הדף בטעינה

על המילה הֶאֱמִין

בתשובות באתר

קטן אמונה - מטבע לשון בכל יום!

קְטַן אֱמוּנָה

WP_Post Object
(
    [ID] => 12892
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-11-24 15:26:57
    [post_date_gmt] => 2015-11-24 13:26:57
    [post_content] => 

פירוש הביטוי: 'ספקן', 'רואה שחורות'. דוגמה: חבריי לעבודה תלו תקוות במנהל החדש, אבל אני – קטנת אמונה שכמותי – הערכתי שהמצב יישאר כשהיה, ולצערי לא התבדיתי.

ktan_2צורתו המקורית של הביטוי היא קְטַן אֲמָנָה. בספרות חז"ל אֲמָנָה היא השם המופשט הרגיל מן הפועל הֶאֱמִין במשמע 'בָּטַח', והכוונה לביטחון בקדוש ברוך הוא. במשנה נאמר כי משחרב בית המקדש "פסקו אנשי אמנה" (סוטה ט, יב), ומסביר רבי יצחק בתלמוד הבבלי: "אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה. דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר 'מה אוכַל למחר?' אינו אלא מקטני אֲמָנָה" (סוטה מח ע"ב). אם כן 'אנשי אֲמָנָה' הם אנשים הבוטחים בקב"ה, ואילו 'קטני אֲמָנָה' (או 'מחוסרי אֲמָנָה' כמצוי במקומות אחרים) הם אלו שאינם בוטחים בו.

בימינו הביטוי מוכר יותר בגרסה 'קטן אֱמוּנָה'. גרסה זו יסודה בימי הביניים, אך עיקר תיעודהּ למן ספרות ההשכלה. השינוי בצורת הביטוי קשור לַהתפתחות שחלה במשמע המילה אֱמוּנָה: בתנ"ך ובספרות חז"ל אֱמוּנָה היא בעיקר נאמנות ויושר, ואילו למן ימי הביניים מילה זו נושאת בדרך כלל משמעות דתית של הכרה בקיום האל ובאמיתוּת דבריו. בעקבות שינוי זה נעשתה אֱמוּנָה מילה מרכזית ורווחת, והיא החלה לדחוק את רגלה של אֲמָנָה. ואומנם במדרשים מאוחרים ובדפוסים של ספרות חז"ל אפשר למצוא פה ושם את המילה אֱמוּנָה כנגד אֲמָנָה שבכתבי היד.

משקיבלה אֱמוּנָה את משמעה השכלי וההכרתי (לעומת המשמע המוסרי 'יושר', 'נאמנות' וכיו"ב), היא נעשתה נפוצה גם כשם מופשט של הֶאֱמִין במשמע 'חשב שהדבר אמת'. כך התאפשר בעת החדשה חילון הביטוי 'קטן אמונה' לציון אדם ספקן באופן כללי – לצד המשך שימושו בעולם הדתי לציון אדם שאינו בוטח באל.

נעיר כי בלשוננו היום אֲמָנָה היא בעיקר 'חוזה', 'הסכם'. גם את המשמע הזה ירשנו מלשון המקורות, כמצוי למשל בנחמיה י, א: "וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים, וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ". יש המסבירים כי אֲמָנָה פירושה ברית אמונים, ברית המבוססת על אמון ויושר. לפי דעת אחרת אֲמָנָה קשורה למשמע היסודי של השורש אמ"ן – תוקף ויציבות, ופירושה ברית איתנה, ברית בעלת תוקף.

עוד נעיר כי בנטיית הביטוי 'קטן אמנה' או 'קטן אמונה' השווא בקו"ף והפתח בטי"ת נשארים, ובנו"ן יש דגש: קְטַנַּת אמנה, קְטַנֵּי אמונה (ולא "קִטְנת־", "קִטְני־").

[post_title] => קְטַן אֱמוּנָה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%98%d7%9f-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-10-01 17:46:16 [post_modified_gmt] => 2022-10-01 14:46:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12892 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של פרה מעל קשת בענן והכיתוב לא ייאומן או לא יאומן

לא ייאמן או לא יאומן?

WP_Post Object
(
    [ID] => 10259
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2015-05-27 15:17:15
    [post_date_gmt] => 2015-05-27 12:17:15
    [post_content] => 

יש המביעים את פליאתם על דבר שקשה להאמין שקרה בביטוי 'לא ייאמן' ואחרים בביטוי 'לא יאומן' (בניקוד: לֹא יֵאָמֵן, לֹא יְאֻמַּן). בשתי הגרסאות הפועל הוא פועל סביל: ייאמן בבניין נפעל – צורת העתיד של נאמן (כמו 'ייעדר', עתיד של 'נעדר'), יאומן בבניין פועל – צורת העתיד של אֻמַּן.

היינו מצפים שהפועל הסביל של האמין (בבניין הפעיל) יהיה הואמן ובעתיד יואמן (בבניין הופעל), דוגמת העביר–הועבר, אבל הלכה למעשה צורות אלו אינן משמשות. במקומן משמשת הצורה ייאמן בבניין נפעל שמשמעה קרוב מאוד לענייננו: דבר שיכול להתברר כאמת, דבר שאפשר להאמין בו. אין זה המקרה היחיד שצורה בבניין נפעל קשורה לפועל בבניין הפעיל, למשל: הִכְחִיד–נִכְחַד, הִרְגִּיעַ–נִרְגַּע, הִכְנִיעַ–נִכְנַע, הוֹשִׁיעַ–נוֹשַׁע. אומנם בלשוננו היום נאמן מוכר בעיקר כשם תואר, כגון אדם נאמן, אוהד נאמן. אבל בתנ"ך נאמן מתפקד גם כפועל ממש במשמע 'התברר כאמת', למשל: "עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד" (תהלים צג, ה), "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (בראשית מב, כ).

לעומת זאת יאומן ובעבר אֻמַּן (בבניין פוּעל) הן צורות סביל של הפועל אִמֵּן. צמד פעלים זה אינו שייך למשמע 'אמת' אלא למשמע אחר של השורש אמ"ן: לימוד, תרגול והדרכה.

לפיכך להבעת פליאה מתאים יותר לנקוט את הביטוי לא ייאמן, שהרי הכוונה לאמונה ולא לאימון.

"לא יאומן כי יסופר"

בביטוי הרווח "לא יאומן כי יסופר" נוצרה הצורה יאומן בהשפעת צורתו של הפועל הסמוך יסופר. תופעה לשונית זו מכונה גְּרֵרָה, והיא מוכרת מביטויים נוספים. כך למשל בביטוי "לא מדובשך ולא מעוקצך" (על פי מדרש תנחומא): הצורה דובשך (במקום דִבשך) נוצרה בהשפעת 'עוקצך'. ודוגמאות מן התנ"ך: "וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו" (יחזקאל מג, יא) – במקום מְבוֹאָיו; "צְאֶינָה וּרְאֶינָה" (שיר השירים ג, יא) – במקום צֵאנָה.

ומניין לנו הביטוי? יסודו בדברי חבקוק: "רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ, כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר" (א, ה). התיעודים המוקדמים ביותר שמצאנו לשימוש בביטוי הם בחיבורים בני המאה ה־16 (על פי פרויקט השו"ת), וכבר אז אפשר למצוא את שתי הגרסאות: "לא יאומן כי יסופר" וגם "לא יאמן כי יסופר". גם בספרות ההשכלה – במאות ה־18 וה־19 – נמשכת ההתרוצצות (ושמא ההתנצחות?) בין שתי הגרסאות: יש הכותבים "לא יאמן כי יסופר" וכנגדם יש הכותבים "לא יאומן", ואף יש הטורחים לנקד "לא יאָמן כי יסופר" וכנגדם יש הטורחים לנקד "לא יאֻמן".

בימינו מוכרת יותר הגרסה 'לא יאומן כי יסופר', אך יש המקפידים לומר 'לא ייאמן כי יסופר'. [post_title] => לא ייאמן או לא יאומן? [post_excerpt] => להבעת פליאה מתאים יותר לנקוט את הביטוי לא ייאמן, שהרי הכוונה לאמונה ולא לאימון. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-02-07 10:48:48 [post_modified_gmt] => 2021-02-07 08:48:48 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=10259 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

להבעת פליאה מתאים יותר לנקוט את הביטוי לא ייאמן, שהרי הכוונה לאמונה ולא לאימון.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>