הדף בטעינה

על המילה מֵיטָב

במילון

 (ללא ניקוד: מיטב)
מיןזכר
שורשטוב/יטב

הגדרה

  • (מצב, התרחשות וכדומה) הטוב ביותר שאפשר (בלועזית: אוֹפְּטִימוּם)
  • מבחר משובח, כגון בצירופים 'מיטב הנוער', 'מיטב התוצרת'
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

עבודת האדמה

WP_Post Object
(
    [ID] => 5398
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-04-02 12:25:49
    [post_date_gmt] => 2013-04-02 09:25:49
    [post_content] => 

יוגב, ניר, עידית, שלחין

יוֹגֵב

בתמונה: יוגבתיוגב הוא עובד אדמה. מקור המילה בתיאור חורבן יהודה בידי בבל. רוב העם הוגלה לבבל אך "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר [נבוזראדן] רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים" (מלכים ב כה, יב). בתיאור מקביל בספר ירמיהו נאמר: "וּמִן הָעָם הַדַּלִּים... הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים..." (לט, י). את המילה יְגֵבִים (ביחיד יָגֵב) מפרשים על פי ההקשר: שדות. במקומות אחרים בתנ"ך לצד הכורמים באים אִכָּרִים, כגון "הֹבִישׁוּ אִכָּרִים הֵילִילוּ כֹּרְמִים עַל חִטָּה וְעַל שְׂעֹרָה כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה" (יואל א, יא). בעשורים הראשונים של המדינה חקלאים העוסקים בגידולי שדה נקראו יוגבים, בדומה לקבוצות אחרות של חקלאים: נוטעים, בוקרים (מגדלי בקר), נוקדים (מגדלי צאן).

נִיר

בתמונה: נירהמילה ניר מקורה בתנ"ך, כגון בנבואת ירמיהו: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים" (ד, ג). למילה זו ניתנו כמה הסברים: שדה חרוש, שדה שנועד לחרישה, תלם שנחרש. ויש הסוברים כי ניר הוא שם פעולה: נירו ניר פירושו חִרשו חריש. בספרות חז"ל שְׂדֵה נִיר הוא שדה חרוש והוא נבדל משדה בּוּר מצד אחד ומשְׂדה זֶרַע (שדה זרוע) מצד אחר. בספרות העברית החדשה המילה ניר משמשת הן במשמעות שדה מעובד הן במשמעות תלם שנחרש. למשמעות השנייה קרובות המילים המקראיות מַעֲנָה ומַעֲנִית וכן המילה תֶּלֶם עצמה. לניר במקרא יש גם משמעות של כוח ושלטון, כגון "וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים" (מלכים א יא, לו).

עִדִּית

עידית היא אדמה משובחת. היא נזכרת בספרות חז"ל לצד (אדמה) בינונית ו(אדמה) זיבורית. המילה עידית נזכרת בין השאר בדיון של חכמים על הפסוק: "כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" (שמות כב, ד). ר' עקיבא לומד מן המילה מֵיטָב: "לא בא הכתוב אלא לִגְבּוֹת לנזקין מן העדית" (בבא קמא ו ע"ב). היו שהציעו לקשור את עידית למילה הערבית עַדִ'יַה – כברת ארץ שאדמתה טובה. בעברית החדשה הורחב משמעה של עידית לציון דבר בעל ערך גבוה ולאו דווקא אדמה. הוא הדין לזיבורית – המציינת דבר חסר ערך.

שְׁלָחִין

בתמונה: חקלאות שלחיןבחקלאות שלחין השקיית השדות נעשית בידי אדם, לעומת חַקְלָאוּת בַּעַל הנסמכת על גשמים בלבד (על שם האל הכנעני בעל המופקד על הגשמים). שני המושגים לקוחים מספרות חז"ל. השורש של"ח נקשר לתעלות השקיה כבר במקרא: "וְאֶת תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה" (יחזקאל לא, ד). נקשרים לכאן גם "בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח" (נחמיה ג, טו) ו"מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט" (ישעיהו ח, ו, ומכאן נקבת השילוח). שֶׁלַח הוא אפוא תעלה שנשלחים בה מים, ובֵית שְׁלָחִים הוא שדה מרושת בתעלות השקיה: "משקין בית השלחים במועד ובשביעית בין ממעיין שיצא כתחילה ובין ממעיין שלא יצא כתחילה" (משנה מועד קטן א, א). בקרב החקלאים רווחת הצורה שַׁלְחִין. [post_title] => עבודת האדמה [post_excerpt] => יודע חקלאי פיקח מה הם יוגב, ניר, עידית, ושלחין! על מונחי חקלאות עבריים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%9e%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-20 00:09:26 [post_modified_gmt] => 2021-04-19 21:09:26 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5398 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

יודע חקלאי פיקח מה הם יוגב, ניר, עידית, ושלחין! על מונחי חקלאות עבריים. המשך קריאה >>
איור של המפטי דמפטי והכובען המטורף. הכיתוב: ביצה – בייצה או בצה?

הגיית הצירי המלא

WP_Post Object
(
    [ID] => 841
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:41:44
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:41:44
    [post_content] => הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה.

במהלך הדורות שבהם לא שימשה העברית בדיבור חי התפתחו כמה מסורות הגייה וכמה שיטות ניקוד של הטקסט המקראי, וכן של טקסטים אחרים: המשנה, המדרש, התפילות וכדומה. חלק מן המסורות הללו התגלגלו אל העברית החדשה, והן משפיעות על דרך ההגייה עד היום הזה.

במסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.

בראשית המאה העשרים הציע דוד ילין להגות צירי מלא ey (כלומר לבטא את היו"ד), ובכך להבחינו מן הצירי החסר. עם קשר או בלי קשר להצעתו זו, במילים רבות שיש בהן צירי מלא השתרשה ההגייה ey בקרב חלק מן הדוברים, כגון אֵימה, בֵּיצה, זֵיתים, בֵּינוני, מֵידָע, מֵיטָב, אֵילת, אבנֵי (רחוב), הֵיכן, דֵּי, לפנֵי, וכן במילה תֵּשַׁע ובשמות האותיות הֵא ופֵא – שאין בהם יו"ד. עוד רווחת ההגייה ey במילים לֵצָן,[1] מֵצַר ודומיה, ואף מְכָל – שלפי התקן אינן נכתבות ביו"ד. לעומת זאת יש מילים בעלות צירי מלא שרווחת בהן ההגייה e, כגון רֵיק, נהנֵיתי.

אשר להיבט התקני, אומנם בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית הן בתנועות הן בעיצורים. ואולם בפועל ההגייה שהתגבשה אצל רוב הדוברים היא שילוב בין שתי מסורות ההגייה – הספרדית והאשכנזית (מערכת התנועות בעיקר מן המסורת הספרדית ומערכת העיצורים בעיקר מן המסורת האשכנזית). כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.

מוזמנים לצפות בסרטון בנושא שהופק לכבוד יום העברית תשפ"א:

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=A1ZumBMUn7k[/embed]

__________________________

[1] בגלל הכתיב הרווח ליצן ביו"ד. בכללי הכתיב המלא שנקבעו בשנת תשע"ז החריגה האקדמיה את המילה וקבעה את הכתיב 'ליצן' ביו"ד ככתיב המלא התקני.

[post_title] => הגיית הצירי המלא [post_excerpt] => כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%92%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-02-15 14:47:57 [post_modified_gmt] => 2021-02-15 12:47:57 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=841 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה. המשך קריאה >>
פתקי הצבעה והכיתוב: הרוב החליט או הרוב החליטו?

רוב האנשים הצביע או הצביעו – התאם תחבירי של כַּמָּת

WP_Post Object
(
    [ID] => 898
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-03-25 12:56:31
    [post_date_gmt] => 2010-03-25 10:56:31
    [post_content] => בדרך כלל בצירופי סמיכות – כגון 'אנשי המושב', 'אוכלוסיית היישוב', 'ארגון המורים' – גרעין הצירוף הוא הרכיב הראשון, ולפי זה מתאימים את הפועל או את האוגד: 'אנשי המושב התכנסו', 'אוכלוסיית היישוב גדלה', 'ארגון המורים הכריז...', 'מועצת תלמידים היא גוף מייצג'.

ואולם מה הדין בצירופים כמו 'רוב האנשים', 'חצי האוכלוסייה', 'מיטב המורים'? בצירופים אלו הרכיב הראשון הוא כַּמָּת, כלומר הוא מציין כמות או חלק מתוך שלם, ולכן אפשר לראות דווקא ברכיב השני את גרעין הצירוף. במילים אחרות: בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – כל אחד משני הרכיבים יכול להיתפס כגרעין הצירוף, ואפשר אפוא להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון (הכַּמּת) הן לרכיב השני: 'רוב האנשים הצביע' או 'רוב האנשים הצביעו'; 'מיטב המורים ילמדו' או 'מיטב המורים ילמד'.

לפי החלטת האקדמיה אין לפסול גם התאם לפי תוכן הצירוף. למשל: 'חצי האוכלוסייה הצביעו' – הפועל אינו מתאים למילה 'חצי' (זכר) וגם לא למילה 'אוכלוסייה' (נקבה) אלא לתוכן הגלום בצירוף – אנשים (רבים).

דוגמאות אחרות לצירופים מן הסוג הנדון: 'רבע המשכורת ישולם / תשולם', 'עשירית משטח הדירה נפגעה / נפגע', 'עיקר הבעיה ייפתר / תיפתר', 'זוג הנשרים נצפה / נצפו', 'כלל התלמידים ייהנה / ייהנו'.

הרחבה

לכַּמָּתים יש מעמד מיוחד בתחביר העברי, והדבר ניכר בהצטרפותם לשמות. שלא כמו שם התואר הבא אחרי השם שאותו הוא מתאר – 'ילד גדול', 'נרות דולקים', 'מילים יפות', הכמת בא לפני השם: 'עשר אצבעות', 'שמונת הנרות', 'כל המילים'. כפי שכבר ראינו, הכמת יוצר מבנה של סמיכות עם השם שאחריו: הצירופים 'שמונת הנרות' 'שְׁלושֶׁת הדובים', 'אַרְבַּעַת המינים' בנויים במבנה סמיכות מובהק בדומה לצירוף כמו 'משפחת הזאבים'. אלא שבצירופי סמיכות רגילים כמו 'משפחת הזאבים', 'נשות עסקים', 'ארגון המורים' – גרעין הצירוף הוא תמיד הרכיב הראשון, ולפי זה מתאימים את הפועל: 'משפחת הזאבים ניצלה', 'נשות עסקים הוזמנו', 'ארגון המורים הכריז'. לעומת זאת בצירופים של כמת ושם, גרעין הצירוף הוא בעצם הרכיב השני, השם. לכן הגיוני שהפועל יותאם אליו. כך תמיד בכמת כָּל־: 'כל האנשים  הלכו' ולא 'כל האנשים הלך', וכך ברגיל בכמתים רוב וחצי: 'רוב האנשים נשארו', 'חצי כיתה לא הגיעה' וכיו"ב. עם זאת – כמו שראינו – גם הֶתאם לכמת אינו פסול, כגון 'רוב הכיתה נכשל במבחן', 'חצי החופשה בוזבז על סידורים'. בלשון המקורות ההתאם הוא כמעט תמיד לשם ולא לכמת. כך למשל במקרא אנו מוצאים: "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" (שמות טו, ד), "וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה" (איוב לב, ז), "חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה" (נחמיה ד, י). ובמשנה: "עד שיהלכו רוב בני אדם" (מקוואות א, ד). גם כאשר מצטרף לכמת כינוי (במקום שם) הפועל מתאים לכינוי: "וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים" (נחמיה ד, טו). ובספרות העברית החדשה: "כנפיו חציָן שחורות וחציָן אדומות" (מנדלי, תולדות הטבע, 1866), "מחציתם מתו ומחציתם נשבו חיים" (גינצבורג, תולדות בני האדם, 1835). אפשר גם למצוא התאם לכמת אך הוא נדיר מאוד. בזכריה מצאנו "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה" (יד, ב), ויש ששתי הדרכים משמשות זו לצד זו, כגון "רביעית דם שפרש... רביעית דם שפירשה..." (תוספתא אהלות ג, א). גם התאם לתוכן הצירוף – ולא לאף אחד משני רכיבי הצירוף – אפשר למצוא בספרות העברית העתיקה. במגילת המקדש ממגילות ים המלח נאמר: "ומחצית העם לוא יכרתו מעריהמה [=מעריהם]" – הפועל אינו מתאים למילה 'מחצית' (נקבה) ולא למילה 'העם' (זכר) אלא לתוכן – אנשי העם (עוד על התאם לפי התוכן ראו כאן). [post_title] => רוב האנשים הצביע או הצביעו – התאם תחבירי של כַּמָּת [post_excerpt] => בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – אפשר להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון הן לרכיב השני: 'הרוב הצביע' או 'הרוב הצביעו'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%95-%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%91%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-11-15 09:41:28 [post_modified_gmt] => 2020-11-15 07:41:28 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=898 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – אפשר להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון הן לרכיב השני: 'הרוב הצביע' או 'הרוב הצביעו'. המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך מֵיטָב ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>