הדף בטעינה

על המילה כֶּבֶשׁ

במילון

 (ללא ניקוד: כבש)
מיןזכר
שורשכבשׁ
נטייהכְּבָשִׁים, כִּבְשֵׁי־

הגדרה

  • מישור משופע (רצפה, כביש) למעבר ממפלס למפלס
  • סולם מדרגות משופע, כגון לעלייה למטוס ולירידה ממנו (בלועזית: רַמְפָּה)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איורים וכותרות מסלול, מסילה, משעול, מרעול, נתיב וכביש

דרכים ושבילים בעברית לתקופותיה

WP_Post Object
(
    [ID] => 32189
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-12-03 14:45:14
    [post_date_gmt] => 2018-12-03 12:45:14
    [post_content] => המושג דרך הוא מושג מרכזי בעולמו של האדם מאז ומעולם, ולא פלא אפוא שכמה וכמה מילים מביעות את המושג הזה בלשוננו.

דֶּרֶךְ

דֶּרֶךְ היא רצועת אדמה כבושה להליכה או לנסיעה. המילה דרך מתקשרת כמובן לפועל דָּרַךְ. הדרך היא המקום שדורכים עליו, ומכאן גם המילה מִדְרָכָה שחידש בן־יהודה. במקרא המילה דֶּרֶךְ משמשת גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה. לדוגמה:
  • "וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ" (בראשית כח, כ).
  • "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה" (במדבר ט, י).
למילה דֶּרֶךְ שימוש מושאל: מנהג או אופן. היא הניבה שלל ביטויים: דרך ארץ, דרך המלך, פרשת דרכים, בדרך כלל, צידה לדרך, הלך לדרכו, פריצת דרך, ציון דרך, דרך משל ועוד ועוד.

שורה משיר: אני חוזר בדרך בה טיפסתי / בין אורנים גבוהים / אני חוזר בדרך בה חיפשתי / אור בלילות כהים (בדרך חזרה, אהוד מנור)

מְסִלָּה

מְסִלָּה (בלי ניקוד: מסילה) בימינו היא פסי רכבת. במקרא וגם בספרות שאחרי המקרא מסילה היא דרך, בעיקר דרך ראשית (סלולה), כגון "בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם" (ישעיהו יט, כג). בעקבות המצאת הרכבת בראשית המאה התשע עשרה החלה המילה מסילה לשמש בצירוף 'מסילת ברזל' (כתרגום של Eisenbahn בגרמנית) לציון פסי הרכבת וגם הרכבת עצמה. כך למשל כותב משה סטודנצקי בספרו "ארחות חיים" משנת 1853:

המסע בעגלות צב, או במסלות הברזל (אייזענבאהן) מך [נמוך] ערכו בטובות אשר תבואנה לאשר ישים לדרך פעמיו לעבור אורח ברגליו. כי נסיעות כאלה יזיקו עוד בתנועתם המהירה כחץ יעוף, ומצב הגוף בישיבה בלתי נכונה, בכפיפת קומה; וכבר קרו מקרים לא טובים לנוסעים במסלות הברזל, אשר הוכו בהתגעשות הדם (שלאגפלוס) לאין מרפא, מרוב התגעשות הדם אל הראש; לכן ישמר כל אדם לבל יסע במסלות הברזל, אחרי אשר מלא כרסו למרבה, או אחרי שתותו משקים מחממים.

שורה משיר: כִּי שִׁירִי הוּא בַּת קוֹל בָּרוּחַ / מִכְתָּבִי הַשָּׁלוּחַ / מְסִלַּת חַיַּי / גַּעְגוּעַי / הֵד תְּפִלּוֹתַי (שלום חנוך)

מַסְלוּל

מַסְלוּל הוא חלק של כביש שכלי רכב נעים בו בכיוון אחד; דרך קבועה של כלי תחבורה ציבוריים; דרך ייעודית לתחרות ריצה או למרוצים שונים; קו התנועה של גוף מסוים (טיל, גרם שמימי); (בהשאלה) תוכנית הנמשכת על פני זמן, כגון השתלמות במקצוע. המילה מוכרת מן המקרא בהופעה יחידה: "וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ" (ישעיהו לה, ח). לצד השימושים הרבים של המילה בעברית ימינו, היא משמשת בביטויים "יצא מן המסלול", "חזר למסלול" במשמעות 'שגרה'.

שורה משיר: עוד מעט המטוס ימריא למעלה / אור נדלק בנתיב ממול / מה שלא אמרנו / כבר לא נספיק לומר / עד קצה המסלול (אסתר שמיר)

שְׁבִיל

שְׁבִיל הוא דרך צרה ולא סלולה למעבר הולכי רגל או רוכבי אופניים. המילה מופיעה במקרא בסך הכול פעמיים: "שְׁבִילֵי עוֹלָם" ( ירמיהו יח, טו), "וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים" (תהלים עז, כ). בספרות חז"ל היא נפוצה בהרבה, ובדומה לשימושה היום – היא מציינת דרך צרה (לפעמים כניגוד למילה 'דרך' עצמה, ראו למשל במשנה פאה ב, א). מן המילה שביל נוצרה מילת היחס לתכלית 'בשביל'. בימינו שבילים הם לרוב דרכים מסומנות לטיולים ברגל, והמפורסם שבהם הוא שביל ישראל, שממנו נגזרו המושגים 'שבילאים' (ההולכים בשביל) ו'מלאכי השביל' (המספקים להם את צורכיהם). על השבילים שהמטיילים הולכים בהם טבע עזריה אלון את המשפט: "חכם השביל מן ההולך בו." נוסף על כך יש שבילי אופניים בערים ושבילי אופניים בשטחים הפתוחים (הקרויים גם סינגלים). שביל אחד יש לנו בשמיים והוא שביל החלב, ושביל מסוג אחר – במשמעות מושאלת – הוא שביל הזהב.

שורה משיר: רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ / חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים / רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי / עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (רחל, אל ארצי)

נָתִיב

נָתִיב הוא חלק של כביש המיועד לטור אחד של מכוניות. המילה נָתִיב וכן צורת הנקבה נְתִיבָה מקורן במקרא, והן נפוצות למדי בלשון הנבואה והשירה, ומיוחדות להן, כגון בתהלים קיט: "הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֺתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי" (לה), "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (קה). מן הפסוק המפורסם במשלי "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (ג, יז) קיבלה ועדת השמות הממשלתית את ההשראה לשם העיר נְתִיבוֹת. הצירוף המקראי בית נתיבות (משלי ח, ב) משמש בימינו לציון מבנה בשדה תעופה המשרת את הנוסעים היוצאים והנכנסים, ובעבר ציין תחנת רכבת.

שורה משיר: נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים, מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל, בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים (שיר הפלמ"ח, זרובבל גלעדי)

אֹרַח

אֹרַח (בלי ניקוד: אורח) הוא דרך, אופן, מנהג. בלשון המקרא המילה 'אורח' מיוחדת בעיקר ללשון הנבואה והשירה, כגון בברכת יעקב: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח" (בראשית מט, יז), ובצורת רבים בשירת דבורה: "חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה, ו). בלשון ימינו נשמרה המשמעות של דרך ממש בביטוי 'עובר אורח'.כבר במקרא המילה משמשת במשמעות 'מנהג' ו'אופן', כגון "חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים" (בראשית יח, יא, וזו הפעם היחידה שהמילה מופיעה בפרוזה המקראית), "וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ישעיהו ב, ג; מיכה ד, ב). מן המקרא הגיע אל העברית של ימינו הצירוף 'אורח חיים' (תהלים טז, יא). מילים קרובות הן אוֹרֵחַ (מי שבא מן הדרך) – "וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" (ירמיהו יד, ח); אוֹרְחָה (שיירה, בעיקר של גמלים). המילה המקבילה בארמית היא 'אורחא' המוכרת מן הצירוף 'אגב אורחא' (שעל פיו נוצר הצירוף דרך אגב).

שורה משיר: אְֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן / לְחַדֵּשׁ אֳרָחוֹת כְּקֶדֶם /  זָקֵן וָנַעַר בָּם יָרְדוּ / מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה (אברהם זיגמן)

כְּבִישׁ

כְּבִישׁ הוא דרך סלולה, כבושה במכבש ומצופה באספלט. את המילה חידש זאב יעבץ, מראשוני ועד הלשון העברית. במילון בן־יהודה המילה מופיעה בניקוד כָּבִישׁ, וכך נכתב עליה שם: "נהוג בדבור העברי בא"י ובעתונים במשמעות דרך כבוש עשוי בצרורות ועפר כבוּש יחד". המילה כביש מתקשרת למילה כֶּבֶשׁ שמקורה במקרא – משטח משופע לעלייה או לירידה.

שורה משיר: כְּבִישׁ יָשָׁן, שְׁבִיל בַּגַּן, עֵץ וּבַיִת / אַבָּא כָּאן, אִמָּא שָׁם, כָּאן נִשְׁאַרְתִּי / מָה שֶׁהָיִיתִי פַּעַם מִזְּמַן / מָה שֶׁעַכְשָׁו יַלְדוּת נִשְׁכַּחַת (יעקב גלעד)

מִשְׁעוֹל

מִשְׁעוֹל הוא שביל צר, דרך צרה למעבר. משעול היא מילה יחידאית במקרא, והיא נזכרת בסיפור על אתונו של בלעם: "וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ" (במדבר כב, כד–כה). בעברית ימינו המילה משמשת בעיקר בלשון הספרותית, ופה ושם גם בשמות רחובות, בעיקר רחובות שאין בהם מעבר לכלי רכב. המילה משעול קשורה למילה המקראית שַׁעַל או שֹׁעַל, שמשמעה כנראה חופן, אך בפסוק "אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי" (מלכים א כ, י) הובנה כ"מדרך כף רגל" (רש"י). המילה שַׁעַל משמשת היום בעיקר בצירוף "על כל צעד ושעל" (ובעבר גם "על כל שעל ושעל") – צירוף שהתחדש בספרות של המאה התשע עשרה בהשראת הביטוי הגרמני auf Schritt und Tritt. קרוב למשעול הוא החידוש מִרְעוֹל – שביל צר שנוצר ממעבר של עיזים וכבשׂים בשטחי מרעה בהרים. המילה מרעול נוצרה מהלחם של מִרְעֶה ומִשְׁעוֹל, ונתחדשה במחצית השנייה של המאה העשרים.

שורה משיר: בַּמִּשְׁעוֹל בְּלֵב שָׂדוֹת / זוּג פּוֹסֵעַ לְבַדּוֹ / וְיָדָהּ בְּתוֹךְ יָדוֹ / כְּבִרְכַּת שָׁלוֹם (נעמי שמר)

רְחוֹב

רְחוֹב הוא דרך עירונית בין שתי שורות של בתים. מקור המילה במקרא, במשמעות רְחָבָה, כיכר ליד שער העיר – משמעות העולה בקנה אחד עם שורש המילה רח"ב. המילה רחוב מקבילה למילה חוץ ולמילה חוצות. למשל שני המלאכים משיבים ללוט המזמין אותם לביתו: "וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין" (בראשית יט, ב), כלומר נלון בחוץ; וירמיהו מתריע בנבואת הזעם שלו: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה – וְאֶסְלַח לָהּ" (ירמיהו ה, א).שני יישובים בארץ קשורים למילה זו: המושב רחוב ליד בית שאן והעיר רחובות – שניהם קשורים לשמות מקומות מקראיים (עיר ובאר).

שורה משיר: כָּל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בָּרְחוֹב / וְנוֹשְׂאִים חִוְרוֹנָם אֶל הָאוֹר הַטּוֹב / וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שְׂמֵחִים (לאה גולדברג, משירי ארץ אהבתי)

מילים נוספות הקשורות לדרך

מַעֲבָר, מִפְלָשׁ, עוֹרֵק, צִיר, קַו. מקצתן משמשות לסוגי רחובות: שְׂדֵרָה או שְׂדֵרוֹת, מָבוֹא, סִמְטָה, טַיֶּלֶת (טיילת).

פעלים ושמות תואר הקשורים בדרך

  • בדרכים הולכים וצועדים, מהלכים ומתהלכים, פוסעים ומשוטטים, רצים ושועטים, נוהגים ונוסעים, עוברים ושבים, מטיילים ומסיירים, נעים ונדים.
  • את הדרכים סוללים ומפלסים, כובשים ומרצפים.
  • מן הדרך אפשר לסטות, לנטות או לרדת, וגם לסור מן הדרך או לִפְנוֹת ממנה, אפשר ליירט מישהו מן הדרך או לדרוש ממנו לְפַנות אותה. אפשר לתעות בדרך, לאבד את הדרך, לקצר את הדרך או להאריך אותה.
  • הדרך יכולה להיות ישרה או עקלקלה ומתפתלת, מהירה או איטית, מישורית או הררית.
נסיים בפסוק יפה מדברי הנביא ישעיהו: "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים" (סב, י). [post_title] => דרכים ושבילים בעברית לתקופותיה [post_excerpt] => דרך ואורַח, מסילה ומסלול ואפילו משעול ומרעול – 'דרך' הוא מושג מרכזי בעולמו של האדם, ולא פלא אפוא שבעברית יש דרכים רבות לתאר שבילים, מעברים ונתיבים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-10-04 09:50:27 [post_modified_gmt] => 2021-10-04 06:50:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=32189 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

דרך ואורַח, מסילה ומסלול ואפילו משעול ומרעול – 'דרך' הוא מושג מרכזי בעולמו של האדם, ולא פלא אפוא שבעברית יש דרכים רבות לתאר שבילים, מעברים ונתיבים.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן

WP_Post Object
(
    [ID] => 30097
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2018-07-09 13:47:40
    [post_date_gmt] => 2018-07-09 10:47:40
    [post_content] => לקריאת המאמר

במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לעומת הכתיב המקראי, בכתבי יד עתיקים של ספרות חז"ל אפשר למצוא את האות סמ"ך במקום שי"ן אפילו בשורשים כמו עסר (עשר) ועסה (עשה). ומה בימינו? לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות), "פשׁה הנגע" (במקום פשׂה). מצד שני היו נוצרים הומוגרפים רבים כמו סר (שׂר, סר), סמיכה (שמיכה, סמיכה). אלא שנראה שלא החשש מהומוגרפים, שהעברית משופעת בהם ממילא, היה בעוכרי פישוט הכתיב, כי אם שמרנותם של כותבי העברית.
    [post_title] => מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן
    [post_excerpt] => במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d6%b4%d7%9e%d6%b4%d6%bc%d7%93%d6%b0%d7%91%d6%b7%d6%bc%d7%a8-%d7%a9%d6%b4%d7%82%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%9e%d7%9a-%d7%94%d7%a0%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%91%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-03-07 17:54:35
    [post_modified_gmt] => 2020-03-07 15:54:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=30097
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

שׁ או שׂ – פשה, חשוך

WP_Post Object
(
    [ID] => 5290
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2014-06-08 11:34:20
    [post_date_gmt] => 2014-06-08 08:34:20
    [post_content] => 

פָּשָׂה

הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. מקורו של פועל זה בתיאורי נגעי הצרעת בספר ויקרא, כגון "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא" (יג, ח). הפועל פָּשָׂה מוכר גם מספרות חז"ל, ובכתבי היד הטובים הוא נכתב בסמ"ך: פָּסָה. הוא מופיע בעיקר בהקשר של צרעת במסכת נגעים, אך פה ושם אפשר למצוא אותו גם בהקשרים אחרים. כך למשל נכתב בתלמוד הירושלמי על ההבדל בין זריחת השמש למְאוֹר הירח: "מאור הלבנה מתמר [מִתָּמֵר] ועולה, מאור החמה פוסה על פני כל המזרח" (יומא ג:ב, מ ע"ב). בלשון ימינו הפועל פָּשָׂה משמש בעיקר לתיאור התפשטותן של תופעות שליליות – לעיתים בצירוף המילה 'נגע': "נגע השחיתות פושׂה בצמרת", "האלימות פשׂתה בחברה".

חָשׂוּךְ

חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה. כך גם בשיר 'בין גבולות' מאת חיים חפר: "בלילות חֲשׂוּכֵי כוכבים". המקור לשימושים מעין אלה הוא הצירוף התלמודי 'חשוכי בנים' או 'חסוכי בנים'. שם התואר חָשׂוּךְ (או חסוך) נגזר מן הפועל חָשַׂךְ (או חָסַךְ) שפירושו מָנַע. פועל זה מוכר למשל מפרשת העקדה: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ" (בראשית כב, טז).

עוד מילים שמתבלבלים בהגייתן:

  • נוֹגֵשׂ (לוחץ, רודן) – שי"ן שמאלית.
  • כֶּבֶשׁ (רמפה, שיפוע) – שי"ן ימנית (נהגה בטעות כשם בעל החיים כֶּבֶשׂ).
  • שָׁרָךְ (צמח) – שי"ן ימנית.
  • הִשִּׁיא (פיתה, השלה) – שי"ן ימנית: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג). לפועל הִשִּׂיא בשי"ן שמאלית משמעויות אחרות, ובהן: 'חיתן', 'נָתַן' (השיא עצה), 'העלה' (הדליק משואה).
[post_title] => שׁ או שׂ – פשה, חשוך [post_excerpt] => הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d6%bc%d6%b8%d7%a9%d7%82%d6%b8%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-04-09 22:13:03 [post_modified_gmt] => 2020-04-09 19:13:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5290 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הפועל פָּשָׂה בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. חָשׂוּךְ – בשי"ן שמאלית – פירושו 'נטול', 'מחוסר', כגון בצירופים חֲשׂוּךְ מרפא, חשוכי אהבה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כֶּבֶשׁ 3 (כיבוש, ריסון, לחץ) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים: , ,
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כֶּבֶשׁ 1 (מישור משופע, קרש) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כֶּבֶשׁ 2 (ירקות כבושים) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך כֶּבֶשׁ 4 (דבר סתר) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>