיְּכָן, שַׁקְּרָן (על פי בִּדֵּר, חִיֵּךְ, שִׁקֵּר).

האקדמיה ללשון העברית דנה כמה פעמים בניקודו של משקל פַּעְלָן וביקשה להכריע אם יש יסוד להבחנה זו בין שני המשקלים או שמא מוטב לקיים משקל אחד בלבד. לצורך ההכרעה נסקרו ניקודיהם של השמות השייכים למשקל פַּעְלָן – בכתבי יד של ספרות חז"ל, במסורות העדות ובמילונים העבריים. מסקירת מסורות לשון חז"ל התברר כי אין יסוד להבחנה המוצעת: לרוב הניקוד של משקל פַּעְלָן הוא בלא דגש – לא בע' הפועל ולא בל' הפועל – בלא כל קשר לבנייני הפועל שאליהם קשורים השמות (יצוין כי במסורות הארץ־ישראליות של לשון חז"ל משמש תמורת משקל זה משקל פועלן, כגון גּוֹזְלָן, בּוֹיְשָׁן). הוחלט אפוא ללכת בעקבות הרוֹוח במקורות ולקיים משקל אחד בלבד שאינו דגוש – לא בדגש חזק ולא בדגש קל.

שמות מעטים הוצאו מן הכלל הזה: שמות שע' הפועל שלהם היא מאותיות בכ"פ ונשתרשה בהם ההגייה בדגש, כגון קַבְּצָן, וַכְּחָן. חלק משמות אלו דגושים כבר במסורות אחדות של לשון חז"ל, כגון דַּבְּרָן, קַבְּלָן. בשם 'קפדן' לבדו הותרו שתי הגיות: קַפְדָן וגם קַפְּדָן, משום שלשתיהן יסוד מוצק במסורות העדות ובהגייה בת ימינו (בכתבי יד של לשון חז"ל מצינו קוֹפְדָן כאמור לעיל על משקל פועלן). אשר לל' הפועל – מן הקביעה שאין דגש קל הוצא רק שם התואר עַצְבָּנִי.

שמות שלא הוצאו במפורש מן הכלל נהגים אפוא בלא דגש חזק ובלא דגש קל. כך למשל נאמר זַכְיָן (ולא זַכְּיָן), צַרְכָן, צַלְבָן, כַּלְבָן (ולא צַרְכָּן, צַלְבָּן, כַּלְבָּן). אפילו במילה המיושנת 'חלבן' מומלצת ההגייה חַלְבָן (ולא חַלְבָּן).

יש התמהים כיצד ייתכן שבמשקל פַּעְלָן אין דגש קל באות בגדכפ"ת הבאה לאחר שווא נח. ראשית, כאמור, ניקוד זה הוא המסור לנו מן המקורות. ושנית יש לדעת כי הכלל של דגש קל אחרי שווא נח אינו כלל גורף. עוד דוגמאות למקרים שבהם הכלל הזה אינו מתקיים הן משקל פַּעְלוּת, כגון מַלְכוּת סַמְכוּת ועַצְבוּת, וכן מילים כגון קִרְבָה, שִׁכְבָה ושַׁרְבִיט.

נעיר כי אין בהחלטה על ניקוד משקל פַּעְלָן כדי לקבוע מה דרך תצורתן של המילים הנזכרות בכלל – אם נוצרו מלכתחילה בדרך של שורש ומשקל או שיסודן בהוספת סיומת ־ָן לשם עצם (על כך ראו את ההסבר כאן).

נספח: אברהם אבן־שושן ומשקל פעלן

אברהם אבן־שושן נהג במילונו ("מילון חדש" משנות החמישים ו"המילון החדש" משנות השישים) לנקד את המילים ממשקל פעלן הקשורות לבניין פיעל בדגש: וַתְּרָן, סַדְּרָן, פַּזְּרָן, שַׁקְּרָן על פי וִתֵּר, סִדֵּר, פִּזֵּר, שִׁקֵּר וכדומה. בשנותיו האחרונות היה חבר האקדמיה ללשון וחבר בוועדת הדקדוק שלה, וכך אמר בדיון במליאת האקדמיה על משקל פעלן (תשל"ט, 1978):

"אני חבר הוועדה לדקדוק ויצאתי מהחלטותיה נפסד ביותר משום שבמילוני הבאתי את כל השמות בלי יוצא מן הכלל הנגזרים לפי הסברה הלשונית מבניין פיעל כשע' הפועל שלהם מנוקדת בדגש. ואף על פי כן השתכנעתי מן הנימוקים המדעיים וההיסטוריים שהושמעו בדיוני הוועדה שאין אחיזה בלשון למשקל הזה. ישבנו על כך שעות רבות. שוכנעתי כי דרך זו של השמטת הדגש בכל השמות נכונה יותר אף על פי שתחייב אותי (או את המו"ל!) לשנות ערכים רבים במהדורות הבאות של המילון, אם אמנם תאושר קביעה זו".

[post_title] => על ניקוד משקל פַּעְלָן [post_excerpt] => האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9c%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-07-28 17:09:04 [post_modified_gmt] => 2022-07-28 14:09:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=880 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
גיליון למד לשונך 68

למד לשונך 68

WP_Post Object
(
    [ID] => 6970
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2007-01-14 16:18:05
    [post_date_gmt] => 2007-01-14 14:18:05
    [post_content] => ענייני דקדוק
    [post_title] => למד לשונך 68
    [post_excerpt] => ענייני דקדוק: מבחר כללי דקדוק שנקבעו באקדמיה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%9e%d7%93-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%9a-68
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-08-27 08:36:03
    [post_modified_gmt] => 2020-08-27 05:36:03
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=6970
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

ענייני דקדוק: מבחר כללי דקדוק שנקבעו באקדמיה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>