הדף בטעינה

על המילה חֹדֶשׁ

במילון

 (ללא ניקוד: חודש)
מיןזכר
שורשחדשׁ
נטייהחודָשים, חודשֵי־; זוגי: חודשַיים

הגדרה

  • כל אחד משנים־עשר החלקים של השנה – כ־30 ימים רצופים

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

בהתחדש החודש - איור

בהתחדש החודש

בעברית שלנו חודש הוא תקופת זמן – כשלושים יום שהם חלק אחד מתוך שנים עשר חלקי השנה. אבל לא תמיד זו הייתה משמעות המילה. כך אפשר ללמוד, למשל, מן הסיפור הזה: בשמואל א פרק כ…
המשך קריאה >>
יד אוחזת מחברת עם תאריכים מסומנים והכיתוב איך אומרים נכון את התאריך?

תאריך בחודש

WP_Post Object
(
    [ID] => 910
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-07-31 12:20:33
    [post_date_gmt] => 2012-07-31 09:20:33
    [post_content] => דרכים שונות משמשות בלשוננו לציון תאריך בחודש, ונשאלת השאלה מהי הדרך הטובה ביותר.

הבעת המספר המציין את היום בחודש

הדרך המומלצת והנחשבת לתקנית לציון הימים בחודש היא במספר מונה בלשון זכר: אחד בכסלו, עשרה בטבת, אחד באפריל, שניים ביוני, עשרים ותשעה בנובמבר וכדומה (ולא במספר סודר, כגון ראשון באפריל, עשירי בחודש). דרך זו עולה מן הרגיל במקורות, ובעיקר בלשון חז"ל, כגון "תשעה באב", "עשרה בטבת", "חמישה עשר באב", "עשרים וחמישה בכסלו". גם בתנ"ך היום בחודש מצוין במספר מונה בזכר, כגון "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (בראשית ח, ה, שמות מ, ב ועוד רבים), "בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ" (מלכים ב כה, ח), "בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ" (זכריה ז, א). בתנ"ך איננו מוצאים אפילו פעם אחת שימוש במספר סודר כגון 'בראשון לחודש'. בספרות חז"ל אפשר למצוא כאן וכאן שימוש כזה, אבל הוא נדיר למדי. במדרש סדר עולם רבה ז מצאנו: "בשני בניסן שרף אלעזר הפרה וטיהר את ישראל...", ונפוץ מעט יותר השימוש במספר סודר ללא ציון שם החודש, כגון "בדין היה שיהו מתענין בעשירי שבו נשרף בית אלהינו, ולמה בתשיעי, שבו התחילה הפורענות. ותני כן: בשביעי נכנסו לתוכו, בשמיני היו מקרקרין בו, בתשיעי הציתו בו את האור, ובעשירי נשרף" (בדוגמה זו ללא ציון שם החודש - אב). נעיר כי מ־11 ואילך אין הבדל בין המספר הסודר למספר המונה, וצורה כגון 'עשרים וחמישי בחודש' אינה תקנית כלל. בתאריכים עבריים הנוהג הוא לציין את היום בחודש באותיות, כמו ט"ו בשבט, ה' באייר, כ"א בתמוז. דרך זו של ציון מספרים באותיות רווחת בכתיבה העברית במאות השנים האחרונות, כגון בציון מספרים של פרקים וסעיפים או בצירוף 'ד' אמות'. בתקופות קודמות מן הסתם לא הגו את שמות האותיות אלא את שמות המספרים שהן ציינו, כגון 'ארבע אמות', 'חמישה עשר בשבט'. ואולם בדורות האחרונים השתרש המנהג לומר את שמות האותיות בעקבות הכתוב: הֵא באייר, כָּף אָלֶף בתמוז, טֵית וָיו באלול (אבל טוּ בשבט, טוּ באב).

מילת היחס לפני שם החודש

בעברית בת ימינו מקובל השימוש במילת היחס ב לפני שם החודש - כגון א' באלול, 1 בספטמבר - כדרך ההבעה הרגילה בספרות חז"ל. עם זאת יש יסוד גם לשימוש במילת היחס ל': במקרא התאריך מובע במבנים השונים מן המבנה המשמש בלשון חז"ל ובימינו, ולרוב בא בהם הצירוף 'לחודש'. למשל: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ" (ויקרא כג, ה; אבל בנדיר גם במילת היחס ב': "בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה", במדבר ט, ג). יש המסבירים כי השימוש הרווח ב'לחודש' נובע מן המשמעות הבסיסית של המילה 'חודש' – ראש חודש, חידוש הירח, וכפי שמונים 'עשר שנים להולדת פלוני' כך מונים עשרה ימים לחודש, כלומר לחידוש הירח. בספר נחמיה נמצא שימוש בל' במבנה דומה לזה של לשון חז"ל: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל" (ו, טו, וראו גם ט, א). ובדומה לכך בתעודות בר־כוכבא, למשל: "בשנים לכסלו שנת שלוש לשמעון בן כוסבא נשיא". חילופים בין מילות היחס ב' ול' יש גם במקרים אחרים. למשל בלשון המשנה מתחלפים בלי הבדל משמעות בתוך ולתוך, ובימינו רגיל השימוש בצירוף ללא במשמעות בלא (בתנ"ך רגיל בלא, ובפסוק אחד בדברי הימים ללא). 'סעיף עשר לחוק' כמוהו כ'סעיף עשר בחוק', וכך גם לאחרונה ובאחרונה. מכל מקום בעברית בת ימינו רווח השימוש בל' לפני המילה חודש, כגון "31 לַחודש" וכן במבנה "31 לשמיני" – כלומר כאשר החודש (הלועזי) מצוין במספר סודר. מבנה זה מצוי בספר חגי: "בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי [=כסלו]" (ב, י, וכן ב, יח).

יידוע התאריך

בהשפעת לשונות לעז נפוץ המנהג להוסיף יידוע לתאריך: 'השלושה במאי', 'עד העשרים ואחד לחודש', 'בָּארבעה עשר באוגוסט'. דרך זו אינה דרכה של העברית, ומומלץ מאוד להימנע ממנה ולומר 'שלושה במאי', 'עד עשרים ואחד לחודש', 'בְּארבעה עשר באוגוסט' – כמו 'בְּתשעה באב', 'בְּשבעה עשר בתמוז'.

גרש וגרשיים

בציון מספר היום באותיות יש להקפיד על השימוש הנכון בסימנים גרש וגרשיים. בגרש משתמשים כאשר יש אות אחת, כגון א' באב, י' באלול, כ' בתשרי, ל' במרחשוון. בגרשיים משתמשים כאשר יש שתי אותיות, והם באים ביניהן, כגון י"א באב, ט"ז באלול, כ"ט בנובמבר.

(בהקשרים אחרים שבהם האותיות משמשות לציון מספרים – בעיקר בציון פרקים ופסוקים – מומלץ שלא להשתמש בגרש ובגרשיים כלל. ראו כללי הפיסוק, דיני הקיצור.)

[post_title] => תאריך בחודש [post_excerpt] => הדרך המומלצת והנחשבת לתקנית לציון הימים בחודש היא במספר מונה בלשון זכר: אחד בכסלו, עשרה בטבת, אחד באפריל, שניים ביוני, עשרים ותשעה בנובמבר וכדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-12 13:33:44 [post_modified_gmt] => 2021-04-12 10:33:44 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=910 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הדרך המומלצת והנחשבת לתקנית לציון הימים בחודש היא במספר מונה בלשון זכר: אחד בכסלו, עשרה בטבת, אחד באפריל, שניים ביוני, עשרים ותשעה בנובמבר וכדומה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במעגלות הזמן

WP_Post Object
(
    [ID] => 1046
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-09-01 12:59:00
    [post_date_gmt] => 2013-09-01 09:59:00
    [post_content] => 
"וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א, יד)

שָׁנָה

במעגלות הזמן: לוח שנההמילה שָׁנָה משותפת למשפחת הלשונות השמיות. מדקדקי ימי הביניים סברו כי יש קשר בינה ובין המילה שְׁנַיִם והפועל שָׁנָה (חזר, עשה שנית) "לפי ששבה השמש שנית אל הנקודה שהחלה ממנה" (רד"ק, ספר השרשים). ואולם ההשוואה ללשונות אחרות מלמדת כי מדובר בשורשים שונים (למשל המקבילה הארמית לפועל שָׁנָה היא תְּנָא, ואילו המקבילה למילה שָׁנָה היא שְׁנָא ובעיקר שַׁתָּא – ב־ש ולא ב־ת). יש חוקרים הקושרים את המילה שָׁנָה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות והזמנים. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות.

חֹדֶשׁ

המילה חודש מציינת ביסודה את הירח בהתחדשותו. מכאן היא התגלגלה לציון היום שבו נראה מולד הירח, ואחר כך לציון פרק הזמן שבין מולד אחד למשנהו.

שָׁבוּעַ

המילה שָׁבוּעַ, הרגילה כל כך בלשוננו, נדירה למדי בתנ"ך. לרוב היא באה בו בצורת הרבים, ובתורה היא נזכרת בעיקר בהקשר של חג השבועות. לצד המשמעות 'פרק זמן של שבעה ימים' יש שהמילה שבוע מציינת בתנ"ך שבע שנים. רק בימי הביניים קיבלה המילה שבוע את המשמעות של שבעת הימים שמיום ראשון עד שבת. בלשון חז"ל משמשת במשמעות זו המילה שַׁבָּת, כגון בצירוף 'אחד בשבת' שפירושו יום ראשון בשבוע. צורת הרבים של שָׁבוּעַ היא שָׁבוּעוֹת בקמץ (גם בנטייה: שָׁבוּעוֹת־, שָׁבוּעוֹתֵיכֶם), ואילו בנטיית היחיד יש שווא: שְׁבוּעַ־(הספר), שְׁבוּעַיִם וכן שם התואר שְׁבוּעִי והמילה שְׁבוּעוֹן.

יוֹם, יְמָמָה

המילה המקראית יוֹם מציינת את שעות האור: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה) ובהרחבה את היחידה השלמה של היום והלילה: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יז; והשוו לפסוק יב: "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"). בעברית החדשה נתייחדה ליחידה השלמה המילה יְמָמָה – על פי יְמָמָא הארמית המציינת דווקא את שעות האור.במעגלות הזמן: שעון יוֹם יוֹם פירושו בכל יום, למשל בברכה "ברוך ה' יום יום" (על פי תהלים סח, כ). בעברית החדשה הצמד יוֹם־יוֹם מציין עניין רגיל ושגרתי, כגון 'חיי יום יום', 'בגדי יום יום', ומכאן שם התואר יוֹם־יוֹמִי.

שָׁעָה

המילה שָׁעָה נשאלה ללשוננו מן הארמית. היא רווחת בספרות חז"ל במשמעות 'זמן', כגון בביטויים 'בשעה ש־', 'דייה לצרה בשעתה', ובייחוד במשמעות של זמן קצר או מוגבל, כגון 'שעה קלה', 'חיי שעה', 'שעת רצון'. בד בבד שימשה המילה לציון 1/12 מן היום (החלק המואר של היממה), ומטבע הדברים אורכה לא היה קבוע. בהמשך הוחלפה השעה היחסית ביחידת זמן קבועה, ומאז שעה היא 1/24 מן היממה. המילה שעה במשמעות זו היא הרווחת כיום וממנה נולד השָׁעוֹן. עם זאת לא נעלמה משמעות הזמן הכללית של המילה, ולצד ביטויים שירשנו מתחדשים בעברית של ימינו שימושים דוגמת 'שעת סיפור', 'מערכת שעות', 'צו השעה', 'ועדת שעה' (ועדת אד־הוק), 'הגיעה השעה'.

דַּקָּה

המילה דַּקָּה מתרגמת את המילה הלטינית minuta שמשמעה המילולי 'קטנה'. קדמה לה כבר בימי הביניים המילה דַּק (בזכר) באותה משמעות. מילה זו מוכרת גם מן השירה העברית החדשה: "תבל זו רבה ודרכים בה רב, נפגשות לדק [=לדקה, לרגע] נפרדות לעד" (רחל, זמר נוגה), "לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים" (לאה גולדברג, ימים לבנים).

שְׁנִיָּה

המילה שְׁנִיָּה מתרגמת את המילה הלטינית secunda במשמעות 'החלוקה השנייה של השעה' (לאחר החלוקה לדקות). המילה שנייה מצויה כבר בספרות ימי הביניים, ולצידה אפשר למצוא גם את צורת הזכר שֵׁנִי.   קובץ מעוצב [post_title] => במעגלות הזמן [post_excerpt] => המילה שָׁנָה משותפת ללשונות השמיות – יש חוקרים הקושרים אותה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-09-09 10:29:20 [post_modified_gmt] => 2021-09-09 07:29:20 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1046 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילה שָׁנָה משותפת ללשונות השמיות – יש חוקרים הקושרים אותה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות. אחרים רואים בה מילת יסוד שמית קמאית שאינה קשורה למילים אחרות.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חֹדֶשׁ ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>