הדף בטעינה

על המילה עֹנִי

במילון

 (ללא ניקוד: עוני)
*במקרא גם: עֳנִי
מיןזכר
שורשעני

הגדרה

  • מחסור, דלוּת

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

צמדי מילים

צום ותענית

המילים 'צום' ו'תענית' מציינות שתיהן הימנעות מאכילה ושתייה. ההבדל העיקרי ביניהן הוא ברובד הלשון: המילה צוֹם רגילה למדי במקרא, ואילו המילה תַּעֲנִית רווחת בעיקר למן תקופת חז"ל.
המשך קריאה >>

מילים ממגילת איכה לתשעה באב: העיב, מרודים, מגינת לב, הכפיש

WP_Post Object
(
    [ID] => 5336
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-07-21 13:31:42
    [post_date_gmt] => 2013-07-21 10:31:42
    [post_content] => 

הֵעִיב

הפועל הֵעִיב מופיע פעם אחת בתנ"ך במגילת איכה: "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן, הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" (איכה ב, א). לפי ההסבר המקובל בפרשנות ובמחקר הֵעִיב הוא פועל גְּזוּר שֵׁם מן המילה עָב (ענן) במשמעות 'הקדיר', 'החשיך'. ואכן בימינו הפועל משמש במשמעות זו בהשאלה: 'השליט אווירה קודרת', למשל: "הזיכרונות הקשים העיבו על שמחת החיים". יש הקושרים את 'העיב' שבפסוק באיכה למילה 'תועבה' ולפועל עַיַּבַּ בערבית, שמשמעו 'גינה את־', 'מצא מום ב־'.

מְרוּדִים

המילה מרודים היא מילה נרדפת לעוני: "זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ" (איכה א, ז), ובדומה לכך: "זְכָר־עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ" (איכה ג, יט). מוכר במיוחד הצירוף 'עני מרוד' שמקורו בישעיהו נח, ז: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת". בתרגום הארמי לישעיהו באה תמורת 'מרודים' המילה 'מטלטלין'. מדקדקי ימי הביניים והחוקרים בני זמננו סוברים ששורש המילה הוא רו"ד וקושרים זאת לפועל הערבי רַאדַ שמשמעו 'נדד', 'שוטט'. עניים מרודים מתפרשים אפוא 'עניים הנודדים לכאן ולכאן', 'חסרי בית'. במדרש הוצעו פירושים נוספים לצירוף "עניים מרודים", ובהם: "אלו שמרדו בעניותן", "אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהם", "אלו אבלים מרי נפש".

מְגִנַּת לֵב

הביטוי 'למגינת לבו' פירושו 'לצערו', 'לדאבון לבו' וכדומה. מקור הביטוי בפסוק: "תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב, תַּאֲלָתְךָ [קללתך] לָהֶם" (איכה ג, סה). 'מגינה' היא מילה יחידאית במקרא, וגיזרונה לא הובהר. פירשוה על פי ההקשר: שיברון לב, כאב לב, ובמשמעות קרובה היא משמשת עד היום בביטוי הנזכר.

הִכְפִּישׁ

בעברית בת ימינו הכפיש פירושו 'השמיץ', או כפי שאומרים בלשון העגה "לִכלך על־". מקורו של הפועל הכפיש בכתוב: "הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים, הִרְוַנִי לַעֲנָה, וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי, הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר" (איכה ג, טו–טז). השורש כפ"ש קרוב לשורש כב"ש, ומקובל לפרש 'הכפיש באפר' – 'כבש ורמס באפר'. בעברית החדשה שימש בתחילה הצירוף השלם 'הכפיש באפר' וגם 'הכפיש בעפר', 'הכפיש בבוץ', 'הכפיש ברפש' וכדומה – הן במשמעות פיזית 'גלגל באפר' וכדומה, הן במשמעות מושאלת 'ביזה', 'השמיץ'. מן המחצית השנייה של המאה העשרים אפשר למצוא שימוש בפועל 'הכפיש' לבדו, בייחוד בצירופים דוגמת 'הכפיש את שמו', 'הכפיש את דמותו', 'הכפיש את כבודו'. [post_title] => מילים ממגילת איכה לתשעה באב: העיב, מרודים, מגינת לב, הכפיש [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%91-2 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-30 19:15:50 [post_modified_gmt] => 2020-09-30 16:15:50 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5336 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הֵעִיב הפועל הֵעִיב מופיע פעם אחת בתנ"ך במגילת איכה: "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן, הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" (איכה ב, א). לפי ההסבר המקובל בפרשנות ובמחקר הֵעִיב הוא פועל גְּזוּר שֵׁם מן המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך עֹנִי ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>