WP_Post Object
(
    [ID] => 61535
    [post_author] => 42
    [post_date] => 2022-02-14 09:37:41
    [post_date_gmt] => 2022-02-14 07:37:41
    [post_content] => מילת הקישור כְּגוֹן משמשת בלשוננו בהוראת 'כעין', 'לדוגמה', 'למשל'.

כְּגוֹן הוא צירוף של המילית כְּ־ ושל גּוֹן־, צורת הנסמך של גוון. מקור המילה 'גוון' בפרסית העתיקה –gaona / gauna – ומובנה 'צבע', 'סוג צבע'.[1] היא משמשת בארמית ללהגיה. בספרות חז"ל, בעברית ובארמית, מצוי בעיקר הצירוף 'כגון'.[2]
גוון
אשר לצורת הנפרד 'גוון' – במקורות העברית אין מוצאים מילה זו בניקוד, וכתיבהּ – רק בצורת הרבים – בא בדרך כלל בווי"ו כפולה לציון עיצוריותה: גוונים או גוונין. צורות אלו יכולות להתאים לצורות נפרד שונות, ואכן במילוני ועד הלשון אפשר למצוא כמה ניקודים: גָּוָן, גַּוָּן,[3] ולבסוף גָּוֶן, וזו צורתה התקנית של המילה כיום. הצורה גָּוֶן שקולה במשקל הסגולי פָּ֫עֶל – בדומה למילים נדירות אחרות שיש בהן וי"ו עיצורית בע' הפועל: אָוֶן, מָוֶת, עָוֶל, תָּוֶךְ. משקל זה מאפשר לכרוך יחד את צורת הרבים גְּוָנִים ואת צורת הנסמך (כ)גוֹן־ בחולם[4] על דרך מָוֶת–מוֹת־, תָּוֶךְ–תּוֹכוֹ.[5]

לא כל חברי ועד הלשון השלימו עם ההחלטה,[6] ועד ימינו ההגייה המהלכת בפי רבים היא גָּוָן (בשתי תנועות a).[7]
כגון בספרות חז"ל
המילה כְּגוֹן משמשת תדיר בספרות חז"ל במשמעות 'לדוגמה', 'למשל':

 	
אי זה הוא שאינו מזומן? כגון אווזים ותרנוגלים שקיננו בפרדס (משנה חולין יב, א)
 	
אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא? כגון סוכה לולב ותפלין; אי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא? כגון אבידה ושִלוח הקן מעקה וציצית (תוספתא קידושין א, י)
 	
אי זהו עמק בגליל? כגון בקעת גיניסר וחברותיה וכן כיוצא בהן (ירושלמי שביעית ט, ב; לח ע"ד)

ממקורות אלו מתקבל הרושם שהמילה כגון באה רק לפני דוגמה או דוגמאות אחדות מתוך קבוצה גדולה יותר, כמו בעברית בת ימינו. ברם עיון במקורות חז"ל מלמד שהיא משמשת גם בהקשרים אחרים. לעיתים היא באה במשמעות 'כמו', 'כעין', 'בדומה ל־':

 	
אמר ליה: חמור שעסקיו רעים כגון זה, מהו לצאת בפרומביא בשבת?" (בבלי שבת נב ע"א)
 	
שאל בן דמה... את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? (בבלי מנחות צט ע"ב) [8]

לצד שני השימושים האלה יש שהמילה כגון באה במקורות חז"ל – וכפי שהראה חוקר לשון חז"ל יוחנן ברויאר, בלשון האמוראים דווקא – בצירוף כגון ש־ (או כגון ד־ בארמית), לשם הבאת 'אוקימתא' [בעברית: הַעֲמָדָה]. אוקימתא היא מונח תלמודי שמתפקד כסוג 'תירוץ' רווח למדי, ובעיקרו ההלכה מיושמת רק במקרה מסוים, זה שמובא מיד לאחר מכן:

 	
פעמים ששתיהן [סוכה על גבי סוכה] כשירות, היכי דמי? כגון שתחתונה חמתה מרובה מצִלתה, והעליונה צִלתה מרובה מחמתה... (בבלי סוכה ט ע"ב)
 	
קתני [=שנו, למדו] 'ישבו', אף על פי שלא הסבו. אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן [=כעין שאמרו נלך ונאכל במקום פלוני] (ברכות מב ע"ב)

בהקשרים אלו היא משמשת בתפקיד הפוך לתפקידה הרגיל במשנה – כאן היא מצביעה על היתכנות הדין רק במקרה המצוין לאחריה, הוא ולא אחרים.
נקודתיים או קו מפריד אחרי 'כגון' ודומיו
'כגון' היא מילת קישור הבאה לפני רצף דוגמאות, ולעיתים אנו נשאלים אם בשל כך יש להטיל נקודתיים או קו מפריד אחריה (כשם שנוהגים בסתם פירוט בלא מילה המציינת זאת):

 	
"עבדתי בגופים ציבוריים כגון: משרד האוצר ורשות המיסים" או:
 	
"עבדתי בגופים ציבוריים כגון משרד האוצר ורשות המיסים".

כאמור במקורה כגון היא צורת נסמך. צורת נסמך אינה עומדת לעצמה ולעולם יבוא סומך אחריה (בֵּית סֵפֶר ולא "בֵּית" בלבד; דַּרְכֵי תְּצוּרָה ולא "דַּרְכֵי" בלבד). אומנם 'כגון' היא מילה כללית שנעשתה מילת תפקיד, ובכל זאת אין נוקטים אותה תלויה בלא סומך,[9] וממילא אין להטיל אחריה נקודתיים (או כל סימן פיסוק אחר) ולחצוץ בינה ובין הדוגמאות שלאחריה. הנחיה זו נכונה גם לגבי מילת הפירוט 'דוגמת', ותנו דעתכם שגם אחרי מילים שאינן צורות נסמך, כמו 'למשל' ו'לדוגמה', אין חובה לשים פסיק (או נקודתיים).

--------------------------------------------------------------
[1] בפרסית בת ימינו משמשת הסיומת gun בשמות צבעים, ואף המילה gune במובן 'סוג', 'אופן'. אנו מודים לבלשנית תמר עילם גינדין על המידע.
[2] בארמית של התלמוד הבבלי בא הרבה הצירוף "כי האי גוונא", היינו 'באופן זה', 'במקרה זה' (מילולית: כְּזה הגוון).
[3] כך גם במילון בן־יהודה (ובנטייה גַּוָּנִים), על פי המימרה שבתלמוד הבבלי "לפי שאין עושין אותה אלא לגוון" (שבת קמ ע"א), בווי"ו עיצורית. במקום אחד נוסף מוצאים "מאי גוון טליתך" (עירובין נג ע"ב), בווי"ו עיצורית גם בצורת הנסמך (ואפילו 'גואן' ו'גוואן' בחלק מעדי הנוסח. בכ"י מינכן 95: 'גון').
[4] וכן 'ססגונא' בארמית בווי"ו חלומה ומכאן התואר סַסְגּוֹנִי בעברית החדשה. על פי זה גם חַדְגּוֹנִי (ולא "חדגווני"
ורַבְגּוֹנִי (ולא "רבגווני"). נהוג בהקשר זה להזכיר את מימרת התלמוד: "היינו דמתרגמינן [בתרגום אונקלוס, את "תְּחָשִׁים"] 'ססגונא' – ששָֹש בגוונין הרבה" (בבלי שבת כח ע"א).
[5] ברם אין מוצאים צורת רבים לשום מילה במשקל הזה (עֲוָלוֹת היא צורת הרבים של עַוְלָה). על פי משקלים סגוליים אחרים מתבקשת הצורה גְּוָנִים. ואומנם כך נקט ביאליק בשירו הבּרֵכה משנת תרס"ה (1905): "גַּוְנֵי גְּוָנִים". צורת הנסמך־רבים התקנית היא גּוֹנֵי־, ולא "גַּוְנֵי", כמתבקש מצורת הנסמך ליחיד גּוֹן־. מילים סגוליות בווי"ו עיצורית ב־ע' הפועל נדירות בעברית, ובמשקל קֶטֶל מוצאים צֶוֶת בלבד, אף היא שאולה מן הארמית (וכנראה נהגתה צְוָת במקורה). מכל מקום לפי ביאליק – גְּוָנִים, גַּוְנֵי־ כמו צְוָתִים, צִוְתֵי־.
[6] חוקר הספרות יוסף קלוזנר, ששימש בנשיאות ועד הלשון, סבר שאין מקום לקיים את הווי"ו העיצורית בצורת היחיד, ולדעתו גם בנפרד וגם בנסמך יש לנקוט גּוֹן. לטענתו "גַוּנָא" בארמית מקבילה ל"יַוּמָא", וכשם שבעברית 'יום' בנפרד ובנסמך, כן הדין עם 'גון', וכשם שצורת הרבים של 'שור' היא 'שוורים', כך אפשר לקיים את 'גוונים' בווי"ו עיצורית כפי שהיא באה במקורות.
[7] ואפילו בסמיכות, למשל "גָּוָן עור", במקום גּוֹן עור. בנסמך־רבים מהלכת "גְּוָנֵי" במקום גּוֹנֵי־ התקנית. וראו גם כאן.
[8] ואומנם מילת יחס שמשמשת בלשוננו בשני ההקשרים היא 'כמו'. אנחנו יכולים לומר: "מצרכים כמו נייר טואלט, אורז ומזון משומר הפכו למבוקשים מאוד" – והרי שאחרי 'כמו' באה דוגמה או דוגמאות מתוך הרבה; וגם "הוא מתנהג כמו שיכור" – ואז אין מדובר במניית דוגמאות אלא במשמעות של 'בדומה ל'.
[9] מה שאין כאן במילה תּוֹךְ, צורת הנסמך של תָּוֶךְ. כבר בלשון המשנה תּוֹךְ משמשת כצורת נפרד (אף בצורת רבים: תּוֹכוֹת), אך לדעת מקצת החוקרים אין זה היקש לצורת הנסמך.
    [post_title] => כגון וגוון
    [post_excerpt] => כְּגוֹן הוא צירוף של המילית כְּ־ ושל גּוֹן־, צורת הנסמך של המילה השאולה מפרסית 'גוון'.
בפי רבים נוהגת המילה בשתי תנועות a – גָּוָן, ואולם ועד הלשון קבעהּ בהגייה גָּוֶן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%92%d7%95%d7%9f-%d7%95%d7%92%d7%95%d7%95%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-06-27 15:43:53
    [post_modified_gmt] => 2022-06-27 12:43:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=61535
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 16794
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2016-09-07 11:22:14
    [post_date_gmt] => 2016-09-07 08:22:14
    [post_content] => 
בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. צירופים אלו נוצרו על פי מקבילות לועזיות ובראו בריאה חדשה בלשוננו. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.

קצת היסטוריה
בלשונות אירופה אפשר למצוא מונחים רבים שנוצרו מהדבקת רכיבים זה לזה. למשל: electroencephalogram (כלומר electro-encephalo-gram, ובעברית רִשְׁמַת מוֹחַ חַשְׁמַלִּית), anthropogeomorphology (כלומר anthropo-geo-morpho-logy, ובעברית גֵּאוֹמוֹרְפוֹלוֹגְיָה אֱנוֹשִׁית). את דרך הבנייה הזאת של מונחים ואף את רכיביהם שאלו לשונות אירופה המודרניות מן הלשונות הקלסיות – היוונית והלטינית. מהן גם ירשו שפע של מיליות המשמשות רכיבים תחיליים כמו hyper ,inter ,mono ,per ,sub.
הצורך במינוח עברי בתחומי המדע והטכניקה הציב אתגרים רבים לפני קובעי המונחים, ובהם גם מציאת פתרון לרכיבים התחיליים הללו. את אחד הגישושים הראשונים אפשר למצוא במונחי כימיה שקבע ועד הלשון בסוף שנות העשרים של המאה העשרים כעולה מן ההסבר לשמות החומצות שם:
[...] שמות יתר החמצות נוצרים ע"י הוספת שמות התארים "תחתית" (hypo, sub) ו"עלָאִית" (super, per), ממש כברומית ושאר השפות האירופיות. במקום "תחתית" ו"עלאית" אפשר להשתמש בקצור גם ב"תָּת" וב"עָל". ("מֻנְּחֵי הַחִימִיָּה", זכרונות ועד הלשון, מחברת ו [תרפ"ח], עמ' 54–55)
נקל לראות שברשימת מונחים זו עדיין לא התגבש השימוש בתחיליות. כך למשל נקבע המונח חֻמְצַת־עָל גָּפְרִיתָנִית (לצד חֻמְצָה גָּפְרִיתָנִית עִלָּאִית) ולא כמצופה: 'חֻמְצָה עַל־גָּפְרִיתָנִית' (והשוו ללעז: Acidum persulfuricum). מצד שני כלולים ברשימה מונחים המוכרים עד היום: חַד־עֶרְכִּי, דּוּ־עֶרְכִּי.[1]
עם השנים התגבשה רשימה של מיליות המקבילות לרכיבים התחיליים הלועזיים. לשם כך גויסו המילים הארמיות תַּת־ (=תחת), חַד־ (=אחד), תְּלַת־ (המקבילה הארמית של שלוש) וכן מילות יחס כמו עַל־, בֵּין־. רשימת התחיליות מפורטת בהמשך.

היידוע והריבוי
הצירופים בעלי התחיליות הם כאמור בעלי מבנה חדש וזר ללשוננו – מבנה שהרכיב הראשון בו הוא ספק מילה העומדת לעצמה ספק רכיב דקדוקי. הקושי שהם מעלים בא לידי ביטוי ביידוע ובריבוי שלהם.
כדי להבין עד כמה זר המבנה הזה לעברית הינה רקע קצר: בלשונות אירופה לכל סוגי הצירופים התנהגות דומה. למשל באנגלית הן צירוף סמיכות כגון focus group, הן צירוף של שם ותואר כגון free group - מקבלים את היידוע בראשם ואת הריבוי בסופם, ובשניהם גרעין הצירוף הוא הרכיב האחרון. הוא הדין לצירוף בעל רכיב תחילי כגון sub-group – יידועו בראש וריבויו בסוף: the sub-groups. לעומת זאת בעברית הן בצירוף סמיכות הן בצירוף שם ותוארו המילה הראשונה היא הגרעין, כגון 'קבוצת מיקוד', 'קבוצה חופשית'. בסמיכות ה' הידיעה באה לפני המילה השנייה (קבוצת המיקוד) והריבוי בא במילה הראשונה (קבוצות מיקוד), ואילו בצירוף שם ותואר מיידעים ומרבים את שני הרכיבים (הקבוצה החופשית, קבוצות חופשיות). ומה דין היידוע והריבוי של צירוף כמו 'תת־קבוצה'? לכאורה צירוף זה דומה לסמיכות, אך שלא כבסמיכות גרעין הצירוף הוא דווקא המילה השנייה, והרכיב הראשון אינו מילה של ממש.
אם נבחר לראות ברכיב 'תת־' צורן דקדוקי, הגיוני שניידע את הצירוף בראשו – 'התת־קבוצה', ונרבה אותו בסופו – 'תת־קבוצות'. ואולם לאוזן העברית 'התת־קבוצה' נשמע כמו שיבוש היידוע בצירופי סמיכות ("הבית ספר"), ולכן אך טבעי שיש המיידעים 'תת־הקבוצה' על דרך היידוע התקני של הסמיכות ('בית הספר'). יתר על כן, בצורות הריבוי יש הנוקטים 'תתי־קבוצה' או 'תתי־קבוצות' ובכך הופכים את הרכיב 'תת' למעין שם עצם נוטה.
דברים אלו אמורים בצירופי שם עצם בעלי תחיליות. לעומת זאת צירופי שם תואר בעלי תחיליות, כמו 'חד־ערכי', 'בין־עירוני', הולכים בדרך הלעז: יידועם בראש וריבוים בסוף – החד־ערכיים, הבין־עירוניים.[2]
מכיוון שמדובר כאמור במבנה חדש לעברית, החליטה ועדת הדקדוק של האקדמיה שלא להתערב בשאלת היידוע והריבוי של צירופים מסוג זה, והותירה לדוברים ולהתפתחות הטבעית לפעול את פעולתם.
וכך נוסחו הדברים בהערת המזכירות המדעית בהחלטות האקדמיה בדקדוק בסעיף הדן בצירוף של מילית ושם:
השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון 'תת־אלוף' ('התת־אלוף' / 'תת־האלוף'; 'תת־אלופים' / 'תתי־אלופים' וכיו"ב).

כתיבה בשתי תיבות
בדבר אחד התערבה האקדמיה: היא ממליצה לכתוב את הצירופים הללו בשתי תיבות – בין־לאומי (ולא בינלאומי), וקבעה שראוי לתת מקף בין שתי התיבות הללו. מכלל זה הוציאה ועדת הדקדוק של האקדמיה שני צירופים – חדגוני ורבגוני – בנימוק "שנשתגרה כתיבתם בתיבה אחת".

הערות והרחבות
א. כפי שראינו, כאשר גרעין הצירוף הוא שם עצם יש שהרכיב בא בסוף הצירוף, כגון מחשב־על (supercomputer), מהפכת־נגד (counter-revolution), וגם כשהרכיב לועזי כגון מְעַבֵּד־מִיקְרוֹ (microprocessor)ׁ. מבנה זה עולה בקנה אחד עם מבנה הצירוף העברי הקלסי, והוא נוהג כצירוף סמיכות לכל דבר: ביידוע – מחשב־העל, בריבוי – מחשבי־על.
ב. במקרא ובספרות חז"ל יש צירופים אחדים המזכירים את הצירופים בעלי התחיליות של העברית החדשה. כך הוא השם "אי כבוד" שאשת פנחס נותנת לבנה לאחר הילקח ארון הברית: "וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל" (שמואל א ד, כא). ואולם כלל לא ברור מה פשר הרכיב 'אי' בשם זה. בספרות חז"ל הרכיב 'אי' נפוץ לציון שלילה, והוא קרוב בתפקודו למילה 'אין', כגון בצירוף 'אי אפשר' – אך צירוף זה אינו צירוף שמני. הצירוף אַל־מָוֶת (וגם במילה אחת: אַלְמָוֶת) יסודו בפסוק "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת" (משלי יב, כח). בצירופים המקראיים 'רב החובל', 'רב סריס', 'רב טבחים', 'רב מג' ועוד המילה 'רב' אינה תחילית אלא שם עצם המציין בעל תואר או תפקיד בכיר, מעין ראש, ממונה.
ג. השימוש ברכיבים תחיליים על דרך לשונות לעז החל עוד לפני המינוח העברי הרשמי – לפחות מן המאה הי"ט. כך אפשר למצוא שימוש ברכיב 'אי' כתחילית בצירוף לשמות עצם כגון "אי־הפירוד" (=אטום; אהרן פורייס, תורת החיים, 1875); "אי־ניקיון" (מנדלי מו"ס, 1868; ד' גורדון, דרכי הרפואה, 1870); "אי־סדרים" (ד' גורדון, שם); אי־רצון (סוקולוב, 1882; פרנקל, 1890). על בסיס הצירוף דו־פרצופין שנשאל ללשון חז"ל מן היוונית נוצר הצירוף "דו־קרב" (מנדלי מו"ס, 1897) ומאוחר יותר "דו־אופנים" (ברנר, 1919). (הדוגמאות נלקטו מ"מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי.)
ד. מכיוון שמקצת התחיליות הן מילים קיימות בעברית עשויה לעיתים להיווצר דו־משמעות שפתרונה נשען כולו על השימוש במקף. למשל הצירוף 'ויכוחים בין דתיים' יכול להיות ריבוי של 'ויכוח בין דתיים' או ריבוי של 'ויכוח בין־דתי', וההבדל כמובן גדול.
ה. לעיתים שתי אפשרויות עומדות לפני קובעי המונחים – צירוף עברי רגיל או צירוף בעל תחילית. לדוגמה, בתחום התחבורה נקבע תמורת multi-lane המונח 'רַב נְתִיבִים' (סמיכות שם תואר) ולא רַב־נְתִיבִי, ולפי זה 'דרך רבת נתיבים' (ולא 'דרך רב־נתיבית'). כך גם 'היריון רב עוברים' (ולא 'היריון רב־עוברי'). לעיתים נקבעו שתי חלופות זו לצד זו, כגון חֲצִי־נִסְיוֹנִי לצד נִסְיוֹנִי לְמֶחֱצָה; (שֶׁ)מִּחוּץ לָרֶחֶם לצד חוּץ־רַחְמִי.

רשימת התחיליות (ולעיתים הסופיות)
תחיליות נפוצות לפי משמעות:

 	
מספר: חַד־ (mono), דּוּ־ (bi), תְּלַת־ (tri), אַרְבַּע־ (quadr; וכך שאר המספרים), חֲצִי־ (semi)
 	
כמות: רַב־ (multi, poly), תַּת־ (hypo), יֶתֶר־ (hyper), כָּל־ (pan) , כְּלַל־
 	
מיקום: בֵּין־ (inter), תּוֹךְ־, פְּנִים־ (intra, infra), חוּץ־ (extra, exo), תַּת־ (sub)
 	
זמן: קְדַם־, טְרוֹם־ (pre), בָּתַר־ (post)
 	
שלילה: אַל־ (a), אִי־ (dis, un, non, in), אֵין־ (in),
 	
שונות: כְּמוֹ־, מֵעֵין־ (quasi)

יש רכיבים המשמשים רק כסופיות:

 	
־יַחַד (co), ־אַחַר (post), ־נֶגֶד (anti, counter)

יש שתחילית אחת בעברית מתרגמת כמה רכיבים לועזיים, למשל:

 	
עַל־ = super, hyper, macro, archi, ultra, per
 	
יֶתֶר־ = over, hyper, poly

יש רכיבים לועזיים שלא נמצאו להם חלופות עבריות והם נותרו בלועזיותם:

 	
מֵטָא־, מקרו־ (לעיתים 'ענק'), מיקרו־ (לעיתים 'זעיר')

במונחי אנטומיה הוצעו כמה חלופות עבריות שלא הפכו לנחלת הכלל:

 	
מֵצַד (para), מֵסַב (peri; מאוחר יותר נקבע סַב־), מְתוֹךְ (meta)

יש שתמורת תחיליות לועזיות באות מילים עבריות רגילות:

 	
מדומה (pseudo), למחצה (semi)

----------------------------
[1] כנגד המונחים בגרמנית ובאנגלית: einzwertig, monovalent (חד־ערכי); zweiwertig (דו־ערכי). וגם שְׁוֵה־עֶרְכִּי כנגד equivalent, gleichwertig – שלימים שונה ל'שָׁקִיל'.
[2] במונחי ועד הלשון והאקדמיה נמצא בנדיר גם יידוע באמצע הצירוף, כגון הַצִּנּוֹר חֲצִי הַמַּעְגָּלִי הַצִּדִּי (ductus semicircularis lateralis) במילון למונחי אנטומיה (תשי"ז).
 

כתבה רונית גדיש.
    [post_title] => תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות
    [post_excerpt] => בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%aa%d7%aa%d6%be%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%94-%d7%93%d7%95%d6%be%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-05-29 10:29:42
    [post_modified_gmt] => 2022-05-29 07:29:42
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16794
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)