הדף בטעינה

על המילה סוֹבְלָן

בתשובות באתר

איור של יד לבנה ויד שחורה אוחזת בשעון חול והכיתוב: מה ההבדל בין סבלנות לסובלנות?

סבלנות וסובלנות

WP_Post Object
(
    [ID] => 13983
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2016-01-31 13:09:24
    [post_date_gmt] => 2016-01-31 11:09:24
    [post_content] => למילים הדומות סבלנות וסובלנות משמעויות קרובות אך לא זהות:
  • סַבְלָנוּת (patience) – אורך רוח, היכולת להמתין לדבר או להתמיד בדבר.
  • סוֹבְלָנוּת (tolerance) – הכרה בקיומן ובזכות קיומן של דעות אחרות ושל מוסכמות תרבותיות אחרות.
שתי המילים גזורות מאותו השורש – סב"ל – שבראשונה היה בעל משמעות פיזית ממש: לסבול פירושו 'לשאת משא'. כך למשל בדברי הלעג של ישעיהו על הסוגדים לאלילי זהב וכסף הוא אומר: "יִשָּׂאֻהוּ [הכוונה לאל שיעשו] עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ" וגו' (ישעיהו מו, ז). סַבָּל הוא מי שסוחב משאות כבדים, והוא מכונה גם נושא בַּסֵּבֶל (נחמיה ד, יא), שהרי סֵבֶל היה בראשיתו המשא הכבד. ואולם מַעבר המשמעות מסבל פיזי לסבל נפשי הוא טבעי ומתבקש, וכבר בתנ"ך סובלים גם דברים לא פיזיים, למשל עוונות כמותם כמשא כבד על כתפי האדם: "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲו‍ֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ" (איכה ה, ז). לאחר שמשה גדל בבית פרעה הוא יוצא אל אֶחָיו וכך נאמר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" וגו' (שמות ב, יא). הסבל שהוא רואה הוא סבל פיזי של עבדים נושאי חומר ולבנים, אבל ברור שהקושי הפיזי הולך כאן יד ביד עם קושי נפשי, וכך אנו מבינים זאת כיום. כיצד קשור הסבל בסבלנות? במילון בן־יהודה מוגדרת סבלנות: 'מִדת הסבלן'. ומיהו סבלן? "מי ששולט ברוחו וכובש את יצרו מִמהר להִפרע ולנקֹם", כלומר מי שאינו ממהר להחזיר לפוגע. המובאות הראשונות במילון בן־יהודה לסבלן וסבלנות הן מפירושי רש"י למקרא ולגמרא, למשל את האמור על משה "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד" (במדבר יא, ג) מפרש רש"י: "ענו – שפל וסבלן". סבלן הוא בעל יכולת לסבול, לשאת פגיעות, ומכאן נעשתה הסבלנות לאורך רוח, היכולת לסבול דברים באיפוק ולחכות. סבלן וסבלנות משמשים אפוא בעברית כבר כאלף שנים. ומאין לנו סובלן וסובלנות? מילים אלו התחדשו בעברית ימינו כשנדרשו מילים לסוג מיוחד של סבלנות: היכולת לסבול את האחר, את דעותיו, את אמונותיו ואת מנהגיו, הסגולה לקבל את השונה. מבחינת צורתן נראה כי המילים סבלן וסובלן שקולות בשני משקלים קרובים: קַטְלָן וקוֹטְלָן (או קָטְלָן), ויש שאף ראו בהם משקל אחד. ההבדל בתנועה הראשונה הוא בעיקרו גאוגרפי: במסורת לשון חכמים של ארץ ישראל נהג משקל קוטלן ובמסורת לשון חכמים של בבל נהג משקל קטלן. כך למשל אנו מכירים מן המשנה במסכת אבות את אחד ממאמריו של הלל הזקן: "לא הבישן למד ולא הקפדן מלמד" (אבות ב, ה), אולם בכתבי יד טובים של המשנה נמצא את הגרסה "לא הבוישן למד ולא הקופדן מלמד". וכן במקום הצורות הבבליות דרשן, שקדן וגזלן נָהגו בארץ ישראל דורשן, שוקדן וגוזלן. כיום לצד הצורות סַבְלָן וסוֹבְלָן משמשות אף יותר צורות שם התואר המובהקות סַבְלָנִי וסוֹבְלָנִי, בעלות הסופית ־ִי, בדומה לתוקפן ותוקפני, ענק וענקי.

הערה: על הקשר בין הצורות הבבליות לאלה הארץ־ישראליות כתבו רבים, וראו אצל בן־ציון גרוס, המשקלים פעלון ופעלן במקרא ובלשון חכמים, מקורות ומחקרים, א (סדרה חדשה), בעריכת חיים א' כהן, ירושלים תשנ"ד, בעיקר בעמ' 260–263.

[post_title] => סבלנות וסובלנות [post_excerpt] => למילים הדומות סבלנות וסובלנות משמעויות קרובות אך לא זהות. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-10 01:32:57 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 22:32:57 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=13983 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

למילים הדומות סבלנות וסובלנות משמעויות קרובות אך לא זהות.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור: צולל וצוללת

צולל וצוללן

WP_Post Object
(
    [ID] => 2541
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2014-02-19 14:25:12
    [post_date_gmt] => 2014-02-19 12:25:12
    [post_content] => יש הקוראים לאדם הצולל מתחת למים צוֹלֵל ויש הקוראים לו צוֹלְלָן. מן הבחינה הלשונית שתי המילים טובות להבעת העניין:

צוֹלֵל – צורת הבינוני (הווה) של הפועל צָלַל. צורה זו טובה לציון בעל מקצוע או עיסוק כמו צורות בינוני רבות אחרות, למשל: שֹׁופֵט, יוֹעֵץ, רָץ, מַדְרִיךְ, מִתְאַגְרֵף.

צוֹלְלָן – צורת הבינוני צוֹלֵל בתוספת הסיומת ־ָן. גם סיומת זו רגילה לציון בעל מקצוע או עיסוק, כגון פְּסַנְתְּרָן, אוֹפַנּוֹעָן. צירופה של סיומת זו לצורת בינוני מוכר למשל מן המילים חוֹבְבָן, תּוֹקְפָן, סוֹבְלָן.

אצל רבים, ובכלל זה במינוח הצבאי, נהוגה הבחנה בין המילים: צוֹלֵל הוא מי שצולל בעצמו במים, ואילו צוֹלְלָן הוא איש צוות בצוללת. במונחי תרבות הגוף של האקדמיה האדם "שיודע לשהות זמן ממושך מתחת למים" נקרא צוֹלֵל (מונחי שחייה וכדור מים, תשכ"ג–1963). המונח צוֹלְלָן לא נזדמן במילוני האקדמיה.

צוֹלֵל במשמעות מי שצולל בעצמו מצאנו בספרות העברית ובעיתונות העברית שלמן המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. לעומת זאת המילה צוֹלְלָן מאוחרת הרבה יותר: בעיתונות העברית היא מופיעה משלהי שנות החמישים של המאה העשרים – הן לציון אדם הצולל במים הן לציון איש צוות בצוללת. אברהם אבן־שושן מביא את המילה לראשונה במילונו משנת תשכ"ח (1968) במשמעות "מַלָּח בצוללת, איש צוללת".

 

הערות

א. עוד כינוי לאדם הצולל במים, אשר רָווח יותר בעבר ומשמש מעט גם כיום, הוא אָמוֹדַַאי. מקורה של מילה זו בארמית של התלמוד הבבלי, והיא קשורה אל הפועל הארמי אֲמַד (גם עֲמַד) שפירושו צָלַל.
אדם הצולל למטרות לחימה מכונה גם 'איש צפרדע' בעקבות האנגלית: frogman.

ב. השם של כלי השיט צוֹלֶלֶת נתקצר כנראה מן הצירוף 'סירה צוללת' או 'אונייה צוללת', בדומה למונחים אחרים שהיו בראשיתם שם תואר בצירוף: עגלה מכונית, איגרת גלויה, שמלה חצאית, מכנסיים תחתונים.
דוגמה לשימוש בצירוף השלם מתוך ידיעה בעיתון 'הזמן', 1905:
ה"מאטען" מפרסם ידיעה סנסציונית כי הסירה הצוללת, לצרכי הצי האשכנזי, שבנינה נגמר זה מקרוב בנמל קיל, נבנתה עפ"י התכנית של אינז'יניור צרפתי ובמתכונתן של הסירות הצוללות הצרפתיות.
בעבר כינו את כלי השיט הזה גם בשמות 'צוללה', 'צוללנית', 'אונייה מתחת למים', 'תחת־מים' (תרגום מילולי של submarine) ועוד.   [post_title] => צולל וצוללן [post_excerpt] => יש הקוראים לאדם הצולל מתחת למים צוֹלֵל ויש הקוראים לו צוֹלְלָן. מן הבחינה הלשונית שתי המילים טובות להבעת העניין. אצל רבים, ובכלל זה במינוח הצבאי, נהוגה הבחנה בין המילים: צוֹלֵל הוא מי שצולל בעצמו במים, ואילו צוֹלְלָן הוא איש צוות בצוללת. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a6%d7%95%d7%9c%d7%9c-%d7%95%d7%a6%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-10 02:30:26 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 23:30:26 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=2541 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

יש הקוראים לאדם הצולל מתחת למים צוֹלֵל ויש הקוראים לו צוֹלְלָן. מן הבחינה הלשונית שתי המילים טובות להבעת העניין. אצל רבים, ובכלל זה במינוח הצבאי, נהוגה הבחנה בין המילים: צוֹלֵל הוא מי שצולל בעצמו במים, ואילו צוֹלְלָן הוא איש צוות בצוללת.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
הגייה

תּוֹקְפָן

WP_Post Object
(
    [ID] => 55
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-01-02 11:41:26
    [post_date_gmt] => 2011-01-02 09:41:26
    [post_content] => למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות?

המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל. כמו תּוֹקְפָן יש להגות את השמות הנגזרים תּוֹקְפָנִי, תּוֹקְפָנוּת – בפ"א רפה.

בעברית החדשה נגזרות לא מעט מילים בדרך דומה ל'תוקפן': חוֹבְבָן מן חוֹבֵב, רוֹכְסָן מן רוֹכֵס, וכך גם אוֹגְדָן, בּוֹלְעָן, מוֹתְחָן, נוֹגְדָן, סוֹבְלָן, פּוֹתְחָן, תּוֹמְכָן (stent). תוספת הנו"ן יוצרת שם עצם או שם תואר המציין בעל תכונה, כלי, חומר ועוד.

מנגנון יצירה דומה מתגלה – במידה מצומצמת – גם בשמות שביסודם צורות בינוני של בניינים אחרים, כגון מַקְבִּילָן מן מַקְבִּיל, מַתִּירָן מן מַתִּיר, מְצִיצָן מן מֵצִיץ, מַחֲוָן (אינדיקטור) מן מַחֲוֶה, ולאחרונה מַרְוָן (מכשיר למים קרים וחמים) מן מַרְוֶה.

נראה שחידושי מילים בדרך זו החלו בשלב מאוחר יחסית. תּוֹקְפָן, למשל, מתועד במילונים רק משנות הארבעים של המאה העשרים. קצת קודם לכן – באמצע שנות השלושים – הגה אברהם שלונסקי את המילה רוֹכְסָן.

יוער כי בכתבי יד של ספרות חז"ל מצויות צורות דומות כגון בוטלן, בוישן, גוזלן, דורשן, קופדן – המקבילות לצורות במשקל פַּעְלָן המוכר יותר: בטלן, ביישן, גזלן, דרשן, קפדן. ואולם נראה שהמילים דוגמת תּוֹקְפָן שנוצרו בעברית החדשה אינן המשך ישיר של הצורות מלשון חז"ל.
    [post_title] => תּוֹקְפָן
    [post_excerpt] => למה אין דגש בפ"א במילה תּוֹקְפָן? המילה נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%aa%d6%bc%d7%95%d6%b9%d7%a7%d6%b0%d7%a4%d6%b8%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-03 15:09:48
    [post_modified_gmt] => 2021-10-03 12:09:48
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=55
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

למה אין דגש בפ"א במילה תּוֹקְפָן? המילה נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


סוֹבְלָן
לרשימה המלאה