הדף בטעינה

על המילה נִפְטַר

במילון

 (ללא ניקוד: נפטר)
בנייןנפעל
שורשפטר
נטייהנִפְטֶרֶת; נִפְטַר, ייפָּטר, להיפָּטר לכל הנטיות

הגדרה

  • (מ־) משתחרר (מחובה או ממִטרד) (סביל של פּוֹטֵר)
  • נפרָד
  • מֵת (קיצור של נפטר מן העולם או נפטר לבית עולמו)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

נפטר ומת

WP_Post Object
(
    [ID] => 48343
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-12-24 12:47:20
    [post_date_gmt] => 2020-12-24 10:47:20
    [post_content] => בקרב רבים מקובלת ההנחה כי המילה נפטר טובה מן המילה מת לציון מי שעבר מן העולם, אך עיון בספרות העברית שלמן המקרא ועד ימינו מעלה שאין בשימוש בה כל בעיה.

מת וחלופותיו

בתנ"ך השימוש בפועל מֵת הוא דרך ההבעה הרגילה, וכך נזכר מותם של רבים וטובים, ובהם שלושת האבות (אברהם, יצחק ויעקב), שתיים מן האימהות (שרה ורחל), וכן יוסף, אהרן ומשה. כדי להמחיש זאת די בפסוק: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא" (שמות א, ו). לצד זאת בעברית לדורותיה משמשות גם חלופות מעודנות יותר ללא מילים מן השורש מו"ת. כבר בלשון המקרא מוצאים צירופים דוגמת "וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" (יהושע כג, יד) או "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ" (קהלת יב, ה), ומכאן בימינו גם 'הלך לעולמו'. ביטויים אחרים שמשמשים עד ימינו נוצרו בהשראת תיאור לֶכתן הפלאית של דמויות מקראיות, דוגמת חנוך: "וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה, כד) או אליהו: "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב ב, יא).[1] בלשון חכמים מוצאים עוד שלל ביטויים. למשל על ר' עקיבא נאמר "לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה [=יצאה] נשמתו ב'אחד'" (בבלי ברכות סא ע"ב), ובגרסה אחרת – "לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו" (ירושלמי ברכות ט, ה; יד ע"ב); "ניצחו אֶראלים את המצוקים" (בבלי כתובות קד ע"א) שנאמר על ר' יהודה הנשיא, ומקובל גם בימינו בהספד לאדם חשוב; וכן "נסתלק מן העולם" שנאמר על כמה אישים ובהם יצחק, יעקב ועשו. בעניין זה נאה עירוב הלשונות – לשון מקרא ולשון חכמים – שנהג הסופר ש"י עגנון: "נסתלק מן העולם לעֵין כֹּל כי לקח אותו אלוקים' ('עיר ומלואה', עמ' 106).

נפטר

הפועל נפטר פירושו 'הלך', 'נפרד', ומקורו בלשון חכמים: "נפטרו זקני ירושלים והלכו להם" (משנה סוטה ט, ה); "כשם שבא בקולי קולות כך הוא נפטר בקולי קולות" (קהלת רבה ה, י). בשתי מובאות אלו הנפטרים פשוט הלכו להם למקום אחר. הצירוף נפטר מן העולם אף הוא ביטוי מעודן תמורת 'מת'. הוא מצוי כבר בלשון המשנה: "וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות" (פאה ח, ט), והוא הולך ומשמש גם בתלמודים ובמדרשים. בלשון חכמים יש ניצנים לשימוש בקיצורו של הצירוף, כלומר במילה נפטר בלבד: "באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת" (ירושלמי כתובות ג, ה; כז ע"ד), ומלשון הגאונים ואילך כבר מקובלת המילה נפטר בלבד בלי כל התניה מיוחדת. על פי זה יש להזֵם את השמועה שמהלכת בציבור ולפיה נפטר נאמר דווקא על מת יהודי משום שאין נפטר אלא קיצורו של הצירוף 'נפטר מן המצוות' (שהרי מי שלא התחייב בעול מצוות – גם לא נפטר מהן).[2] הן מת הן נפטר מתאימות לציון מותם של יהודים ושאינם יהודים. יש ממתקני הלשון שסברו שאין להשתמש במילה נפטר תמורת מת – לא בעבור יהודי ולא בעבור לא־יהודי – אלא כשהיא הולמת הקשר של פרֵדה ועזיבה, כמו בצירופים המקוריים 'נפטר מן העולם' או 'נפטר לבית עולמו'. לשיטתם משפט דוגמת 'המרצה הישיש נפטר אתמול בשעה ארבע לפנות בוקר' אינו מומלץ, אבל 'המרצה הישיש נפטר אתמול כשהוא מוקף בבני משפחתו' טוב ויפה. כך או כך, נראה שהמעדיפים את המילה נפטר על פני מת נוקטים לשון נקייה כדי להימנע מאזכור מפורש של המוות (תופעה זו איננה ייחודית לעברית, והיא מצויה בלשונות רבות) או לחלופין חשים שהמילה 'מת' סתמית ונטולת רגש ואילו במילה 'נפטר' יש כדי להביע יחס רגשי וקִרבה. יש התוהים אם המילה נפטר מתאימה גם לציון מותם של בעלי חיים. לא מתפקידה של האקדמיה לפסוק בעניין זה. נוכל רק לומר שאפשר להבין שמי שלא נוח לו השימוש במילה 'מת' לבני אדם עשוי להרגיש כך גם בהקשר של מות בעל חיים שהיה לו קשר רגשי עמוק כלפיו, ומכאן לשימוש במילה 'נפטר' קצרה הדרך. _____________________________________________________

[1] בתנ"ך ישנם הביטויים "נאסף אל אבותיו", "שכב עם אבותיו" או "נאסף אל עמיו" שבעיקרם מציינים את מנהג ליקוט העצמות אל מקום קבורה משפחתית, מנהג שהיה מקובל בימי קדם (ויש המבקשים לחדשו בימינו).

[2] אולי בהשפעת שימושים דומים מלשון חכמים דוגמת "וכי משעה שגלו ישראל לא נפטרו מן המצות התלויות בארץ" (ירושלמי שביעית י, ג; לט ע"ג).

[post_title] => נפטר ומת [post_excerpt] => בקרב רבים מקובלת ההנחה כי המילה נפטר טובה מן המילה מת לציון מי שעבר מן העולם, אך עיון בספרות העברית שלמן המקרא ועד ימינו מעלה שאין בשימוש בה כל בעיה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%a4%d7%98%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-06 13:01:39 [post_modified_gmt] => 2021-04-06 10:01:39 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=48343 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בקרב רבים מקובלת ההנחה כי המילה נפטר טובה מן המילה מת לציון מי שעבר מן העולם, אך עיון בספרות העברית שלמן המקרא ועד ימינו מעלה שאין בשימוש בה כל בעיה. המשך קריאה >>
איור של בקבוק יין עם עיניים והכיתוב על התווית פיקח ופיכח

מילים מתבלבלות

WP_Post Object
(
    [ID] => 26425
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-03-27 16:02:20
    [post_date_gmt] => 2019-03-27 14:02:20
    [post_content] => בעברית יש צמדים רבים של מילים דומות שהדוברים מתלבטים לא אחת מה ההבדל ביניהן. מבחינה היסטורית הצמדים האלה נחלקים לשתי קבוצות:
(א) רחוקים שהתקרבו – מילים שנעשו דומות אף שמלכתחילה לא היה ביניהן כל קשר;
(ב) קרובים שהתרחקו – מילים שונות שהתגלגלו ממקור אחד.

א. רחוקים שהתקרבו

אחד השינויים המתרחשים במרוצת הדורות בשפות בכלל ובעברית בפרט הוא היעלמותם של  עיצורים מן השפה על ידי הזדהותם עם עיצורים דומים. נדגים זאת בצמד ט ו־ת: העיצור המיוצג באות ת נהגָה כנראה מלכתחילהt  כבימינו, ואילו העיצור המיוצג באות ט נהגָה בעבר הרחוק כ־t נחצית (כמו העיצור הערבי ط, מעין t הנהגית בכיווץ הלוע בדומה להגיית העיצור ע). לימים נעלם מלשוננו העיצור הנחצי והזדהה עם העיצור t. אך הכתב – שהוא יציב ושמרני בהרבה מן הדיבור – משמר עד היום את המצב ההיסטורי הקדום שלפני הזדהות העיצורים, וכך קיבלנו שתי אותיות המייצגות מבחינתנו הגה אחד. כאשר עיצור כלשהו מזדהה עם עיצור אחר, עשויים להיווצר צמדים של מילים או של שורשים שווים בצלילם (הומופונים) כגון הֲסָטָה והֲסָתָה. מכאן קצרה הדרך לבלבול, ואף ליצירת קשרים בין מילים שהגיעו ממקורות שונים – בייחוד אם יש בין המילים האלה גם קרבת משמעות.[1] הינה כמה צמדי מילים שרבים מכם ודאי התלבטו בהם לא פעם: ציטוט וציתות ציתות הוא האזנה, ובעיקר האזנה בסתר, ואילו ציטוט הוא הבאת דברים כלשונם. לעיתים כאשר מצותתים למישהו מצטטים אחר כך מדבריו, אך אין קשר אמיתי בין המילים האלה: הפועל צוֹתֵת (ב־ת ובחולם, כמו אוֹתֵת) קשור אל צִיֵּת – 'שָׁמַע בקול' ואל המילה הערבית צַוְת (صَوْت) 'קול', למשל  'צַוְת אל-ערב' ('קול ערב', כמו 'קול ישראל'). לעומת זאת הפועל צִטֵּט (ב־ט ובחיריק) קשור אל המילה צִיטָטָה ששאלנו מן הלטינית. ניכוי וניקוי ניכוי פירושו הפחתה וחיסור – בעיקר מסכום כסף. את הפועל נִכָּה ירשנו מספרות חז"ל, למשל: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין [מפחיתים, גורעים] לו מזכויותיו" (בבלי שבת לב ע"א). הפועל ניכה גזור מן השורש נכ"י, המציין ביסודו פגיעה, וממנו גם המילים הִכָּה, מַכָּה ונָכֶה. אף שפעולת הניקיון כרוכה בהסרה של כתמים או של אבק, אין כל קשר בין ניכוי לניקוי. נכון אפוא לכתוב 'ניכוי מס', כלומר הפחתת מס, ולא "ניקוי מס", וכך גם 'נכיון צ'קים'. שָׁכַךְ ושָׁכַח שָׁכַךְ פירושו 'נרגע', 'השתתק', ככתוב "וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח, א), "וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה" (אסתר ז, י). דמיונם של הפעלים שָׁכַךְ ושָׁכַח מקרי בלבד (בהגייה המופתית הם כמובן שונים), ולכן נכתוב 'הסערה שככה' ולא 'הסערה שכחה'. מְשַׁכֵּךְ פירושו מרגיע ומחליש, ומכאן גם המונח 'משכך כאבים' ולא 'משכח כאבים'. משכך טוב עשוי גם להשכיח את הכאב לזמן מה, אך לא זה מקור שמו. נפטר ונפתר יש הכותבים בטעות 'הבעיה תיפטר', 'העניין ייפטר' וכדומה, במקום 'הבעיה תיפתר', 'העניין ייפתר' – מלשון פתרון. טעות זו נובעת כנראה מבלבול עם הפועל נפטר במשמעות 'השתחרר מדבר', 'סילק את הדבר', שהרי כאשר הבעיה נפתרת נפטרים ממנה סוף סוף. ועוד:
בכיר ובחיר מִתווה ומַטווה
גו וגב נחשל ונכשל
החיל והכיל ניתש וניטש
השהיה והשעיה פיקח ופיכח
התראה, התרעה, הרתעה פך ופח
כהה וקהה תָּאֵב ותאווה
מחיר ומכירה תווך וטווח
מטח ומתך תפל וטפל

ב. קרובים שהתרחקו

עד כה ראינו מילים או שורשים ממקור שונה שנעשו קרובים בעקבות שינויי הגייה. הצד השני של המטבע הוא מילים שונות או שורשים שונים שהתפצלו ממקור אחד או שנוצרו במקביל – לרוב בעקבות חילופים בין עיצורים קרובים. הינה כמה דוגמאות מני רבות:
שלשלת ושרשרת רתת ורטט
שִׁדְרָה ושִׁזְרָה זעק וצעק
נשל ונשר צחק ושׂחק
זכוכית וזגוגית לחך וליקק
כובע וקובע סכר וסגר
גמא וגמע נָבָל ומנוול
חרט וחרת נטר ונצר
תכשיט וקישוט גבהּ וגבע (גֶּבַע וגִבְעָה הם מקומות גבוהים)
בקע ופקע פתע ופתאום
חֶתֶף וחֲטָף גזז, כסס וקצץ
עלז, עלס ועלץ טֶקֶס, טיכס (עצה) ותכסיס
נסך, מסך ומזג
יש שנוצרה היערכות סדירה שבה כל אחד מן השורשים משמש בחלק מן המילים. למשל:
  • שם החומר ברזל לעומת הפעולה פרזול (על דרך הארמית);
  • שם העצם עובש לעומת שם התואר מעופש (אך בספרות גם עָבֵשׁ);
  • השורש כפ"ל במילים כֶּפֶל, כִּפְלַיִם, כָּפוּל, לִכְפֹּל, מַכְפֵּלָה ומִכְפֶּלֶת לעומת אחיו קפ"ל במילים קִפּוּל, לְקַפֵּל, מְקֻפָּל;
  • הפועל צָבַט על פי המקרא (במקור במשמעות 'אחז') לעומת שם הכלי צְבָת על פי לשון חז"ל.
במקרים אחרים נוצרה הבחנת משמעות של ממש בין המילים או השורשים שהתפצלו. למשל:
  • זָעִיר במידות לעומת צָעִיר בשנים;
  • תָּעָה 'שוטט בלא מטרה' לעומת טָעָה 'שגה' (להרחבה);
  • שָׁאַב, שהוא פועל כללי למדי, לעומת שָׁאַף, שנתייחד לנשימה של אוויר;
  • זִכּוּךְ 'ניקוי', 'טיהור' לעומת זיקוק שנתייחד להפרדת נוזל מחומרים שנתערבו בו (זיקוק נפט, מים מזוקקים);
  • איכול המציין שרפה וכילוי לעומת עיכול שנתייחד לפירוק המזון בגוף (אף שהפועל הרגיל בהקשר של מזון הוא אָכַל באל"ף).
_______________________

[1]  היעלמותו של עיצור מן השפה על ידי הזדהותו עם עיצור קרוב מכונה בבלשנות 'מעתק הֲגָאִים'. מעתקי הגאים שחלו בתקופות קדומות יותר של הלשון באים לידי ביטוי גם בַּכתב, כלומר הכתב משקף את השלב שלאחר ההזדהות. במקרים אלו נוצרו צמדי מילים השוות לא רק בהגייתן אלא גם בכתיבן, ונפוצה עוד יותר התופעה המכונה בפי הבלשנים 'אטימולוגיה עממית': קישור מוטעה בין מילים שמקורן שונה. כזה הוא למשל הקישור המוטעה ועתיק היומין בין המילים מאזניים ואוזניים, שבכל אחת מהן העיצור ז הגיע ממקור אחר, כמוסבר כאן.

[post_title] => מילים מתבלבלות [post_excerpt] => בעברית יש צמדים רבים של מילים דומות שהדוברים מתלבטים לא אחת מה ההבדל ביניהן. הצמדים האלה נחלקים לשתי קבוצות: רחוקים שהתקרבו וקרובים שהתרחקו. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%91%d7%9c%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-07-25 16:50:29 [post_modified_gmt] => 2019-07-25 13:50:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=26425 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בעברית יש צמדים רבים של מילים דומות שהדוברים מתלבטים לא אחת מה ההבדל ביניהן. הצמדים האלה נחלקים לשתי קבוצות: רחוקים שהתקרבו וקרובים שהתרחקו. המשך קריאה >>

הֶפְטֵר

WP_Post Object
(
    [ID] => 11838
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2015-09-10 14:05:51
    [post_date_gmt] => 2015-09-10 11:05:51
    [post_content] => המילה הֶפְטֵר חודשה בשנות החמישים של המאה העשרים במסגרת גיבוש מונחי המשפט לצורכי המדינה הצעירה. במונחי האקדמיה היא כלולה בפרק "דיני שטרות" ברשימת מונחי משפט שפורסמו בשנת תשי"ז (1957).

הפטר הוא 'שחרור מחוב', 'מתן פטור מחוב' (discharge), כגון בפשיטת רגל. בסוף שנת תשע"ה נכנס לתוקפו חוק ולפיו יזכו גם חייבים להוצאה לפועל בהפטר, כלומר שמיטת חוב, בתנאים מסוימים.

לשורש פט"ר משמעות של 'שילוח', 'שחרור', 'היפרדות'. ממובנים אלו נגזרים גוני משמעות אחדים הבאים לידי ביטוי בפעלים בכל שבעת הבניינים: פָּטַר, נִפְטַר, הִפְטִיר, הֻפְטַר, פִּטֵּר, פֻּטַּר והִתְפַּטֵּר (ואפשר להוסיף לרשימה גם את הפועל התפוטר – שילוב של סביל ופעיל).

משקל המילה הֶפְטֵר הוא הֶפְעֵל, והוא קשור לבניין הפעיל, כמו מקבילו הרווח יותר הַפְעָלָה. בדרך כלל שמות במשקל הַפְעָלָה מציינים את הפעולה הכללית ולשמות במשקל הֶפְעֵל ניתנה משמעות ייחודית, כגון הסכמה והסכם, הפרשה והפרש, הגבלה והגבל, הצעה והֶצֵּעַ. גם האקדמיה מנצלת אפשרות זו ומחדשת מילים במשקל הֶפעֵל, כגון הֶתְמֵד (אינרצייה, לעומת התמדה), הֶדְבֵּק (קולאז', לעומת הדבקה).

ואולם היחס בין הפטר להפטרה שונה. המילה הפטרה מוכרת בעיקר במשמעות קריאה בפרקי נביאים לאחר קריאת התורה בשבת ובמועד. 'הפטיר בנביא' מוסבר בדרך כלל 'סיים בפרק מן הנביאים', שכן סיום הוא אחד מגוני המשמעות של פט"ר המתקשר להיפרדות ולשחרור. לעומת זאת הפטר קשור למשמעות של השתחררות, קבלת פטור.

נעיר כי במילון למונחי המוסיקה של האקדמיה (תשט"ו, 1955) נקבע הֶפְטֵר תמורת postlude לציון נגינת הסיום (כנגד אַקְדָּמָה תמורת prelude) – בהשראת ההפטרה המסורתית.
    [post_title] => הֶפְטֵר
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d6%b6%d7%a4%d6%b0%d7%98%d6%b5%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-03-29 20:28:27
    [post_modified_gmt] => 2019-03-29 17:28:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=11838
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

המילה הֶפְטֵר חודשה בשנות החמישים של המאה העשרים במסגרת גיבוש מונחי המשפט לצורכי המדינה הצעירה. במונחי האקדמיה היא כלולה בפרק "דיני שטרות" ברשימת מונחי משפט שפורסמו בשנת תשי"ז (1957). הפטר הוא 'שחרור מחוב', 'מתן פטור המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך נִפְטַר ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>