הדף בטעינה

על המילה סְתָו

במילון

 (ללא ניקוד: סתיו)
מיןזכר
שורשסתו
נטייהסְתווים

הגדרה

  • עונת המעבר בין הקיץ לחורֶף
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")

בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.
המשך קריאה >>

חידון לראש השנה – הפתרונות המלאים

WP_Post Object
(
    [ID] => 44345
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-09-07 14:39:11
    [post_date_gmt] => 2020-09-07 11:39:11
    [post_content] =>  1. מה (כנראה) משמעות הצירוף 'ראש השנה' בתנ"ך?
  • היום החשוב בשנה
  • היום הראשון בשנה, כמו בימינו
  • החודש הראשון בשנה
  • החודש האחרון בשנה
הרחבה: מקור הצירוף בספר יחזקאל: "בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ...", וההסבר הפשוט ביותר הוא שהכוונה ליום העשירי של החודש הראשון בשנה. לפי חז"ל "ראש השנה" כאן הוא כינוי ליום הכיפורים של שנת היובל.   2. מה משמעות שם החודש תִּשְׁרֵי?
  • לשון שרייה, שתִּשְׁרֶה עלינו טובה בשנה החדשה
  • מן האכדית 'תשריתו' – 'התחלה'
  • ראשי תיבות: תקיעת שופר רחמי י־ה
  • לשון תשורה – 'מתנה'
הרחבה: שמות חודשי השנה העברית המשמשים בימינו הם שמות החודשים בלוח השנה הבבלי, וגולי בבל הם שהכניסו אותם אל התרבות העברית. השורש שׁר"י במשמע התחלה מוכר גם מן הארמית, למשל בפיוט הידוע 'אקדמות': "אקדמות מלין ושריות שותא" – 'ראשית מילים ופתיחת שיח'.   3. איזה שם עברי וכנעני קדום של חודש תשרי מתועד בתנ"ך?
  • יֶרַח בּוּל
  • יֶרַח זִיו
  • יֶרַח הָאֵתָנִים
  • יֶרַח בֶּן יוֹמוֹ
הרחבה: הכינוי 'ירח האתנים' נזכר בספר מלכים א: "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי", והוא מוכר גם מכתובות פניקיות. ירח בול הוא שמו הקדום של חודש מרחשוון, ירח זיו – של חודש אייר. וירח בן יומו? זה בכלל שם של טעם נדיר מטעמי המקרא...   4. איזו עונה מציינת המילה סתיו בתנ"ך?
  • סתיו
  • חורף
  • אביב
  • קיץ
הרחבה: בשיר השירים נאמר: ״כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ". בלשונות אחיות לעברית מילים קרובות ל'סתיו' משמען 'חורף', וזה גם מתאים יותר לפסוק העוסק בסוף עונת הגשמים ולא בראשיתה. נראה שרק באמצע המאה ה־19 קיבלה המילה סתיו את משמעה המוכר לנו כיום – עונת המעבר שבין הקיץ לחורף.   5. הציפור המזוהה עם הסתיו ועם ראשית השנה היא כמובן הנחליאלי. מי חידש את שמה?
  • יהודה לייב גורדון
  • חיים נחמן ביאליק
  • אשר צבי גינצברג (אחד העם)
  • שלום יעקב אברמוביץ' (מנדלי מוכר ספרים)
הרחבה: מנדלי מוכר ספרים חידש מילים ומונחים רבים בתחום הטבע והמדעים בחיבורו 'תולדות הטבע' – תרגום של חיבור גרמני ידוע מאת הרולד אוטמר לנץ. שמות עופות נוספים שחידש: ירגזי, עפרוני, סבכי וגִבְּתוֹן.   6. איזה זמן מציין הצירוף 'בפרוס השנה החדשה'?
  • ערב השנה החדשה, לקראת תחילה השנה
  • תחילת השנה ממש, כלומר שני הימים של ראש השנה
  • הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים
  • כל חודש תשרי
הרחבה: המילה פְּרוֹס מתועדת בלשון חז"ל והיא מציינת את הזמן שלפי החג. על פי ההסבר המקובל מקורה במילת יחס יוונית שפירושה 'לפני', 'לקראת', 'בכיוון', ויש הקושרים אותה דווקא למילה היוונית פרהסיה במשמעות הכרזה, ובהקשר זה – הכרזה על בוא החג (כמובן גם כן לפני החג). בספרות חז"ל עצמה היו שפירשו זאת מלשון פריסה, חיתוך – במשמעות מחצית החודש הקודמת לחג.   7. איזו מן המילים נרדפת בתנ"ך לשופר?
  • יוֹבֵל
  • עוּגָב
  • שְׁמִינִית
  • כל התשובות נכונות
הרחבה: המילה יוֹבֵל מציינת ביסודה אַיִל. 'קרן היובל' היא 'קרן האַיִל', ומכאן קיבלה המילה יוֹבֵל לבדה את אותה המשמעות, ככתוב: "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט, יג). יש הסוברים שגם המילה שׁוֹפָר ציינה ביסודה את הזָכר שבעיזים או בכבשים, וכי היא קרובה למילה צָפִיר ('צְפִיר עיזים') שמשמעה 'תיש'. עוגב בתנ"ך – כלי מיתר (ויש הסבורים אבוב), שמינית – כנראה כלי בעל 8 מיתרים.   8. "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" – מה פשר הצורה יְהִי?
  • צורת העתיד של הפועל הָוָה, הנרדף לפועל הָיָה
  • צורת עתיד מקוצר של יִהְיֶה, המביעה משאלה ואיחול
  • צורה מלשון המקרא (לעומת יִהְיֶה בלשון חז"ל)
  • צורה מלשון חז"ל (לעומת יִהְיֶה בלשון המקרא)
הרחבה: יִהְיֶה היא צורת העתיד הרגילה של הפועל הָיָה. יְהִי היא צורת עתיד מקוצר (יוסיב) השייכת למערכת הזמנים של לשון המקרא. זו צורה מודלית, המביעה ציווי ("יְהִי אוֹר") או איחול, משאלה וכדומה ("יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ). בעברית בת ימינו היא מוכרת בעיקר מצירופים כבולים כגון לוּ יְהִי, וִיהִי מָה, יְהִי רָצוֹן, יְהִי זִכְרוֹ בָּרוּךְ. בלשון חז"ל רגילה הצורה יְהֵא על דרך הארמית – לרוב היא מחליפה שם את הצורה יִהְיֶה, אך היא עשויה להחליף גם את יְהִי להבעת איחול ומשאלה.   9. "שנה הלכה, שנה באה, אני כפיי ארימה" – מה פשר הצורה אָרִימָה?
  • צורה משובשת שננקטה רק לצורך החרוז והמשקל
  • צורת הנקבה של אָרִים, ומכאן שהשיר מושר מפי ילדה ולא ילד
  • צורת עתיד מוארך של אָרִים, המשמשת לזירוז עצמי
  • שם פעולה של הפועל הֵרִים
הרחבה: כמו צורות העתיד המקוצר, גם צורות העתיד המוארך לקוחות ממערכת הזמנים של לשון המקרא. צורות אלו משמשות בעיקר לזירוז עצמי (קוהורטטיב), לדוגמה: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ", "אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל". צורות כמו 'ארימה' אפשר למצוא בשירים נוספים, למשל: "הבה נגילה... הבה נרננה", "הבה נרימה נס ואבוקה, יחד פה נשירה שיר החנוכה".​   10. "בראש השנה, בראש השנה, פרחה עננה ברקיע הסתיו" (נעמי שמר) – מה הייתה כנראה המשמעות המקורית של המילה עֲנָנָה?
  • מילה נרדפת לענן
  • ענן קטן
  • גוש עננים
  • ענני נוצה קלים
הרחבה: באיוב ג, ה נאמר: "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה". בלשוננו עֲנָנָה נרדפת לעָנָן, אך בספר איוב משמעה כנראה 'גוש עננים', כמו דָּגָה – קבוצת דגים.   11. "בראש השנה, בראש השנה, בראש מתנגנת מנגינה משונה" (עברי לידר) – באיזו משמעות שימשה בעבר המילה מַנְגִּינָה?
  • שיר לעג
  • נגינה
  • קונצרט
  • כל התשובות נכונות
הרחבה: מַנְגִּינָה יש בתנ"ך רק פעם אחת, והיא מתפרשת כשיר לעג: "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג, סג). בעיתונות העברית מסוף המאה התשע־עשרה מַנְגִּינָה היא 'קונצרט', 'נגינה' ועוד, אך לבסוף התקבעה בה המשמעות לחן, מלודיה.   12. "כי ידוע הרי שחודש תשרי זהו חודש מאוד חגיגי" (דתיה בן־דור) – מה מקור המילה חגיגי?
  • מילה מקראית
  • מילה מלשון חז"ל
  • מילה מלשון ימי הביניים שחידשו התיבונים על פי הערבית
  • מילה מן העברית החדשה, חידוש של אליעזר בן־יהודה
הרחבה: במילון העברי הגדול של אליעזר בן־יהודה אפשר לראות ליד המילה חֲגִיגִי את הסימן המיוחד שבו הוא ציין מילים שחידש בעצמו.   13. המזל של חודש תשרי הוא מאזניים – מה הקשר בין המילים מֹאזְנַיִם ואָזְנַיִם?
  • המאזניים קרויים על שום צורתם המזכירה שתי אוזניים.
  • האוזניים קרויות על שום צורתן המזכירה מאזניים.
  • מאזניים ואוזניים הן משורש אז"ן ושתיהן קשורות לשיווי משקל (מערכת שיווי המשקל של הגוף נמצאת באוזניים).
  • אין קשר גיזרוני בין המילים – הכתיב מֹאזְנַיִם באל"ף עתיק, אך כנראה אינו מקורי.
הרחבה: בעברית שתי המילים נראות שייכות לאותו השורש, אך מן הערבית והארמית עולה שמדובר בשורשים שונים. בערבית אֹזֶן היא אֻדְ'ן (أُذْن) ובארמית אֻדְנָא, ואילו המקבילה הערבית של מֹאזְנַיִם היא מִיזַאן (مِيزَان) בז' רגילה, וכך גם בארמית: מוֹזְנָוָן, מוֹזְנַיָּא. מכאן שהאות ז באוזן והאות ז במאזניים לא הגיעו מאותו מקור. ההשוואה לערבית ולארמית מלמדת גם כי השורש המקורי של 'מאזניים' היה וז"ן – שורש שעניינו שקילה המשמש בערבית גם בימינו. אלא שכבר בתקופה קדומה קשרו הדוברים את המאזניים לאוזניים, ועל כן החלו לכתוב את המילה בא' במקום בו'.    14. מהי דִּבְשִׁית?
  • כלי לדבש
  • סוכריית דבש
  • עוגת דבש קטנה
  • דַּבֶּשֶׁת של בֶּכֶר (גמל צעיר)
הרחבה: את המילה דִּבְשִׁית חידשה האקדמיה ללשון העברית בשנת תשע"א (2011), ואיתה חודשה המילה דִּבְשׁוֹן – מקלון להוצאת דבש בעל ראש מעוגל ומחורץ.   15. לקישוט שולחן החג אפשר להשתמש בראנר. מהי החלופה העברית של ראנר?
  • רַצְרַץ
  • מַפֹּנֶת
  • שְׁבִילָה
  • מַצָּעִית
הרחבה: שבילה היא מפה ארוכה וצרה, כעין שביל, ששמים על המפה הגדולה לאורך השולחן. המילה כלולה ברשימת המונחים "תבשילים וכלי בישול" שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913), ועל פי עדותו של אליעזר בן־יהודה היא נהגה בלשון הדיבור בתקופתו.   16. מה נוכל להגיש לשולחן במָגֵס?
  • יין
  • מרק
  • גרגרי רימון
  • מיני תרגימה
הרחבה: מגס הוא קערה עמוקה להגשת מרק לשולחן. המילה נשאלה ללשוננו בתקופת חז"ל מן היוונית (magis = קערה). המילה מגס נקבעה במילון למונחי המטבח של ועד הלשון משנת תרצ"ח, ובגרסה 'מָגוֹס' ברשימה "תבשילים וכלי בישול" משנת תרע"ג (1913).   17. מה נוכל לאחל לקבוצת נשים?
  • לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתְבוּ וְתֵחָתֵמוּ
  • לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבְנָה ותֵחָתֵמְנָה
  • לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתַבְנָה ותֵחָתַמְנָה
  • כל התשובות נכונות
הרחבה: הצורות המיוחדות לנקבה רבות בסיומת ־נָה היו סדירות בלשון המקרא הקלסית (בתורה ובנביאים), אך כבר בספרי המקרא המאוחרים יש עדויות לשימוש בצורת הזכר גם לנשים, כגון במגילת אסתר: "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן", וכך רגיל בלשון חכמים. לכן אפשר לומר גם לנשים "תִּכָּתְבוּ וְתֵחָתֵמוּ" (תֵּחָתֵמוּ צורת הפסק של תֵּחָתְמוּ להוספת חגיגיות). אשר לצורות כגון תִּכָּתֵבְנָה, תֵּחָתֵמְנָה בצירי לעומת תִּכָּתַבְנָה, תֵּחָתַמְנָה בפתח – לפי קביעת האקדמיה שתי האפשרויות תקניות.   18. שנה טובה ומתוקה! מה מיוחד בניקוד הצורה מְתוּקָה?
  • שיש בה שווא ולא צירי
  • שיש בה קמץ לא פתח
  • שיש בה שורוק ולא קיבוץ ודגש
  • שאין בה דגש קל אחרי השווא
הרחבה: על פי רוב תנועת o המשתנה בנטיות לתנועת u  מעידה על חולם חסר בצורה היסודית ועל קיבוץ ואחריו דגש בנטיות, למשל: דֹּב דֻּבָּה, חֹק חֻקִּים, כָּחֹל כְּחֻלָּה, עָמֹק עֲמֻקִּים ועוד רבים. לעומת זאת במילה מָתוֹק יש חולם מלא ובנטייה יש שורוק: מְתוּקָה, מְתוּקִים, מְתוּקוֹת. כך גם בנטיות המילים מָגוֹר ומָנוֹס (שלושתן מן המקרא). [post_title] => חידון לראש השנה – הפתרונות המלאים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-21 11:48:29 [post_modified_gmt] => 2020-09-21 08:48:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=44345 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>

מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן

WP_Post Object
(
    [ID] => 30097
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-07-09 13:47:40
    [post_date_gmt] => 2018-07-09 10:47:40
    [post_content] => לקריאת המאמר

במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לעומת הכתיב המקראי, בכתבי יד עתיקים של ספרות חז"ל אפשר למצוא את האות סמ"ך במקום שי"ן אפילו בשורשים כמו עסר (עשר) ועסה (עשה). ומה בימינו? לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות), "פשׁה הנגע" (במקום פשׂה). מצד שני היו נוצרים הומוגרפים רבים כמו סר (שׂר, סר), סמיכה (שמיכה, סמיכה). אלא שנראה שלא החשש מהומוגרפים, שהעברית משופעת בהם ממילא, היה בעוכרי פישוט הכתיב, כי אם שמרנותם של כותבי העברית.
    [post_title] => מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן
    [post_excerpt] => במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%9e%d7%9a-%d7%94%d7%a0%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%91%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-07-28 17:30:39
    [post_modified_gmt] => 2022-07-28 14:30:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=30097
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של שני ילדים בשדה מלא פריחה והכיתוב: שמות ומשמעויות – אביב

אביב

WP_Post Object
(
    [ID] => 28234
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-03-22 14:56:54
    [post_date_gmt] => 2018-03-22 12:56:54
    [post_content] => עונת האביב אהובה על רבים, וממנה נולדו השמות הפרטיים אביב, אביבה ואביבית.

המילה אָבִיב מוכרת כבר מן התנ"ך, וככל הנראה היא קרובה למילה אֵב. אֵב פירושו צמח צעיר ורענן, ומכאן גם צעירוּת ורעננוּת. המילה אֵב נזכרת בתנ"ך פעמיים: איוב שואל "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה, יִשְׂגֶּא אָחוּ בְלִי מָיִם?" (ח, יא) ומשיב "עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ" (שם, יב) – צמח שאין לו מים ייבש בטרם ייקטף, בעודו ירוק, צעיר ולח. המובאה השנייה, משיר השירים, מוכרת יותר בזכות הלחן האהוב של שרה לוי תנאי: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (ו, יא). איבי הנחל הם הצמחים הרעננים שעל גדות הנחלים, ויש המפרשים נחל בצירוף זה 'עץ תמר' על פי הערבית نَخْلَة (נַחְ'לַה).

השורש אב"ב משותף לכמה לשונות שמיות, ובכולן יש לו משמעויות הקשורות בצמיחה. כך למשל באמהרית, שפתם של רוב העולים מאתיופיה, המילה אַבֶּבָּה פירושה 'פרח'. שמה של בירת אתיופיה – אדיס אבבה (Addis Abäba) פירושו 'פרח חדש'.

היום מקובלת חלוקת השנה לארבע עונות: קיץ, סתיו, חורף ואביב. אך באזור שלנו יש למעשה שתי עונות – קיץ וחורף – כפי שנאמר בספר בראשית: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב). סְתָו בתנ"ך אינו אלא מילה נרדפת לחורף – עונת הגשמים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שיר השירים ב, יא). ואילו אָבִיב במקורו אינו עונה כלל, כי אם תבואה לפני גמר הבשלתה, בעודה ירוקה וגרעיניה רכים. כך למשל מסופר בספר שמות שהשעורים במצרים נפגעו במכת ברד "כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב" (ט, לא). עם זאת כבר בתנ"ך המילה אָבִיב באה בהקשר של זמן, בצירוף חֹדֶשׁ הָאָבִיב: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לד, יח). חודש האביב הוא החודש שבו התבואה במצב של אביב.

חלוקת השנה לארבע עונות, המקובלת באירופה וברוב העולם, עולה בעברית לראשונה בימי חז"ל. ואולם שם שמות העונות אינם סתיו, חורף, אביב וקיץ כי אם תקופת תשרי, תקופת טבת, תקופת ניסן ותקופת תמוז (כל תקופה, כלומר עונה, נקראת על שם החודש הפותח אותה).

לפי המילונים רק בימי הביניים – בעברית של חכמי ספרד – החלו להשתמש במילה אָבִיב לציון עונת השנה שבין החורף לקיץ, וזו גם המשמעות הרגילה של המילה בימינו.
    [post_title] => אביב
    [post_excerpt] => במקורה המילה אָבִיב איננה מציינת עונה כלל. רק בימי הביניים – בעברית של חכמי ספרד – החלו להשתמש בה לציון עונת השנה שבין החורף לקיץ, וכך משמעותה הרגילה עד ימינו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%91%d7%99%d7%91
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-03-31 09:43:53
    [post_modified_gmt] => 2022-03-31 06:43:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=28234
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

במקורה המילה אָבִיב איננה מציינת עונה כלל. רק בימי הביניים – בעברית של חכמי ספרד – החלו להשתמש בה לציון עונת השנה שבין החורף לקיץ, וכך משמעותה הרגילה עד ימינו.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
ברכת חג פסח שמח

אביב לחג האביב

WP_Post Object
(
    [ID] => 1022
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-03-27 15:07:00
    [post_date_gmt] => 2012-03-27 13:07:00
    [post_content] => המילה אָבִיב מוכרת כבר מן התנ"ך, וככל הנראה היא קרובה למילה אֵב (בנטייה אִבּוֹ, כמו לֵב–לִבּוֹ). אֵב פירושו צמח צעיר ורענן, ומכאן גם צעירוּת ורעננוּת. המילה אֵב נזכרת בתנ"ך פעמיים: איוב שואל "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה, יִשְׂגֶּא אָחוּ בְלִי מָיִם?" (ח, יא) ומשיב "עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ" (שם, יב) – צמח שאין לו מים ייבש בטרם ייקטף, בעודו ירוק, צעיר ולח. המובאה השנייה, משיר השירים, מוכרת יותר בזכות הלחן האהוב של שרה לוי תנאי: "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (ו, יא). איבי הנחל הם הצמחים הרעננים שעל גדות הנחלים, ויש המפרשים נחל בצירוף זה 'עץ תמר' על פי הערבית نَخْلَة (נַחְ'לַה).

השורש אב"ב משותף לכמה לשונות שמיות, ובכולן יש לו משמעויות הקשורות בצמיחה. כך למשל באמהרית, שפתם של רוב העולים מאתיופיה, המילה אַבֶּבָּה פירושה 'פרח'. שמה של בירת אתיופיה – אדיס אבבה (Addis Abäba) פירושו 'פרח חדש'.

בימינו, כאשר הפסח בַּפֶּתַח, הילדים שרים את שירם הוותיק של בלהה יפה וידידיה אדמון "אביב הגיע פסח בא". אך בימים שבהם נָחוג חג הפסח בפעם הראשונה לא היה שיר כזה יכול לבוא לעולם, מפני שהאביב לא היה עונה מעונות השנה. היום מקובלת חלוקת השנה לארבע עונות: קיץ, סתיו, חורף ואביב. החלוקה הזאת מושפעת מן החלוקה בלשונות אירופה, המבוססת על אקלים שיש בו ארבע עונות ברורות. אך באזור שלנו יש למעשה שתי עונות – קיץ וחורף – כפי שנאמר בספר בראשית: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב).

סְתָו בתנ"ך אינו אלא מילה נרדפת לחורף – עונת הגשמים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שיר השירים ב, יא). ואילו אָבִיב במקורו אינו עונה כלל, כי אם תבואה לפני גמר הבשלתה, בעודה ירוקה וגרעיניה רכים. כך למשל מסופר בספר שמות שהשעורים במצרים נפגעו במכת ברד "כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב" (ט, לא). עם זאת כבר בתנ"ך המילה אָבִיב באה בהקשר של זמן, בצירוף חֹדֶשׁ הָאָבִיב: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לד, יח). חודש האביב הוא החודש שבו התבואה במצב של אביב.

חלוקת השנה לארבע עונות, המקובלת באירופה וברוב העולם, עולה בעברית לראשונה בימי חז"ל. ואולם שם שמות העונות אינם סתיו, חורף, אביב וקיץ כי אם תקופת תשרי, תקופת טבת, תקופת ניסן ותקופת תמוז (כל תקופה, כלומר עונה, נקראת על שם החודש הפותח אותה).

לפי המילונים רק בימי הביניים – בעברית של חכמי ספרד – החלו להשתמש במילה אָבִיב לציון עונת השנה שבין החורף לקיץ, וזו גם המשמעות הרגילה של המילה בימינו.

מעניין לציין שבעברית החדשה נפגשו שני ביטויים המקבילים בתוכנם: על אדם שמת בגיל צעיר אפשר לומר בהשראת הפסוק באיוב שהוא "נקטף באיבו", ובהשפעת לשונות אירופה אפשר לומר שהוא "מת באביב ימיו".

נסיים בנעימה אביבית יותר – שני בתים משירו של חיים נחמן ביאליק "קומי צאי":

קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה, קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי – בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי: מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי נִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ, נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל־בֵּיתִי. [...]

עָבַר חֶסֶד־אֵל בָּאָרֶץ עַל כְּנַף־אוֹר, עַל כְּנַף־אוֹר – וּבַפְּלָגִים נָפְלָה רִנָּה: אָבִיב בָּא! אָבִיב בָּא! לִבְלְבוּ בַגָּן הָעֵצִים, הַדֻּבְדִּבְנִיָּה הִלְבִּינָה. [...]

 

ערכה תמר קציר, על פי "רגע של עברית" מאת רות אלמגור־רמון ששודר בקול ישראל.

[post_title] => אביב לחג האביב [post_excerpt] => המילה אָבִיב קרובה למילה אֵב המוכרת מן הצירוף "איבֵּי הנחל", ופירושה צמח צעיר ורענן. מה הוא אביב בתנ"ך ואיך הפכה המילה לציון עונה בשנה? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%94%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 23:05:06 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 20:05:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1022 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילה אָבִיב קרובה למילה אֵב המוכרת מן הצירוף "איבֵּי הנחל", ופירושה צמח צעיר ורענן. מה הוא אביב בתנ"ך ואיך הפכה המילה לציון עונה בשנה?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
ילדים בסתיו

סתיו

WP_Post Object
(
    [ID] => 53287
    [post_author] => 32
    [post_date] => 2021-09-13 15:12:53
    [post_date_gmt] => 2021-09-13 12:12:53
    [post_content] => המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (ב, יא–יב).

בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף – autumn או fall באנגלית. ברם, כידוע קדמונינו העבריים לא חילקו את מעגל השנה לארבע עונות מובדלות כמקובל בארצות אירופה. לדידם בשנה יש שתי תקופות מרכזיות: קיץ וחורף – "קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם" (תהלים עד, יז), ובלשון חכמים – 'ימות החמה' ו'ימות הגשמים'. במקורה המילה סתיו מורה 'חורף', 'עונת הגשמים' וכך לומדים גם מן ההקשר בפסוק בשיר השירים: הסתיו, כלומר החורף, עבר ועימו חלף גם הגשם.

אף שמדובר במילה יחידאית במקרא לא התקשו הפרשנים בפירושה, הודות לתרגום הארמי לפסוק הנודע מסיפור המבול בספר בראשית: "עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב) – את המילים "וְקַיִץ וָחֹרֶף" אונקלוס מתרגם "וְקֵיטָא וְסִתְוָא". המילה סתיו בהוראת 'חורף' מוכרת אפוא מן הארמית בצורה סִתְוָא. מילה זו ידועה בכל להגיה של  הארמית, וכך למשל גם בארמית הבבלית שבתלמוד "מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא [=בית קיץ בחורף] ובנו בי סיתווא בקייטא [בית חורף בקיץ]" (בבלי בבא בתרא ג ע"ב).

אף בערבית משמשת מילה דומה (שגיזרונה זהה) במשמעות 'חורף' – شِتَاء (שִׁתַא), הווי"ו העיצורית מתגלה בשורש شتو (שׁת"ו). ומדוע בשי"ן? העיצור השמי הקדום שמיוצג בעברית (ובימי קדם גם בארמית) בשי"ן שמאלית נעתק בערבית ל־š ובעברית ובארמית ל־s. כך למשל סהר בעברית (במקרא גם שׂהר[ונים]) ובארמית, לעומת شَهْر (שַׁהְר, 'חודש') בערבית. ואומנם במגילות קומראן נמצא בטקסט ארמי גם הכתיב העתיק שתו (=שְׂתָו). דווקא המילה הערבית خَرِيف (חַ'רִיף) מן השורש ח'ר"ף משמשת במשמעות 'סתיו' ולא 'חורף'.

המילה סתיו נדירה בלשון חכמים, אבל הדים לה מוצאים במילה סתווניות מן המשנה – אלו הם פירות חורף, פירות המאחרים להבשיל (ולכן על פי המשנה במסכת תרומות נהגו להכין מהם חומץ). להרחבה עיינו כאן.

עם זאת, בשל היותה מילה מקראית, פייטני ארץ ישראל, ומאוחר יותר משוררי ספרד, לא משכו ידיהם מלשבצה ביצירותיהם (כמובן, במובן 'חורף').

כך למשל בפיוט 'כתב סתיו' לשמואל הנגיד:[1]

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן.

* * *

השם סתיו ניתן בשנים האחרונות לבנים ולבנות כאחד. לאמיתו של דבר בתנ"ך נמנים לא מעט שמות שנקשרים במזג אוויר חורפי: עָנָן (וגם ענני וענניה), בָּרָק, רַעַמְיָה, (מִשְׁפַּחַת) הַמַּטְרִי, ואולי גם גֶּשֶׁם ו־בֶּרֶד. רמז לשני שמות נוספים אפשר אולי למצוא ברשימות העולים מבבל בספרי עזרא ונחמיה –  בספר עזרא בא השם יורָה: "בְּנֵי יוֹרָה מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר" (ב, יח), ואילו בספר נחמיה באותו הקשר מוחלף השם לחריף: "בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר" (ז, כד). יש ששיערו מכאן שאין יורה וחריף אלא חילוף שם שעניינו אחד: יוֹרֶה (הוא כינויו של הגשם הראשון) וחֹרֶף (עונת הגשמים). אף באנגלית, לפחות למן המחצית השנייה של המאה העשרים, Autumn הוא שם נפוץ לבנות. השם סתיו מוכר גם כשם משפחה. יש שהוא ניתן כשם עברי תמורת השם הלועזי הֶרְבְּסְט (מן Herbst, 'סתיו' בגרמנית), ואולי גם תחת השם הלועזי וִינְטֶר (מן Winter, 'חורף' בגרמנית). _____________________________________

[1] בעבר נהוג היה לייחס את הפיוט לר' שלמה אבן גבירול, ואולם לאחרונה הוכיח חוקר הספרות יהונתן ורדי שמדובר בטעות.

[post_title] => סתיו [post_excerpt] => המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (ב, יא–יב). בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף, ואולם במקורה המילה היא עצמה מורה 'חורף', 'עונת הגשמים'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%aa%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 09:30:21 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 06:30:21 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53287 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (ב, יא–יב). בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף, ואולם במקורה המילה היא עצמה מורה 'חורף', 'עונת הגשמים'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך סְתָו ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>