הדף בטעינה

על המילה סֵדֶר

בתשובות באתר

איור של קלפים מפיסת קלפים של מלכות והכיתוב: מְלָכוֹת או מַלְכּוֹת?

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

WP_Post Object
(
    [ID] => 13619
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2016-01-14 12:01:00
    [post_date_gmt] => 2016-01-14 10:01:00
    [post_content] => המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת:

צורת הרבים של יַלְדָּה היא יְלָדוֹת ושל שִׂמְלָה – שְׂמָלוֹת, כלומר צורת הרבים של המשקלים פַּעְלָה, פִּעְלָה היא פְּעָלוֹת; כך כמעט ללא יוצאים מהכלל: על דרך יַלְדָּה–יְלָדוֹת – נַעֲרָה–נְעָרוֹת, מַלְכָּה–מְלָכוֹת (ומכאן מְזוֹן מְלָכוֹת); על דרך שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – גִּבְעָה–גְּבָעוֹת, דִּמְעָה–דְּמָעוֹת, שִׂמְחָה–שְׂמָחוֹת ועוד ועוד.

קושי נוסף בנטיית הרבים של השמות האלה מתגלה בצורת הסמיכות ובצורות בעלות כינויי הקניין: תנועת הפתח או החיריק חוזרת לפ' השורש והשווא חוזר לע' השורש: יַלְדוֹת־(הקיבוץ), שִׂמְלוֹת־(נשף), דִּמְעוֹת־(תנין), מַלְכוֹתַי, שִׂמְלוֹתֶיהָ, דִּמְעוֹתָיו, ואולם אותיות בגדכפ"ת שלאחר השווא נותרות רפויות (כלומר בלי דגש קל), כגון מַלְכוֹת־(הארץ).

הנה אפוא נטייה מלאה של המילה מַלְכָּה ביחיד וברבים:
מַלְכָּה:
נסמך: מַלְכַּת־
כינויי היחיד: מַלְכָּתִי, מַלְכָּתְךָ, מַלְכָּתֵךְ, מַלְכָּתוֹ, מַלְכָּתָהּ
כינויי הרבים: מַלְכָּתֵנוּ, מַלְכַּתְכֶם, מַלְכַּתְכֶן, מַלְכָּתָם, מַלְכָּתָן
מְלָכוֹת
נסמך: מַלְכוֹת־
כינויי היחיד: מַלְכוֹתַי, מַלְכוֹתֶיךָ, מַלְכוֹתַיִךְ, מַלְכוֹתָיו, מַלְכוֹתֶיהָ
כינויי הרבים: מַלְכוֹתֵינוּ, מַלְכוֹתֵיכֶם, מַלְכוֹתֵיכֶן, מַלְכוֹתֵיהֶם, מַלְכוֹתֵיהֶן

על דרך יַלְדָּה–יְלָדוֹת ושִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת נוטים כאמור שמות עצם רבים מאוד. כך למשל יש לומר גם כַּלְבָּה, כְּלָבוֹת, אבל כַּלְבוֹת רחוב בסמיכות; שִׁמְשָׁה, שְׁמָשוֹת, אבל שִׁמְשׁוֹת הרכב בסמיכות; דַּרְגָּה, דְּרָגוֹת, דַּרְגוֹת־(קצונה); וַעֲדָה, וְעָדוֹת, וַעֲדוֹת־(הכנסת); מִשְׁחָה, מְשָׁחוֹת, מִשְׁחוֹת־(שיניים); בִּקְתָּה, בְּקָתוֹת, בִּקְתוֹת נופש; קַסְדָּה–קְסָדוֹת, רִצְפָּה–רְצָפוֹת, נִקְרָה–נְקָרוֹת, מִלְגָּה–מְלָגוֹת וכן הלאה.

כאשר אות השורש הראשונה היא עיצור גרוני (אהח"ע) מחליף חטף־פתח את השווא הנע בצורת הרבים: עַלְמָה–עֲלָמוֹת, אַבְקָה–אֲבָקוֹת, אִמְרָה-אֲמָרוֹת. במקרים אלו שפ' השורש גרונית נמצא שמות ממשקל פִּעְלָה שבהם סגול במקום חיריק, כגון חֶבְרָה ועֶמְדָּה. גם במקרים אלו נטיית הרבים היא הנטייה המתוארת: חֶבְרָה חֲבָרוֹת חֶבְרוֹת־(ביטוח), עֶמְדָּה עֲמָדוֹת עֶמְדוֹת־(ירי). לעתים יש סגול גם בלי עיצור גרוני: נֶכְדָּה נְכָדוֹת נֶכְדוֹת־(האיש).

עִסְקָה – עֲסָקוֹת ועִסְקָאוֹת

לפי הכלל האמור, גם צורת הרבים של עִסְקָה יכולה להיות עֲסָקוֹת (אבל עִסְקוֹת־חבילה בסמיכות), אלא שבמקרה זה מזומנת לדוברי העברית אפשרות נוספת: המילה עִסְקָה לא הייתה במקורה מילה עברית: עִסְקָא היא המקבילה הארמית למילה העברית עֵסֶק, וכמו בעברית, המין הדקדוקי של המילה בארמית הוא זכר. הסיומת ־ָא איננה אלא תווית היידוע הארמית (כמו ה"א הידיעה בעברית). מילים ארמיות רבות דוגמת עסקא שאלה העברית החדשה מן הארמית, ובהן גם כורסא, פתקא ופִסקא. במעבר שלהן מן הארמית לעברית נשתנה המין הדקדוקי שלהן מזכר לנקבה משום שסיומת היידוע הארמית ־ָא נשמעת כסיומת הנקבה העברית ־ָה. כך למשל נגיד בעברית 'כורסה נוחה' (ולא 'כורסא נוח'), וגם נַטֶּה את המילה כורסה כשם עצם ממין נקבה: כורסתי כורסתך (ולא כורסי כורסך).  מאחר שכך, על המילים האלה להיכתב בה"א בסופן, כדרכן של מילים ממין נקבה. אך גם היום יש כותבים המנציחים את מוצאן הזר על ידי כתיבתן באל"ף (לדוגמה במילה דוגמא). זֵכר נוסף למוצאן הזר הוא צורת הרבים שלהן, שבה מורכבת סיומת הרבים העברית ־וֹת על המילה הארמית כולה (כולל תווית היידוע שלה). כך התקבלו צורות הרבים עסקאות, כורסאות, פתקאות, פסקאות, דוגמאות, והן דומות לצורות רבים עבריות בעלות אל"ף לא שורשית, דוגמת מקוואות (הרבים של מִקווה). צורות אלו כשרות לשימוש – לצד מקבילותיהן העבריות למהדרין עֲסָקוֹת, כורְסות, פְּתָקוֹת, פְּסָקוֹת או דוגְמות. יש גם מקרים שרק צורת הרבים באל"ף משמשת הלכה למעשה, כגון צורות הרבים של סַדְנָה, גִּרְסָה, טַבְלָה – סַדְנָאוֹת, גִּרְסָאוֹת, טַבְלָאוֹת. הערה: על מילים שהאות הראשונה שלהן איננה פ' השורש כללי הנטייה האמורים אינם חלים. לכן לדוגמה מִצְווֹת היא צורת הרבים של מִצְוָה (מן השורש צו"י, המ"ם איננה שורשית; בשונה מן מִשְׁחָה–מְשָׁחוֹת), תִּקְווֹת היא צורת הרבים של תִּקְוָה (מן השורש קו"י, התי"ו איננה שורשית), ותִּקְרוֹת היא צורת הרבים של תִּקְרָה (מן השורש קר"י).

הרחבה

קשר הדוק יש בין הנטייה המתוארת של השמות במשקל פַּעְלָה ופִעְלָה לנטיית השמות המלעליים המקבילים (ושמות סגוליים בכלל). השוו למשל:
מֶלֶךְ מַלְכִּי מְלָכִים מַלְכֵי־ מַלְכֵיהֶם
מַלְכָּה מַלְכָּתִי מְלָכוֹת מַלְכוֹת־ מַלְכוֹתֵיהֶם
סֵדֶר סִדְרִי סְדָרִים סִדְרֵי־ סִדְרֵיהֶם
סִדְרָה סִדְרָתִי סְדָרוֹת סִדְרוֹת־ סִדְרוֹתֵיהֶם
עֵרֶךְ עֶרְכִּי עֲרָכִים עֶרְכֵי־ עֶרְכֵיהֶם
עֶרְכָּה עֶרְכַּת עֲרָכוֹת עֶרְכוֹת־ עֶרְכוֹתֵיהֶם
הקשר הזה איננו מקרי. אנו רגילים בעברית שכדי ליצור צורת רבים אנו מוסיפים את סיומת הרבים (־ים או ־ות) לצורת היחיד: סוס–סוסים, אב–אבות. ואולם במשקלים המדוברים – פַּעְלָה, פִּעְלָה – וכן במשקלי השמות הסגוליים, דוגמת מֶלֶךְ, אֶרֶץ וסֵפֶר, סיומות אלו מורכבות על בסיס שונה: מֶלֶךְ אבל מְלָכ+ים,  מַלְכָּה אבל מְלָכ+ות. ההסבר המקובל הוא שבעבר הרחוק התבטא ההבדל בין צורות היחיד לרבים – לפחות בחלק מן השמות – בשינוי תנועות בלבד (השוו באנגלית foot ביחיד לעומת feet ברבים). דרך זו ליצירת ריבוי רווחת בערבית (למשל כַּלְבּ 'כלב' – כִּלַאבּ 'כלבים'; כִּתַאבּ 'ספר' – כֻּתֻבּ 'ספרים') וקרויה ריבוי שבור. לפי הסבר זה נוספה אפוא בשלב מאוחר יותר סיומת הרבים הרגילה (־ים, ־ות) לצורת הריבוי השבור (ולא לצורת היחיד) – כאשר צורות הריבוי השבור כבר לא נתפסו כמביעות ריבוי. מְלָכוֹת היא אפוא צורת הנקבה של מְלָכִים בדיוק כפי שמַלְכָּה היא צורת הנקבה של מֶלֶךְ, אלא שכדי להבין את הקשר בין מַלְכָּה למֶלֶךְ צריך לדעת עוד פרט היסטורי אחד: השמות הסגוליים, דוגמת מֶלֶךְ, מוצאם משמות בעלי הברה אחת: המילה מֶלֶךְ הייתה לפנים מַלְכּ, והמילה כֶּלֶב הייתה לפנים כַּלְבְּ (כמו בערבית). את צורת הנקבה יצרו על ידי תוספת צורן הנקבה לצורת היסוד הקדומה. כעת מובנת גם נטיית היחיד של השמות האלה ודומיהם: מַלְכִּי (=מַלְכּ + ־י), מַלְכְּךָ (=מַלְכּ + ךָ) וכן הלאה. [post_title] => יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה [post_excerpt] => במילים דוגמת יַלְדָּה ושִׂמְלָה צורות הרבים שונות בניקודן מצורות היחיד: יְלָדות, שְׂמָלות, וכך יש לומר גם מְלָכות, סְדָרות. כאן תוכלו ללמוד עוד על נטיית הרבים של מילים במשקלים פַּעְלָה ופִעְלָה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%9c%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%9e [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-08-02 14:23:45 [post_modified_gmt] => 2022-08-02 11:23:45 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=13619 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

במילים דוגמת יַלְדָּה ושִׂמְלָה צורות הרבים שונות בניקודן מצורות היחיד: יְלָדות, שְׂמָלות, וכך יש לומר גם מְלָכות, סְדָרות. כאן תוכלו ללמוד עוד על נטיית הרבים של מילים במשקלים פַּעְלָה ופִעְלָה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

כלים ומכשירים במ"ם

WP_Post Object
(
    [ID] => 5582
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2012-07-08 09:40:42
    [post_date_gmt] => 2012-07-08 06:40:42
    [post_content] => 

מסדר תור, מַפרט, מיתד, מלקחת

מַסְדֵּר תּוֹר

מסדר תור הוא מכשיר המותקן במקום שיש בו קבלת קהל, כגון קופת חולים או משרד ממשלתי. מסדר התור מראה על צג אלקטרוני את מספר מקבל השירות לפי התור. מעניין לציין שבתנ"ך השורש הרגיל להבעת סֵדֶר אינו סד"ר אלא ער"ך: 'לערוך שולחן', 'לערוך מלחמה', 'מערכה'. לעומת זאת בספרות חז"ל המילה סֵדֶר והפעלים סִדֵּר וסָדַר נפוצים מאוד. ובעברית של ימינו כבר אי אפשר להסתדר בלי סדר, סידורים, הֶסדרים, סדרנים, וכיום גם מַסְדְּרֵי תור. את הצירוף מסדר תור הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי, והוא אושר במליאת האקדמיה בשנת תשנ"ו (1996).

מַפְרֵט

מפרט הוא מתקן שבו מסודרים מטבעות על פי ערכם, לרוב בצינורות מתכת או פלסטיק המותאמים בקוטרם לגודל המטבעות. נהג האוטובוס משתמש במפרט לסידור המטבעות שקיבל, למתן עודף לנוסעים או לפריטה של כסף. המפרט הזה קשור לפריטה של כסף, אך יש גם מַפְרֵט המשמש לפריטה על כלי מיתר. לא ברור הקשר בין פריטת הכסף לפריטה על כלי מיתר וממילא אין קשר בין שני המַפְרְטִים. את המילה מפרט הציעה הוועדה למילים בשימוש כללי והיא אושרה באקדמיה בשנת תשנ"ה (1995).

מֵיתָד (דיבֶּל)

מיתד הוא קנה קטן חלול שתוקעים בחור שנקדח בקיר וקובעים בתוכו בורג. המיתד דומה ליָתֵד הן בצורתו הן בתפקידו: קיבוע וחיזוק אחיזתו של דבר. המילה מֵיתָד נבנתה בתבנית המילה מֵיתָר – שתיהן משורש שתחילתו באות יו"ד. את המונח מֵיתָד קבעה האקדמיה ללשון העברית במילון למונחי נגרות הבניין משנת תשל"א (1971), והוא בא במקום המילה דיבֶּל שמקורה בגרמנית.

מֶלְקַחַת (פְּלייר)

צילום של מֶלְקַחַת (פְּלייר)מֶלקחת היא צבת שטוחה המשמשת לתפיסה ולכפיפה וכן לחיתוך תיל. המילה מֶלְקַחַת נזכרת במדרשים מאוחרים על הפסוק "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה [גחלת], בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ" (ישעיהו ו, ו). מדרשים אלו רואים במילה מלקחיים זוג מלקחות: "נטל (המלאך) מלקחת ליטול את הגחלת ונכוה, חזר והביא מלקחת שניה ונתן אחת לתוך אחת" (תנחומא). המלקחיים המקראיים והמלקחת של המדרש הם כלים לאחיזת דבר שאי אפשר לקחתו ביד.   [post_title] => כלים ומכשירים במ"ם [post_excerpt] => שמותיהם של כלים ומכשירים רבים מתחילים באות מ"ם. הינה כמה שמות חדשים המוכרים פחות. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-13 16:38:43 [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:38:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5582 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמותיהם של כלים ומכשירים רבים מתחילים באות מ"ם. הינה כמה שמות חדשים המוכרים פחות.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
שני שלטים אחד ליד השני שדרות או שדרות?

שְׁדֵרוֹת או שְׂדֵרוֹת?

WP_Post Object
(
    [ID] => 131
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-14 10:53:40
    [post_date_gmt] => 2010-10-14 08:53:40
    [post_content] => המילה שְׂדֵרָה ושם העיר שְׂדֵרוֹת נֶהגים בשׂי"ן שמאלית.

המילה באה במקרא בצורת הרבים שְׂדֵרוֹת בשני הקשרים: (א) בניית בית המקדש – "וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים" (מלכים א ו, ט). מקובל לפרש שמדובר בקורות עצים סדורות בבניין; (ב) המלכת יואש שהייתה כרוכה במאבק בעתליה המולכת על הארץ. לקראת טקס ההמלכה ציווה יהוידע הכהן על אנשי צבא: "וְהִקַּפְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ". כאן מקובל לפרש שמדובר בשורות סדורות של חיילים.

ואכן המילה שְׂדֵרָה שייכת לאותו השורש של המילה סֵדֶר (המופיעה פעם אחת במקרא, בספר איוב, ורגילה בספרות חז"ל). חילופים בין שׂ (שמאלית) ל־ס הם תופעה נפוצה, בעיקר במעבר מלשון המקרא הקלסית ללשון המקרא המאוחרת וללשון חכמים. כך, למשל, לעומת הכתיב המקראי מְאֹרָשָׂה נמצא בלשון חכמים 'נערה המאורסה', אירוסין ועוד.

את המילה "שׂדרה" ירשה העברית החדשה מן המקרא (היא אינה מצויה בספרות חז"ל), והיא נכתבת בשׂי"ן שמאלית כדרך שנכתבה במקרא.

למילה שְׂדֵרָה אין קשר למילה שִׁדְרָה (עמוד השִׁדרה), ששורשה קרוב אל השורש שז"ר.
ובהזדמנות זו – מדוע נקראה העיר שׂדרות בשמה זה? שׂדרות נוסדה כמַעְבֶּרֶת עולים בשנת תשט"ו (1955), ונקראה כך על שם מפעל נטיעה של שׂדרות אילנות לאורך הכבישים, מפעל שהועסקו בו שוכני המעברה בעזרת הקרן הקיימת לישראל. בסביבות העיר ניטעו השׂדרות האלה לראשונה (על פי זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, תל־אביב תשמ"א).
    [post_title] => שְׁדֵרוֹת או שְׂדֵרוֹת?
    [post_excerpt] => המילה שְׂדֵרָה ושם העיר שְׂדֵרוֹת נֶהגים בשׂי"ן שמאלית – את המילה "שׂדרה" ירשה העברית החדשה מן המקרא (היא אינה מצויה בספרות חז"ל), והיא נכתבת כדרך שנכתבה במקרא.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-29 22:30:15
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 19:30:15
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=131
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

המילה שְׂדֵרָה ושם העיר שְׂדֵרוֹת נֶהגים בשׂי"ן שמאלית – את המילה "שׂדרה" ירשה העברית החדשה מן המקרא (היא אינה מצויה בספרות חז"ל), והיא נכתבת כדרך שנכתבה במקרא.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>