הדף בטעינה

על המילה זַיִת

במילון

 (ללא ניקוד: זית)
מיןזכר
שורשזות
נטייהזֵיתִים לכל הנטיות

הגדרה

  • עץ פרי יְרוֹק־עַד שפירותיו משמשים למאכל ולהפקת שֶמן (Olea europea)

צירופים

על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של המפטי דמפטי והכובען המטורף. הכיתוב: ביצה – בייצה או בצה?

הגיית הצירי המלא

WP_Post Object
(
    [ID] => 841
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:41:44
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:41:44
    [post_content] => הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה.

במהלך הדורות שבהם לא שימשה העברית בדיבור חי התפתחו כמה מסורות הגייה וכמה שיטות ניקוד של הטקסט המקראי, וכן של טקסטים אחרים: המשנה, המדרש, התפילות וכדומה. חלק מן המסורות הללו התגלגלו אל העברית החדשה, והן משפיעות על דרך ההגייה עד היום הזה.

במסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.

בראשית המאה העשרים הציע דוד ילין להגות צירי מלא ey (כלומר לבטא את היו"ד), ובכך להבחינו מן הצירי החסר. עם קשר או בלי קשר להצעתו זו, במילים רבות שיש בהן צירי מלא השתרשה ההגייה ey בקרב חלק מן הדוברים, כגון אֵימה, בֵּיצה, זֵיתים, בֵּינוני, מֵידָע, מֵיטָב, אֵילת, אבנֵי (רחוב), הֵיכן, דֵּי, לפנֵי, וכן במילה תֵּשַׁע ובשמות האותיות הֵא ופֵא – שאין בהם יו"ד. עוד רווחת ההגייה ey במילים לֵצָן,[1] מֵצַר ודומיה, ואף מְכָל – שלפי התקן אינן נכתבות ביו"ד. לעומת זאת יש מילים בעלות צירי מלא שרווחת בהן ההגייה e, כגון רֵיק, נהנֵיתי.

אשר להיבט התקני, אומנם בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית הן בתנועות הן בעיצורים. ואולם בפועל ההגייה שהתגבשה אצל רוב הדוברים היא שילוב בין שתי מסורות ההגייה – הספרדית והאשכנזית (מערכת התנועות בעיקר מן המסורת הספרדית ומערכת העיצורים בעיקר מן המסורת האשכנזית). כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.

__________________________

[1] בגלל הכתיב הרווח ליצן ביו"ד. בכללי הכתיב המלא שנקבעו בשנת תשע"ז החריגה האקדמיה את המילה וקבעה את הכתיב 'ליצן' ביו"ד ככתיב המלא התקני.

  סרטון על הגיית הצירי שהופק לכבוד יום העברית תשפ"א: [embed]https://www.youtube.com/watch?v=A1ZumBMUn7k[/embed]

[post_title] => הגיית הצירי המלא [post_excerpt] => כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%92%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-09-30 00:13:33 [post_modified_gmt] => 2022-09-29 21:13:33 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=841 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

כרם

WP_Post Object
(
    [ID] => 95193
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-30 15:57:30
    [post_date_gmt] => 2024-06-30 12:57:30
    [post_content] => המילה כֶּרֶם באה במקרא כ־90 פעמים בהוראת 'מטע של גפנים' והיא משמשת בהוראה זו עד ימינו.

בספר שופטים מוצאים את הצירוף "כֶּרֶם זָיִת" (טו, ה) ומכאן שבצירוף שם הפרי, המילה כרם עשויה להורות גם מקום גידולם של מיני פרי אחרים – הבחנה זו עולה בדיון תלמודי: "'ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית' אמר רב פפא: 'כרם זית' אקרי [=נקרא], 'כרם' סתמא לא אקרי" (בבלי ברכות לה ע"א), ואומנם בימינו משמשים גם הצירופים 'כרם זיתים' ו'כרם שקדים' (לצד 'מטע זיתים' או 'מטע שקדים'). ברם ממקורות פרשניים אחרים – ובהם תרגומי המקרא לארמית וליוונית – עולה שיש להפריד בין השניים, כאילו נכתב "כרם וזית". ממגילת שיר השירים אולי עולה שכרם הוא שם כללי, ובמקרה זה לגידול צמחי בושם (כֹּפֶר): "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר... בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (א, יד).[1]

המילה כרם ידועה מלשונות שמיות עתיקות מצפון, ממזרח ומדרום לארץ כנען (ולדעת החוקרים גם מן המצרית הלא־שמית), ואין כל ספק שהיא הייתה חלק מרכזי בתרבויות עמי המזרח הקדום. חשיבותם של גידולי הכרם נרמזת בניסוח המקראי המייחד אותם תדיר משאר הגידולים, כגון "וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח" (שמואל א ח, יד), "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יא, יד) ועוד. מהמילה כֶּרֶם נגזרה המילה כּוֹרֵם – מגדֵל גפנים: "אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל" (דברי הימים ב כו, י), ויש אף הדורשים את שם ההר כַּרְמֶל כהלחם של 'כרם' ו'אֵל'. על הקשר בין כרם לכרמל – ראו כאן.

במקרא נזכר מְקום יישוב בשם בֵּית הַכֶּרֶם (ירמיהו ו, א; נחמיה ג, יד) ויש מן החוקרים שמזהים אותו עם עין כרם, לְפנים כפר באחד ממורדות הרי יהודה וכיום שכונה בקצה ירושלים (השם הנוהג בפי כול הוא עין כָּרֶם, כביכול בהפסק, כנראה בהשפעת השם הערבי שבו אחרי הכ"ף באה התנועה a); השם 'בית הכרם' ניתן בעת החדשה לשכונה אחרת במערב ירושלים. לפי הצעות אחרות יש לזהות את בית הכרם שבמקרא עם אתר אחר הסמוך לבית לחם.

במשנה (נידה ב, ז) נזכרת בקעת בית כרם (במקורות חז"ל גם בצורה הארמית 'בית כרמא'), בקעה רחבה ופורייה בצפון הארץ, בגבול שבין הגליל התחתון לגליל העליון. ככל הנראה המילה 'כרם' בשמו רומזת דווקא לגידולי הזיתים, ואומנם האזור כולו ידוע מימי קדם באדמתו המשובחת. באזור זה נמצא הכפר הערבי מַגְ'ד אל־כֻּרוּם (מילולית: מֶגֶד הכרמים), שככל הנראה משמר את השם העברי הקדום, וכן העיר החדשה כַּרְמִיאֵל.

השם כֶּרֶם משמש בימינו שם פרטי לבנים ולבנות.[2] מן המילה 'כרם' נגזר גם השם המקראי כַּרְמִי – שמם של כמה אישים במקרא, ובהם בנו של ראובן ואביו של עכן. השם כרמי חזר ונתעלה בימינו ולצידו גם השם כַּרְמִית לבנות.

 


[1] אפשר ש'כרמי עין גדי' הוא צירוף שמציין את המקום שבסביבתו מצויות גם "עֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם" של שיר השירים.

[2] יושם לב שמינו הדקדוקי של שם העצם כֶּרֶם הוא זכר (למשל בישעיהו ה, א: "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן"), ואילו של שם העצם גֶּפֶן – נקבה (למשל בשיר השירים ו, יא: "לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים"). מפסוק אחד בתנ"ך נראה שהמין הדקדוקי של כרם הוא (גם) נקבה: "בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ" (ישעיהו כז , ב), ואולם יש מי שמפרש שהמילה 'לה' אינה מתייחסת לכרם אלא לארץ.

[post_title] => כרם [post_excerpt] => כרם הוא 'מטע של גפנים'. הוא משמש בעברית גם בצירופים הכוללים גידולים חקלאיים אחרים דוגמת 'כרם זיתים' ונראה שהשימוש הזה הרחיק לכת גם אל שמות מקומות בארץ. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9b%d7%a8%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-07-04 09:23:52 [post_modified_gmt] => 2024-07-04 06:23:52 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95193 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

כרם הוא 'מטע של גפנים'. הוא משמש בעברית גם בצירופים הכוללים גידולים חקלאיים אחרים דוגמת 'כרם זיתים' ונראה שהשימוש הזה הרחיק לכת גם אל שמות מקומות בארץ.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך זַיִת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>