4.1 שימושי לשון

• 4.1.1 צורות נקבה של תפקידים תארים ודרגות

  אפשר ליצור צורות נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, כגון 'ראש' – רֹאשַׁת ממשלה, ראשת עיר (בריבוי: רָאשוֹת עיר), 'משנה' – המשנָה לנשיא בית המשפט העליון (בריבוי: מִשְׁנוֹת).

  בשמות דרגות וכיו"ב שהם צירופים, צורת הנקבה באה פעמים ברכיב השני כגון רב־טוראית ותת־אלופה, ופעמים ברכיב הראשון כגון רבת סרן.

  ראו גם סיומת נקבה בראשי תיבות.

  [ ישיבות המליאה שכח ]

• 4.1.2 יידוע תוארי כבוד

  תואר כבוד, דרגה וכדומה הקודמים לשם פרטי, כגון אדון, גברת, דוקטור, סרן – אפשר ליידעם ואפשר שלא ליידעם.[1] לדוגמה: גברת ישראלי, הגברת ישראלי; ד"ר לוי, הד"ר לוי; סרן ישראלי, הסרן ישראלי.

  • [1] אין הדברים אמורים בתואר הכבוד מר.

  [ ישיבות המליאה רכה ]

• 4.1.3 שמות בצורת זוגי ושמות בצורת רבים

  השמות שצורתם צורת זוגי בלבד, כגון מכנסיים, והשמות שצורתם צורת רבים בלבד, כגון חליפין, מובעים – במקום שיש צורך להשתמש בהם בלשון יחיד – בתוספת שם נסמך, כגון זוג מכנסיים, עסק חליפין (אחד), מעשה חליפין (אחד) וכדומה.

  במקום שהכוונה לריבוי, מותר לומר 'שלושה מכנסיים' וגם 'שלושה זוגות מכנסיים'; 'שלושה חליפין' וגם 'שלושה עסקי (או מעשי) חליפין'.

  [ ישיבות המליאה כ, כה ]

• 4.1.4 שימושי לשון שונים

  הסעיפים באים לפי סדר הזמנים של קבלת ההחלטות.

• למה – לסיבה ולתכלית

  מילת השאלה לָמה משמשת הן לסיבה הן לתכלית. צמצומה לתכלית בלבד סותר את שימוש המקורות במילה זו. במָקום שדרושה הבחנה בין סיבה לתכלית ראוי להשתמש במילים כגון מדוע או מפני מה לסיבה ולשם מה לתכלית.

  [ ישיבות המליאה צב ]

• במידה ש

  במשפט תנאי אין לומר 'במידה ש' במקום אם.
  אין הצירוף במידה ש כשר אלא כשהוא בא לציין מידה ממש.

  [ ישיבות המליאה צב ]

• תַּגְמוּל, גְּמוּל

  המילים תַּגְמוּל, גְּמוּל משמשות שתיהן גם לטוב וגם לרע.

  [ ישיבות המליאה קלג ]

• מינוי

  השם המופשט הנגזר משם התואר מָנוּי הוא מינוי. לדוגמה: 'חידשתי את המינוי על העיתון'.

  [ ישיבות המליאה ריג ]

• עוד בשבוע, בעוד שבוע – השימוש הלוואי במילה עוֹד

  אין האקדמיה פוסלת את השימוש הלוואִי במילה עוד, כגון 'האות הוענק לעוד שלושה חיילים'; 'מעצרו הוארך בעוד שבוע' (לצד 'האות הוענק עוד לשלושה חיילים'; 'מעצרו הוארך עוד בשבוע').

  [ ישיבות המליאה רטז ]

• אותו מקום, אותו המקום

  1. שם העצם הבא אחר אותו, אותה, אותם, אותן יכול לבוא ביידוע או שלא ביידוע, כגון 'אותו המקום' או 'אותו מקום'.

  2. השימוש בצורות אלו במשמעות של זהות (sameness) מותר, כגון 'ניפגש באותו המקום ובאותה השעה'.

  [ ישיבות המליאה ריז, רלז ]

• ללא, בלא

  מותר השימוש בצירוף ללא בצד הצירוף בלא, כגון 'ללא מוצא' בצד 'בלא מוצא'.

  [ ישיבות המליאה ריט ]

• יְבוּא, יְצוּא; יִבּוּא, יִצּוּא

  השמות יְבוּא, יְצוּא יכולים לשמש הן לציון שם העצם הן לציון הפעולה.
  לציון הפעולה אפשר להשתמש גם בשמות יִבּוּא, יִצּוּא.
  לדוגמה: 'הסחורה היא יְבוא מצרפת'; 'הממשלה התירה יְבוא בשר / ייבּוא בשר'.

  [ ישיבות המליאה ריט ]

• בִּלְעָדִי, בִּלְבַדִּי

  שם התואר בִּלְעָדִי מותר בשימוש לצד בִּלְבַדִּי.

  [ ישיבות המליאה רכה ]

• חֲנָיָה, חֲנִיָּה

  הצורות חֲנָיָה, חֲנִיָּה משמשות הן לציון הפעולה הן לציון המקום.

  [ ישיבות המליאה רל ]

• כְּדָאִי – שם תואר

  הצורה כְּדָאִי (בסיומת ־ִי) היא הצורה המומלצת כשם התואר. צורה זו היא הכרח בנטייה: כְּדָאִית, כְּדָאִיִּים, כְּדָאִיּוֹת.
  אין צריך לומר שצורת כְּדָאִי אינה באה במקום תואר הפועל כְּדַאי.

  [ ישיבות המליאה רל ]

• נחקר באזהרה, חקירה באזהרה

  הצירוף הנכון הוא נחקר באזהרה, חקירה באזהרה (ולא "נחקר תחת אזהרה").

  [ ישיבות המליאה רלה ]

• לַמוחרת, לְמוחרת

  הצירוף למוחרת מותר ביידוע ושלא ביידוע: לַמָּחֳרָת, לְמָחֳרָת.

  [ ישיבות המליאה רלז ]

• עבור, בעבור

  אין האקדמיה רואה מקום להתערב בשאלת השימוש במילה עבור במשמעות 'בשביל' (במקום בַּעֲבוּר) – בהיותה שאלת סגנון.

  [ ישיבות המליאה רנה ]

• זיבורית, עידית – שם עצם ושם תואר

  המילים זיבורית, עידית משמשות בעברית החדשה הן במעמד שם עצם, כגון 'מניית עידית', 'אדמת עידית', 'אדמת זיבורית', הן במעמד שם תואר בנקבה, כגון 'אדמה עידית', 'אדמה זיבורית'.

  [ ישיבות המליאה רצו ]