באדר תשס"ט (מרץ 2009) ובמרחשוון תשע"ב (נובמבר 2011) אישרה מליאת האקדמיה את המילון למונחי היין, פרי עבודת הוועדה למונחי היין. במילון מילים ותיקות וחדשות כאחד, וסיפורן של כמה מהן יסופר בזאת.

שׂוֹרֵקָה – גפן משובחת שענביה אדומים־כהים.
שׂוֹרֵקָה ושׂוֹרֵק מקורן במקרא. בברכת יעקב ליהודה בבראשית נאמר: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" (מט, יא); ובמשל הכרם בישעיהו: "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" (ה, ב). מקובל לפרשן גפן משובחת. שורש המילה מציין צבע אדום או אדום כהה בכמה לשונות שמיות וגם בעברית, כגון בשמו של איפור הפנים בצבע אדום – סָרָק או שָׂרָק – הידוע בביטוי 'בְּלֹא כְּחָל וְשָׂרָק', כלומר בלי תוספת, בלי קישוט וייפוי. שׂוֹרֵק הוא גם שמו של הנחל הקשור בשמשון וּדלילה (שופטים טז, ד), כנראה על שום סוג הגפנים שגדלו בו.

חַכְלִיל – צבע אדמדם ביין (reddish).
במקרא נזכר שם התואר חַכְלִילִי בהקשר של יין, גם הוא בברכת יעקב ליהודה: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מט, יב). ובמשלי נאמר: "לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן" (כג, כט–ל). היו חוקרים שהציעו שזה צבע כהה או שחור על פי 'חושך' באכדית (ekletu), אך הפירוש המקובל (למשל בתרגום אונקלוס ובפירוש רש"י) הוא שהמילה מציינת צבע אדום. בימינו המילה חַכְלִילִי משמשת בלשון הגבוהה ואף בשמות בעלי חיים וצמחים בעלי גוון אדום, וממנה נגזר אף שם הציפור חַכְלִילִית.

גֶּפֶת עֲנָבִים – שאריות מן הענבים.
המילה גֶּפֶת מוכּרת מלשון חכמים במשמעות פסולת הזיתים לאחר שנסחט מהם השמן בבית הבד. הגפת שימשה גם חומר בעֵרה: "מסיקין בגפת ובזוגין [פסולת הענבים; זֹג = זַג] של שביעית, אבל אין מדליקין באגוזין ואין מסיקין בזתים" (תוספתא שביעית ו, טז). המילה זַג מתפרשת בהקשרים אחרים כקליפת העינב וכך היא משמשת גם בימינו, ואילו המילה גפת הרחיבה את משמעותה לִפסולת פירות אחרים. גם מגפת הענבים – ולא רק מהמיץ – מיוצר משקה כהיל, ולו נקבע המונח גַּפְתָּה.

חשיבות הגפן ומורכבותה באות לידי ביטוי בשפע המילים מן המקורות לגפן ולַחלקיה; חלקן מצאו את דרכן גם אל המילון למונחי היין. הינה כמה מהן:

דָּלִית היא גפן שהודלתה על גבי קנים וכלונסאות, ולעומתה רוֹגְלִית (מלשון רֶגֶל) היא גפן שׂרועה, שִפלת קומה (אצל יחזקאל היא קרויה גפן סורחת). במקרא דלִיות הן הענפים הנישאים, ובמשנה דלית היא הגפן עצמה. הפועל דָּלָה פירושו הֶעֱלָה וכך מתקשרת הדלית אל הדלי שדולים בו מים מן הבאר. קְנוֹקֶנֶת היא איבר האחיזה המסולסל של הגפן, ושָׂרִיג (ברבים: שָׂרִיגִים) הוא ענף ירוק הנושא אשכולות או קנוקנות. זְמוֹרָה היא שָׂריג גפן המתעצה לקראת סוף הקיץ (ומכאן לִזְמֹר את הכרם וגם מַזְמֵרָה, למשל בישעיהו ב, ד).

לבסוף נזכיר את העוֹלֵלות (ביחיד עוֹלֵלָה) – אשכולות הענבים המאוחרים. בעוד שאת אשכולות הענבים בוצרים, את העוללות מעוללים. אבל בתורה (ויקרא יט, י; דברים כד, כא) נצטווה הבוצר את כרמו שלא לעולל אחריו ולהשאיר את העוללות לעניים, והינה נמצא פרי הגפן קשור לא רק למשתה פורים אלא גם למתנות לאביונים.

חג פורים שמח.

כתב: ברק דן

קובץ מעוצב (להדפסה)