WP_Post Object
(
    [ID] => 876
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-07-18 13:37:43
    [post_date_gmt] => 2013-07-18 10:37:43
    [post_content] => אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות:

 	
אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה.
 	
אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל', ב'.

מש"ה
אותיות מש"ה מנוקדות בדרך כלל בתנועה קטנה, ודגש חזק בא באות הראשונה של המילה שאחריהן. כאשר המילה פותחת באותיות אהחע"ר – אין דגש, ועשויים לחול שינויים בניקוד אות השימוש כמפורט להלן.

מ' השימוש
מ' השימוש היא קיצור של מילת היחס מִן. היא מנוקדת בחיריק והאות שאחריה דגושה בדגש חזק (תמורת הנו"ן): מִפֹּה, מִתּוֹךְ, מִבֵּיתוֹ, מִמְּקוֹמִי, מִיְּרוּשָׁלַיִם (במקרא כשבראש המילה יש יו"ד שוואית היא הופכת לאם קריאה: מִירוּשָׁלַיִם וכדומה).
לפני אותיות אהחע"ר המ' מנוקדת בצירי ואין אחריה דגש: מֵרֹאשׁ, מֵחַדְרִי, מֵהַבַּיִת. יוצאות מכלל זה המילים מִחוּץ (וכן מִחוּ"ל), מִחוּט, מִהְיוֹת.

ש' הזיקה
ש' הזיקה מנוקדת בסגול ואחריה יש דגש: שֶׁכָּתַבְתְּ, שֶׁבַּבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר.
גם לפני אותיות אהחע"ר הש' מנוקדת בסגול, אך ללא דגש אחריה: שֶׁרָצִיתִי, שֶׁאֲמַרְתֶּם, שֶׁהֲרֵי.

ה' הידיעה
ברגיל ה' הידיעה מנוקדת בפתח ואחריה בא דגש, כגון הַבַּיִת, הַיַּלְדָּה, הַפַּרְדֵּס, הַמֶּלֶךְ.
לפני אהחע"ר יש לה' הידיעה ניקוד מיוחד כמפורט בטבלה:



הניקוד
לפנֵי
דוגמאות


הָ
א, ר
ע (בדרך כלל)
הָאוֹר, הָרַעַם
הָעָב, הָעֲבָדִים, הָעָרְמָה


הַ
ה (בדרך כלל)
ח (בדרך כלל)
הַהֵד, הַהֶסְבֵּר
הַחֲלוֹם, הַחָכְמָה


הֶ
הָ, עָ (קמץ גדול) בהברה לא מוטעמת
חָ (קמץ גדול), חֳ
הֶהָרִים, הֶעָנָן
הֶחָתָן, הֶחֳרָפִים



הערות:
א. במילים האלה ה' הידיעה מנוקדת בקמץ: הָהֵם, הָהֵן, הָהָר.
א. בכמה מילים הוספת ה' הידיעה גורמת לשינוי בניקוד האות הראשונה במילה: אֶרֶץ > הָאָרֶץ; הַר > הָהָר; עַם > הָעָם; פַּר > הַפָּר. במקרא גם: חַג > הֶחָג. בעברית בת ימינו: חַג, הַחַג.
על ה' השאלה ראו למטה.

וכל"ב
אותיות וכל"ב מנוקדות בדרך כלל בשווא. כאשר המילה פותחת בשווא או בחטף נוצר רצף של תנועות חטופות, ואות השימוש מקבלת תנועה במקום השווא, כמפורט להלן.
לאחר אותיות וכל"ב לא יבוא דגש קל (באותיות בגדכפ"ת).
ו' החיבור
הניקוד הרגיל של ו' החיבור הוא שווא, כגון וְאוּלַי, וְשָׁלוֹם, וְנַעַר, וְכוֹבַע.
יוצאים מן הכלל:



הניקוד
לפנֵי
דוגמאות


וּ
שווא
אותיות בומ"ף*
וּגְבָעוֹת, וּסְעָרָה, וּכְלָבִים
וּבָנוֹת, וּמִדְבָּר, וּפֵרוֹת


כתנועת החטף
חטף
וַאֲנִי, וַחֲמוֹר
וֶאֱמֶת
וָחֳדָשִׁים (קמץ קטן הנהגה o)


וִ(י)
י' שוואית
וִיהוּדָה, וִילָדִים (היו"ד אם קריאה)


וָ
הברה מוטעמת, בעיקר בצירופים קבועים
כַּפְתוֹר וָפֶרַח, עִיר וָאֵם, בָּשָׂר וָדָם



* מקובל להסביר את התנועה u לפני אותיות בומ"ף כהידמות לעיצורים ב, ו, מ, פ, שבסיס חיתוכם בשפתיים.

אותיות כל"ב
הניקוד הרגיל של מיליות היחס כל"ב הוא שווא, כגון כְּיוֹם, לְיוֹם, בְּיוֹם, לְכָבוֹד, בְּבַקָּשָׁה.
יוצאים מן הכלל:



הניקוד
לפנֵי
דוגמאות


כִּ, לִ, בִּ
שווא
בִּבְרָכָה, לִבְרִיאוּת, כִּשְׁבוּעַיִם


כתנועת החטף
חטף
כַּחֲלוֹם
לֶאֱלִישֶׁבַע
בָּחֳרִי־אַף, כָּאֳנִיּוֹת סוחר (קמץ קטן)


כִּ(י), לִ(י), בִּ(י)
י' שוואית
בִּיהוּדָה, לִילָדִים (היו"ד אם קריאה)



הערות:


 	
בהגייה הרשמית המקובלת קמץ לפני חטף קמץ נהגה כקמץ קטן, כלומר בתנועת o. לעומת זאת במסורת הספרדית הגייתו כקמץ רגיל – בתנועת a (ראו כאן).
 	
אותיות כל"ב לפני כינויי הרמז (כגון זה, זאת, אלה) מנוקדות לרוב בקמץ: זֶה לָזֶה, כָּאֵלֶּה, בָּזֹאת. ל' היחס מנוקדת לעיתים בקמץ בהברה סמוכה לטעם בתיאורי פועל, כגון לָבֶטַח, לָעַד.

ניקוד רצף של מיליות וכל"ב
כאשר נוצר רצף של מיליות – מנקדים את המיליות לפי סדר ההצטרפות, כלומר משמאל לימין.
דוגמאות:


 	
ובפרט: פְּרָט > בִּפְרָט > וּבִפְרָט
 	
וליצוא: יְצוּא > לִיצוּא > וְלִיצוּא
 	
וכחלום: חֲלוֹם > כַּחֲלום > וְכַחֲלוֹם

ניקוד כל"ב לפני ה' הידיעה
לאחר אותיות כל"ב ה' הידיעה נשמטת – תנועתה עוברת אל אות השימוש ודגש חזק בא באות שאחריה (אלא אם כן היא אחת מאותיות אהחע"ר):


 	
כְּהַיּוֹם > כַּיּוֹם
 	
בְּהַבַּיִת > בַּבַּיִת
 	
לְהַיֶּלֶד > לַיֶּלֶד
 	
בְּהָאָרֶץ > בָּאָרֶץ
 	
לְהֶחָכָם > לֶחָכָם.

הערות


 	
לעיתים כאשר ה' הידיעה היא חלק משם פרטי נוהגים שלא להשמיטה, בייחוד במקום שהשמטתה עלולה לגרום לאי־הבנה. למשל: 'הוא עובד בהארץ' (בעיתון) לעומת 'הוא עובד בארץ'.
 	
ה' הידיעה אינה נשמטת בביטויי הזמן המציינים זמן נוכחי, כגון 'קבענו להיום', 'זהו להפעם'.

* * *
כמה שיבושי הגייה הנובעים מ"תיקון יתר" קשורים לאותיות מש"ה וכל"ב:



סוג השיבוש
דוגמאות לשיבושים
הנכון


ה' הידיעה בסגול שלא בתנאים שפורטו
הֶאָחוז
הֶחֲשש
הֶעֲנק
הָאָחוז
הַחֲשש
הָעֲנק


בכ"פ רפות לאחר כל"ב ביידוע
בַּפֶתח
בַּפֶּתח


בכ"פ בלי דגש אחרי מ' השימוש
מִכֵיוון
מִבְחינת־
מִכֵּיוון
מִבְּחינת־


מ' השימוש בצירי שלא לפני גרונית
לא מחום לא מֵקור
לא מחום לא מִקור


וכל"ב בפתח שלא לפני חטף פתח
בַּחַלּונך
אני וַאַתָּה
בְּחַלּונך
אני וְאַתָּה


ו' החיבור בשורוק שלא לפני שווא ובומ"ף
וּלִזכור
וּלֶאֱסוף
וְלִזכור
וְלֶאֱסוף



* * *

ה' השאלה
אף שה' השאלה אינה נפוצה בימינו עדיין יש בה שימוש. הינה כללי הניקוד שלה כפי שהם עולים מניקוד המקרא:

ברגיל ה' השאלה מנוקדת בחטף־פתח (וכמובן אין אחריה דגש קל), כגון הֲתִנָּשְׂאִי (לי), הֲיָדַעְתָּ, הֲשׁוֹמֵר (אחי אנוכי), הֲכָזֶה (יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ).

לפני אהח"ע ולפני שווא היא מנוקדת בפתח, כגון הַאִם, הַאַתָּה, הַיְדַעְתֶּם, אבל לפני אהח"ע קמוצות היא מנוקדת בסגול, כגון הֶהָלַכְתְּ, הֶאָנוֹכִי.
הערה: כשאחרי ה' השאלה באה אות בשווא, לצד דוגמאות כגון הַבְרָכָה (בראשית כז, לח) יש במקרא גם דוגמאות לשווא ודגש, כגון הַכְּצַעֲקָתָהּ (בראשית יח, כא).
 
    [post_title] => ניקוד אותיות השימוש
    [post_excerpt] => כיצד יש לנקד את אותיות השימוש מש"ה וכל"ב?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a9
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-01-30 17:31:25
    [post_modified_gmt] => 2022-01-30 15:31:25
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=876
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 997
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-04-10 14:21:00
    [post_date_gmt] => 2011-04-10 11:21:00
    [post_content] => 
האם יש קשר בין טלפון נייד ובין חולות נודדים? בין נדנדה ובין נידוי? לכאורה כל אחת מן המילים הללו שייכת לשורש אחר: נַיָּד מן השורש נו"ד, נוֹדֵד מן נד"ד, נַדְנֵדָה מן נדנ"ד; נִדּוּי מן נד"י (נד"ה). אך לכולם משותפות האותיות נ' וד' ומשותפת להם משמעות בסיסית של תנועה והתרחקות.

 נדד
הפועל נָדַד מציין מעבר ממקום למקום, ההפך מהתיישבות של קבע במקום אחד: "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח). ולא רק בני אדם מרחיקים נדוד: יש 'עופות נודדים' ו'חולות נודדים'.
הפועל נָדַד קשור קשר עז לשינה, או ליתר דיוק לחוסר שינה: אחשוורוש מתקשה לישון אחרי הפגישה הראשונה עם אסתר והמן: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ". דבר המטריד אותנו מאוד מַדִּיד שינה מעינינו (כיום רווח יותר 'מַדִּיר שינה' מלשון נָדַר, כלומר אסר על עצמו, ומכאן מָנַע, הרחיק). איוב ביטא את קשיי השינה שלו במילים: "וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף [= עד סוף הלילה]" (ז, ד). מכאן ירשה העברית את המילה נְדוּדִים, ומימי הביניים משמעותה התרחבה לציון מצב של נדידה. כך הצטרפו אל 'נדודי השינה' – 'נדודי ישראל במדבר', 'מקל נדודים' ו'שְׂבַע נדודים'.

 נוד
אדם המרבה לנדוד הוא נַוָּד, ומכשיר שאפשר לטלטל אותו ממקום למקום הוא מכשיר נַיָּד: מחשב נייד, הֶחסן נייד ("דיסק און קי"), מחסום נייד. החילופים בין ו ל־י רגילים בשורשים כאלה (השוו חוּט וחַיָּט, רֵיק ורַוָּק), וכאן החילופים נוצלו ליצירת שתי מילים שונות מן השורש נו"ד (ני"ד) באותו משקל.
בעקבות נַיָּד חודשה המילה נַיֶּדֶת לציון 'משמר נודד', 'פטרול', וכיום כלי רכב למשימה מיוחדת: ניידת משטרה, ניידת טיפול נמרץ ועוד. בעקבות התלמוד נוצר בימי הביניים הביטוי הארמי נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי (בראשי תיבות: נדל"ן) – מקרקעין, נכסים הקבועים במקומם, ההפך מן מִטַּלְטְלִין. מילים אחרות מן השורש נו"ד הן תְּנוּדָה וממנה תְּנוּדָתִי, תְּנוּדָתִיּוּת (בשוק ההון) ונִיד – תנועה קלה, כגון 'ניד שפתיים' (על פי איוב טז, ה), 'ניד ראש', 'ניד עפעף'.
הפעלים נָד (בבניין קל) והֵנִיד (בבניין הפעיל) מצויים בלשוננו בעיקר בצירופים: נָע וָנָד (על פי דברי ה' לקין: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ"); נָד בראשו, הֵנִיד בראשו, ומכאן גם מְנוֹד ראש. לָנוּד למישהו פירושו להניע בראש להבעת השתתפות בצער, כפי שנאמר על איוב: "וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא ה' עָלָיו" (מב, יא).

 נדנד
הפעלים נִדְנֵד והִתְנַדְנֵד נוצרו בלשון חכמים והם מציינים תזוזה וטלטול. מהם חודשה כבר בסוף המאה התשע־עשרה המילה נַדְנֵדָה. משמעות נוספת קיבלו הפועל נִדְנֵד ושם הפעולה נִדְנוּד בלשון הדיבור: הטרדה חוזרת ונשנית – בהשפעת המילה נודניק (מיידיש, כנראה בלי קשר לשורש העברי).
* * *
תופעה זו של שורשים אחים הקרובים באותיותיהם ובמשמעותם נפוצה למדי בשורשים מן הגזרות, כגון נָטַף (מגזרת פ"נ), טִפְטֵף (שורש מרובע המבוסס על הכפלה) וטִפָּה (מן טפ"ף). וכך פעלים כמו שִׁיֵּף ושִׁפְשֵׁף, שָׁגָה ושָׁגַג, יָרַק ורָקַק, נָצַץ ונִצְנֵץ ועוד ועוד נודדים ומתנדנדים בין הגזרות.
כתבו: רונית גדיש ותמר קציר (כץ)
קובץ מעוצב לתלמידים (להדפסה)

    [post_title] => שורשים נודדים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%95%d7%93%d7%93%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-01-17 15:33:42
    [post_modified_gmt] => 2019-01-17 13:33:42
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=997
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)