הדף בטעינה

על המילה הָחֵל וְכַלֵּה

במילון

 (ללא ניקוד: החל וכלה)

הגדרה

  • מההתחלה ועד הסוף
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

שתי ידיים אוחזות באות מ ובאות ב - החל מ או החל ב?

החל מ־ או החל ב־?

WP_Post Object
(
    [ID] => 23305
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2017-07-31 14:59:53
    [post_date_gmt] => 2017-07-31 11:59:53
    [post_content] => 

אחת משאלות הניסוח המתגלגלות שוב ושוב לפתחנו היא אם נכון לומר 'החל מ־' או 'החל ב־'. מתברר כי שאלה זו העסיקה מאוד את מתקני הלשון באמצע המאה הקודמת: הם התחבטו בה והביעו דעות סותרות, ומקצתם אף חזרו בהם מן ההגבלות שהציעו. המסקנה העולה מקריאת דבריהם היא שיש מקום לשני הניסוחים, ואין סיבה להעדיף דווקא אחד מהם.

אף על פי כן נציין כי כיום הניסוח 'החל מ־' הוא הרווח בבואו לבדו, לרוב לציון זמן, כגון 'החל מיום שלישי'. לעומת זה בצירוף 'החל ב־' משתמשים בעיקר כאשר נוקטים את ההמשך 'וכלה ב־', כגון 'החל במנהלים הבכירים וכלה בדרג הזוטר'.

עוד נֹאמר כי בהיעדר ההמשך 'וכלה ב־' לרוב אין כלל צורך במילה 'החל', ואפשר לומר בפשטות 'מיום שלישי', 'משעה 9:00', 'משנת תש"ח' וכדומה.

ועתה לפירוט הדברים:

איך מתחילים בעברית?

ביסוד הוויכוח שניטש בין מתקני הלשון עמדה השאלה אם לאחר הפועל הֵחֵל או הִתְחִיל יכולה לבוא מילת היחס מ־. ובמילים אחרות: האם אפשר 'להתחיל מ־' או שחייבים 'להתחיל ב־'?

בתנ"ך אנו מוצאים כמה פעמים את הפועל הֵחֵל עם ב־, כגון בסיפור יוסף ואחיו: "וַיְחַפֵּשׂ, בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה" (בראשית מד, יב). כך גם בתיאור טיהור המקדש בימי חזקיהו המלך: "וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ..." (דברי הימים ב כט, יז). מתקני הלשון יצחק אפשטיין ויצחק פרץ כתבו כי גם בימינו ראוי לדבוק בניסוח הזה, כלומר להתחיל ב־ ולא להתחיל מ־. טענתם העיקרית הייתה שאפשר לעשות פעולה מזמן מסוים, אבל להתחיל אותה אפשר רק בזמן מסוים – שכן לעומת הפעולה הנמשכת מכאן והלאה (שיפה לה מילת היחס מ־), ההתחלה שלה מתרחשת רק בנקודת זמן מוגדרת אחת (ולכן יפה לה מילת היחס ב־).

לטענתם של אפשטיין ופרץ קמו כמה מתנגדים, ובראשם חוקר הלשון רפאל ספן. ראשית הראה ספן כי כבר בתנ"ך אפשר למצוא את הפועל הֵחֵל גם עם מ־: "וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ" (יחזקאל ט, ו),[1] "מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה'" (עזרא ג, ו). עוד הוא הראה כי הפועל המקביל בלשון חז"ל – הִתְחִיל – רווח גם עם מ־, כגון "שנים שהתחילו מאמצע השורה" (משנה פאה ו, ד), וכן בדברי רש"י בפתח פירושו לתורה "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחֹדש הזה לכם". נגד הטענה העקרונית כתב ספן כי אין זה המקרה היחיד שבו מילת היחס חוזרת כביכול על משמעות הפועל שלפניה, כגון 'עָלָה על' או 'יָצָא מ־'. אדרבה, לדבריו מילת היחס מ־ "מגבירה את רושם ההמשכיות של הפעולה המותחלת", ולכן ניסוח זה טבעי יותר לכותבים.

בעקבות המאמר של ספן הוסכם על דעת רוב מתקני הלשון להתיר את שני הניסוחים.[2]

והיטיב לסכם את העניין משה גושן־גוטשטיין:

ההלכה ברורה: האומר "החל מן..." אינו משתבש ואין לכפות עליו "החל ב..." ואלו תיקון הפוך – המרת הבי"ת במ"ם – סתם הזית־עורכים היא. ושמא שמע אותו מתקן, שבביטוי זה "נוהגים לתקן משהו" – ותיקן, ולא ידע מה שנוהגים לתקן. שתי דרכי ביטוי כשרות לפנינו. כל עוד אין ברצונו של הכותב להדגיש גונון [=גַּוְנוּן, בן־גוון] של שינוי נקודת־ראות דוקא – לרוב אין שום מקום לדיוק כזה – שתי הדרכים כשרות הן ואין לערער.

רוסית מקראית

הביטוי 'החל מ / ב... וכלה ב...' נשמע כמעט מקראי, ואין פלא בדבר: רכיביו לקוחים ישירות מן הכתוב "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה" (שמואל א ג, יב), ולשונו קרובה לכמה מן הפסוקים שראינו לעיל, כגון "בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה" (בראשית מד, יב). אך למרות הלבוש המקראי – ביטוי מחודש לפנינו. ההיקרויות הראשונות שלו שמצאנו עד כה הן מאמצע המאה התשע עשרה ועיקר שימושו למן המאה העשרים.

ייתכן מאוד כי ביסוד הביטוי המחודש עומד הביטוי הרוסי המקביל начиная с/от... и кончая (מעין 'מתחיל מ... ומסיים ב...'). ברוסית משתמשים לרוב בביטוי השלם, ואולם בהקשר של זמן רגיל השימוש בחלק הראשון בלבד – בדיוק כמו 'החל מ־' בעברית. הבחירה בצורות המקור המקראיות הָחֵל וכַלֵּה העניקה לביטוי גוון עברי מקורי ואף מליצי. בעבר רווח מאוד גם בביטוי השלם הניסוח 'החל מ־' כברוסית (לצד 'החל ב־'). הינה כמה מובאות מגדולי סופרינו:

  • "תמול, תמול נולדנו – והכל צריך להתחיל מהיום. נסיונות חדשים – החל מן הלחם אשר אנו אוכלים וכלה בבית־הספר שלנו" (יוסף חיים ברנר, מתוך הפנקס, 1914).
  • "ספר מעניין בלשון עברית – זהו ה"טפוס הרצוי" בשביל ביבליותיקה של ילדינו. לתרגם, לתרגם ולתרגם – החל מ"מעשיותיו" של ווילהלם הויף וכלה ברומניו של שפילהאגן..." (זאב ז'בוטינסקי, שפת ההשכלה, 1914).
  • "במקום שיש המוני קוראים למיליונים, כשיורדים מעל הבמה הרבה מקצועות של ספרות, עדיין נשארות הוצאות גדולות, לצרכי יום יום, החל מספרי למוד וכלה בספרי שמוש" (חיים נחמן ביאליק, על היחס לספרות העברית ולספר העברי, 1926).

'הַמשך', 'עבוֹר' או 'דרך'?

לעיתים אין מסתפקים בקצוות 'החל' ו'כלה' ורוצים לציין גם את מה שביניהם. שלושת הניסוחים הרווחים לשם כך הם אלה:

  • החל ב... דרך... וכלה ב...
  • החל ב... עבור ל... וכלה ב....
  • החל ב... הַמשך ב... וכלה ב...

גם בעניין זה אין כל פסיקה מחייבת, אך נראה שיש מקום להעדיף את הניסוחים 'עבור ל' ו'המשך ב־', משום שיש בהם צורת מקור כמו 'החל' ו'כלה'.

נסיים בקטע מתוך הצהרה שנשא משה שרתוק (לימים שרת) במסיבת עיתונאים בשנת 1944 בעקבות החלטת הממשלה הבריטית להקים חטיבה יהודית לוחמת:

בתחום הזמן של המלחמה הנוכחית עברה תנועת ההתנדבות דרך ארוכה וקשה: החל מכניסת מתנדבים יהודים ליחידות אנגליות, עבור לפלוגת החפרים המעורבת, ממנה לפלוגות היהודיות בחיל החפרים ובענפי השירותים המקצועיים, דרך פלוגות חיל הרגלים הנפרדות, עד הגדודים העברים המכלים כוחם בעמידה על המשמר וכלה – לעת עתה! – בחטיבה היהודית הלוחמת המתכוננת לקרב (מובא בעיתון הצפה, 29 באוקטובר 1944).

_________________________

[1] אפשטיין ופרץ מזכירים אף הם את הפסוק הזה, אך אינם רואים בו ראיה (אפשטיין טוען שיש כאן הבדל משמעות כלשהו, ואילו פרץ רואה בזה חריג שאין ללמוד ממנו).

[2] עם זה היו שביקשו למצוא הבדל דק של משמעות ביניהם, כמו שכתב למשל אבא בנדויד: "מתחילים ביום פלוני אם יש חשיבות למה שנעשה בכל יום ויום בפני עצמו; אבל מתחילים מיום פלוני, אם אין חשיבותו אלא כנקודת התחלה, ועיקר הפעולה בימים שלאחריו".

[post_title] => החל מ־ או החל ב־? [post_excerpt] => אחת משאלות הניסוח המתגלגלות שוב ושוב לפתחנו היא אם נכון לומר 'החל מ־' או 'החל ב־' – יש מקום לשני הניסוחים, ואין סיבה להעדיף דווקא אחד מהם. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%97%d7%9c-%d7%9e%d6%be-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%97%d7%9c-%d7%91%d6%be [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-09-24 07:59:29 [post_modified_gmt] => 2020-09-24 04:59:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=23305 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

אחת משאלות הניסוח המתגלגלות שוב ושוב לפתחנו היא אם נכון לומר 'החל מ־' או 'החל ב־' – יש מקום לשני הניסוחים, ואין סיבה להעדיף דווקא אחד מהם.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
צילום של שיבולים בשדה

מילים לסוף הקיץ

WP_Post Object
(
    [ID] => 5327
    [post_author] => 15
    [post_date] => 2013-09-30 13:02:55
    [post_date_gmt] => 2013-09-30 10:02:55
    [post_content] => 

שלהי, שלפי, בתר, תום, תִּכְלָה

שִׁלְהֵי, שִׁלְפֵי

בתלמוד נזכרת המימרה הארמית: "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" – סוף הקיץ קשה מן הקיץ. זאב בן־חיים הציע להסביר את המילה שלהי על פי השורש הערבי שלח' (בחילוף העיצורים ה ו־ח'). שורש זה עניינו פשיטה והסרה (בעיקר של עור) והוא משמש גם לציון סוף וגמר בהקשר של תאריכים. מילה קרובה לשִׁלְהֵי היא שִׁלְפֵי, המשמשת גם היא בביטויי זמן במשמעות סוף. למשל: "שלפי קציר חטין היו, והלכו עשרה בני אדם לקציר חטים..." (בבלי יבמות קטז ע"ב). את המילים "שלפי קציר חטין" רש"י מפרש "סוף קציר חטים", ומסביר: "שילפי – לשון 'שָׁלַף אִישׁ [נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ', רות ד, ז) שכבר היה הקציר משתלף ועובר". הפועל שָׁלַף מציין משיכה והוצאה, ולכן ייתכן שהמילה שִׁלְפֵי כמוה כמילה מוֹצָאֵי. לפי הסבר אחר מדובר בגלגול משמעות של המילה שֶׁלֶף – שדה לאחר הקציר וכן החלק של הצמח שנותר לאחר הקציר; 'שלפי קציר חטין' הוא זמן סוף הקציר שבו השדה שלף, ומכאן 'שלפי' במשמעות סוף גם בתיאורי זמן אחרים.

בָּתַר

בתר פירושה 'אחרֵי', והיא משמשת כחלופתה העברית של התחילית הלועזית 'פּוֹסְט'. למשל: ספרות בָּתַר־מקראית היא ספרות למן התקופה שלאחר המקרא; חברה בתר־תעשייתית (post-industrial) היא חברה עירונית ביסודה שכלכלתה מבוססת בעיקר על טכנולוגיה עילית ושירותים. המילה בתר מקורה בארמית – בצירוף של מילת היחס ב־ והמילה 'אתר' (=מקום), ככתוב בחלק הארמי של ספר דניאל (ז, ז): "בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא..." (= 'אחר כך ראיתי בחזיון הלילה'). יש הסוברים כי המשמעות היסודית של אתר היא 'צעד' וכי הצירוף 'באתר' כמוהו כצירוף 'בעקבות'. לפי הסבר אחר 'באתר' פירושו המילולי 'במקום' ובגלגול משמעות 'בסמוך', 'מייד לאחר'. התחילית בתר־ מצטרפת לתחיליות תת־, חד־ שאף הן מקורן בארמית.

תֹּם

למילה תום כמה משמעויות הכרוכות זו בזו: סוף, שלמות, תמימות ויושר. המילה תום במשמעות סוף משמשת בימינו בעיקר לתיאור זמן. כך למשל מתאר אפרים תלמי במסתו "סוף קיץ בשומרון" בעיתון דבר (1972): "אנו נוסעים למרגלות הרי יהודה צרוּבי־השמש, המוטלים עתה, בתום הקיץ, בשממונם האפור". בתנ"ך משמעות זו באה לידי ביטוי בצירוף עַד תֹּם: "וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה'" (במדבר לב, יג); "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם" (דברים לא, כד). צירוף זה משמש גם בימינו.

תִּכְלָה

תכלה היא מילה נרדפת למילים קץ, סוף, אחרית. מאותו השורש מוכרים לנו פעלים שעניינם סיום, חיסול: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב, א), "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיהו ח, כ); "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי" (תהלים עא, ט). וכן מוכרים הביטויים 'אחרי ככלות הכול', 'הָחֵל וְכַלֵּה', 'כָּלָה וְנֶחֱרָצָה'. תכלה קרובה למילה תכלית שגם היא משמעה היסודי 'סוף', ומכאן גם המטרה ששואפים אליה. מקור המילה תכלה בתהלים: "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ" (קיט, צו). יש המפרשים אותה מידה ושיעור, אך הרוב הבינו אותה במשמעות סוף כאמור. כך נוצרו בימי הביניים הצירופים: 'בלא תכלה ואחרית', 'אין קץ ותכלה', 'מתחילה ועד תכלה'. תִּכְלֶה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. [post_title] => מילים לסוף הקיץ [post_excerpt] => זה לא נגמר, זה רק הסוף: שִׁלְהֵי־ ושִׁלְפֵי־ זה אותו דבר? מה החלופה העברית לתחילית הלועזית פוסט־? מה הקשר בין סוף, תמימות, שלמות ויושר? ומהי תִּכְלָה? על מילים של סוף. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a1%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%a5 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-08-12 17:56:53 [post_modified_gmt] => 2021-08-12 14:56:53 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5327 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

זה לא נגמר, זה רק הסוף: שִׁלְהֵי־ ושִׁלְפֵי־ זה אותו דבר? מה החלופה העברית לתחילית הלועזית פוסט־? מה הקשר בין סוף, תמימות, שלמות ויושר? ומהי תִּכְלָה? על מילים של סוף.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>