הדף בטעינה

על המילה עָנָן

במילון

 (ללא ניקוד: ענן)
מיןזכר
שורשענן
נטייהעֲנָנים, עַנְני־

הגדרה

  • גוש אֵדים המרַחף באוויר השמיים שיֵש בו כדי להוריד גשם
  • (בהשאלה) עִרפּוּל, קַדרות, כיסוי
  • מכאן: עֲנָנוּת (במטאורולוגיה) מציאות או התפתחות של עננים

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור בעלי חיים והכיתוב להקה, עדר, נחיל

קבוצות בעלי חיים בעברית

WP_Post Object
(
    [ID] => 33752
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-02-26 16:57:21
    [post_date_gmt] => 2019-02-26 14:57:21
    [post_content] => האנגלית ידועה בשמות הרבים שיש בה לקבוצות שונות של בעלי חיים: עשרות רבות של מילים המיוחדות לקבוצות בעלי חיים שונים – קטנים כגדולים. לעברית שמות לא מעטים לקבוצות בני אדם בגדלים שונים: משפחה, שבט, קהל, קהילה, עדה, ציבור, חוג, קבוצה, קיבוץ, להקה, כת, סוֹד, חֶבֶר, חֶברה, חבורה, צוות, סיעה, אגודה, כנופיה – הם רק חלק מהם. לא כן בקבוצות בעלי חיים; לאלה משמשים בעברית ימינו בעיקר ארבעה־חמישה שמות: עֵדֶר, לַהֲקָה, נְחִיל, עֵדָה, וכמובן היחידה הבסיסית, שנשאלה מבני האדם – מִשְׁפָּחָה.

עֵדֶר היא המילה הוותיקה בעברית לציון קבוצות בעלי חיים, בעיקר צאן (כבשים ועיזים), אך גם בקר, כלומר בהמות בית. היא משמשת במקרא עשרות פעמים, וידועה גם משפות שמיות אחרות, ובהן פֵניקית וארמית. על יעקב מסופר כי לפני פגישתו עם אחיו עֵשָׂו, לאחר שנים רבות של נתק ביניהם, הכין לעשו מנחה גדולה של עדרי עיזים ותיישים, רחלים ואֵילים, "גמלים מיניקות ובניהם" (כלומר נָאקות ובְכרים), פרות ופרים, אתונות ועֲיירים; כל קבוצת בהמות – עדר לעצמה, "וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" (בראשית לב, טז). בהשאלה יכולה המילה עדר להתייחס לבני אדם – גם במקרא: "וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה, כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'" (ירמיהו יג, יז), ובהמשך שואל הנביא "אַיֵּה הָעֵדֶר נִתַּן לָךְ, צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ".

בימינו משמשת המילה לא רק במובן הצר של בהמות בית, וכך מדברים למשל גם על עדר פילים, עדר צבאים או עדר זבּרות.

המילה לַהֲקָה מצויה במקרא רק פעם אחת – לציון חֶבֶר אנשים דווקא: להקת נביאים (שמואל א יט, כ). ייתכן כי אין כאן אלא שיכול אותיות מן המילים קָהָל או קְהִלָּה (בדומה לשיכול במילים שִׂמְלָה–שַׂלְמָה, כֶּבֶשׂ–כֶּשֶׂב); אך יש שקשרוה אל השורש לה"ק בשפות שמיות אחרות: בחבשית 'זָקֵן', בערבית 'לָבָן', ואם כך פגשו שליחי שאול (בסיפור בספר שמואל) את זקני הנביאים. גם בימינו מוסיפה המילה לשמש לציון חֶבֶר בני אדם, אלא שמדובר בדרך כלל בקבוצת אומנים מאורגנת (שחקנים, מוזיקאים, רקדנים). בפיוט הקדום ציינה להקה לא רק אוסף של בני אדם (ואף של מלאכים), ונמצא למשל גם 'להקת ברקים' ו'להקת שָׁנִים'. לא נתמה אפוא שכבר בנוסח הארוך למדרש עשרת הרוגי מלכות – סביב 1000 לסה"נ – אנו מוצאים 'להקת חזירים וכלבים'. ובימינו המילה משמשת לציון קבוצות רבות של בעלי חיים, בדרך כלל חיות בר: להקות ציפורים למיניהן, להקות דגים לסוגיהם, להקות זאבים ועוד.

המילה נְחִיל לציון קבוצת בעלי חיים אינה מן המקרא אלא מלשון חכמים. במקורה – בדומה לערבית – שימשה לדבורים בלבד (בערבית נַחְלַה 'דבורה', נַחְל 'דְּבורים'). למשל מן המשנה אנו למדים שאם יצא נחיל דבורים מכוורתו ועבר לרשות אדם אחר, ובעליו המקורי של הנחיל התייאש מלמוצאו, עובר הנחיל לבעליו החדש, ובלשון המשנה: "וְכֵן נְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים: אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ" (בבא קמא י, ב). בתלמוד הירושלמי אנו מוצאים גם נחיל דגים (ירושלמי שבת יד, ב), וכיום מציין נחיל בעיקר קבוצות חרקים גדולות, כגון דבורים וצרעות, נמלים, יתושים וארבה, אך גם נחיל מדוזות. לקבוצות מעופפים אפשר גם למצוא שימוש מושאל במילה ענן, כגון ענן יתושים.

על המילים האלה אפשר להוסיף את המילה עֵדָה, אם כי נראה שהשימוש בה כיום הוא בעיקר ספרותי. עֵדָה היא כמובן בראש ובראשונה קהילה, ציבור של בני אדם, אבל כבר במקרא רואה שמשון "וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ" (שופטים יד, ח). אם כן בלשון המקרא לא נחיל דבורים כי אם עדת דבורים, וכך נמצא בספרותנו החדשה עֵדוֹת מעדות שונות, כגון עֲדת ציפורים ועֲדת כלבים.

אפשר שיש מילים נוספות לקבוצות בעלי חיים במקורותינו, אך אלה נדירות וחלקן מסופקות; הרי שתיים לעדרי צאן:

חָשִׂיף: בספר מלכים מסופר על מלחמת אחאב, מלך ישראל, עם בן הדד, מלך ארם. לאחר תבוסתו הראשונה יצא בן הדד בשנית למלחמה על ישראל באפק, וכך מתוארים יחסי הכוחות בין ישראל לארם: "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (מלכים א כ, כז). המילה חשׂיף מתועדת רק כאן, ובמרוצת הדורות – בתרגומי המקרא השונים ואצל המפרשים – היא הובנה בדרך כלל כעדר קטן.

מַרְעִית: המילה המקראית מַרְעִית מן השורש רע"י מוכרת היום בעיקר בצירוף צאן מרעית־ (צאן מרעיתי, צאן מרעיתך וכו'). צאן מרעית הוא הצאן שהרועה רועה, הצאן שבאחריות הרועה. המילה מרעית כשהיא לבדה יכולה לציין את פעולת הרעייה ואת מקום המרעה, אבל היא גם יכולה להיות מילה נרדפת לצאן או לעדרי צאן, כמו בתוכחת ירמיהו: "כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ, עַל כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ וְכָל מַרְעִיתָם נָפוֹצָה" (י, כא).
    [post_title] => קבוצות בעלי חיים בעברית
    [post_excerpt] => לקבוצות בעלי חיים משמשים בעברית ימינו בעיקר ארבעה־חמישה שמות: עֵדֶר, לַהֲקָה, נְחִיל, עֵדָה, וכמובן היחידה הבסיסית, שנשאלה מבני האדם – מִשְׁפָּחָה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-01-26 08:16:31
    [post_modified_gmt] => 2020-01-26 06:16:31
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33752
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

לקבוצות בעלי חיים משמשים בעברית ימינו בעיקר ארבעה־חמישה שמות: עֵדֶר, לַהֲקָה, נְחִיל, עֵדָה, וכמובן היחידה הבסיסית, שנשאלה מבני האדם – מִשְׁפָּחָה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
ילד וילדה יושבים על גבעה מוריקה וצופים בעננים הכיתוב בשמיים מסע בין עננים

מסע בין עננים

WP_Post Object
(
    [ID] => 26887
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-01-25 13:39:42
    [post_date_gmt] => 2018-01-25 11:39:42
    [post_content] => "בואו עננים, הבו גשם לגנים" מבקשת לאה גולדברג ב"שיר הגשם"; "עננים עננים כל הזמן משתנים" נאמר בשירו של אמיר ברונשטיין.

עָנָן הוא המילה הרגילה בעברית – למן המקרא ועד ימינו – לתופעה של התעבות אדים שאצורות בהם טיפות מים. מן המילה עָנָן אף נגזר במקרא הפועל עִנֵּן, 'כיסה בעננים': "וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית ט, יד), ואילו בלשון ימינו השמיים מתעננים בבניין התפעל.

ואולם לצד המילה עָנָן משמשות במקרא גם מילים אחרות:

צורת הנקבה עֲנָנָה נקרית רק פעם אחת – באיוב ג, ה: "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה". בלשוננו עננה נרדפת לענן, אך אצל איוב היא מתפרשת 'גוש עננים'. צורת נקבה נוספת – עֲנֶנֶת – התחדשה בימינו, כמאמר שירו של שמואל בס "מֵעַל לְבֵיתֵנוּ עַל הַר הַכַּרְמֶל עָנָן וַעֲנֶנֶת יָצְאוּ לְטַיֵּל".

מילה נרדפת רווחת לענן היא עָב. למשל: "אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם" (שופטים ה, ד). נמצאֶנה לא רק בתקבולת לענן ("מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ" – ישעיהו מד, כב) אלא אף בסמיכות אליו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן" (שמות יט, ט). מינה הדקדוקי של המילה – גם זכר ("הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל" – ישעיהו יט, א) וגם נקבה, כבסיפור אליהו בכרמל: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם" (מלכים א יח, מד). צורת הרבים היא בדרך כלל עָבִים, אבל בשירה גם עָבוֹת: "זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים" (תהלים עז, יח). "בֹּקֶר לֹא עָבוֹת" (שמואל ב כג, ד) הוא 'בוקר לא מעונן'.

את הפועל הֵעִיב, המופיע בתנ"ך רק פעם אחת ("אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן, הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" – איכה ב, א) רגילים לקשור למילה עָב ולהבינו כמובנו בימינו 'כיסה בעב', 'הקדיר'.

עֲרָפֶל במקרא גם הוא ענן, אולי ענן כבד, ובמקרים רבים הוא נזכר עם חושך או מקביל לו, כגון "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים" (ישעיהו ס, ב). השורש המקורי של ערפל הוא ער"ף במשמעות 'נזל', 'טפטף', כמתועד בשירה המקראית: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב), "אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל" (דברים לג, כח). הלמ"ד נוספה לשורש, אולי בדומה למילה כַּרְמֶל. עוד משותף לערפל ולכרמל שנטייתם בחיריק: עַרְפִלִּים, כַּרְמִלּוֹ. מן השורש ער"ף הזדמנה לנו בדברי ישעיהו מילה נוספת לעננים – עריפים: "צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ" (ישעיהו ה, ל).

לערפל ולעריפים קשורה גם משמעות נשכחת של המילה עֲרָבָה. ערבה היא כידוע צמח או מדבר. אולם בתהלים סח, ה נאמר: "שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו". כינוי זה לאלוהים 'הרוכב בערבות' היה תמוה עד שנתגלו כתבי העיר הקדומה אוגרית שבסוריה. בכתבים אלו – הכתובים לשון שמית – אחד הכינויים לאל בעל הוא רכב ערפת, ואין ערפת באוגריתית אלא ערבות בתהלים (בחילופי פ"א ובי"ת), כלומר 'עננים'. דומה אפוא האמור בתהלים לאמור בישעיהו יט, א: "הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל".

"נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן" נאמר בספר משלי (כה, יד) – גם נשיאים הם עננים שהרי הם מורמים ונישאים ברוח. מילה זו משמשת גם בנבואות ירמיהו ובתהלים לתיאור מעשי אלוהים: "מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו" (תהלים קלה, ז). הקשר בין הענן הנישא והנשיא בשר ודם ברור, שהרי נשיא הוא אדם נישא, מורם משאר האנשים.

חַשְׁרָה משמשת בתנ"ך פעם אחת ויחידה – בשירת דוד: "וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת, חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (שמואל ב כב, יב). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי השורש חש"ר מביע הצטברות, וההבנה כי מדובר בעננים מתקבלת על הדעת. מעניין לציין כי במזמור המקביל לשירת דוד בתהלים יח נתחלפה חַשְׁרַת מַיִם בחֶשְׁכַת מַיִם, אולי בהשפעת החושך שבתחילת הפסוק. גם מן המילה חשרה נתחדש בעברית ימינו פועל, ובמקום 'השמיים התעננו' או 'התכסו עננים' אפשר גם לומר ש'השמיים התחשרו עננים'.

בשנת תשל"א (1971) הוציאה האקדמיה את המילון למונחי מטאורולוגיה שיסודותיו עוד בימי ועד הלשון. שִפעת המילים לעננים היו כמובן לעזר לתרים אחר מינוח עברי לעננים לסוגיהם. fog היה לערפל, במקום ענני קוּמוּלוּס יכולים לשמש עבים, ובמקום קוּמוּלוֹנִימְבּוּס – עַב חַשְׁרָה. הצירוף עַנְנֵי עָבִים – נקבע ל־heap clouds. עוד נקבעו מונחים לצורות עננים מיוחדות, ובהן עַב דַּדִּים (mamma), עֲנַן נוֹצוֹת (cirrus), עַנְנֵי כְּבָשִׂים (mackerel clouds), עַנְנֵי גָּלִיל (rotor clouds, roll clouds), עֲנַן מַשְׁפֵּךְ (funnel column), עֲנַן דֶּגֶל (banner cloud), ועֲנַן סַדָּן (anvil cloud).

כתב ברק דן.

[gallery size="medium" link="file" ids="26911,26910,26908,26907,26914"]
    [post_title] => מסע בין עננים
    [post_excerpt] => בשנת תשל"א (1971) הוציאה האקדמיה את המילון למונחי מטאורולוגיה שיסודותיו עוד בימי ועד הלשון. שִפעת המילים לעננים היו כמובן לעזר לתרים אחר מינוח עברי לעננים לסוגיהם.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-02-21 09:18:28
    [post_modified_gmt] => 2018-02-21 07:18:28
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=26887
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

בשנת תשל"א (1971) הוציאה האקדמיה את המילון למונחי מטאורולוגיה שיסודותיו עוד בימי ועד הלשון. שִפעת המילים לעננים היו כמובן לעזר לתרים אחר מינוח עברי לעננים לסוגיהם.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

חורף עברי

WP_Post Object
(
    [ID] => 5470
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-01-13 09:36:00
    [post_date_gmt] => 2013-01-13 07:36:00
    [post_content] => 

ממטר, חשרה, עַלְעוֹל, בריקה בענן

מִמְטָר (shower)

ממטר הוא גשם היורד בקילוחים – מתחיל פתאום ופוסק פתאום, ועל פי רוב עוצמתו רבה. המילה מוכרת בעיקר בצורת הרבים ממטרים. הממטר מצטרף לצירופים המתארים גשם בעוצמות שונות: במקרא – מִטְרוֹת עֹז, גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף ומָטָר סוֹחֵף וכנגדם גֶּשֶׁם נְדָבוֹת וגִשְׁמֵי בְּרָכָה. ביטויים נוספים נוצרו בעברית החדשה על פי המקורות: גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת, גִּשְׁמֵי זַעַף, טִפְטוּף וזַרְזִיף (במקרא זרזיף מתפרש שטף מים). את המילה ממטר חידש פרופ' נפתלי טור־סיני, נשיא האקדמיה, בישיבת מליאת האקדמיה בשנת תשכ"ו (1966) בדיון על מונחי המטאורולוגיה.

חַשְׁרָה

חשרה היא מילה מליצית לענן. היא מופיעה פעם אחת בתנ"ך בשירת דוד: "חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (שמואל ב כב, יב). מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי השורש חש"ר מביע הצטברות, התעבות. המילה חשרה דומה אפוא למילה עָב הנזכרת גם היא בפסוק זה: בעב ובחשרה מצטברים אדי המים ומתעבים. אל המילים חשרה ועב מתקשרים ביטויים המתארים התעננות: השמיים התקדרו עבים (מלכים א יח, מה), נתקשרו שמיים בעבים (בבלי ברכות כז ע"ב), השמיים התחשרו עננים (עברית חדשה).

עַלְעוֹל (whirlwind)

עלעול הוא גוף אוויר הנע סביב עצמו בתנועה מהירה כלפי מעלה ובו בזמן מתקדם במרחב. המילה עלעול באה בתרגומים ארמיים למקרא כתרגום לסופה וסערה. בספרות העברית העתיקה היא נדירה. למשל במשלי בן סירא נאמר: "קול רעמו יחיל ארצו. עלעול סופה וסערה". במשנה מצוי גם פועל: "הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה" (כלאים ז, ז). בראשית המאה העשרים אפשר למצוא לצד השימוש בעַלעול במשמעות הכללית גם ייחוד משמעות: "רוח סובבת ומרימה גלי אבק" (גרזובסקי–ילין, תרע"ט, 1919), וסביר שקשרו את עַלְעוֹל לפועל עָלָה. מכאן המונח שקבעה האקדמיה עַלְעוֹל רוּחַ (או תִּימְרַת אָבָק) – whirlwind, ובדומה לכך עַלְעוֹל מַיִם (או תִּימְרַת מַיִם) – water-spout.

בְּרִיקָה בְּעָנָן

בריקה בענן היא האור המפוזר של ברק, כשהזיק אינו נראה. ויש גם בְּרִיקָה רְחוֹקָה – כשהברק רחוק מכדי שמיעת הרעם. את הבָּרָק אנו פוגשים לראשונה במעמד הר סיני: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר" (שמות יט, טז). פועל הנגזר מן המילה בָּרָק מופיע פעם אחת בתנ"ך: "ה', הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד, גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ, בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם, שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם" (תהלים קמד, ה-ו). פועל זה משמש גם בספרות חז"ל ובפיוט, וממנו נגזר שם הפעולה בריקה. המונחים בְּרִיקָה בְּעָנָן, בְּרִיקָה רְחוֹקָה נקבעו במילון למונחי מטאורולגיה של האקדמיה משנת תשל"א (1971). חשרה

[post_title] => חורף עברי [post_excerpt] => מוכנים לתחזית מזג האוויר בעברית? על המונחים מִמְטָר, חַשְׁרָה, עַלְעוֹל ובריקה בענן. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-20 00:03:35 [post_modified_gmt] => 2021-04-19 21:03:35 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5470 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מוכנים לתחזית מזג האוויר בעברית? על המונחים מִמְטָר, חַשְׁרָה, עַלְעוֹל ובריקה בענן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך עָנָן ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך עָנָן ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>