הדף בטעינה

על המילה זוּגָה

במילון

 (ללא ניקוד: זוגה)
מיןנקבה

הגדרה

  • אישה ביַחס לבעלה (ספרותי בנימה עממית)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

חתן וילדו כתוב: בעלי? אישי? בן זוגי? רעי? זוגי? ואולי נשואי?

בַּעַל – האם ראוי למצוא תחליף למילה

WP_Post Object
(
    [ID] => 44
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:19:16
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:19:16
    [post_content] => לעיתים נשאלת השאלה בדבר השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין. הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה מרתיע רבים, ויש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה, תאסור או "תחליף" אותה.

ייאמר מראש כי אין זה מתפקידה של האקדמיה לקבוע את השימוש המועדף מבחינה ערכית כאשר יש כמה מילים נרדפות לדבר בסגנונות שונים מתקופות שונות (כגון מילים ב'לשון נקייה' ומקבילותיהן המפורשות יותר). ואולם בתשובה על שאלות שנשאלנו בעניין המילה בעל נוכל לברר את הקיים בלשון, ומאחר שלשון היא קודם כול המוסכם על דובריה, הדוברים והדוברות הם שצריכים להכריע, והמובן שייוחד בפי דוברי ימינו למילה מסוימת הוא שיתקבל. גם באנגלית מילות politically correct נוצרו בפי הדוברים המעוניינים בכך ונתקבלו ככל שנתקבלו.

למי שאינם חפצים להשתמש במילה בַּעַל מצויות בעברית כמה וכמה חלופות אפשריות, ונמנה כמה מהן שעלו על דעתנו מן המקורות:

1. ידועה שבהן היא זו שמציע הנביא הושֵע: "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב, יח). כל החפץ בכך יכול לקיים נבואה זו, וכך גם הציע דוד בן־גוריון להנהיג בטפסים רשמיים של המדינה (ראו בתמונה). אכן, מאחר שרוב גדול של דוברי העברית הישראלית אינו מקפיד על הגיית המפיק, לא יוכל הגבר להציג את עצמו בנקל כ'אִישָׁהּ' של רעייתו, אבל בלשוננו אפשר לומר 'האיש שלה'. זו חלופה מקראית מפורשת למילה 'בעל'.

2. גם המילה רַעְיָה מוצאה במקרא, בשיר השירים. ספק אם כוונתה שם לציין אשת איש, אולם שימוש זה שגור כידוע בעברית שלנו ('רעיית השר' וכדומה). בשיר השירים ישנו גם המקביל הזכרי לרַעְיָה, והוא רֵעַ: "זה דודי וזה רעי" (שיר השירים ה, טז). אומנם המילה רֵעַ משמשת בלשון הספרותית במשמעות חבר וידיד, אולם מכיוון שאיננה רגילה בעברית המדוברת, אין מניעה לייחדה בעיקר לקשר של נישואין, וההקשר יסייע בידינו (כשם שלצירוף בן זוג יש משמעות רחבה שאינה קשורה לזוגיות, ומשמעות מצומצמת יותר). אם יהיה רֵעַ בשימוש חלק גדול של הדוברים, יבינו גם שאר הדוברים את המילה.

3. כינוי אחר לאישה בלשון המקרא הוא חֲבֵרָה, כאמור במלאכי "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (ב,יד). בעבר ציינה המילה בחוגים מסוימים בת זוג, וחָבֵר ציין בן זוג (נשואים או לא נשואים), ואולם המילים חָבֵר וחֲבֵרָה מציינות כיום בהקשר הזוגי boyfriend ו־girlfriend, ולכן קשה להציען כחלופה ממשית לבעל ואישה.

4. על פי הפסוק הנזכר לעיל ממלאכי אפשר להציע את צמד הצירופים איש ברית ואשת ברית.

5. מלשון חכמים יש בידינו בן זוג ומימי הביניים בת זוג, והם משמשים כבר עתה בפי חלק מן הדוברים שאינם רוצים להשתמש במילה בעל. צירופים אלו אף משמשים בלשון החוק ומופיעים בתעודת הזהות, והכוונה לבני זוג נשואים.

6. בלשון חכמים (בהשפעת הארמית) אנו מוצאים לעיתים שכל אחד מבני הזוג נקרא זוג: הגבר הוא זוגהּ של האישה, והאישה זוגו (ובלשון מאוחרת יותר זוגתו) של הגבר. אין כל מניעה אפוא שמי שמואס במילה בעל ישתמש בחלופה זו, שהיא מקבילה מוכנה מן המקורות ל־spouse (בן זוג נשוי) האנגלי. המילה זוּגָה (בעיקר בנטייה, כגון זוּגָתִי) כבר נעשתה חלק מן הלשון העברית במשמעות אשת איש דווקא בתקופות קודמות, ואין סיבה שזוג (ובנטייה זוּגִי וכדומה) לא ישמש לצִידה. המשמעות היסודית של זוג היא עול (מוט על צוואר הבהמה המחובר לרתמה) שנושאים שני בעלי חיים בשווה. ספק אם יכולה להיות מילה שוויונית מזו.

נחזור למילה המשמשת כיום ובעבר – בעל. בלשוננו סתם בעל ('בעל טוב' וכיו"ב) הוא בעל לאישה, ולא לשדה, לבית, לחפץ או לבעל חיים. זהו הבידול בין 'בעל' ל'בעלים' כבר במקורות, ורק בנסמך יש בעל השור (אין 'בעלי השור'), ובימינו 'בעל הנכס' או 'בעלי הנכס'. האומרים בעלהּ, בעלִי וכדומה בעברית של ימינו מכוונים רק לעניין husband ולא לזיקת בעלות, לדירה למשל. בשימוש החי לדורותיו נוצרה אפוא הבחנה ברורה בין 'בעל' במשמעות husband ל'בעל' במשמעות אדון, מי שהדבר שייך לו.

את התפצלות המילה 'בעל' לשתי משמעויות נוכל להשוות למילה הערבית ס'אחב (שנכנסה לסלנג העברי כסחבק). משמעותה גם 'אדוניו של דבר' וגם 'חבר' (friend), ואין עולה על דעת איש שיש משום השפלה באמירה שפלוני הוא ס'אחבי, כלומר 'חברי', ושמא עלול הדבר להתפרש כ'אדוני'. פלוני יכול להיות ס'אחב – אדון – של רכוש או של בעל חיים, וס'אחב – במובן חבר – של אדם (זכר או נקבה). ההקשר הוא המונע כל טעות. ובערבית לא חל הבידול כפי שאירע בעברית, המסיר כל ספק ומפריד בין המשמעויות. מבחינה זו אין הצדקה לשונית להמציא מילה חדשה ולדחות את המילה בעל.

ושוב עלינו להזכיר כי הלשון אינה אלא מה שדובריה יוצקים לתוכה. במקרה זה המילים מן המקורות מוכנות, ואין צורך לחדשן. עושרה של העברית מונח במקורותיה, וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול. כרגיל, אין מילה אידאלית ונטולת בעיות. ודאי כל זמן שהשימוש בבעל רווח, תהיה רק מילה זו חד־משמעית לציין את היחס המדויק שבין גבר נשוי לאשתו. אם תתרגל האוזן לשמוע רֵעַ או זוּג או בן זוג, יהיו אלה מילים מובנות וברורות. ואולם אם לא יֹאבה קהל דוברי העברית להשתמש בהן, וימשיך להשתמש במילה בעל, ספק אם הסיבה לכך תהיה אידאולוגיה מיננית נסתרת או תפיסה לא שוויונית של מוסד הנישואין.

* * *

הערת המזכירות המדעית: אל האקדמיה הגיעה הצעה (מטעם שתי פונות שונות) להשתמש בצמד נְשׂוּאִי ונְשׂוּאָתִי במקום 'בעלי' ו'אשתי'. לדברי אחת המציעות צמד המילים הללו נושא אופי שוויוני ומרענן, ומייחד את הזוגות הנשואים מן הזוגות שאינם נשואים (למי שנחוץ לו ייחוד). בתשובה הסברנו שאין בכוונת האקדמיה להציע חלופות רשמיות למונחים המשמשים. עם זאת מכיוון שההצעה מתקבלת על הדעת מצאנו לנכון לתת לה פרסום כאן.   [caption id="attachment_279" align="aligncenter" width="450"]מכתב של דוד בן-גוריון משנת 1953. מכתב של דוד בן־גוריון משנת 1953.[/caption] התשובה מבוססת על דברים שכתב חבר האקדמיה מנחם קיסטר, יו"ר הוועדה למילים בשימוש כללי בשנים תש"ס–תשס"ד, בתגובה לפנייה בעניין זה. [post_title] => בַּעַל – האם ראוי למצוא תחליף למילה [post_excerpt] => השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין מרתיע רבים בגלל הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה. יש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה, תאסור עליה או "תחליף" אותה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%99-%d7%9c%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%90-%d7%aa%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%a3-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-08-02 15:31:35 [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:31:35 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=44 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין מרתיע רבים בגלל הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה. יש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה, תאסור עליה או "תחליף" אותה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

WP_Post Object
(
    [ID] => 135
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-03-15 10:18:14
    [post_date_gmt] => 2011-03-15 08:18:14
    [post_content] => לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים.

המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו בתקופת חז"ל מן היוונית (zygon). משמעותה המקורית היא העול שנושאים שני שוורים בשעת החרישה. מכאן התפתחה ההוראה המציינת שני שוורים וההוראה הכללית של כל שניים הקשורים זה בזה. דומה לזה המילה צמד, שמציינת את העול שהבקר מושך בו וגם את שני השוורים.

בלשון חכמים המילה זוג מציינת גם את כל אחד מבני הזוג, כגון "יקח זוג לשני" (משנה יומא ו, א). זוג בהוראה זו עשוי לכוון גם לנקבה. למשל: "כיון שראה אדם את חוה אמר: זה זוגי" (אבות דרבי נתן נ"ב, פרק ח); "כך הודעתי לכל באי עולם, שהיא זוגי ואני זוגהּ" (שיר השירים זוטא א, א).

גם הצירוף בן־זוג עצמו משמש בלשון חכמים, ואף הוא עשוי לכוון הן לזכר הן לנקבה: "שכך רושמים על קרשי המשכן, לידע אי־זה הוא בן זוגו" (משנה שבת יב, ג); "אמרה שבת לפני הקב"ה: רבון העולמים, לכל יש בן זוג, ולי אין בן זוג. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כנסת ישראל היא בן זוגיך" (בראשית רבה יא, ח).

הצירוף בת־זוג לציון הנקבה שבזוג עולה לראשונה בימי הביניים, למשל בפירושו של רש"י לבראשית כב, כ: "בישׂרוֹ הקב"ה [לאברהם] שנולדה רבקה בת זוגו [של יצחק]" (במקור המדרשי שרש"י מתבסס עליו נאמר: "...נתבשר שנולד זיווגו שלבנו").

בטקסטים מימי הביניים מופיעה המילה זוגה באותה המשמעות (אולי בהשפעת זַוג'ה בערבית). למשל במקור מדרשי מימי הביניים לפסוק הנזכר מבראשית נאמר: "ובָאת [=ובאה] בשורה שנולדה זוגת בנו" (מדרש אגדה בובר). המילה זוגה בנטייה (זוגתי, זוגתו) לציון אשת איש משמשת בלשון הרבנית, ואף חדרה ליידיש כגון בנוסחה "זוגתי שתחיה". המילה ממשיכה לשמש בספרות החדשה בעברית וביידיש, כגון "לזוגתי היקרה הצנועה החכמה מרת שיינה שיינדל שתחי'" בפתיחת כל מכתביו של גיבור הספר מנחם מענדעל (רומן מכתבים מאת שלום עליכם, 1918).

לצירוף בת זוגתו מצאנו עדויות מן הספרות העברית בראשית המאה העשרים ומן העיתונות העברית משנות השישים, והוא הולך ורווח בדור האחרון. נראה שהצירוף נוצר מתוך גרֵרה של מין הנקבה מהרכיב הראשון 'בת' אל הרכיב השני 'זוג'. גרֵרה דומה מצויה בפי מקצת הדוברים בצירוף 'בן דוד' – "הנוטה" במין ובמספר לפי הרכיב הראשון: בן דוד, בת דודה, בני דודים, בנות דודות (בלי קשר מחייב למין ולמספר של הדודים). תופעה דומה יש בצורת הריבוי של צירופי סמיכות בלשון חכמים שבה ריבוי הנסמך גורר את ריבוי הסומך, כגון "ערבי פסחים" ו"בתי כנסיות". אם כן האומרים 'בת זוגתו', 'בת זוגתי' יש להם על מה שיסמוכו. עם זאת רבים מסתייגים מצירוף זה בשל השתמעותו המילולית לציון הבת של הזוגה, בתה של בת הזוג. בשל כך עדיף לנקוט את האפשרויות האחרות: 'בת זוגו' או 'זוגתו'.
    [post_title] => זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו
    [post_excerpt] => לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים ויש לה על מה להיסמך.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%96%d7%95%d7%92%d7%aa%d7%95-%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%95-%d7%91%d7%aa-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%aa%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-07-25 12:23:29
    [post_modified_gmt] => 2021-07-25 09:23:29
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=135
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים ויש לה על מה להיסמך.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך זוּגָה 1 (בת זוג) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>