הדף בטעינה

על המילה עִקְבָה

במילון

 (ללא ניקוד: עקבה)
מיןנקבה
שורשעקב
נטייהעֲקֵבוֹת, עִקְבוֹת־

הגדרה

  • סימן שכף הרגל מטביעה באדמה
  • (בהרחבה) סימן שנשאר ממשהו (גם: עָקֵב)

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

כיתוב וניקוד

רפיון בגדכפ"ת אחרי שווא נח

WP_Post Object
(
    [ID] => 36607
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-08-08 14:55:31
    [post_date_gmt] => 2019-08-08 11:55:31
    [post_content] => כלל ידוע בדקדוק העברי הוא שאחרי שווא נח בגדכפ"ת דגושות בדגש קל, למשל מִדְבָּר, מַהְפֵּכָה, מֶרְכָּז, כַּלְבּוֹ, מִשְׁפַּחְתִּי, נִשְׁבַּר. מדוע אפוא במילים רבות כגון מַרְבָד, צַרְכָן, מַלְכוּת, יַדְכֶם, בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח?

מתברר שהכלל הידוע אינו גורף. נמנה להלן את המקרים שבהם אין דגש קל אחרי שווא נח.

בניקוד הטברני של המקרא אנו מוצאים שמות אחדים בבגדכפ"ת רפות, בעיקר אחרי רי"ש שוואית: שַׁרְבִיט, מַרְבַדִּים, קִרְבַת־, יַרְכָתַיִם (לצד יַרְכְּתֵי־),[1] עַרְבִי (גם עֲרָבִי). אפשר שהעיצור השוטף ר' – שבהגייתו זרם האוויר נע בחופשיות – גרם לרפיון בגדכפ"ת, שבהגייתן זרם האוויר נע בחופשיות יחסית. אך יש שבגדכפ"ת באות רפות במקרא גם אחרי עיצורים אחרים – במילים האלה: שִׁכְבַת־,[2] פִּטְדָה, שָׁפְכָה, אָבְדָן,[3] יִקְבֶךָ, בִּגְדִי, מַמְתַקִּים, רִצְפָה (בימינו מַמְתַּקִּים, רִצְפָּה), כַּדְכֹד (לצד כַּדְכֹּד), יָטְבָתָה, הַבַּיְתָה.

שמות ברפיון בגדכפ"ת אחרי שווא נח מצויים גם בעברית שלאחר המקרא: עַרְבִית, קִצְבָה (לצד קִצְבָּה), פִּרְכָה, סִרְכָה. בעברית החדשה נקבעו המונחים חֻרְפָה (הצד המושחז של להב הסכין) ועִקְבָה (סימנים שמטביעה כף הרגל) ללא דגש – שתיהן במילון למונחי טכניקה של ועד הלשון משנת תש"ו, 1946.

לצד מילים אקראיות אלה, שקשה למצוא כלל סדור לרפיון בגדכפ"ת שבהן, יש גם כמה מבנים קבועים שבהם לא בא דגש קל בבגדכפ"ת אחרי שווא נח.

משקלים

משקל פַּעְלוּת: מַלְכוּת, יַלְדוּת, עַבְדוּת במקרא; עַצְבוּת בלשון חז"ל; עַרְבוּת בעברית ימי הביניים; וסַמְכוּת בעברית החדשה.[4] משקל פַּעְלָן: צַרְכָן, חַיְכָן, סַרְבָן, כַּלְבָן, צַלְבָן (על ניקוד משקל פַּעְלָן ראו כאן).

שווא מרחף

לענייננו שייכות גם הצורות בעלות 'שווא מרחף', כגון מַלְכֵי־, עִזְבוּ, עַרְפִלִּים. אומנם מקורו של שווא זה בתנועה בדומה לשווא נע, אך במהותו הוא שווא נח: הוא בא אחרי תנועה קטנה וסוגר את ההברה ונהגה כאפס תנועה. את היעדר הדגש הקל אחריו אפשר להוסיף לקבוצות שנזכרו לעיל. לצורכי הוראה נוצר המונח 'שווא מרחף' בגלל שתי תכונותיו המשותפות לשווא נע – מקורו בתנועה ואין אחריו דגש קל. עוד דוגמאות להיעדר דגש קל אחרי 'שווא מרחף': כַּלְבֵי־(שמירה), עִשְׂבֵי־(תיבול), לִשְׁכוֹת־(תעסוקה), רִצְפוֹת־(עץ), עַנְפֵיהֶם, כַּנְפֵיהֶם, כִּזְבֵיהֶם (אבל כַּסְפֵּי־, נִסְכֵּי־, רִשְׁפֵּי־ לצד רִשְׁפֵי־);[5] חֶשְׁכַת־(הלילה), נִדְבַת־, בִּרְכָתוֹ בִּרְכָתִי (אבל בִּרְכַּת־).

כינויים ונטיות

בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח גם בכינויים החבורים לנוכחים ולנוכחות: יַלְדַּתְכֶם, בִּנְכֶם, אֶתְכֶן, אֲלַמֶּדְכֶם, בִּגְלַלְכֶם.[6] כמו כן יש צורות מקור נטוי צמודות כינויים במקרא ללא דגש קל: בְּכָתְבוֹ, בְּשָׁכְבוֹ, בְּעָזְבָם, לְשָׂרְפוֹ[7] (לצד בְּנָגְפּוֹ, בְּאָרְבָּם). לעומת צורות אלו, כאשר אחרי השווא הנח יש שווא נע, בא דגש בבגדכפ"ת: בְּשָׁכְבְּךָ, בְּאָסְפְּכֶם.

* * *

על אף כל האמור לעיל דיגוש בגדכפ"ת אחרי שווא נח הוא כלל גדול בדקדוק העברי, ונקפיד עליו בכגון אלה: יִקְפֹּץ, נִשְׁבֹּר, אֶצְפֹּר, לִתְפֹּר, לִרְכֹּב, נִתְפַּס, נִגְבְּתָה, תָּקְפּוֹ, חֻרְבָּה, עֻצְבָּה, צִדְפָּה, נִקְבָּה, קִצְבָּה. ___________________________

[1] הדגש בצורה ירכתי בשל רצף של שווא נח ושווא נע, וראו את הצורות בְּשָׁכְבְּךָ, בְּאָסְפְּכֶם להלן (תחת הכותרת "כינויים ונטיות"). על פי החלטת האקדמיה בדקדוק, אפשר לנקד דגש בכ"ף: יַרְכָּה, יַרְכָּתַיִם לצד יַרְכָה יַרְכָתַיִם כבמקרא.

[2] צורת הנפרד אינה מתועדת במקרא, ואפשר שהיא שְׁכָבָה ולא שִׁכְבָה.

[3] וגם קָרְבָן ביחזקאל מ, מג, אך בשאר ההיקרויות קָרְבָּן.

[4] מילים במשקל פַּעְלוּת, כגון מַלְכוּת ועַבְדוּת, קשורות למילים במשקל הסגולי, כגון מֶלֶךְ, עֶבֶד. לכאורה אפשר לטעון שמילים אלו נוצרו בתצורה הקווית (בסיס וסופית): מַלְכּ [צורת היסוד של מֶלֶךְ] + וּת; עַבְדּ + וּת, אלא שאילו כך היה – היינו מצפים לדגש קל: *מַלְכּוּת, *עַבְדּוּת. היעדר הדגש אחרי שווא נח מעיד שמדובר במשקל, משקל שדרך שיטה אין בו דגש קל אחרי שווא נח.

[5] ייתכן שבצורות אלה בגדכפ"ת דגושות משום שהן תוכפות לעיצורים שורקים. עוד דוגמאות: כְּאָסְפֵּי־קַיִץ (מיכה ז, א), אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה (יהושע יב, ג ועוד בשני מקומות), צִמְדֵּי כֶרֶם (ישעיהו ה, י).

[6] אשר לשווא שלפני כינוי הנוכֵח מקובל לראות בו שווא שמקורו בתנועה (על פי צורות הפסק שבהן באה תנועה לפני כינוי הנוכח, כגון יָדֶךָ, דְּבָרֶךָ). לפי זה כשהשווא בא אחרי תנועה גדולה הוא שווא נע: יָדְךָ, בֵּיתְךָ, חֲבֵרְךָ, יַצִּילְךָ; ואחרי תנועה קטנה הוא שווא מרחף: אֲבָרֶכְךָ, אוֹהַבְךָ. ויש הרואים בשווא שלפני כינוי הנוכח שווא נח – ראו זאב בן־חיים, "צורת הכינויים החבורים ־ך, ־ת, ־ה במסורותיה של הלשון העברית", קובץ מאמרים בלשון חז"ל א (תשל"ב).

[7] בצורות אלה השווא נחשב שווא מרחף.

[post_title] => רפיון בגדכפ"ת אחרי שווא נח [post_excerpt] => איך ייתכן שבמילים רבות כגון מַרְבָד, צַרְכָן, מַלְכוּת, יַדְכֶם, בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%92%d7%93%d7%9b%d7%a4%d7%aa-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%90-%d7%a0%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-12-27 22:59:46 [post_modified_gmt] => 2020-12-27 20:59:46 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=36607 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

איך ייתכן שבמילים רבות כגון מַרְבָד, צַרְכָן, מַלְכוּת, יַדְכֶם, בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

סב על עקביו ושב על עקבותיו

WP_Post Object
(
    [ID] => 14130
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-02-17 09:57:05
    [post_date_gmt] => 2016-02-17 07:57:05
    [post_content] => הביטויים סב על עקביו (או 'עקבותיו') ושב על עקבותיו (או 'עקביו') קרובים מאוד זה לזה, ובהקשרים רבים הם עשויים להתחלף ביניהם. אף על פי כן הם אינם זהים, וביסוד כל אחד מהם עומד ציור אחר:

סב על עקביו פירושו 'הסתובב על עקביו ופנה לכיוון הנגדי'. המילה עָקֵב משמשת כאן בַּמשמע היסודי 'החלק האחורי של כף הרגל', והציור הוא של אדם המסתובב על עקביו והופך באחת את כיוון הליכתו. בצירוף זה הדגש הוא על התפנית, על ההיפוך החד בכיוון ההליכה.

שב על עקבותיו פירושו 'חזר כלעומת שבא'. עִקְבוֹתָיו = העקבות שלו, והציור הוא של אדם החוזר בהליכתו על סימני הצעדים שהותיר בבואו. צירוף זה מתאר אפוא את הדרך חזרה בכללותה.

לכל אחד מן הביטויים שתי גרסאות: 'עקביו' וגם 'עקבותיו'. כל הגרסאות נחשבות תקניות, אך אנו ממליצים להבחין בין 'סב על עקביו' ובין 'שב על עקבותיו'. בלשון המקורות המילה עָקֵב משמשת הן בהוראת חלק הרגל הן בהוראת הסימן שמשאיר הצועד, ויש לה שתי צורות ריבוי – עֲקֵבִים וגם עֲקֵבוֹת – ללא הבדל משמעות. בעברית החדשה נוצרה הבחנה: עָקֵב – ובריבוי עֲקֵבִים – הוא החלק האחורי של כף הרגל או הנעל, ואילו עִקְבָה – ובריבוי עֲֵקֵבוֹת – היא הסימן שמשאיר הצועד. האקדמיה סמכה את ידה על הבחנה זו, ומומלץ לנקוט אותה גם בצירופים האלה.

 

על מקור הביטויים

הביטוי 'שב על עקביו/עקבותיו' מקורו לכאורה בפסוק: "יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח" (תהלים ע, ד). ואולם כאן אין הכוונה לעקב הרגל כי אם למילה עֵקֶב (במלעיל) שעניינה תוצאה: 'ישובו בגלל בושתם', כלומר 'בגלל התנהגותם המחפירה' או 'בגלל הבושה שגרמו לי' (ניסוח קרוב יש במזמור מ: "יָשֹׁמּוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם"). המילה עֵקֶב עצמה גזורה כמובן מן עָקֵב, כמו ביטויי הסיבה הקרובים לה 'בעקבות', 'לרגל'. צירוף קרוב יותר במשמעו לביטוי 'שב על עקביו/עקבותיו' יש במשנה. במסכת זבחים (ו, ג) מתואר כיצד היו הכוהנים עולים למזבח וכיצד היו יורדים ממנו. על פי רוב היו מקיפים את כל המזבח, אך בשלושה מקרים היו "עולים וחוזרים לֶעָקֵב" – כלומר עולים וחוזרים באותה הדרך. איננו יודעים מה המשמע המילולי המדויק של 'לחזור לעקב', אך אפשר שעניינו 'לחזור לאחור', ותינתן הדעת שהשורשים עק"ב ואח"ר מקבילים לעתים בשימושיהם כגון בביטויי הסיבה עֵקֶב ומֵאַחַר שֶׁ־. בתלמוד הבבלי מובאות גרסאות אחרות: ויורדין על העקב (זבחים סג ע"ב), וחוזרין על העקב (סוכה מח ע"ב), ובספרות הרבנית של ימי הביניים מצאנו חזר על עקבו, חזר על עקביו. לצד אלו יש שב על עקבו, שב על עקביו – אולי בהשפעת "יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם" בתהלים. צורת הרבים 'עקביו' מעידה כנראה על הבנת הצירוף כבלשון ימינו – 'חזר והלך על סימני צעדיו', ולמן אמצע המאה התשע עשרה יש גם חזר על עקבותיו, שב על עקבותיו. הביטוי השני – 'סב על עקביו/עקבותיו' – נוצר כנראה רק במאה העשרים בהשראת ביטויים מקבילים בלשונות אירופה, כגון sich auf dem Absatz umdrehen (גרמנית), to turn on one's heel (אנגלית), tourna sur les talons (צרפתית). צורתו של הביטוי העברי התגבשה כנראה בהשפעת הצירוף הוותיק יותר 'שב על עקביו/עקבותיו', ולכן משמשת בו צורת הפועל סַב ולא הצורה המצופה סָבַב (בגזרת הכפולים בבניין קל יש במקורות הבחנה בין פועלי מצב – הנוטים על דרך קַל, דַּל, זַךְ – ובין פועלי פעולה הנוטים על דרך השלמים, כגון סָבַב, זָלַל, חָגַג). [post_title] => סב על עקביו ושב על עקבותיו [post_excerpt] => הביטויים סב על עקביו (או 'עקבותיו') ושב על עקבותיו (או 'עקביו') קרובים מאוד זה לזה, ובהקשרים רבים הם עשויים להתחלף ביניהם. אף על פי כן הם אינם זהים, וביסוד כל אחד מהם עומד ציור אחר. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%91-%d7%a2%d7%9c-%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%99%d7%95-%d7%95%d7%a9%d7%91-%d7%a2%d7%9c-%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-10 01:40:02 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 22:40:02 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=14130 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הביטויים סב על עקביו (או 'עקבותיו') ושב על עקבותיו (או 'עקביו') קרובים מאוד זה לזה, ובהקשרים רבים הם עשויים להתחלף ביניהם. אף על פי כן הם אינם זהים, וביסוד כל אחד מהם עומד ציור אחר.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>