הדף בטעינה

על המילה נֶגַע

במילון

 (ללא ניקוד: נגע)
מיןזכר
שורשנגע
נטייהנְגָעים, נִגְעי־

הגדרה

  • מחלה, מַגֵפה
  • (בהשאלה) ליקוי חברתי, כגון 'נגע התאונות'
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

בכיתוב: על שום מה פקיד שומה

שומה ושומה

WP_Post Object
(
    [ID] => 45048
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-10-19 12:58:58
    [post_date_gmt] => 2020-10-19 09:58:58
    [post_content] => 

שומה היא בליטה או כתם בעור. ברם, המילה ידועה גם מהקשר אחר לגמרי – למשל היא באה בצירוף פְּקִיד שׁוּמָה שמובנו 'פָּקיד במשרד האוצר המעריך הכנסות של אזרחים לשם חישוב מס ההכנסה'.

מה עניין נגעי העור אצל רשויות המס? ובכן – אין שום קשר. מדובר בשתי מילים שונות לחלוטין.

שׁוּּמָה בעור

שׁוּמָה היא בליטה קטנה בעור שמוכרת יותר בכינוי 'נקודת חן' (מיידיש: 'חן־פינטל', בהשפעת לשונות אירופה – בגרמנית: Schönheitsfleck, באנגלית: beauty mark או beauty spot). לאמיתו של דבר 'שומה' בעברית בת ימינו היא שם כללי למגוון בליטות וכתמים שעשויים להופיע בעור. המילה שומה, שנשאלה ללשוננו מן הארמית וידועה גם מן הערבית (شَامَة, 'שַׁאמַה'), משמשת בספרות חז"ל בתחומים הלכתיים שונים והיא מופיעה כבר במגילות מדבר יהודה. בלהגי הארמית היא משמשת (גם בצורת הנקבה שומתא/שומתה) בכמה משמעויות קרובות: 'כתם בעור', 'נגע' או 'צלקת'. כך למשל בתרגומים הארמיים יונתן ונאופיטי לפסוק מפרשת הצרעת שבספר ויקרא: "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר" (יג, י) – המילה 'שאת' שמובנה 'נגע' מיתרגמת 'שומא' (או 'שומה'). בפסוק אחר המתאר את מראיהם המגוונים של בני הצאן – "עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (בראשית לא, י) – 'עֲקֻדִּים' בתרגום יונתן הוא 'שומא בריגליהון'.

שׁוּּמָה בתחום הכספי

לבד מהוראתה של המילה שׁוּם כיָרָק, כמו במקרא, שׁוּם בלשון חכמים פירושה גם 'הערכה', 'אומדן': "ואלו כותבין במועד: קידושי נשים, גיטין ושוברין... אגרות שום ואגרות מזון..." (משנה מגילה ג, ג). איגרת שׁוּם היא שטר אומדן של נכסי בעל חוב או נכסי יורשים. במקורות אחדים באה גם המילה שׁוּמָה במשמעות זהה או קרובה: "עושין אותו שומה ביניהן" (תוספתא כתובות יא, ב), ומן הארמית – בעיקר זו של התלמוד הבבלי – מוכרת המילה שומא. לצד אלו נקרים בספרות חז"ל – בעברית ובארמית – פעלים בשורש שו"ם במובן 'העריך', 'אמד': "אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בבית דין" (משנה כתובות י, ב), ומקובל להסביר כי השורש שו"ם התגלגל אל העברית בתיווך הארמית משורש אכדי מקביל שהוראתו 'קבע מחיר' (אך יש מי שמפקפק בכך). כך או כך, נראה כי שומה היא צורת משנה של שום, אולי בהשפעת הארמית, ואם כן היא שייכת למילים ארמיות שנשאלו לעברית אך שינו את מינן הדקדוקי: ביסודן היו אלה מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא (או ־ָה), אך משעה שחדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה, כגורלן של המילים סברה וקושיה. בעברית החדשה אומצה המילה (הנדירה יחסית) שׁוּמָה תמורת assessment בשלל הקשרים משפטיים וכלכליים, ומכאן גם פְּקִיד שׁוּמָה תמורת assessing officer. נראה כי שומה גברה על שום בהקשר הזה, לא רק כדי להבחינהּ מירק המאכל, אלא גם הודות לצורה הארמית שומא הרווחת יותר בהקשר הזה. שַׁמַּאי ונִשּׁוֹם מן השורש שו"ם נקבעו גם בעל המקצוע שַׁמַּאי תמורת assessor ונִשּׁוֹם לציון 'מי שהוערך רכושו או שכרו לצורך מס הכנסה'. שתי המילים מוכרות מרבדים קדומים של העברית: נישום מספרות חז"ל ושמאי מספרות ההלכה בימי הביניים. הצורה 'שמאי' ידועה כבר מלשון חז"ל אך אין היא אלא שם פרטי לאדם.[1] מצופה היה שבשורש שו"ם יחודש שם בעל המקצוע שַׁיָּם, כמו בעלי מקצועות אחרים השייכים לגזרת ע"ו: דַּיָּג (מן השורש דו"ג) וטַיָּס (מן השורש טו"ס), ולא שַׁמַּאי הנוטה על דרך שמות בעלי מקצוע מגזרת ל"י כגון כַּבַּאי ו־בַּנַּאי. ואולם המילה שמאי מסורה מספרות ההלכה ונראה כי היא נקלטה כמות שהיא ללא קושי.

שׂוּמָה עליו ולא "שׁוּמָה עליו"

הביטוי 'שׂומה עליו' (וכן 'שומה עליך' וכיו"ב) פירושו  'מחובתו', 'הדבר מוטל עליו', כמו במשפט: "שומה עליו לבדוק את לחץ האוויר בצמיגי הרכב לפני החורף". בפי רבים היא נהגית בטעות "שׁומה עליו" בשי"ן ימנית, אלא שהמילה 'שׂומה' קשורה אל הפועל שָׂם וכמוהו היא נכתבת בשי"ן שמאלית. ------------------------------

[1] במקרא בא השם שַׁמַּי. בספרות חז"ל הכתיב הארץ־ישראלי הוא שמי או שמיי, והכתיב הבבלי הוא שמאי. כידוע, על פי המסורת היה שמאי אחד מזוג התנאים המפורסם – הלל ושמאי.

[post_title] => שומה ושומה [post_excerpt] => שׁוּמָה היא בליטה או כתם בעור, ואולם המילה ידועה גם מהקשר אחר כגון בצירוף פְּקִיד שׁוּמָה. מה עניין נגעי העור אצל רשויות המס? ובכן מדובר בשתי מילים שונות לחלוטין. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-09-17 22:58:36 [post_modified_gmt] => 2021-09-17 19:58:36 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=45048 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שׁוּמָה היא בליטה או כתם בעור, ואולם המילה ידועה גם מהקשר אחר כגון בצירוף פְּקִיד שׁוּמָה. מה עניין נגעי העור אצל רשויות המס? ובכן מדובר בשתי מילים שונות לחלוטין.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

שׁ או שׂ – פשה, חשוך

WP_Post Object
(
    [ID] => 5290
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2014-06-08 11:34:20
    [post_date_gmt] => 2014-06-08 08:34:20
    [post_content] => 

פָּשָׂה

הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. מקורו של פועל זה בתיאורי נגעי הצרעת בספר ויקרא, כגון "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא" (יג, ח). הפועל פָּשָׂה מוכר גם מספרות חז"ל, ובכתבי היד הטובים הוא נכתב בסמ"ך: פָּסָה. הוא מופיע בעיקר בהקשר של צרעת במסכת נגעים, אך פה ושם אפשר למצוא אותו גם בהקשרים אחרים. כך למשל נכתב בתלמוד הירושלמי על ההבדל בין זריחת השמש למְאוֹר הירח: "מאור הלבנה מתמר [מִתָּמֵר] ועולה, מאור החמה פוסה על פני כל המזרח" (יומא ג:ב, מ ע"ב). בלשון ימינו הפועל פָּשָׂה משמש בעיקר לתיאור התפשטותן של תופעות שליליות – לעיתים בצירוף המילה 'נגע': "נגע השחיתות פושׂה בצמרת", "האלימות פשׂתה בחברה".

חָשׂוּךְ

חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה. כך גם בשיר 'בין גבולות' מאת חיים חפר: "בלילות חֲשׂוּכֵי כוכבים". המקור לשימושים מעין אלה הוא הצירוף התלמודי 'חשוכי בנים' או 'חסוכי בנים'. שם התואר חָשׂוּךְ (או חסוך) נגזר מן הפועל חָשַׂךְ (או חָסַךְ) שפירושו מָנַע. פועל זה מוכר למשל מפרשת העקדה: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ" (בראשית כב, טז).

עוד מילים שמתבלבלים בהגייתן:

  • נוֹגֵשׂ (לוחץ, רודן) – שי"ן שמאלית.
  • כֶּבֶשׁ (רמפה, שיפוע) – שי"ן ימנית (נהגה בטעות כשם בעל החיים כֶּבֶשׂ).
  • שָׁרָךְ (צמח) – שי"ן ימנית.
  • הִשִּׁיא (פיתה, השלה) – שי"ן ימנית: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג). לפועל הִשִּׂיא בשי"ן שמאלית משמעויות אחרות, ובהן: 'חיתן', 'נָתַן' (השיא עצה), 'העלה' (הדליק משואה).
[post_title] => שׁ או שׂ – פשה, חשוך [post_excerpt] => הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d6%bc%d6%b8%d7%a9%d7%82%d6%b8%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-09 22:13:03 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 19:13:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5290 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך נֶגַע ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>