הדף בטעינה

על המילה נָאֶה

במילון

 (ללא ניקוד: נאה)
חלק דיברשם תואר
שורשנאי
נטייהנאָה

הגדרה

  • יפה, ראוי

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

girl with flower

נויה

WP_Post Object
(
    [ID] => 52584
    [post_author] => 33
    [post_date] => 2021-07-27 12:30:14
    [post_date_gmt] => 2021-07-27 09:30:14
    [post_content] => השם נוֹיָה מורכב משם העצם נוֹי במובן 'יופי' ומסיומת הנקבה ־ָה.

המילה נוי אומנם נעדרת מן המקרא, אבל נקרית בטקסט קדום אחר – ספר בן סירא, מן הספרים החיצוניים למקרא: "כדביר זהב בו נפך וספיר, נואי דברים על משתה היין" (לה, ה). בעדי הנוסח הטובים של המשנה מוצאים את המילה נוי בעוד שלל כתיבים: נֹאִי, נוֹאִי, נויִי וגם נויִ (שימו לב למקום החיריק). מכאן העלו חוקרים את הסברה שמקור המילה בצורה נֹאִי, ממש כמו יֹפִי. לפי זה השורש הוא נא"י, כמו בשמות התואר נָאֶה ונָאָה.

סביר להניח שהצורה המקורית נֹאִי/נוֹאִי הפכה ל־נוֹיִ/נוֹיִי – במעתק א > י – בגלל חולשתה של האל"ף בין התנועות. הצורה נוֹיִ (noyi) נעשתה ל־נוֹי (noy) במין תהליך הפוך לפירוק דו־תנועה.

המילה נוי משמשת הרבה בלשון חכמים, לאו דווקא כשם מופשט ל'יופי', 'חן', אלא במובן 'קישוט': "מהו להסתפק [=ליהנות] מנויי סוכה כל שבעה... סיככה [את הסוכה] כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות, שמנים וסלתות" (בבלי שבת כב ע"א), "אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי, אלא נעשית היא אפרודיטי נוי למרחץ" (משנה עבודה זרה ג, ד).

לצד נאֶה ונאָה מוכרים מן המקורות התארים נָאוֶה ונָאוָה: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד), "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם" (שם ו, ד). השם המוכר נָוֶה הוא כתיב חלופי של נָאוֶה – שם תואר שמשמעו 'נאה', 'יפה': הצורה נָוֶה (בלי אל"ף) אינה מתועדת בתנ"ך, אך פעם אחת מצויה צורת הנקבה נָוָה: "הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן" (ירמיהו ו, ב).

על השם נווה ומשמעויותיו – ראו כאן.
    [post_title] => נויה
    [post_excerpt] => השם נוֹיָה מורכב משם העצם נוֹי ומסיומת הנקבה ־ָה. המילה נוי במובן 'יופי' מצויה בלשון חכמים בשלל כתיבים – נוי, נויי, נאי, נואי – מה זה אומר על שורשהּ?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%95%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-07-28 08:51:09
    [post_modified_gmt] => 2021-07-28 05:51:09
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=52584
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

השם נוֹיָה מורכב משם העצם נוֹי ומסיומת הנקבה ־ָה. המילה נוי במובן 'יופי' מצויה בלשון חכמים בשלל כתיבים – נוי, נויי, נאי, נואי – מה זה אומר על שורשהּ?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
ילד פוסע ליד באר בנווה מדבר

נווה

WP_Post Object
(
    [ID] => 20944
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2017-04-30 13:58:33
    [post_date_gmt] => 2017-04-30 10:58:33
    [post_content] => 

השם הפרטי נָוֶה רווח למדי בשנים האחרונות, ואנו נשאלים הרבה על משמעו ועל הכתיב שלו.

כמו שמות פרטיים רבים בעברית החדשה, יסודו של שם זה במילה כללית מן המקורות. למילה נָוֶה שתי משמעויות: (א) 'יפה', 'נאה' (ב) 'מקום', ובייחוד 'מקום מרעה במדבר'. ככל הנראה מדובר בשתי מילים נבדלות מבחינה היסטורית.

במשמעות הראשונה נָוֶה הוא כתיב חלופי של נָאוֶה – שם תואר שמשמעו 'נאה', 'יפה': "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד). הצורה נָוֶה (בלי אל"ף) אינה מתועדת בתנ"ך, אך פעם אחת מצויה צורת הנקבה נָוָה: "הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן" (ירמיהו ו, ב). גם בנקבה הכתיב הרגיל בתנ"ך הוא באל"ף (נחה): נָאוָה (מילה זו משמשת אף היא שם פרטי לפחות כמה דורות). בספרות חז"ל יש גם נָוֶה בזכר (למשל משנה ערכין ג, א).

בימי הביניים וגם בימינו נחלקו הדעות בשאלה מאיזה שורש נגזר שם התואר נָאוֶהנָוֶה: נא"י, נא"ו או או"י (בבניין נפעל; מלשון איווי – 'רצון'). מכל מקום מקובל שיש קשר בינו ובין המילים נָאֶה ונוֹי (במקורות גם נוֹאִי) המוכרות למן ספרות חז"ל.

את המשמעות השנייה של נָוֶה – 'מקום מרעה במדבר' – הוצע לקשור אל הפועל הערבי نَوَى (נַוַה) שאחת מהוראותיו היא 'התקדם לקראת', 'נדד לכיוון יעד רצוי'. לפי השערה זו נָוֶה הוא ביסודו מקום פורה במדבר – יעד למסעות הרועים והנוודים. ואכן המילה מצויה כמה פעמים בתנ"ך בהקשר של רעיית צאן, כגון בדברי ה' לדוד: "אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן" (שמואל ב ז, ח).

בהשאלה נָוֶה הוא 'מקום מבטחים', 'מקום שלווה ומרגוע' ומכאן גם 'בית', 'מעון'. למשל: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיהו לב, יח). במשמעות זו המילה באה לעיתים בהקשר של בית ה' או מקום השכינה, כגון בשירת הים "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ" (שמות טו, יג).

על פי כללי הכתיב המלא המילה נווה נכתבת בווי"ו כפולה, וכך אנו ממליצים לכתוב גם את השם הפרטי (על כתיבם התקני של שמות פרטיים ראו כאן). הגיית השם היא בנו"ן קמוצה, כלומר Nave.

[post_title] => נווה [post_excerpt] =>

כמו שמות פרטיים רבים בימינו יסודו של השם הפרטי נָוֶה (בלי ניקוד: נווה) במילה כללית מן המקורות. למילה שתי משמעויות: (א) יפה, נאה; (ב) מקום, ובייחוד מקום מרעה במדבר.

[post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-07-14 12:18:13 [post_modified_gmt] => 2022-07-14 09:18:13 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=20944 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כמו שמות פרטיים רבים בימינו יסודו של השם הפרטי נָוֶה (בלי ניקוד: נווה) במילה כללית מן המקורות. למילה שתי משמעויות: (א) יפה, נאה; (ב) מקום, ובייחוד מקום מרעה במדבר.


המשך קריאה >> המשך קריאה >>