הדף בטעינה

על המילה סִתְוָנִית

במילון

 (ללא ניקוד: סתוונית)
מיןנקבה
שורשסתו
נטייהסתווניות

הגדרה

  • צמח בעל פקעַת ופרחים גדולים ועלים המופיעים לעיתים רק לאחר הפריחה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")

בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.
המשך קריאה >>
בתמונה: חצב, צילמה: אביב לוקס בחצר האקדמיה

החצב והסתוונית

WP_Post Object
(
    [ID] => 1047
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-09-10 11:20:00
    [post_date_gmt] => 2013-09-10 08:20:00
    [post_content] => 

"ערוכים החצבים על אם הדרך, בשדה גם סתוונית התעוררה..." (אבי קורן, באביב את תשובי חזרה)

בתמונה: חצבים פורחים, צילמה: אביב לוקסשני צמחים מזוהים בתודעתנו עם ימות הסתיו הקרירים: החצב הפורח בשלפי הקיץ ומבשר את בוא הסתיו והסתוונית הפורחת לקראת החורף. שמות הצמחים הללו לקוחים מספרות חז"ל, ולכל אחד מהם היסטוריה מעניינת משלו.

חצב

צמח החצב מוכר מספרות חז"ל ושמו מופיע בה בכמה צורות: חָצוּב (במשנה), חצב, חצובה. גיזרונו של שם זה לא הוברר, והיו שהציעו לקשרו למילה חָצָב המשמשת בעברית ובשפות אחיות לה במשמעות 'כַּד'. למשל: "לא היו כונסים אותו [את היין ששימש בעבודת הקרבנות] בחצבים גדולים אלא בחביות קטנות" (משנה מנחות ח, ז).

בתמונה: חצב, צילמה: אביב לוקסהסבר מוכר יותר קושר את שם הצמח לפעולת החציבה בקרקע. בכמה מקומות בספרות חז"ל מסופר על חצבים ששימשו לתיחום נחלות, כגון "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ" (בבלי בבא בתרא נו ע"א). מפרשי התלמוד מסבירים כי החצב מתאים לתכלית זו בגלל שורשיו הארוכים היורדים לארץ בצורה אנכית. ייתכן אפוא ששמו של הצמח ניתן לו על שום שורשיו החוצבים את דרכם בקרקע, כדברי הרמב"ם בפירושו למשנה: "וחצוב – צמח ששרשיו יורדים בארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולא לכאן, ובו תיחם יהושע חלקי השבטים, ולפיכך נקרא חצוב" (פירוש הרמב"ם לכלאיים א, ח בתרגום הרב יוסף קאפח). השימוש בחצב להפרדה בין חלקות שדה מוכר עד היום.

סתוונית

השם סתוונית לקוח גם הוא מן המקורות, אך לא הרי הסתוונית של ימינו כהרי הסתוונית של חז"ל. אצל חז"ל אין מדובר בפרח כי אם בפרי, כפי שאפשר להיווכח למשל מן הכתוב במשנה: "דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות ושאר כל מי פירות של תרומה..." (תרומות יא, ב). משמעה המקורי של המילה סְתָו הוא 'חורף', 'עונת הגשמים', ולכן מסבירים כי סתווניות הן פירות של חורף – פירות המבשילים מאוחר. מתיקותם של פירות אלו מועטה, ועל כן הם שימשו להכנת חומץ. השימוש במילה סתווניות לציון פירות נמשך גם בספרות ימי הביניים ואף בספרות החדשה, כגון אצל ביאליק: "הראית את הסתוָניות שבאחוזתי? – היה משתבח אריה בפירות גנו – אי שוטה, לא ראית! אם כן, לא ראית תפוחי סתו מימיך" (אריה בעל גוף, פרק ג).

עדויות לשימוש בשם סתוונית לצמחי הפקעת הפורחים לקראת החורף (הסוג המדעי Colchicum) מצאנו לראשונה בשנת תרפ"ט (1928–1929). תחילה נהגו לקרוא לסוג הזה בשם חבצלת, כפי שמופיע למשל בספר הלימוד 'שעורי הסתכלות וידיעת המולדת' משנת תרע"ב (1912). ואולם החבצלת נדחקה מפני השם המחודש סתוונית כעדותו של המורה לטבע אוריה פלדמן משנת תרפ"ט על שמות הצמחים המקובלים בבתי הספר. על התפשטות השם סתוונית או חלופתו סְתָווית באותה תקופה מעיד גם החוקר והבוטנאי אפרים הראובני במאמר שבו יצא נגד שמות אלו.

הבחירה בשם סתוונית לסוג Colchicum נראית סבירה, שהרי הצמחים בסוג זה פורחים בסתיו. ולא זו בלבד אלא שבשמו של אחד המינים הנפוצים באירופה מופיע הרכיב סתיו – הן בשם המדעי הן בשמות העממיים בלשונות שונות. אף על פי כן מתמיהה הבחירה בשם הקיים במקורות במשמעות אחרת.

[caption id="attachment_1206" align="alignright" width="149"]סִתְוָנִית הַיּוֹרֶה – Colchicum stevenii, צילם פרופ' אבינעם דנין, מן האתר צמחיית ישראל ברשת (http://flora.huji.ac.il) סִתְוָנִית הַיּוֹרֶה – Colchicum stevenii
צילם פרופ' אבינעם דנין, צמחיית ישראל ברשת[/caption]

אפשר להעלות השערה שמחדש השם, כנראה מורה לטבע באחד מבתי הספר בארץ ישראל, לא לקח את השם ישירות מן המקורות אלא יצר אותו מחדש מן המילה 'סתיו' בהשראת לשונות אירופה. ואכן בתחילה נוקד השם כך: סְתָוָנִית –ולא סִתְוָנִית כבלשון חז"ל. כמו כן לצד הצורה 'סתוונית' ראינו עדות לצורה אחרת מן המילה סתיו: 'סתווית'.

מעניין דמיון הצליל של השם סתוונית לשם הלוואי המדעי של אחד המינים הקיים בארץ: Colchicum stevenii (כנראה מן השם Steven ). במִלון כל־בו לחקלאות מאת מ' זגורודסקי (תרצ"ט, 1939) אף מצאנו את השם 'סתונית' למין זה בניקוד סְתֶוֶנִית לצד השם חבצלת סְטֶוֶן. השם התקני של מין זה כיום הוא סִתְוָנִית הַיּוֹרֶה.

כאמור, בעבר רווח הניקוד סְתָוָנִית הקרוב יותר למילה סְתָו, כמובא ברשימה הנזכרת של אוריה פלדמן ובהערה לשם במילון של ועד הלשון משנת תש"ו (1946). ואולם במילון זה נקבע הניקוד סִתְוָנִית בעקבות הניקוד של השם הקדום בכתבי יד של ספרות חז"ל. כיום נראה שידה של ההגייה סִתְוָנִית על העליונה, ואילו ההגייה סְתָוָנִית מוכרת לאוזנינו בעיקר בקולו של אריק אינשטיין השואל: "אז למה זר סְתָוָניות שלחת לילדה שלשום?" (יחיאל מוהר, רוח סתיו).

תודות לקורדליה הסטרמן ולפרופ' דוד טלשיר על עזרתם. [caption id="attachment_1205" align="aligncenter" width="420"]מתוך מאמרו של אוריה פלדמן מתוך מאמרו של אוריה פלדמן[/caption] [post_title] => החצב והסתוונית [post_excerpt] => שני צמחים מזוהים עם ימות הסתיו הקרירים: החצב והסתוונית. שמות הצמחים הללו לקוחים מספרות חז"ל, ולכל אחד מהם היסטוריה מעניינת משלו. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%97%d7%a6%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-02-02 17:27:10 [post_modified_gmt] => 2020-02-02 15:27:10 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1047 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שני צמחים מזוהים עם ימות הסתיו הקרירים: החצב והסתוונית. שמות הצמחים הללו לקוחים מספרות חז"ל, ולכל אחד מהם היסטוריה מעניינת משלו.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
ילדים בסתיו

סתיו

WP_Post Object
(
    [ID] => 53287
    [post_author] => 32
    [post_date] => 2021-09-13 15:12:53
    [post_date_gmt] => 2021-09-13 12:12:53
    [post_content] => המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (ב, יא–יב).

בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף – autumn או fall באנגלית. ברם, כידוע קדמונינו העבריים לא חילקו את מעגל השנה לארבע עונות מובדלות כמקובל בארצות אירופה. לדידם בשנה יש שתי תקופות מרכזיות: קיץ וחורף – "קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם" (תהלים עד, יז), ובלשון חכמים – 'ימות החמה' ו'ימות הגשמים'. במקורה המילה סתיו מורה 'חורף', 'עונת הגשמים' וכך לומדים גם מן ההקשר בפסוק בשיר השירים: הסתיו, כלומר החורף, עבר ועימו חלף גם הגשם.

אף שמדובר במילה יחידאית במקרא לא התקשו הפרשנים בפירושה, הודות לתרגום הארמי לפסוק הנודע מסיפור המבול בספר בראשית: "עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב) – את המילים "וְקַיִץ וָחֹרֶף" אונקלוס מתרגם "וְקֵיטָא וְסִתְוָא". המילה סתיו בהוראת 'חורף' מוכרת אפוא מן הארמית בצורה סִתְוָא. מילה זו ידועה בכל להגיה של  הארמית, וכך למשל גם בארמית הבבלית שבתלמוד "מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא [=בית קיץ בחורף] ובנו בי סיתווא בקייטא [בית חורף בקיץ]" (בבלי בבא בתרא ג ע"ב).

אף בערבית משמשת מילה דומה (שגיזרונה זהה) במשמעות 'חורף' – شِتَاء (שִׁתַא), הווי"ו העיצורית מתגלה בשורש شتو (שׁת"ו). ומדוע בשי"ן? העיצור השמי הקדום שמיוצג בעברית (ובימי קדם גם בארמית) בשי"ן שמאלית נעתק בערבית ל־š ובעברית ובארמית ל־s. כך למשל סהר בעברית (במקרא גם שׂהר[ונים]) ובארמית, לעומת شَهْر (שַׁהְר, 'חודש') בערבית. ואומנם במגילות קומראן נמצא בטקסט ארמי גם הכתיב העתיק שתו (=שְׂתָו). דווקא המילה הערבית خَرِيف (חַ'רִיף) מן השורש ח'ר"ף משמשת במשמעות 'סתיו' ולא 'חורף'.

המילה סתיו נדירה בלשון חכמים, אבל הדים לה מוצאים במילה סתווניות מן המשנה – אלו הם פירות חורף, פירות המאחרים להבשיל (ולכן על פי המשנה במסכת תרומות נהגו להכין מהם חומץ). להרחבה עיינו כאן.

עם זאת, בשל היותה מילה מקראית, פייטני ארץ ישראל, ומאוחר יותר משוררי ספרד, לא משכו ידיהם מלשבצה ביצירותיהם (כמובן, במובן 'חורף').

כך למשל בפיוט 'כתב סתיו' לשמואל הנגיד:[1]

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן.

* * *

השם סתיו ניתן בשנים האחרונות לבנים ולבנות כאחד. לאמיתו של דבר בתנ"ך נמנים לא מעט שמות שנקשרים במזג אוויר חורפי: עָנָן (וגם ענני וענניה), בָּרָק, רַעַמְיָה, (מִשְׁפַּחַת) הַמַּטְרִי, ואולי גם גֶּשֶׁם ו־בֶּרֶד.

רמז לשני שמות נוספים אפשר אולי למצוא ברשימות העולים מבבל בספרי עזרא ונחמיה –  בספר עזרא בא השם יורָה: "בְּנֵי יוֹרָה מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר" (ב, יח), ואילו בספר נחמיה באותו הקשר מוחלף השם לחריף: "בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר" (ז, כד). יש ששיערו מכאן שאין יורה וחריף אלא חילוף שם שעניינו אחד: יוֹרֶה (הוא כינויו של הגשם הראשון) וחֹרֶף (עונת הגשמים).

אף באנגלית, לפחות למן המחצית השנייה של המאה העשרים, Autumn הוא שם נפוץ לבנות. השם סתיו מוכר גם כשם משפחה. יש שהוא ניתן כשם עברי תמורת השם הלועזי הֶרְבְּסְט (מן Herbst, 'סתיו' בגרמנית), ואולי גם תחת השם הלועזי וִינְטֶר (מן Winter, 'חורף' בגרמנית).

_____________________________________

[1] בעבר נהוג היה לייחס את הפיוט לר' שלמה אבן גבירול, ואולם לאחרונה הוכיח חוקר הספרות יהונתן ורדי שמדובר בטעות.

[post_title] => סתיו [post_excerpt] => המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (ב, יא–יב). בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף, ואולם במקורה המילה היא עצמה מורה 'חורף', 'עונת הגשמים'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%aa%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-01-31 15:22:52 [post_modified_gmt] => 2022-01-31 13:22:52 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53287 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (ב, יא–יב). בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף, ואולם במקורה המילה היא עצמה מורה 'חורף', 'עונת הגשמים'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך סִתְוָנִית ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>