הדף בטעינה

על המילה מַחְצָבָה

במילון

 (ללא ניקוד: מחצבה)
מיןנקבה
שורשחצב
נטייהמַחְצֶבֶת־, מַחְצָבוֹת, מַחְצְבוֹת־

הגדרה

  • מָקום שחוצבים ממנו אבנים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור לקוחות ממתינים בתור במספרה וכיתוב "מִסְפָּרָה ולא מַסְפֵּרָה!"

מִסְפָּרָה או מַסְפֵּרָה?

WP_Post Object
(
    [ID] => 31820
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-11-07 16:19:24
    [post_date_gmt] => 2018-11-07 14:19:24
    [post_content] => למן אמצע המאה העשרים התקבלה בקרב אנשי הלשון המוסכמה שמשקל מִפְעָלָה (בחיריק במ"ם) משמש לחידוש מילים במשמעות מקום, כמו במילים מִדְרָשָׁה, מִכְלָאָה, מִכְלָלָה, מִסְעָדָה, ואילו משקל מַפְעֵלָה (בפתח במ"ם) משמש למילים המציינות מכשירים ומכונות, כמו במילים מַזְמֵרָה ומַחְרֵשָׁה (מן המקרא), מַגְרֵפָה (מלשון חז"ל), מַקְדֵּחָה ומַבְחֵנָה (מן העברית החדשה).

לפי מוסכמה זו יש לומר מִסְפָּרָה (ולא מַסְפֵּרָה), וכך גם מִשְׁתָּלָה, מִרְפָּאָה, מִתְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִסְפָּנָה. כשהאות הראשונה של השורש היא עיצור גרוני – יש פתח במקום חיריק במ"ם: מַחְצָבָה, מַעֲגָנָה, מַחְלָבָה (ולא מַחְצֵבָה, מַעֲגֵנָה, מַחְלֵבָה). כל המילים האלה מציינות מקומות ולכן המשקל הראוי להן הוא משקל מִפְעָלָה.

נציין שיש כמה מילים במשקל מִפְעָלָה המציינות כלי או דבר דומה לזה: מִזְוָדָה (מלשון חז"ל), מִמְחָטָה (חידוש של בן־יהודה), מִמְלָחָה (חידוש של ועד הלשון).

חשוב להדגיש שמילים לא מעטות בשני המשקלים האלה – בעיקר מילים שירשנו מלשון המקורות – אינן נכנסות למשבצות המשמעות של מקום וכלי. למשל במשקל מִפְעָלָה יש מילים כמו מִלְחָמָה, מִשְׁאָלָה, מֶמְשָׁלָה, מַחְשָׁבָה – המציינות שם מופשט או מעין שם פעולה. אליהן מצטרפות המילים המחודשות מִתְקָפָה ומִגְנָנָה, וכן מִפְרָעָה ומִקְדָּמָה. בדומה לכך אפשר למצוא מילים במשקל מַפְעֵלָה שאינן מציינות כלי אלא מושגים מופשטים, כגון מַהְפֵּכָה, מַכְשֵׁלָה, מַשְׂטֵמָה.

במילים נוספות במשקלים האלה קשה לקבוע מה המשמעות הגלומה במשקל, כמו המילים המקראיות מִשְׁפָּחָה ומִפְשָׂעָה במשקל מִפְעָלָה, ומַקְהֵלָה ומַדְקֵרָה במשקל מַפְעֵלָה.

 

מדבקה ומגלשה

מה הניקוד הנכון של המילה מדבקה? בעבר היו שהמליצו דווקא על מִדְבָּקָה, אך הצורה התקנית כיום היא מַדְבֵּקָה – שהרי מדבקה בוודאי אינה מקום.

ואיך קוראים למתקן השעשועים שגולשים בו? הצורה המומלצת היא מַגְלֵשָׁה, וכך מנקדים המילונים.
    [post_title] => מִסְפָּרָה או מַסְפֵּרָה?
    [post_excerpt] => יש לומר מִסְפָּרָה (ולא מַסְפֵּרָה), וכך גם מִשְׁתָּלָה, מִרְפָּאָה, מִתְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִסְפָּנָה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d6%b4%d7%a1%d6%b0%d7%a4%d6%bc%d6%b8%d7%a8%d6%b8%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%9e%d6%b7%d7%a1%d6%b0%d7%a4%d6%bc%d6%b5%d7%a8%d6%b8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-11-04 20:28:16
    [post_modified_gmt] => 2020-11-04 18:28:16
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=31820
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

יש לומר מִסְפָּרָה (ולא מַסְפֵּרָה), וכך גם מִשְׁתָּלָה, מִרְפָּאָה, מִתְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִסְפָּנָה.
כור מחצבתו

כור מחצבתו

WP_Post Object
(
    [ID] => 1017
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-11-29 11:44:00
    [post_date_gmt] => 2011-11-29 09:44:00
    [post_content] => ביטויים רבים משמשים בלשוננו לציון מקום הולדתו של אדם: מולדת, מכורה, ארץ אבות, ערש לידה, שורש, מוצא, מקור וגם כור מחצבת (בנטייה: כור מחצבתו וכד'). מניין לנו ביטוי זה?

בספר ישעיהו מדומים אברהם ושרה לסלע שממנו נחצב העם: "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם..." (נא, א–ב). בעקבות פסוק זה התפתח בתקופות מאוחרות יותר השימוש במילה מַחְצָבָה (או מַחְצֶבֶת) לציון מקור ומוצא. כך למשל אנו מוצאים בלשון הפיוט: "זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתְּכֶם וִיסוֹד עוֹלָם מַחֲצַבְתְּכֶם" (יניי, המאה השישית). בפיוט ליום הכיפורים מאת משולם בר קלונימוס (סביב שנת אלף) אברהם מכונה "מַחֲצֶבֶת צוּרָם" על פי לשון הפסוק.

במרוצת הזמן התפתחו כמה ביטויים מקבילים שבמרכזם המילה מַחְצֶבֶת־ לציון שורשיו של אדם או עם ומקור יניקתו (ותמיד בהקשר חיובי). על פי מאגרי המידע העומדים לרשותנו, בטקסטים ספרותיים ורבניים ובעיתונים עבריים מן המאה התשע־עשרה וראשית המאה העשרים משמשים הצירופים צור מחצבתו, בור מחצבתו, מקור מחצבתו לצד שימושים חופשיים במילה מַחְצֶבֶת־, כגון 'מקום מחצבתו', 'גזע מחצבתו'.

הצירוף צור מחצבתו (במשמעות הסלע שאדם נחצב ממנו) נובע ממילות הפסוק "צוּר חֻצַּבְתֶּם". התקבולת השלמה שבפסוק "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם" הולידה את הביטוי בור מחצבתו וכן את הביטויים המורחבים: מַקֶּבֶת בּוֹר מַחְצַבְתּוֹ, נִקְרַת בּוֹר מַחְצַבְתּוֹ. ביטויים אלו נעלמו מלשוננו כיום.
הצירוף מקור מחצבתו הוא למעשה סמיכות של נרדפים, כלומר שתי המילים המרכיבות אותו הן בעלות אותה משמעות. סמיכויות נרדפים רגילות בלשון המליצית, כגון הצירופים המקראיים 'עב הענן', 'מעון ביתך', 'יקר תפארת גדולתו', 'קהל עדת (ישראל)'.

ומה אשר לצירוף כור מחצבתו? נראה שביטוי זה – שתיעודו הראשון במאגרים שלפנינו הוא משנת 1924, וכיום הוא רווח מאוד – בטעות יסודו. כור הוא כבשן להתכת מתכות, והביטוי אפוא מערב דימויים מתחומים שונים. ייתכן שהוא נוצר מטעות דפוס בביטוי 'בור מחצבתו' (ומעניין שבמקביל להיווצרותו נעלם מן השימוש 'בור מחצבת־'). סביר שקליטתו הושפעה מצירופים שבראשם המילה 'כור', כגון כור היתוך, כור מצרף, ואולי גם מדמיונו הצלילי לצוּר מחצבתו ולמקור מחצבתו.

הרוצים לדייק בלשונם יעדיפו להימנע מן השימוש בביטוי זה. עם זאת גלגולי צורה ומשמעות של צירופים הם חלק מן ההתפתחות הטבעית והיצירתית של הלשון החיה, ויש הסוברים שאין להילחם בהם. נוסיף כי הצירוף כור מחצבתו מובא במילונים העבריים בני ימינו, ובדרך כלל מצוין לידו כי מקורו (או אם תרצו 'צור מחצבתו') בביטוי צור מחצבתו המבוסס על הפסוק מישעיהו.

‏כתבו: רונית גדיש ותמר קציר

[post_title] => כור מחצבתו [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%97%d7%a6%d7%91%d7%aa%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-04-10 13:09:33 [post_modified_gmt] => 2019-04-10 10:09:33 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1017 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

ביטויים רבים משמשים בלשוננו לציון מקום הולדתו של אדם: מולדת, מכורה, ארץ אבות, ערש לידה, שורש, מוצא, מקור וגם כור מחצבת (בנטייה: כור מחצבתו וכד'). מניין לנו ביטוי זה? בספר ישעיהו מדומים אברהם ושרה לסלע

במבט היסטורי

שכיחות הערך מַחְצָבָה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


מַחְצָבָה
לרשימה המלאה
תחבורה (תשע"ב, 2012)
שְׁחֹקֶת מַחְצָבָה אגרגט גרוס העובר דרך הנפה הקטנה ביותר