WP_Post Object
(
    [ID] => 25308
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-11-15 16:11:00
    [post_date_gmt] => 2017-11-15 14:11:00
    [post_content] => האם נכתוב יום־יומי או יומיומי, בין־לאומי או בינלאומי, מדזווית או מד זווית?

האקדמיה ממליצה על כתיבה של צירופים כגון אלו בשתי תיבות. וכך נאמר בהחלטת האקדמיה משנת תשי"ח (1958), שיוחדה לצירופים בעלי תחיליות: "שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן".[1]

מה הסיבה להמלצה זו?

נתבונן במילים האלה: "דוקרן", "דופרית", "דושן", "זיפנוצה" (שמות צמחים); "מדריק", "חדנימיות", "בריומיים", "אלצבעוני". ללא ספק יֵקַל לקורא העברי להבין את המילים האלה כשהן כתובות בשתי תיבות: דו־קרן, דו־פרית, דו־שן, זיף־נוצה; מד־ריק, חד־נימיות, בר־יומיים (חרקים שחייהם הבוגרים קצרים מאוד), אל־צבעוני.

העין העברית אינה רגילה לתיבות ארוכות, ומה שמקובל בחלק מלשונות אירופה – לצרף תיבה לתיבה לרצף של מילה אחת – נדיר בלשוננו. העברית היא שפה של מילים קצרות. רובן בנויות משורש ומשקל, ויש בהן בדרך כלל שלוש אותיות שורש בתוספת אות או שתיים של המשקל. מילים אחרות בנויות מבסיס וסיומת קצרה. כשקוראי העברית נתקלים במילים מחוברות וארוכות, הם מחפשים בהן רכיבים מוכרים כמו שורש ומשקל וסופיות, ואינם נוטים לפענחן כסדרה של רכיבים מחוברים זה לזה.

בכתיבה העברית הרגילה אין סימנים לתנועות – וזה מקשה עוד יותר על פיענוח רצפים ארוכים. עוד יש לזכור שלמילה העברית יש נטייה, ולעיתים מצטרפים אליה סיומת רבים, סיומת נקבה או כינוי שייכות, ומאידך גיסא יכולות להצטרף לפניה אותיות מש"ה וכל"ב – אלו וגם אלו מאריכים את המילה ומסרבלים אותה עוד יותר.

במילונים ישנים של ועד הלשון אפשר למצוא צירופים הכתובים בתיבה אחת: מַדְגֹּבַהּ (תר"ץ), אַבְחַי וברבים אַבְחַיִּים (כנגד protzoon), אַבְחֹמֶר וברבים אַבְחָמְרִים (כנגד protoplasma) (שני המונחים האחרונים במילון מיקרוביולגיה, תש"ט). בהמשך התמעטו המונחים הכתובים כך. ההנחיה לכתוב בשתי תיבות יושמה בשמות מורכבים של צמחים. שמות הצמחים שנזכרו לעיל נכתבו בעבר בתיבה אחת, ואילו ברשימה המעודכנת שאושרה באקדמיה בתחילת שנות ה־2000 השמות האלה כתובים בשתי תיבות.
צירופי כלאיים
צירופי כלאיים הם צירופים בעלי רכיב עברי ורכיב לועזי המצטרפים יחד למילה אחת, דוגמת מיקרו־סביבה או מטא־כלל. הכתיבה המומלצת גם במקרים אלה היא בשתי תיבות: ננו־מדע (ולא ננומדע), פוטו־גרעיני (ולא פוטוגרעיני), ביו־רפואי (ולא ביורפואי), מיקרו־אקלים (ולא מיקרואקלים), אולטרה־סגול (ולא אולטרסגול), פרה־רפואי (ולא פררפואי או פרארפואי). בדרך זו הגבול בין הרכיבים ברור והשעטנז אינו מוחלט. יצאו מכלל זה צירופים שכבר השתרשה בהם הכתיבה במילה אחת כמו 'מיקרוגל' ו'אנטישמי'.
מילים לועזיות
בשאלת הכתיבה של מילים מורכבות שכל רכיביהן לועזיים לא נקבעה מדיניות רשמית. הוועדות המכינות את המילונים המקצועיים של האקדמיה הן שקובעות בפועל את כתיבן של מילים אלו. בעשורים האחרונים הנטייה היא לכתוב את המילים הלועזיות (באותיות העבריות) לפי דגם הכתיבה בצד האנגלי: אם המילה באנגלית כתובה בתיבה אחת, כך תיכתב גם המילה בעברית. במילונים מקצועיים אחדים אפשר למצוא מילים ארוכות ומסורבלות כמו אגרנולוציטוזיס, אדרנוליקודיסטרופיה, אוליגודנדרוגליומה, פאוכרומוציטומה, תרמוגלוונומגנטי.[2] עם זאת יש גם כתיבה בתיבות נפרדות, שלא כדרך המונח באותיות הלטיניות, למשל:  הידרו־מטאורולוגיה כנגד hydrometeorology.

יש שנוצרת התנגשות לא נוחה: כך במקרה שהרכיב הראשון נגמר בווי"ו והשני פותח בווי"ו: האם נכתוב kilowatt – 'קילווט' או 'קילו־וט'? וכיצד נכתוב electrovalent – 'אלקטרוולנטי', 'אלקטרובלנטי' או 'אלקטרו־ולנטי'? ו־photovoltaic – 'פוטו־וולטאי', 'פוטווולטאי' או 'פוטובולטאי'? במילונים המקצועיים אפשר למצוא נציגות לכל אחת מן האפשרויות הללו.
הערות
1. מדחום וחבריו: את המילה מדחום במילה אחת כולנו מכירים, אבל רק מיעוטנו יודעים שצורת הרבים שלה היא על דרך נטיית המילה חום, כלומר מדחוּמִּים. לעומת זאת את שאר אמצעי המדידה נכתוב בשתי מילים: מד גובה, מד זווית, מד מעלות, מד לחות, מד ריק (במילוני ועד הלשון אפשר למצוא את חלקם בתיבה אחת). כך גם נוכל ליצור בקלות צורות רבים כמו מדי גובה, מדי זווית, ונימָּנע ממפלצות לשון מסוג מדגבהים, מדזוויות.

2. אב טיפוס: לפי החלטת האקדמיה הצירוף נכתב בשתי תיבות – במקף 'אב־טיפוס' או בלעדיו, ולצורת הרבים יש שתי אפשרויות: 'אבות טיפוס' או 'אבות טיפוסים' (אבל לא אבטיפוסים).

3. "יומולדת" ו"בצפר": כתיבים אלו משקפים את לשון הדיבור, ושׁוֹרֶה עליהם חינו של משלב לשון זה. כמובן אין מקומם בכתיבה רשמית.
'יום הולדת' הוא צירוף סמיכות רגיל; מינו הדקדוקי זכר, על פי מין הנסמך (יום), ולכן אנחנו מברכים ב"יום הולדת שמח", אמורים לשאול "מתי יהיה לך יום הולדת?" ומקווים לחגוג "ימי הולדת רבים".
הכתיב "בצפר" (במקום 'בית ספר') נולד משגיאת כתיב של לומדים צעירים שכתיבתם משקפת את מה שהם שומעים.[3] אילו הקפידו הדוברים ליידע כהלכה את הצירוף 'בית הספר' (ולא "הבית ספר") ספק אם הייתה נוצרת שגיאת הכתיב הזאת.

__________________________
[1] לעניין המקף ראו כאן.
[2]  המילים באות במילוני האקדמיה בניקוד: אַגְרָנוּלוֹצִיטוֹזִיס (agranulocytosis), אַדְרֵנוֹלֵיקוֹדִיסְטְרוֹפְיָה (adrenoleukodystrophy), אוֹלִיגוֹדֶנְדְּרוֹגְלִיּוֹמָה (oligodendroglioma), פֵאוֹכְרוֹמוֹצִיטוֹמָה (pheochromocytoma) – כל אלו מן המילון למונחי רפואה, תשנ"ט; תֶּרְמוֹגַלְוָנוֹמַגְנֵטִי (thermogalvanomagnetic) ממונחי פיזיקה מודרנית, תשנ"ג.
[3] כך נוצר גם הכתיב "צומת לב" (תשומת לב) – חיבור של התי"ו והשׂין הנשמע ts.
    [post_title] => בינלאומי ויומיומי או בין־לאומי ויום־יומי?
    [post_excerpt] => שמות המורכבים ממילת־יחס ושֵם, כגון 'בין־לאומי', 'על־מפלגתי', 'תת־קרקעי', נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%a0%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%9f%d6%be%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%95%d7%9d%d6%be
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-12-29 10:31:03
    [post_modified_gmt] => 2020-12-29 08:31:03
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=25308
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1046
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2013-09-01 12:59:00
    [post_date_gmt] => 2013-09-01 09:59:00
    [post_content] => 

"וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א, יד)
שָׁנָה
המילה שָׁנָה משותפת למשפחת הלשונות השמיות. מדקדקי ימי הביניים סברו כי יש קשר בינה ובין המילה שְׁנַיִם והפועל שָׁנָה (חזר, עשה שנית) "לפי ששבה השמש שנית אל הנקודה שהחלה ממנה" (רד"ק, ספר השרשים). ואולם ההשוואה ללשונות אחרות מלמדת כי מדובר בשורשים שונים (למשל המקבילה הארמית לפועל שָׁנָה היא תְּנָא, ואילו המקבילה למילה שָׁנָה היא שְׁנָא ובעיקר שַׁתָּא – ב־ש ולא ב־ת). יש חוקרים הקושרים את המילה שָׁנָה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות והזמנים. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות.
חֹדֶשׁ
המילה חודש מציינת ביסודה את הירח בהתחדשותו. מכאן היא התגלגלה לציון היום שבו נראה מולד הירח, ואחר כך לציון פרק הזמן שבין מולד אחד למשנהו.
שָׁבוּעַ
המילה שָׁבוּעַ, הרגילה כל כך בלשוננו, נדירה למדי בתנ"ך. לרוב היא באה בו בצורת הרבים, ובתורה היא נזכרת בעיקר בהקשר של חג השבועות. לצד המשמעות 'פרק זמן של שבעה ימים' יש שהמילה שבוע מציינת בתנ"ך שבע שנים.
רק בימי הביניים קיבלה המילה שבוע את המשמעות של שבעת הימים שמיום ראשון עד שבת. בלשון חז"ל משמשת במשמעות זו המילה שַׁבָּת, כגון בצירוף 'אחד בשבת' שפירושו יום ראשון בשבוע.
צורת הרבים של שָׁבוּעַ היא שָׁבוּעוֹת בקמץ (גם בנטייה: שָׁבוּעוֹת־, שָׁבוּעוֹתֵיכֶם), ואילו בנטיית היחיד יש שווא: שְׁבוּעַ־(הספר), שְׁבוּעַיִם וכן שם התואר שְׁבוּעִי והמילה שְׁבוּעוֹן.
יוֹם, יְמָמָה
המילה המקראית יוֹם מציינת את שעות האור: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה) ובהרחבה את היחידה השלמה של היום והלילה: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יז; והשוו לפסוק יב: "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"). בעברית החדשה נתייחדה ליחידה השלמה המילה יְמָמָה – על פי יְמָמָא הארמית המציינת דווקא את שעות האור.

יוֹם יוֹם פירושו בכל יום, למשל בברכה "ברוך ה' יום יום" (על פי תהלים סח, כ). בעברית החדשה הצמד יוֹם־יוֹם מציין עניין רגיל ושגרתי, כגון 'חיי יום יום', 'בגדי יום יום', ומכאן שם התואר יוֹם־יוֹמִי.
שָׁעָה
המילה שָׁעָה נשאלה ללשוננו מן הארמית. היא רווחת בספרות חז"ל במשמעות 'זמן', כגון בביטויים 'בשעה ש־', 'דייה לצרה בשעתה', ובייחוד במשמעות של זמן קצר או מוגבל, כגון 'שעה קלה', 'חיי שעה', 'שעת רצון'. בד בבד שימשה המילה לציון 1/12 מן היום (החלק המואר של היממה), ומטבע הדברים אורכה לא היה קבוע. בהמשך הוחלפה השעה היחסית ביחידת זמן קבועה, ומאז שעה היא 1/24 מן היממה. המילה שעה במשמעות זו היא הרווחת כיום וממנה נולד השָׁעוֹן. עם זאת לא נעלמה משמעות הזמן הכללית של המילה, ולצד ביטויים שירשנו מתחדשים בעברית של ימינו שימושים דוגמת 'שעת סיפור', 'מערכת שעות', 'צו השעה', 'ועדת שעה' (ועדת אד־הוק), 'הגיעה השעה'.
דַּקָּה
המילה דַּקָּה מתרגמת את המילה הלטינית minuta שמשמעה המילולי 'קטנה'. קדמה לה כבר בימי הביניים המילה דַּק (בזכר) באותה משמעות. מילה זו מוכרת גם מן השירה העברית החדשה: "תבל זו רבה ודרכים בה רב, נפגשות לדק [=לדקה, לרגע] נפרדות לעד" (רחל, זמר נוגה), "לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים" (לאה גולדברג, ימים לבנים).
שְׁנִיָּה
המילה שְׁנִיָּה מתרגמת את המילה הלטינית secunda במשמעות 'החלוקה השנייה של השעה' (לאחר החלוקה לדקות). המילה שנייה מצויה כבר בספרות ימי הביניים, ולצידה אפשר למצוא גם את צורת הזכר שֵׁנִי.

קובץ מעוצב
    [post_title] => במעגלות הזמן
    [post_excerpt] => המילה שָׁנָה משותפת ללשונות השמיות – יש חוקרים הקושרים אותה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-09-26 10:59:22
    [post_modified_gmt] => 2024-09-26 07:59:22
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1046
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)