הדף בטעינה

על המילה יָטְבָתָה

בתשובות באתר

כיתוב וניקוד

רפיון בגדכפ"ת אחרי שווא נח

WP_Post Object
(
    [ID] => 36607
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2019-08-08 14:55:31
    [post_date_gmt] => 2019-08-08 11:55:31
    [post_content] => כלל ידוע בדקדוק העברי הוא שאחרי שווא נח בגדכפ"ת דגושות בדגש קל, למשל מִדְבָּר, מַהְפֵּכָה, מֶרְכָּז, כַּלְבּוֹ, מִשְׁפַּחְתִּי, נִשְׁבַּר. מדוע אפוא במילים רבות כגון מַרְבָד, צַרְכָן, מַלְכוּת, יַדְכֶם, בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח?

מתברר שהכלל הידוע אינו גורף. נמנה להלן את המקרים שבהם אין דגש קל אחרי שווא נח.

בניקוד הטברני של המקרא אנו מוצאים שמות אחדים בבגדכפ"ת רפות, בעיקר אחרי רי"ש שוואית: שַׁרְבִיט, מַרְבַדִּים, קִרְבַת־, יַרְכָתַיִם (לצד יַרְכְּתֵי־),[1] עַרְבִי (גם עֲרָבִי). אפשר שהעיצור השוטף ר' – שבהגייתו זרם האוויר נע בחופשיות – גרם לרפיון בגדכפ"ת, שבהגייתן זרם האוויר נע בחופשיות יחסית. אך יש שבגדכפ"ת באות רפות במקרא גם אחרי עיצורים אחרים – במילים האלה: שִׁכְבַת־,[2] פִּטְדָה, שָׁפְכָה, אָבְדָן,[3] יִקְבֶךָ, בִּגְדִי, מַמְתַקִּים, רִצְפָה (בימינו מַמְתַּקִּים, רִצְפָּה), כַּדְכֹד (לצד כַּדְכֹּד), יָטְבָתָה, הַבַּיְתָה.

שמות ברפיון בגדכפ"ת אחרי שווא נח מצויים גם בעברית שלאחר המקרא: עַרְבִית, קִצְבָה (לצד קִצְבָּה), פִּרְכָה, סִרְכָה. בעברית החדשה נקבעו המונחים חֻרְפָה (הצד המושחז של להב הסכין) ועִקְבָה (סימנים שמטביעה כף הרגל) ללא דגש – שתיהן במילון למונחי טכניקה של ועד הלשון משנת תש"ו, 1946.

לצד מילים אקראיות אלה, שקשה למצוא כלל סדור לרפיון בגדכפ"ת שבהן, יש גם כמה מבנים קבועים שבהם לא בא דגש קל בבגדכפ"ת אחרי שווא נח.

משקלים

משקל פַּעְלוּת: מַלְכוּת, יַלְדוּת, עַבְדוּת במקרא; עַצְבוּת בלשון חז"ל; עַרְבוּת בעברית ימי הביניים; וסַמְכוּת בעברית החדשה.[4] משקל פַּעְלָן: צַרְכָן, חַיְכָן, סַרְבָן, כַּלְבָן, צַלְבָן (על ניקוד משקל פַּעְלָן ראו כאן).

שווא מרחף

לענייננו שייכות גם הצורות בעלות 'שווא מרחף', כגון מַלְכֵי־, עִזְבוּ, עַרְפִלִּים. אומנם מקורו של שווא זה בתנועה בדומה לשווא נע, אך במהותו הוא שווא נח: הוא בא אחרי תנועה קטנה וסוגר את ההברה ונהגה כאפס תנועה. את היעדר הדגש הקל אחריו אפשר להוסיף לקבוצות שנזכרו לעיל. לצורכי הוראה נוצר המונח 'שווא מרחף' בגלל שתי תכונותיו המשותפות לשווא נע – מקורו בתנועה ואין אחריו דגש קל. עוד דוגמאות להיעדר דגש קל אחרי 'שווא מרחף': כַּלְבֵי־(שמירה), עִשְׂבֵי־(תיבול), לִשְׁכוֹת־(תעסוקה), רִצְפוֹת־(עץ), עַנְפֵיהֶם, כַּנְפֵיהֶם, כִּזְבֵיהֶם (אבל כַּסְפֵּי־, נִסְכֵּי־, רִשְׁפֵּי־ לצד רִשְׁפֵי־);[5] חֶשְׁכַת־(הלילה), נִדְבַת־, בִּרְכָתוֹ בִּרְכָתִי (אבל בִּרְכַּת־).

כינויים ונטיות

בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח גם בכינויים החבורים לנוכחים ולנוכחות: יַלְדַּתְכֶם, בִּנְכֶם, אֶתְכֶן, אֲלַמֶּדְכֶם, בִּגְלַלְכֶם.[6] כמו כן יש צורות מקור נטוי צמודות כינויים במקרא ללא דגש קל: בְּכָתְבוֹ, בְּשָׁכְבוֹ, בְּעָזְבָם, לְשָׂרְפוֹ[7] (לצד בְּנָגְפּוֹ, בְּאָרְבָּם). לעומת צורות אלו, כאשר אחרי השווא הנח יש שווא נע, בא דגש בבגדכפ"ת: בְּשָׁכְבְּךָ, בְּאָסְפְּכֶם.

* * *

על אף כל האמור לעיל דיגוש בגדכפ"ת אחרי שווא נח הוא כלל גדול בדקדוק העברי, ונקפיד עליו בכגון אלה: יִקְפֹּץ, נִשְׁבֹּר, אֶצְפֹּר, לִתְפֹּר, לִרְכֹּב, נִתְפַּס, נִגְבְּתָה, תָּקְפּוֹ, חֻרְבָּה, עֻצְבָּה, צִדְפָּה, נִקְבָּה, קִצְבָּה. ___________________________

[1] הדגש בצורה ירכתי בשל רצף של שווא נח ושווא נע, וראו את הצורות בְּשָׁכְבְּךָ, בְּאָסְפְּכֶם להלן (תחת הכותרת "כינויים ונטיות"). על פי החלטת האקדמיה בדקדוק, אפשר לנקד דגש בכ"ף: יַרְכָּה, יַרְכָּתַיִם לצד יַרְכָה יַרְכָתַיִם כבמקרא.

[2] צורת הנפרד אינה מתועדת במקרא, ואפשר שהיא שְׁכָבָה ולא שִׁכְבָה.

[3] וגם קָרְבָן ביחזקאל מ, מג, אך בשאר ההיקרויות קָרְבָּן.

[4] מילים במשקל פַּעְלוּת, כגון מַלְכוּת ועַבְדוּת, קשורות למילים במשקל הסגולי, כגון מֶלֶךְ, עֶבֶד. לכאורה אפשר לטעון שמילים אלו נוצרו בתצורה הקווית (בסיס וסופית): מַלְכּ [צורת היסוד של מֶלֶךְ] + וּת; עַבְדּ + וּת, אלא שאילו כך היה – היינו מצפים לדגש קל: *מַלְכּוּת, *עַבְדּוּת. היעדר הדגש אחרי שווא נח מעיד שמדובר במשקל, משקל שדרך שיטה אין בו דגש קל אחרי שווא נח.

[5] ייתכן שבצורות אלה בגדכפ"ת דגושות משום שהן תוכפות לעיצורים שורקים. עוד דוגמאות: כְּאָסְפֵּי־קַיִץ (מיכה ז, א), אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה (יהושע יב, ג ועוד בשני מקומות), צִמְדֵּי כֶרֶם (ישעיהו ה, י).

[6] אשר לשווא שלפני כינוי הנוכֵח מקובל לראות בו שווא שמקורו בתנועה (על פי צורות הפסק שבהן באה תנועה לפני כינוי הנוכח, כגון יָדֶךָ, דְּבָרֶךָ). לפי זה כשהשווא בא אחרי תנועה גדולה הוא שווא נע: יָדְךָ, בֵּיתְךָ, חֲבֵרְךָ, יַצִּילְךָ; ואחרי תנועה קטנה הוא שווא מרחף: אֲבָרֶכְךָ, אוֹהַבְךָ. ויש הרואים בשווא שלפני כינוי הנוכח שווא נח – ראו זאב בן־חיים, "צורת הכינויים החבורים ־ך, ־ת, ־ה במסורותיה של הלשון העברית", קובץ מאמרים בלשון חז"ל א (תשל"ב).

[7] בצורות אלה השווא נחשב שווא מרחף.

[post_title] => רפיון בגדכפ"ת אחרי שווא נח [post_excerpt] => איך ייתכן שבמילים רבות כגון מַרְבָד, צַרְכָן, מַלְכוּת, יַדְכֶם, בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%92%d7%93%d7%9b%d7%a4%d7%aa-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%90-%d7%a0%d7%97 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-09-30 00:06:03 [post_modified_gmt] => 2022-09-29 21:06:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=36607 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

איך ייתכן שבמילים רבות כגון מַרְבָד, צַרְכָן, מַלְכוּת, יַדְכֶם, בגדכפ"ת באות רפות אחרי שווא נח? המשך קריאה >>

חידון יישובים – פתרונות מלאים והרחבות

WP_Post Object
(
    [ID] => 21442
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2017-05-28 11:13:24
    [post_date_gmt] => 2017-05-28 08:13:24
    [post_content] => המתעניינים במקורם של שמות יישובים בארץ יכולים למצוא הסברים רבים בסקירה המפורטת של זאב וילנאי שהתפרסמה בכתב העת לשוננו לעם בשנת 1951:
שמות היישובים העבריים, חלק א – לשוננו לעם ב, ו (תשי"א); חלק ב – לשוננו לעם ב, יי (תשי"א).

חלק ראשון: למה נקרא היישוב בשמו?

1. בּוּרְגְּתָה (מושב בשרון)

אפשרות א: מדובר בשם היסטורי של יישוב שהיה במקום בתקופת התלמוד. העיר בורגתא נזכרת בתלמוד הירושלמי (עבודה זרה ה:ד, מד ע"ד). בתלמוד הבבלי המקום נקרא ברקתא. יש המזהים את היישוב הקדום עם בורג' אל־עתות הסמוכה ליישוב בן ימינו. את השם בורגתא יש הקושרים למילה הרומית burgus – 'מבצר', 'מגדל צופים קטן'.

2. בְּנֵי רְאֵם (ליד צומת ראם – מסמיה)

אפשרות ג: היישוב נקרא על שמו הרב אברהם מרדכי (רא"ם) אלתר – האדמו"ר השלישי של חסידות גור. את היישוב הקימה תנועת פועלי אגודת ישראל. הצירוף 'בני ראם' הוא בהשראת הכתוב "וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים" (תהלים כט, ו).

3. בָּצְרָה (מושב ליד רעננה)

אפשרות ג: היישוב הוא על שם העיר בַּצְרַה שבעיראק שבה לחמו מתיישביו הראשונים כחיילים בצבא הבריטי. צורת השם העברית נקבעה על פי השם המקראי בָּצְרָה – עיר באדום. הקמץ בבי"ת הוא קמץ קטן, כלומר ההגייה התקנית היא בתנועת o. ואולם ההגייה הרווחת היא "בַּצְרָה" – בתנועת a.

4. הוֹדִיָּה (מושב ליד אשקלון)

אפשרות א: היישוב נקרא על שם הודו – ארץ מוצאם של מתיישביו הראשונים. הניקוד הוא על פי השם הפרטי המקראי הוֹדִיָּה – מצאצאי כלב בן יפונה.

5. הַר אֲדָר (בהרי ירושלים)

אפשרות ב: היישוב נקרא על שם גבעת הרָדאר שעליה הוא הוקם. הגבעה נקראה בטעות גבעת הרדאר בגלל תחנת ממסר שהייתה בה בימי הבריטים ודמתה למכ"ם (רדאר).

6. טְבֶרְיָה

אפשרות א: העיר נקראת על שם טיבריוס קיסר רומי. שני ההסברים האחרים שהובאו בחידון הם מדרשים של חז"ל על שם המקום: "ולמה נקרא שמה טבריא? שיושבת בטבורה של ארץ ישראל. רבא אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא? שטובה ראייתה" (בבלי מגילה ו ע"א).

7. יָגוּר (קיבוץ ליד חיפה)

אפשרות ג: מדובר במתן צורה עברית לשמו הערבי של המקום – יאג'ור.

8. מִגְדַּל הָעֵמֶק

אפשרות ב: שם העיר הוא חיבור של השם הערבי אל־מוג'ידל עם 'העמק' – הוא עמק יזרעאל. יש גרעין של אמת גם בתשובות האחרות – שכן העיר שוכנת על גבעה גבוהה ונראית ממקומות רבים בעמק. כמו כן כעשרים שנה אחרי ייסודה הוקם בה מגדל גבוה הנשקף מכל הסביבה, והוא אף שולב בסמל העיר.

9. מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל (בית ספר חקלאי ליד חולון)

אפשרות א: השם ניתן למקום בעקבות דברי הנביא ירמיהו "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה". מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא כינוי לאלוהי ישראל המביע את היותו מקור התקווה של העם. הצירוף מופיע פעמיים בספר ירמיהו: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה" (יד, ח); "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'" (יז, יג). בפסוק השני יש משחק במשמעות הכפולה של המילה 'מקווה' – תקווה וגם מקור מים. בדומה למקווה ישראל (הוקם בשנת 1870), גם שם המושבה פתח תקווה (הוקמה ב־1878)) הוא צירוף מקראי המבטא תקווה: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ב, יז).

10. קִרְיַת מַלְאָכִי

אפשרות ג: שמה של העיר הוא מחווה לעיר האמריקנית לוס אנג'לס. הקהילה היהודית בלוס אנג'לס תרמה רבות להקמת העיר. בדומה לכך שם היישוב מֵי עַמִּי שבאזור נחל עירון הוא מחווה לקהילה היהודית במיאמי שתרמה להקמת המקום.

11. רְחוֹבוֹת

אפשרות ג: העיר נקראת כשם אחת הבארות שחפר יצחק ככתוב: "וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת... וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ". עדות מלבבת על האספה שבה נבחר שם המושבה התפרסמה בספר הזיכרונות של איש העלייה הראשונה יחיאל מיכל פוחצ'בסקי – ראו כאן (מתוך הספר מהתם להכא – סיפור חיים של עובד אחד, בעריכת אסנת ארבל, ירושלים תשע"ג. אנחנו מודים להוצאת יד בן־צבי על מתן הרשות לפרסם את הקטע).

12. רַהַט

אפשרות א: העיר נקראת רַהַט – שוקת להשקיית הצאן – על שום עדרי הצאן של המתיישבים הבדואים.

13. רִשְׁפּוֹן (ליד הרצלייה)

כל האפשרויות נכונות: השם הערבי ארסוף משמר שם של יישוב קדום שנקרא על שם האל הכנעני רֶשֶׁף. בתקופה ההלניסטית שונה שם המקום לאפולוניה – על שם האל היווני אפולו (אפולון) המקביל בתכונותיו לאל הכנעני הזה. היישוב רשפון נקרא על שם כל אלו.

14. שְׁלוֹמִי

אפשרות ב: היישוב, המצוי בנחלת אשר, קרוי על שם אביו של נשיא שבט אשר (במדבר לד, כז). הפסוק: "וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי". במקום אחר בנחלת אשר הקדומה הוקם באותה השנה – 1950 – מושב העובדים אחיהוד, ועל שמו גם צומת אחיהוד.

15. תְּאַשּׁוּר (מושב מצפון לאופקים)

אפשרות א: השם ניתן על פי פסוק מישעיהו: "...אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (מא, יט). שמות היישובים הסמוכים – ברוש ותדהר – לקוחים גם הם מפסוק זה, ואת שלושתם מכנים "מושבי יחדיו" בעקבות הפסוק. שלושה יישובים אחרים באזור – גִּילַת, תִּפְרַח ורַנֵּן – קרויים גם הם על פי פסוק מישעיהו: "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן" (לה, ב).

16. תֵּל אָבִיב

אפשרות ב: בצירוף המקראי 'תל אביב' השתמש נחום סוקולוב לתרגום שם ספרו של הרצל 'אלטנוילנד'. בעקבות זאת נבחר צירוף זה, המשלב ישן וחדש, לשמה של העיר העברית הראשונה. פירוש השם 'אלטנוילנד' הוא 'ארץ ישנה חדשה'. נחום סוקולוב תרגם זאת בצירוף המקראי תֵּל אָבִיב – 'תל' מסמל דבר ישן ו'אביב' מסמל חידוש ורעננות. תֵּל אָבִיב המקראית היא מקום בבבל שאליו הגיעו גולים מיהודה: "וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר" (יחזקאל ג, טו).

חלק שני: מה ההגייה הנכונה?

חוֹלוֹן

העיר קרויה בשמה של עיר בנחלת שבט יהודה הנזכרת בספר יהושע, כגון: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ… וְאֶת חֹלֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ" (כא, יג–טו). שם עתיק זה ניתן לעיר השוכנת מדרום לתל אביב שנבנתה על שטח של חוֹלוֹת נודדים. שם זה דומה לשם העיר רַמְלָה, שם ערבי הגזור מן רַמְל, חול בערבית.

חֵיפָה

העיר חיפה נזכרת בספרות חז"ל (למשל בבלי שבת כו ע"א). ההגייה המקובלת במסורות הידועות לנו היא חֵיפָה בצירי, ולכן זו ההגייה התקנית גם בעברית בת ימינו. חַיְפָה הוא השם הערבי של העיר.

יְהוּד

מקור השם בתיאור נחלת דן בספר יהושע: "וִיהֻד וּבְנֵי בְרַק וְגַת רִמּוֹן" (יהושע יט, מה). ואכן יהוד שוכנת בגוש דן בסמוך לבני ברק, ואף יש יישוב בשם גת רימון באזור זה. הניקוד וִיהֻד מלמד שהיו"ד מנוקדת בשווא. כך גם הניקוד וִירושלים.

יָטְבָתָה

מקור השם בתנ"ך: "מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם" (דברים י, ז). שם המקום הנזכר בפסוק זה הוא ככל הנראה יָטְבַת, והוא בא כאן בתוספת ה"א המגמה (כמו מצרימָה = למצרים). על כן הגיית השם התקנית היא בהטעמת מלעיל (בהברה "בָ").  הקמץ ביו"ד הוא קמץ קטן, כלומר הוא נהגה בתנועת o.

יְסוּד הַמַּעֲלָה

מקור השם בתנ"ך: "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל..." (עזרא ז, ט) – כלומר זמן תחילת העלייה מבבל.

יְרֹחָם

העיר נזכרת ברשימת הערים שכבש שישק מלך מצרים, ושמה השתמר בשמות הערביים 'תל רחמה' ו'ביר רחמה'. הניקוד נקבע על פי השם הפרטי יְרֹחָם הנזכר בתנ"ך כמה פעמים.

כְּפַר סָבָא

העיר נקראת על שם יישוב הנזכר בספרות חז"ל (תוספתא נידה ח, ה; בבלי נידה סא ע"א). המילה סָבָא שבשם הקדום היא מילה ארמית המוטעמת בהברתה האחרונה, ופירושה 'הסב'. השם אף נזכר בכתביו היווניים של יוסף בן מתתיהו בכתיב Καφαρσαβα – בלא הכפלת האות בטא (β). המילה סָבָא נהגית במלרע (ההטעמה בבי"ת).

מִכְמָשׂ

מקור השם בתנ"ך: "וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל... וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן" (שמואל א יג, ה). יש הקושרים את שם המקום לשורש כמ"שׂ / כמ"ס המציין מסתור (כמו שם התואר כָּמוּס).

מַעֲלֵה אֲדֻמִּים

מקור השם בתנ"ך: "וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל" (יהושע טו, ז). ככל הנראה מקור השם בצבען האדום־בהיר של האבנים במקום. אין לשם המקום שום קשר לאֱדוֹם.

נָצְרַת

שמה הרשמי של העיר הוא נָצְרַת, וכך גם נָצְרַת עִלִּית (בשנת תשע"ט שונה שמה לנוֹף הַגָּלִיל). על פי המתועד בעברית, ובפרט בפיוט הארץ־ישראלי הקדום, מקובל לשקול את שם העיר נָצְרַת במשקל השמות צָרְפַת, אָסְנַת, בָּשְׂמַת (בקמץ גדול ובשווא נע). כך המליץ ועד הלשון וכך ממליצה האקדמיה. מכל מקום גם להגייה נָצֶרֶת יש יסודות קדומים.

קִרְיַת שְׁמוֹנָה

העיר נקראת על שמם של שְׁמוֹנָה אנשים, יוסף טרומפלדור ושבעת חבריו שנפלו בהתקפות על תל־חי הסמוכה, רובם בהתקפה בי"א באדר תר"ף (1920).

שְׂדֵרוֹת

שׂדרות נוסדה כמַעְבֶּרֶת עולים בשנת תשט"ו (1955), ונקראה כך על שם מפעל נטיעה של שׂדרות אילנות לאורך הכבישים בסביבות העיר ובמקומות נוספים. המילה שְׂדֵרָה נהגית בשׂי"ן שמאלית, והיא קשורה למילה סֵדֶר (להרחבה).

תָּרוּם

היישוב תרום והיישוב הסמוך לו תעוז קיבלו את שמם מן הכתוב: "לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ" (תהלים פט, יד). ההגייה הרווחת "תָּרוֹם" נוצרה מן הסתם בשפעת "תָּעֹז". חזרה לחידון [post_title] => חידון יישובים - פתרונות מלאים והרחבות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%95%d7%aa-3 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-12-24 12:16:05 [post_modified_gmt] => 2020-12-24 10:16:05 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21442 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המתעניינים במקורם של שמות יישובים בארץ יכולים למצוא הסברים רבים בסקירה המפורטת של זאב וילנאי שהתפרסמה בכתב העת לשוננו לעם בשנת 1951: שמות היישובים העבריים, חלק א – לשוננו לעם ב, ו (תשי"א); חלק ב המשך קריאה >>