הדף בטעינה

על המילה מצב

בתשובות באתר

גם וגם

לוט רצ"ב ומצ"ב

WP_Post Object
(
    [ID] => 1508
    [post_author] => 12
    [post_date] => 2013-09-01 14:21:20
    [post_date_gmt] => 2013-09-01 11:21:20
    [post_content] => 

הביטויים לוט, רצ"ב ומצ"ב משמשים שלושתם בלשון של תכתובות לציון דבר המצורף למכתב.

לוּט

לוּט פירושו 'עטוף', 'מכוסה', 'נתון בתוך'. מקור המילה בתנ"ך, בדברי אחימלך הכוהן לדוד: "חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה – הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד" (שמואל א כא, י). שם תואר זה קשור אל הפועל הֵלִיט – עטף, כיסה – ככתוב "וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ" (מלכים א יט, יג). את השימוש במילה לוּט בהקשר של דבר המצורף למכתב מצאנו בטקסטים למן המאה התשע־עשרה. למשל: "וקבעתי קושיא זו עם מה שהשבתי לו [...] והנה היא לוטה פה" (איגרת מאת ר' שמואל סג"ל לנדא, 1811), "והחישה את המכתבים הלוטים בזה לידי בעליהם" (מרדכי אהרן גינצוברג, קרית ספר, 1835). בהקשרים אלו ודומיהם המילה לוּט מציינת כי הדבר נתון בתוך המעטפה או בתוך המכתב המקופל. אך בהמשך – בשל השימוש הרווח במילה בהקשר של מכתבים – היא נתפרשה במשמעות 'מצורף', וכיום יש הנוקטים אותה גם כאשר הדבר המצורף אינו עטוף כלל כגון צרופה של מכתב אלקטרוני. מבחינה דקדוקית לוּט היא צורת בינוני סביל (בינוני פָּעוּל). צורות סבילות דומות הן מוּל (=נימול; יהושע ה, ה), סוּג ('סוגה בשושנים' – כלומר מסויגת, גדורה) וסוּד ("בור סוד שאינו מאבד טיפה" – כלומר בור מסויד) – כולן מגזרת ע"ו. רבים נוקטים בטעות "לוּטֶה" או "לוֹטֶה" הן בהקשר של מכתבים הן בהקשרים אחרים ("לוטה בערפל"), אך כאמור הצורה הנכונה היא לוּט, ובנקבה לוּטָה. ימיו של השיבוש כימי השימוש במילה בהקשר של מכתבים וכדומה, ואפשר למוצאו אף בלשונם של סופרים. מעניין שעגנון נקט צורה זו בצעירותו במהדורה הראשונה של סיפורו 'והיה העקוב למישור' (1912): "ושטר של כמה מאות רייני"ש כסף לפניו לוטה במכתב אביו המנוח", אך במהדורות מאוחרות יותר תיקן וכתב: "כרוך במכתב אביו המנוח".

רצ"ב

רצ"ב הם ראשי תיבות של 'רצוף בזה' – רָצוּף במשמעות 'מצורף'. במקורות רָצוּף פירושו מלא או משובץ: "תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם" (שיר השירים ג, י). משמעות קרובה היא 'ערוך זה לצד זה', 'בא ברצף'. למשל: "בין רצופין ובין מפוזרין" (בבלי כרתות י ע"א). השימוש בתואר רָצוּף לציון דבר מצורף מצוי גם הוא בטקסטים מן המאה התשע־עשרה. למשל: "כי הריץ אלי מכתב ובו רצוף מכתב אלישבע אליו" (אברהם מאפו, עיט צבוע א, 1857). כאשר נוקטים את הצירוף המלא מומלץ להתאים את שם התואר למין ולמספר של שם העצם: 'רצוף בזה תצלום', 'רצופה בזה המחאה', 'רצופים בזה המסמכים החסרים'.

מצ"ב

מצ"ב הם ראשי תיבות של 'מצורף בזה'. הביטוי הזה הוא המובן ביותר מן השלושה, אך כנראה גם המאוחר שבהם בהקשר של מכתבים (מצאנו לו תיעוד רק במאה העשרים). גם כאן נתאים את שם התואר למין ולמספר של שם העצם, כגון 'מצורפת בזה המחאה'.
[post_title] => לוט רצ"ב ומצ"ב [post_excerpt] => הביטויים לוט, רצ"ב ומצ"ב משמשים שלושתם בלשון של תכתובות לציון דבר המצורף למכתב. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%95%d7%98-%d7%a8%d7%a6%d7%91-%d7%95%d7%9e%d7%a6%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-02-15 10:46:06 [post_modified_gmt] => 2021-02-15 08:46:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1508 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הביטויים לוט, רצ"ב ומצ"ב משמשים שלושתם בלשון של תכתובות לציון דבר המצורף למכתב.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של סמל הוספת הקבצים בתוכנת וורד והכיתוב אטצ'מנט? צרופה!

רואים וקוראים בעברית

WP_Post Object
(
    [ID] => 5542
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2012-08-12 12:28:38
    [post_date_gmt] => 2012-08-12 09:28:38
    [post_content] => 

צג, גופן, מתאר, רמז צץ, צרופה, עלילון

צָג (display device)

צג הוא מכשיר אלקטרוני המציג טקסט או תמונה: צג המחשב, צג טיסות ונחיתות בבית נתיבות, צג באוטובוס המודיע על התחנה הבאה. יש גם צגים שהם חלק של מכשיר, כגון צג של שעון או מצלמה. התוכן המופיע על הצג הוא מַצָּג. למשל מַצָּג רִאשׁוֹן הוא החלק העליון של דף באתר במרשתת הנראה על צג המחשב – חלק זה חשוב מבחינת הפרסום כי הוא בעל החשיפה הגדולה ביותר בדף. במקום המילים צג ומצג רווחת המילה מסך, אלא שמסך משמעו וילון ותפקידו להסתיר (כפי שנרמז משורש המילה – סכ"ך), ואילו המילים צָג ומַצָּג מדגישות את הדבר הנראה. עדכון: בשנת תשע"ו החליטה האקדמיה שאין טעם לפסול את השימוש הרווח הזה במילה 'מסך', עם זאת למדייקים בלשונם מומלץ לנקוט את המונחים הנזכרים.

גּוֹפָן (פונט)

גופן הוא צורה של סימני דפוס, כגון אותיות. יש סוגים של גופנים עבריים, כגון וילנה, נרקיס, תם, גוטמן, הדסה. המילה גופן נזכרת בתלמוד הבבלי וסוברים כי מקורה במילה יוונית הקשורה ל'גרף' (כתיבה). התלמוד מתמודד עם סתירה בין שני מקורות תנאיים בעניין שפת הכתיבה של ספרי קודש, ומציע ליישב את הסתירה בהבחנה בסוג הכתב (ולא בשפה): "כאן בגופן שלנו [הכתב העברי־האשורי] כאן בגופן שלהן [כתב של שפות אחרות]".

מִתְאָר (פרופיל)

המילה מתאר מוכרת בצירופים קו מתאר (קונטור) ותוכנית מתאר. המילה מִתְאָר יפה להחליף גם את המילה פרופיל במשמעות תכונות או הגדרות של דבר הנותנות תמונה כללית שלו: מתאר של חברה כלכלית, מתאר של מסמך וכדומה. בהקשרים אחרים פרופיל הוא דיוקן, צְדוּדִית ועוד. המילה מתאר מתקשרת לפעלים המקראיים תָּאַר, תֵּאֵר שמשמעם סימון קו: "וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ" (יהושע טו, ט), "נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ" (ישעיהו מד, יג). פעלים אלו מתקשרים למילה תֹּאַר שמשמעה מראה, צורה.

רֶמֶז צָץ (טולטיפ, tooltip)

רמז צץ במחשבים הוא כתובית שצצה כשמצביעים בסמן העכבר על אִיקוֹן או על מילה במצג. בכתובית יש תיאור קצר של האיקון או מידע על המילה. בשונה מן הרמז הצץ שמטרתו לסייע למשתמש, חַלּוֹן צָץ (בלעז פופ־אפ) הוא חלון פרסומת הצץ בקדמת מצג המחשב ונחשב אמצעי פרסום לא אהוד. במקרא הפעלים צץ והציץ מציינים פריחה, כמסופר על מטה אהרן: "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר יז, כג). מכאן בהשאלה צץ פירושו הופיע.

צְרוּפָה (אטצ'מנט)

צרופה היא מסמך המצורף למסר שנשלח בדואר האלקטרוני. בדואר הרגיל משמש השורש צר"ף בהקשר דומה: המילים 'מצורף בזה' (או בראשי תיבות: מצ"ב) מציינות שמצורפים למכתב עוד מסמכים. המילה צרופה דומה בצורתה למילה גְּלוּיָה – שהיא כנראה תולדה של צירוף מעין 'איגרת גלויה'. המונח צרופה נקבע במונחי טכנולוגיית המידע שפורסמו באתר מונחי האקדמיה בשנת תשס"ד (2004).

עֲלִילוֹן (קומיקס)

עלילון הוא סיפור בציורים, לרוב בשילוב של טקסט כתוב המובא ב"בועות" מפי הדמויות. בבסיסה של המילה עלילון עומדת המילה המקראית עֲלִילָה. משמעה היסודי הוא 'מעשה', פעולה', כגון "הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו" (ישעיה יב, ד), והיא קשורה לפועל עוֹלֵל, כלומר 'עָשָׂה', 'פָּעַל'. בעברית החדשה קיבלה המילה עֲלִילָה משמעות של סיפור מעשה – השתלשלות האירועים במחזה, בסרט, בסיפור. למילה עלילה משמעות נוספת – דיבה – על פי הצירוף "עֲלִילוֹת דְּבָרִים" (דברים כב, יד). המילה עלילון אושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"א (1991). [post_title] => רואים וקוראים בעברית [post_excerpt] => מה עדיף - צג או מסך? מהו רמז צץ, ומה ההבדל בינו ובין חלון צץ? איך אומרים פונט בעברית, ומהם עלילון וצרופה? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-13 16:45:56 [post_modified_gmt] => 2021-04-13 13:45:56 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5542 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

מה עדיף - צג או מסך? מהו רמז צץ, ומה ההבדל בינו ובין חלון צץ? איך אומרים פונט בעברית, ומהם עלילון וצרופה?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>