הדף בטעינה

על המילה מַדְחֹם

במילון

 (ללא ניקוד: מדחום)
*נכתב גם: מַד־חום
מיןזכר
נטייהמדחוּמים

הגדרה

  • מכשיר למדידת חום (בלועזית: תֶּרְמוֹמֵטֶר)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור אישה עם כלב ברכב וכיתוב "נהגת שוּדים"

שוד – שודים

WP_Post Object
(
    [ID] => 33134
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-01-17 17:08:18
    [post_date_gmt] => 2019-01-17 15:08:18
    [post_content] => בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁ֫ודים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּ֫ים בתנועת u ובמלרע – לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'.

מניין הקיבוץ והדגש בצורת הרבים של שוד?
אנחנו מבחינים בין שתי קבוצות של מילים בנות הברה אחת ותנועת o:
  • תֹּף, וברבים – תֻּפִּים
  • סוֹף וברבים – סוֹפִים‍‍‍‍‍‍ ‍‍‍‍‍‍‍‍ 
מילים דוגמת תוֹף וסוֹף נשמעות זהות, ולכן הציפייה שנטייתן תהיה זהה. אבל מילים אלו שייכות לגזרות שונות, ועל כן ניקודן שונה ונטייתן שונה. שורש המילה סוף הוא סו"ף, והוא שייך לגזרת ע"ו (שורשים שהאות האמצעית שלהם היא וי"ו). לכן ניקוד המילה הוא בחולם מלא סוֹף. ובנטייה החולם נשמר: סוֹפוֹ, סוֹפִים וכדומה. כך גם המילה חוֹף ובנטייה: חוֹפוֹ, חוֹפִים, חוֹפֵי־. לעומת זאת שורש המילה תוף הוא תפ"ף, והוא שייך לגזרת הכפולים או בשמה האחר גזרת ע"ע (שורשים שבהם שתי האותיות האחרונות זהות). לכן ניקוד המילה הוא בחולם חסר תֹּף. בנטייה החולם הופך לקיבוץ ובה דגש חזק המרמז על כפל האות פ"א: תֻּפּוֹ, תֻּפִּים. כמו המילה תֹּף כך גם המילה שֹׁד מן השורש שד"ד. ומכאן צורת הרבים התקנית שֻׁדִּים. הינה עוד כמה מילים דוגמת תוף ושוד:
  • דֹּב – דֻּבִּים, דֻּבָּה (נקבת הדוב), וגם המילים הנגזרות דֻּבִּי, דֻּבּוֹן
  • חֹק (מן השורש חק"ק) – חֻקִּים, (לחם) חֻקּוֹ, וגם המילה הנגזרת חֻקָּה
  • עֹז (מן השורש עז"ז) – ובנטייה עֻזִּי (ובמקרא גם בקמץ קטן עָזִּי).
  • עֹל (מן השורש על"ל) ובנטייה (הכביד את) עֻלּוֹ.
  • בֹּץ (מן השורש בצ"ץ), ומכאן בֻּצָּה.
  • חֹם – חֻמּוֹ, וכן מַדְחֹם וברבים מַדְחֻמִּים.
  • חֹד – חֻדִּים (למשל: עֶפְרוֹן חֻדִּים).
  • חֹל (ההפך מקודש, מן השורש חל"ל, כגון בצירוף יוֹם חֹל), ומכאן דִּבְרֵי חֻלִּין, חֻלּוֹ של מועד.
בכתיב בלי ניקוד ייכתבו כל המילים האלה בווי"ו הן בצורת היסוד הן בנטיות. [post_title] => שוד – שודים [post_excerpt] => בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁוֹדים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּים בתנועת u ובמלרע, לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-01-29 14:36:33 [post_modified_gmt] => 2019-01-29 12:36:33 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=33134 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁוֹדים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּים בתנועת u ובמלרע, לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'. המשך קריאה >>
איור של תלמיד ותלמידה יושבים גב אל גב על כדור הארץ וכיתוב "בינלאומי או בין־לאומי?"

בינלאומי ויומיומי או בין־לאומי ויום־יומי?

WP_Post Object
(
    [ID] => 25308
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2017-11-15 16:11:00
    [post_date_gmt] => 2017-11-15 14:11:00
    [post_content] => האם נכתוב יום־יומי או יומיומי, בין־לאומי או בינלאומי, מדזווית או מד זווית?

האקדמיה ממליצה על כתיבה של צירופים כגון אלו בשתי תיבות. וכך נאמר בהחלטת האקדמיה משנת תשי"ח (1958), שיוחדה לצירופים בעלי תחיליות: "שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן".[1]

מה הסיבה להמלצה זו?

נתבונן במילים האלה: "דוקרן", "דופרית", "דושן", "זיפנוצה" (שמות צמחים); "מדריק", "חדנימיות", "בריומיים", "אלצבעוני". ללא ספק יֵקַל לקורא העברי להבין את המילים האלה כשהן כתובות בשתי תיבות: דו־קרן, דו־פרית, דו־שן, זיף־נוצה; מד־ריק, חד־נימיות, בר־יומיים (חרקים שחייהם הבוגרים קצרים מאוד), אל־צבעוני.

העין העברית אינה רגילה לתיבות ארוכות, ומה שמקובל בחלק מלשונות אירופה – לצרף תיבה לתיבה לרצף של מילה אחת – נדיר בלשוננו. העברית היא שפה של מילים קצרות. רובן בנויות משורש ומשקל, ויש בהן בדרך כלל שלוש אותיות שורש בתוספת אות או שתיים של המשקל. מילים אחרות בנויות מבסיס וסיומת קצרה. כשקוראי העברית נתקלים במילים מחוברות וארוכות, הם מחפשים בהן רכיבים מוכרים כמו שורש ומשקל וסופיות, ואינם נוטים לפענחן כסדרה של רכיבים מחוברים זה לזה.

בכתיבה העברית הרגילה אין סימנים לתנועות – וזה מקשה עוד יותר על פיענוח רצפים ארוכים. עוד יש לזכור שלמילה העברית יש נטייה, ולעיתים מצטרפים אליה סיומת רבים, סיומת נקבה או כינוי שייכות, ומאידך גיסא יכולות להצטרף לפניה אותיות מש"ה וכל"ב – אלו וגם אלו מאריכים את המילה ומסרבלים אותה עוד יותר.

במילונים ישנים של ועד הלשון אפשר למצוא צירופים הכתובים בתיבה אחת: מַדְגֹּבַהּ (תר"ץ), אַבְחַי וברבים אַבְחַיִּים (כנגד protzoon), אַבְחֹמֶר וברבים אַבְחָמְרִים (כנגד protoplasma) (שני המונחים האחרונים במילון מיקרוביולגיה, תש"ט). בהמשך התמעטו המונחים הכתובים כך. ההנחיה לכתוב בשתי תיבות יושמה בשמות מורכבים של צמחים. שמות הצמחים שנזכרו לעיל נכתבו בעבר בתיבה אחת, ואילו ברשימה המעודכנת שאושרה באקדמיה בתחילת שנות ה־2000 השמות האלה כתובים בשתי תיבות.

צירופי כלאיים

צירופי כלאיים הם צירופים בעלי רכיב עברי ורכיב לועזי המצטרפים יחד למילה אחת, דוגמת מיקרו־סביבה או מטא־כלל. הכתיבה המומלצת גם במקרים אלה היא בשתי תיבות: ננו־מדע (ולא ננומדע), פוטו־גרעיני (ולא פוטוגרעיני), ביו־רפואי (ולא ביורפואי), מיקרו־אקלים (ולא מיקרואקלים), אולטרה־סגול (ולא אולטרסגול), פרה־רפואי (ולא פררפואי או פרארפואי). בדרך זו הגבול בין הרכיבים ברור והשעטנז אינו מוחלט. יצאו מכלל זה צירופים שכבר השתרשה בהם הכתיבה במילה אחת כמו 'מיקרוגל' ו'אנטישמי'.

מילים לועזיות

בשאלת הכתיבה של מילים מורכבות שכל רכיביהן לועזיים לא נקבעה מדיניות רשמית. הוועדות המכינות את המילונים המקצועיים של האקדמיה הן שקובעות בפועל את כתיבן של מילים אלו. בעשורים האחרונים הנטייה היא לכתוב את המילים הלועזיות (באותיות העבריות) לפי דגם הכתיבה בצד האנגלי: אם המילה באנגלית כתובה בתיבה אחת, כך תיכתב גם המילה בעברית. במילונים מקצועיים אחדים אפשר למצוא מילים ארוכות ומסורבלות כמו אגרנולוציטוזיס, אדרנוליקודיסטרופיה, אוליגודנדרוגליומה, פאוכרומוציטומה, תרמוגלוונומגנטי.[2] עם זאת יש גם כתיבה בתיבות נפרדות, שלא כדרך המונח באותיות הלטיניות, למשל:  הידרו־מטאורולוגיה כנגד hydrometeorology. יש שנוצרת התנגשות לא נוחה: כך במקרה שהרכיב הראשון נגמר בווי"ו והשני פותח בווי"ו: האם נכתוב kilowatt – 'קילווט' או 'קילו־וט'? וכיצד נכתוב electrovalent – 'אלקטרוולנטי', 'אלקטרובלנטי' או 'אלקטרו־ולנטי'? ו־photovoltaic – 'פוטו־וולטאי', 'פוטווולטאי' או 'פוטובולטאי'? במילונים המקצועיים אפשר למצוא נציגות לכל אחת מן האפשרויות הללו.

הערות

1. מדחום וחבריו: את המילה מדחום במילה אחת כולנו מכירים, אבל רק מיעוטנו יודעים שצורת הרבים שלה היא על דרך נטיית המילה חום, כלומר מדחוּמִּים. לעומת זאת את שאר אמצעי המדידה נכתוב בשתי מילים: מד גובה, מד זווית, מד מעלות, מד לחות, מד ריק (במילוני ועד הלשון אפשר למצוא את חלקם בתיבה אחת). כך גם נוכל ליצור בקלות צורות רבים כמו מדי גובה, מדי זווית, ונימָּנע ממפלצות לשון מסוג מדגבהים, מדזוויות. 2. אב טיפוס: לפי החלטת האקדמיה הצירוף נכתב בשתי תיבות – במקף 'אב־טיפוס' או בלעדיו, ולצורת הרבים יש שתי אפשרויות: 'אבות טיפוס' או 'אבות טיפוסים' (אבל לא אבטיפוסים). 3. "יומולדת" ו"בצפר": כתיבים אלו משקפים את לשון הדיבור, ושׁוֹרֶה עליהם חינו של משלב לשון זה. כמובן אין מקומם בכתיבה רשמית. 'יום הולדת' הוא צירוף סמיכות רגיל; מינו הדקדוקי זכר, על פי מין הנסמך (יום), ולכן אנחנו מברכים ב"יום הולדת שמח", אמורים לשאול "מתי יהיה לך יום הולדת?" ומקווים לחגוג "ימי הולדת רבים". הכתיב "בצפר" (במקום 'בית ספר') נולד משגיאת כתיב של לומדים צעירים שכתיבתם משקפת את מה שהם שומעים.[3] אילו הקפידו הדוברים ליידע כהלכה את הצירוף 'בית הספר' (ולא "הבית ספר") ספק אם הייתה נוצרת שגיאת הכתיב הזאת. __________________________

[1] לעניין המקף ראו כאן.

[2]  המילים באות במילוני האקדמיה בניקוד: אַגְרָנוּלוֹצִיטוֹזִיס (agranulocytosis), אַדְרֵנוֹלֵיקוֹדִיסְטְרוֹפְיָה (adrenoleukodystrophy), אוֹלִיגוֹדֶנְדְּרוֹגְלִיּוֹמָה (oligodendroglioma), פֵאוֹכְרוֹמוֹצִיטוֹמָה (pheochromocytoma) – כל אלו מן המילון למונחי רפואה, תשנ"ט; תֶּרְמוֹגַלְוָנוֹמַגְנֵטִי (thermogalvanomagnetic) ממונחי פיזיקה מודרנית, תשנ"ג.

[3] כך נוצר גם הכתיב "צומת לב" (תשומת לב) – חיבור של התי"ו והשׂין הנשמע ts.

[post_title] => בינלאומי ויומיומי או בין־לאומי ויום־יומי? [post_excerpt] => שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%a0%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%9f%d6%be%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%95%d7%9d%d6%be [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-12-29 10:31:03 [post_modified_gmt] => 2020-12-29 08:31:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25308 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן. המשך קריאה >>
צילום בשחור לבן של יחיאל מיכל פינס

"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס

WP_Post Object
(
    [ID] => 5976
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2013-02-13 10:20:12
    [post_date_gmt] => 2013-02-13 08:20:12
    [post_content] => לקריאת המאמר

הכותבים דנים בגישתו של אחד מראשוני ועד הלשון, הרב יחיאל מיכל פינס, לעברית. במאמר מובאות דוגמאות לגישתו החדשנית של פינס בעניין הרחבת אוצר המילים, ולשמרנותו בכל הנוגע לסגנון.

בחידושים של פינס הנזכרים במאמר: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.

[post_title] => "העשירוה נא במילים - אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס [post_excerpt] => הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%94-%d7%a0%d7%90-%d7%91%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%a1%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%a9%d7%9c%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-08-03 00:57:43 [post_modified_gmt] => 2019-08-02 21:57:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5976 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה. המשך קריאה >>

בהחלטות האקדמיה

במבט היסטורי

שכיחות הערך מַדְחֹם ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


מַדְחֹם (מַד+חֹם)
לרשימה המלאה
פיזיקה (תר"ץ, 1930)
מַדְחֹם , תֶּרְמוֹמֵטֶר*
* במילון המקורי כתוב: תֶּרְמוֹמֶטֶר
חקלאות (תש"ב, 1942)
מַדְחֹם בערבית: מקיאס אלחרארה, דרג'ת אלחרארה