הדף בטעינה

על המילה חִלּוֹנִי

במילון

 (ללא ניקוד: חילוני)
חלק דיברשם תואר
שורשחלל (חֹל; התחלה)
נטייהחילונית

הגדרה

  • לא קדוש
  • לא דתי
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

דתי, חילוני וחוזר בתשובה

WP_Post Object
(
    [ID] => 22558
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2017-07-12 14:57:55
    [post_date_gmt] => 2017-07-12 11:57:55
    [post_content] => לקריאת המאמר

המאמר עוסק בשמות התואר דתי, חילוני, חוזר בתשובה וחוזר בשאלה – בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות שלהם ולהחליף את מקצתם. במאמר מוסבר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך. עוד מתחקה המאמר על שורשי המונחים האלה ועל גלגולי המשמעות שלהם.

[post_title] => דתי, חילוני וחוזר בתשובה [post_excerpt] => בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%93%d7%aa%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-08-02 11:52:02 [post_modified_gmt] => 2019-08-02 08:52:02 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=22558 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
סיפורה של מילה

חילוני וחילוניוּת

WP_Post Object
(
    [ID] => 22528
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2017-07-10 12:22:38
    [post_date_gmt] => 2017-07-10 09:22:38
    [post_content] => 

המילה חִלּוֹנִי, ב־ל דגושה, קשורה אל המילים חֹל, חֻלִּין, חִלֵּל – מן השורש חל"ל שעניינו 'ההפך מן קודש'.

בתרגומי המקרא לארמית המילה חִילוֹנַי, לעיתים בכתיב חילונאי, מופיעה תמורת המילה 'זר', שהיא הפך לכוהן. למשל בתרגום אונקלוס לפסוק "וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם" (שמות כט, לג) נכתב: "וְחִילוֹנַי לָא יֵיכוֹל, אֲרֵי קֻדְשָׁא אִנּוּן" (בארמית המילה היא על דרך השורש חו"ל ולא חל"ל – חילוף בין שורשים מגזרות קרובות, כמו לְדַיֵּק במקום לְדַקֵּק).

בספרות העברית הקדומה מזדמן שם התואר פעמיים (לפי מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי): במדרש ויקרא רבה נאמר: "לכהן שהיה מהלך בדרך ונזדמן לו חלוני אחד. אמ' לו [החלוני]: אלך עמך בדרך. אמ' לו: בני, כהן אני ובדרך אני הולך, ואין דרכי להלך בין הקברות. אם את מהלך עמי מוטב, ואם לאו סוף אני מניחך והולך לי" (פרשה כד, ז). אם כן גם כאן 'חלוני' הוא הפך לכוהן. המילה באה גם בפיוט מאת שמואל בר' הושענא (המאה ה־10 או ה־11 לספירה), אלא שמן החריזה עולה שהצורה היא על דרך הארמית חילונַי.

"זה [אלוהים] אינו עונש אלא אם כן מזהיר ומתנה תנאי, חשבון מאה ועשרים בגמרו פָּץ [אמר] לשאינו חילוני [כלומר לנח, המקורב אליו] "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני" (יוצר לשבת בראשית)

שם התואר עולה שוב בעברית החדשה, תחילה במשמעות שראינו בספרות הקדומה, כלומר הפך של איש דת – כוהן או רב. בטקסטים מסוף המאה ה־19 מצאנו: "בעלי בתים פשוטים, חלונים, לא מתוך כהני הדת" (הצבי, 2.10.1895, מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית), "...זאת הקדושה, אשר הלבשנו בה את כל אשר לנו: ארץ הקדש, לשון הקדש, כתבי הקדש וכו', מחתה מלבנו כל רגש עממי, עשתה כל סגולות העם רק ל"דברים שבקדושה" שלאיש חלוני פשוט, לא רב ולא כהן, אין כל חפץ בזה" (מובא אצל י' קלוזנר, שפת עבר – שפה חיה, 1896, מתוך "מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי).

שם התואר משמש לא רק לבני אדם אלא גם למוסדות שלטון, למוסדות חינוך, לענייני תרבות וכדומה. בשימוש זה 'חילוני' הוא בעל אותה המשמעות של 'חול' בצירופים 'שירת החול', 'לימודי חול' (כנגד 'שירת הקודש', 'לימודי קודש').

מי היה הראשון שהשתמש במילה לציון אדם שאינו מקיים מצוות? אולי היה זה הסופר יוסף חיים ברנר. כך למשל כתב: "...להכרתי הלאומית החפשית בהוה, שכלה חילונית, אתיאיסטית, אתיאולוגית..." (מתוך "בעיתונות ובספרות" ב, 1910, עמ' 7).

אל המילונים הגיעה המשמעות הזאת לראשונה רק בשנות השישים של המאה העשרים – ב"המלון החדש" של אבן־שושן.

לצד התגבשות המשמעות של המילה אנחנו עדים להתרוצצות בצורתה, כעולה מן התיעוד ב"מאגרים" של המילון ההיסטורי. יוסף קלוזנר מונה את המילה ברשימת מילים מן המקורות המשמשות בעברית החדשה (בחיבורו "שפת עבר – שפה חיה", 1896), ומנקדהּ חַלּוֹנִי. י"ח ברנר משתמש תחילה בצורה חילוני, ואולם בכתביו האחרונים נכתב חולוני, כלומר חֻלּוֹנִי. אצל ביאליק הצורה היא חֻלָּנִי, ככתוב במאמרו על הספר העברי: "לקוטי המיטב שבשירת ימי הבינים, הדתית והחולנית".

אשר לשם המופשט, מאתר עיתונות יהודית היסטורית עולה שהמילה החלה לשמש בשנות העשרים. למשל בתיאור בית הספר המתוקן והחדיש ננקט הצירוף "חילוניות יתרה וכפירה בעקר" (דאר היום, 25.7.1924); וכן: "...הפרושים היו בעלי ההתקדמות החילונית, וגם בפוליטיקה הם שהיו בעד חילוניות המלוכה" (דבר, 12.10.1932). משמעה במובאות אלו וכיוצא בהן הוא כצפוי 'היעדר קשר לדת' אך עדיין לא 'אי־קיום מצוות' כבימינו.

כתבה רונית גדיש. [post_title] => חילוני וחילוניוּת [post_excerpt] => המילה חִלּוֹנִי, ב־ל דגושה, קשורה אל המילים חֹל, חֻלִּין, חִלֵּל – מן השורש חל"ל שעניינו 'ההפך מן קודש'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%95%d6%bc%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-08-26 10:20:29 [post_modified_gmt] => 2020-08-26 07:20:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=22528 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

המילה חִלּוֹנִי, ב־ל דגושה, קשורה אל המילים חֹל, חֻלִּין, חִלֵּל – מן השורש חל"ל שעניינו 'ההפך מן קודש'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

חרדים וחרדיים, חילונים וחילוניים – סיומת ־ִים לעומת סיומת ־ִיִּים

WP_Post Object
(
    [ID] => 853
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-03-25 13:50:40
    [post_date_gmt] => 2010-03-25 11:50:40
    [post_content] => כינויי הייחוס לעמים (כגון יהודי, צרפתי, סיני) ועוד כמה מילים המציינות קבוצות שייכות (כמו חרדי) יכולים לשמש הן שמות תואר הן שמות עצם. תפקידם כשם עצם יכול לבוא לידי ביטוי רק כשמדובר בבני אדם, למשל 'חרדי חיכה לאוטובוס בתחנה' או 'צרפתי נכנס לבית הקפה'. ריבוי מילים אלו כשמות עצם הוא ביו"ד אחת: יהודים, צרפתים, סינים, חרדים. שם עצם כזה יכול להיות רכיב בצירוף תמורה: 'חייל צרפתי' (=חייל שהוא צרפתי) וברבים 'חיילים צרפתים' (=חיילים שהם צרפתים).

המילים האלה יכולות לשמש גם שמות תואר, הן לבני אדם הן לשמות עצם אחרים, ואז הן יבואו ברבים בשתי יו"דים: 'איכר סיני' – 'איכרים סיניים' (בצד צירוף התמורה 'איכרים סינים' ביו"ד אחת), 'מקל סיני' – 'מקלות סיניים', 'סֵפֶר סיני' – 'ספרים סיניים'; 'נער חרדי' – 'נערים חרדיים' (בצד צירוף התמורה 'נערים חרדים' ביו"ד אחת), 'בית ספר חרדי' – 'בתי ספר חרדיים' (ורק כך), 'עיתון חרדי' – 'עיתונים חרדיים'.

הלכה למעשה צירופי תמורה כגון נערים חרדים ומדענים אמריקנים מקובלים יותר, ואילו שמות התואר שמורים לצירופי שמות עצם שאינם מציינים בני אדם, כגון מוסָדות חרדיים, מנהגים אמריקניים.

תוספת: כשמזדמן במקרא צירוף של שם ושם ייחוס ברבים־זכר בדרך כלל שם הייחוס בא ביו"ד אחת: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר" (בראשית לז, כח); "וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (שמות ב, יג); "לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים" (ירמיהו מג, ט); "אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים" (נחמיה ה, א, וכדומה ה, ח); "וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים" (נחמיה ט, כד). אבל גם בשתי יו"דים: "וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ" (מלכים א יא, יז).

[post_title] => חרדים וחרדיים, חילונים וחילוניים – סיומת ־ִים לעומת סיומת ־ִיִּים [post_excerpt] => צורת הרבים של כינויי הייחוס כגון 'יהודי' ו'חרדי' היא או ביו"ד אחת או בשתיים. כשמדובר בבני אדם נוהגים להשתמש בצורת הרבים ביו"ד אחת כגון 'מנהיגים יהודים', 'נערים חרדים'. אבל כשאין מדובר בבני אדם צורת הרבים היא בשתי יו"דים: 'מוסדות יהודיים', 'עיתונים חרדיים'. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-03-25 12:37:34 [post_modified_gmt] => 2020-03-25 10:37:34 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=853 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

צורת הרבים של כינויי הייחוס כגון 'יהודי' ו'חרדי' היא או ביו"ד אחת או בשתיים. כשמדובר בבני אדם נוהגים להשתמש בצורת הרבים ביו"ד אחת כגון 'מנהיגים יהודים', 'נערים חרדים'. אבל כשאין מדובר בבני אדם צורת הרבים היא בשתי יו"דים: 'מוסדות יהודיים', 'עיתונים חרדיים'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך חִלּוֹנִי ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>