הדף בטעינה

על המילה זֶרֶת

במילון

 (ללא ניקוד: זרת)
מיןנקבה
שורשזרת
נטייהזְרָתוֹת

הגדרה

  • האצבע הקטנה של היד ושל הרגל
  • (בלשון המקרא) מידת אורך (כ־20 סנטימטר)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של כף יד והכיתוב: עשר אצבעות לי יש

שמות האצבעות

WP_Post Object
(
    [ID] => 24711
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2017-10-18 10:10:01
    [post_date_gmt] => 2017-10-18 07:10:01
    [post_content] => ממתי נקראו האצבעות בשמות?

כבר בגן הילדים לומדים הילדים את שמותיהן של חמש האצבעות שביד, מהאגודל ועד הזרת. מי שיעיין במילונים יראה ששמות האצבעות מסומנים כמילים שנתחדשו בלשון חכמים, והן אפוא ותיקות למדי בלשוננו.

ברם, נראה שהדברים אינם כה פשוטים. בתנ"ך האצבע היחידה שזוכה לשם משלה היא הבוהן - האצבע הגדולה הן ביד הן ברגל.[1] [להרחבה]

יתר השמות המוכרים לנו – אגודל, אצבע, אמה, קמיצה וזרת – מקורם במימרה תלמודית הבאה כתשובה לשאלה מדוע נחלקה היד לחמש אצבעות. תשובת הגמרא היא: "כל חדא וחדא למילתיה עבידא [כל אחת ואחת לעניינה עשויה], דאמר מר: זו זרת, זו קמיצה, זו אמה, זו אצבע, זה גודל" (בבלי כתובות ה ע"ב).

ההבנה הפשוטה היא שהמימרה מפרטת את שמות האצבעות, אך נראה יותר שהכוונה היא להסביר שלכל אצבע יש שימוש הלכתי ייחודי – ולאו דווקא להכתיר כל אצבע ואצבע בשם משלה. נזכור שהתלמוד מוסר לנו מעין הקלטה של השיח שהתנהל בעל פה בבית המדרש, ונראה אפוא שהחכם שאמר את הדברים הראה כל אצבע ואצבע, ופירט למה היא נצרכת.

"זו זרת" – הזרת במקרא היא מידה קטנה, כמו שנאמר על החושן שנשא הכוהן הגדול על ליבו: "רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל, זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ" (שמות כח טז. יש ששיערו שמקור המילה זרת הוא בצורה 'זְעֶרֶת', היינו מידה זעירה). את המידה 'זרת' מודדים מקצה האגודל ועד קצה האצבע הקטנה כשהיד מתוחה ('שיבר' בלשון המדוברת כיום, על פי הערבית). כשהחכם אומר "זו זרת" כוונתו היא שהאצבע הקטנה נצרכת לשם מדידת הזרת.

"זו קמיצה" – אצבע זו (הסמוכה לזרת) נדרשת לפעולת הקמיצה של קורבן המנחה.[2]

"זו אמה" – האצבע האמצעית משמשת למדידת האמה, שכן המידה המקראית אמה אורכה הוא מן המרפק ועד האצבע הארוכה ביותר, הלוא היא האמצעית.

"זו אצבע" – באצבע זו הכוהן מקיים את הציווי להזות באצבעו, כפי שנאמר "וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ט, ט. כל הופעותיה של המילה 'אצבע' בתורה, חוץ מביטויים כמו "אצבע אלוהים", קשורות לעבודת הקודש של הכוהנים).

ה"גוּדָל" יוצא דופן, שכן זהו אכן השם המקובל בלשון חכמים לאצבע הגדולה, תחת השם בוהן במקרא, אך אף כאן באמירה "זה גודל" הכוונה היא שבאצבע זו יש לקיים את ההלכות האמורות באגודל.[3]
נעיר כי הצורה המוכרת כיום היא 'אגודל'. בצורה זו, המתועדת בלשון חכמים, נוספה אל"ף מקדימה למילה המקורית 'גודל'.

אפשר לראות שבמקומות אחרים בספרות חז"ל אף פעם אחת לא נקראת למשל האצבע הקטנה בשם זרת, אלא פשוט 'אצבע קטנה'. כך לדוגמה מובא בתלמוד: "בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה. אמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיָּגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה" (בבלי כתובות קד ע"א).[4]

אומנם בתקופות מאוחרות יותר החלו לקרוא לאצבעות בשמות הנזכרים במימרה שבתלמוד, וכך לימים יכול היה המשורר לוין קיפניס לכתוב על חמש האצבעות האוגדות יחד זר פרחים:

חָמֵשׁ בָּנוֹת יֵשׁ לִי כָּאן חָמֵשׁ בָּנוֹת יָצְאוּ לַגַּן פְּרָחִים יָפִים קָטְפוּ הֵן שָׁם.

אֲגוּדָל קוֹטֶפֶת אֶצְבַּע אוֹסֶפֶת אַמָּה מְסַדֶּרֶת קְמִיצָה קוֹשֶׁרֶת וְזֶרֶת, זֶרֶת, זֶרֶת, זֶרֶת – לְכֻלָּן עוֹזֶרֶת.

כתב יעקב עציון

_____________________________

[1] בערבית נקראת אצבע זו בשם קרוב: אִבְהַאם. ייתכן שאף האצבע הקטנה נזכרת בתנ"ך בשם קֹטֶן, כמשקל הבֹּהֶן, בדברי חבריו הצעירים של המלך רחבעם: "כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם – קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי" (מל"א יב, י). אך יש שפירשו שם שהכוונה לאיבר המין. ראוי לציין שבשופטים א, ו מתרגם יונתן את הלשון "בהונות ידיו ורגליו" במילים: "קרסוליו ידוהי ורגלוהי". המילה "קרסולין" באה גם בתרגום אונקלוס תחת "כרעים" (ויקרא יא, כא). לעומת זאת בפסוק הנזכר בספר שמות מתרגם אונקלוס את הבוהן במילה "אליון", וכן הוא בשאר הופעותיה של המילה בתורה.

[2] הקמיצה נעשתה בעזרת שלוש האצבעות המרכזיות, כמובא במסכת מנחות יא ע"א: "חופֶה שלש אצבעותיו על פס ידו, וקומץ", ונאמר עליה שהייתה אחת המלאכות הקשות שבמקדש.

[3]  רש"י מפרש שהכוונה היא לדינים הנזכרים בפרשת טהרת המצורע והקדשת הכוהנים, ובעלי התוספות חולקים וסוברים שהכוונה היא להלכה האמורה בדיני הקמיצה, ולפיה יש להחליק את הקומץ בעזרת האגודל.

[4] בדומה לזה לא מצאנו שימוש בשמות 'אמה' ו'קמיצה' לאצבעות, וכשחכמים מבקשים להתייחס אליהן הם משתמשים בדרכים אחרות. לדוגמה במסכת יומא מתוארת דרך לקביעת העובדים במקדש בפיס (הטלת גורל) – הממונה בוחר מספר כלשהו וכל המשתתפים שולפים אצבע או שתיים והכוהן שבו מסתיים המניין הוא העובד הראשון, ומוסיפה שם הברייתא "אין מוציאין לא שליש ולא גודל [=אגודל] מפני הרמאים" (כג ע"א) – 'שליש' הוא כנראה האצבע השלישית (ראו רש"י שם).

[post_title] => שמות האצבעות [post_excerpt] => בֹּהֶן או אֲגוּדָל, אֶצְבַּע, אַמָּה, קְמִיצָה וזֶרֶת - כולנו מכירים, עוד מילדות, את שמות האצבעות. אבל מניין הם הגיעו אלינו? ומה הקשר למידות בהלכה? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%a6%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-08-12 18:03:37 [post_modified_gmt] => 2021-08-12 15:03:37 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=24711 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

בֹּהֶן או אֲגוּדָל, אֶצְבַּע, אַמָּה, קְמִיצָה וזֶרֶת - כולנו מכירים, עוד מילדות, את שמות האצבעות. אבל מניין הם הגיעו אלינו? ומה הקשר למידות בהלכה?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

אצבעות הרגל

WP_Post Object
(
    [ID] => 203
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-03-25 14:44:07
    [post_date_gmt] => 2010-03-25 12:44:07
    [post_content] => 

אגודל ובוהן

בהונות

נשאלנו אם נכון לכנות את אצבעות הרגליים בהונות. בהשפעת לשונות אירופה – שבהן יש מונחים נפרדים לאצבעות הידיים ולאצבעות הרגליים (למשל באנגלית: fingers לעומת toes) – יש הנוקטים את המילה 'בוהן' לציון כל אחת מאצבעות כף הרגל, וכך אפשר למצוא ברישומים רפואיים (בוהן 1, בוהן 2 וכדומה). בעיקר רווח השימוש בצורת הרבים 'בהונות' כשם כולל לאצבעות הרגליים. אולם בלשון התקנית ראוי להשתמש במילה 'בוהן' רק לציון האצבע העבה. בספרות החדשה החל השימוש בביטוי 'על בהונות', כגון 'הוא עמד על בהונות רגליו' או 'היא הלכה על בהונותיה'. אפשר להסביר שהמילה 'בהונות' בביטוי זה מכוונת רק לאצבע העבה שבכל רגל, והבהונות הן אפוא חלק (חשוב) המייצג את כלל האצבעות. עם זאת סביר שהביטוי הושפע מביטוי מקביל בלשונות לעז, והמילה 'בהונות' מכוונת לכלל אצבעות הרגליים.

בוהן ואגודל

המילה בוהן וכמוה המילה אגודל יפות גם לאצבע העבה של הרגל וגם לאצבע העבה של היד. המילה בוהן מן המקרא, ואילו אגודל מלשון חכמים. וכך מצאנו בתנ"ך: "וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית" (שמות כט, כ). ואילו בלשון חז"ל יש מצד אחד 'עקב בצד אגודל', ומצד שני - בהקשר של שימוש הכוהנים באצבעות הידיים - "ואין מוציאין אגודל במקדש" (משנה יומא). במינוח המקצועי בתחום הביולוגיה והאנטומיה נוצל קיומם של שני המונחים כדי ליצור בידול אגודל היד ובוהן הרגל. אך כמובן גם בימינו אפשר להשתמש בשתי המילים ללא הבחנת משמעות כבלשון המקורות. נעיר כי המילים בוהן ואגודל נבדלות זו מזו במין הדקדוקי: אגודל - מינה זכר, בוהן - מינה נקבה.

שמות אצבעות הרגליים

ומה שמותיהן של שאר אצבעות הרגל? השם 'זרת' - המציין את האצבע הקטנה של היד - משמש גם לאצבע הקטנה של הרגל. לאצבעות האמצעיות של הרגל אפשר להציע לקרוא כשמות אצבעות היד – אצבע, אמה וקמיצה; ואולם בקרב אנשי מקצוע כגון רופאים מקובל לכנותן במספרים - האצבע השנייה, האצבע השלישית והאצבע הרביעית. [post_title] => אצבעות הרגל [post_excerpt] => האם נכון לכנות את כל אצבעות הרגליים בהונות? מה ההבדל בין אגודל לבוהן? ואיך קוראים לשאר האצבעות שברגל? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%a6%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%93%d7%9c-%d7%95%d7%91%d7%95%d7%94%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-04-13 15:21:57 [post_modified_gmt] => 2021-04-13 12:21:57 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=203 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

האם נכון לכנות את כל אצבעות הרגליים בהונות? מה ההבדל בין אגודל לבוהן? ואיך קוראים לשאר האצבעות שברגל?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך זֶרֶת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


זֶרֶת
לרשימה המלאה
חינוך גופני (תרצ"ז, 1937)
זֶרֶת הָאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה בַּיָּד
רפואה (תשי"ז, 1957)
הַשְּׁרִיר מַצְדִּיד הַזֶּרֶת*
* במילון המקורי כתוב: הַשָּׁרִיר מַצְדִּיד הַזֶּרֶת
רפואה (תשי"ז, 1957)
הַשְּׁרִיר כּוֹפֵף הַזֶּרֶת הַקָּצָר*
* במילון המקורי כתוב: הַשָּׁרִיר כּוֹפֵף הַזֶּרֶת הַקָּצָר
רפואה (תשי"ז, 1957)
הַשְּׁרִיר מְנַגֵּד הַזֶּרֶת*
* במילון המקורי כתוב: הַשָּׁרִיר מְנַגֵּד הַזֶּרֶת