WP_Post Object
(
    [ID] => 843
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-04-24 15:10:22
    [post_date_gmt] => 2013-04-24 12:10:22
    [post_content] => דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם.

המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש. הפעלים האלה שייכים למעשה לשתי קבוצות:
הקבוצה האחת היא של פעלים שאות השורש הראשונה שלהם היא נו"ן (גזרת פ"נ). כך הוא למשל הפועל הִפִּיל מן השורש נפ"ל: הנו"ן "נפלה" ובמקומה בא דגש חזק (במונחים בלשניים: הנו"ן הידמתה לאות השורש שאחריה והתלכדה עמה). לקבוצה זו שייכים גם הפעלים הִכִּיר מן השורש נכ"ר והִגִּיעַ מן השורש נג"ע. בפעלים אלו נהגית תחילית הבניין (ה"א בעבר, מ"ם בהווה) כמו בפעלים השלמים. כפי שיש לומר הִסְבִּיר, הִשְׂכִּיר, הִכְפִּיל – כך יש לומר הִפִּיל, הִכִּיר, הִגִּיעַ, הִבִּיט, הִבִּיע, הִגִּישׁ, הִשִּׂיג. וכפי שאומרים מַסְבִּיר, מַתְפִּיל, מַשְׂכִּיר – כך יש לומר מַפִּיל, מַכִּיר, מַגִּיעַ, מַבִּיט, מַבִּיעַ, מַגִּישׁ, מַשִּׂיג. וברבים: מַפִּילִים, מַכִּירִים, מַגִּיעִים, מַבִּיטִים, מַבִּיעוֹת, מַגִּישׁוֹת, מַשִּׂיגוֹת.

הקבוצה השנייה היא של פעלים שאות השורש האמצעית שלהם היא וי"ו (גזרת ע"ו) – כך הוא למשל הפועל הֵבִיא מן השורש בו"א. בפעלים אלו נוהגת הגייה מיוחדת בבניין הפעיל: התחילית (ה"א בעבר, מ"ם בהווה) מנוקדת בצירי: הֵבִיא, מֵבִיא, וברבים מְבִיאִים; הֵבִין, מֵבִין, ובנטייה מְבִינָה, מְבִינִים.

בשביל רבים מדוברי העברית בת ימינו ההבחנה בין שתי הקבוצות אינה טבעית משום שכמעט איש אינו הוגה דגש חזק – שהוא המבחין בין שתי הקבוצות. ועם זאת אפשר להתרגל להגות נכונה את הפעלים הנפוצים האלה.

ותינתן הדעת לזוגות הפעלים האלה: מֵשִׁיב (על שאלה) לעומת מַשִּׁיב (הרוח, מן השורש נש"ב); הֵדִיחַ (כלים, מן השורש דו"ח) לעומת הִדִּיחַ (מתפקיד, מן השורש נד"ח).
על פעלים אחדים הנוטים על דרך שתי הגזרות ראו כאן.
    [post_title] => הִכּיר ומַגיע, הֵבין ומֵביא
    [post_excerpt] => דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם. המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d6%b4%d7%9b%d6%bc%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d6%b7%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d6%b5%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d6%b5%d7%91%d7%99%d7%90
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-03-23 20:02:37
    [post_modified_gmt] => 2020-03-23 18:02:37
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=843
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 117
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-02-14 14:27:32
    [post_date_gmt] => 2012-02-14 12:27:32
    [post_content] => נשאלנו: ילדיי אומרים "תביאי לי כסף", "תביאי לי נשיקה", "המורה הביאה לי 70 בחשבון". זה נשמע לי צורם אך אינני מצליחה להסביר להם מדוע.

אכן בכל הדוגמאות השימוש הראוי הוא בפועל נתן: לתת כסף, לתת נשיקה, לתת ציון.

הֵבִיא (בבניין הפעיל) הוא הפועל הגורם של הפועל בָּא (בבניין קל), כלומר המשמעות הבסיסית של הֵבִיא היא 'גרם לבוא', ומכאן המשמעות 'לקח דבר־מה ממקום אחד ושָׂם אותו במקום אחר או מסר אותו לידי מישהו' (באנגלית: bring או fetch).

המשמעות העיקרית של הפועל נָתַן היא 'מסר משהו לאחר', 'העביר דבר לרשותו של אחר' (באנגלית: give).

אם כן כאשר הדבר נמצא בידי או ברשותי ואני מוסר אותו לאחר – אינני 'מביא' אותו אלא פשוט 'נותן' אותו. רק כאשר הדבר נמצא במקום מרוחק – ויש צורך לשאת אותו ממקום למקום – נכון להשתמש בפועל הֵבִיא.

לדוגמה, נשווה בין שני המשפטים: "הבאתי לך את הספר"; "נתתי לך את הספר". במשפט הראשון הדגש הוא על העברת הספר ממקום למקום, למשל אם הספר היה בביתו של הדובר והוא לקח אותו משם ומסר אותו לידי הנמען במקום אחר. לעומת זאת במשפט השני הדגש הוא על מסירת הספר מרשותו של הדובר לרשותו של הנמען.

כמובן יש חפיפה מסוימת בין שתי הפעולות, שהרי פעמים רבות ההבאה מסתיימת בנתינה. נראה שבגלל החפיפה החלקית הזאת הפועל הֵבִיא דוחק את הפועל נָתַן בלשון הדיבור, ואולם בלשון התקנית ראוי להקפיד על ההבחנה ביניהם.

בתהליך הזה שבו הפועל הֵבִיא משתלט על התחום הסמנטי של הפועל נָתַן קורה שהֵבִיא מחליף את נָתַן בצירופים כגון 'נתן מכות' (מתחלף בלשון הדיבור ב'הביא מכות') ו'נתן חיבוק' (מתחלף בלשון הדיבור ב'הביא חיבוק'). במקרים אלו אפשר כמובן גם לומר בפשטות: 'הכה', 'חיבק'.
    [post_title] => במה שונה 'הביא' מ'נתן'
    [post_excerpt] => כאשר הדבר נמצא בידי או ברשותי ואני מוסר אותו לאחר – אינני 'מביא' אותו אלא פשוט 'נותן' אותו. רק כאשר הדבר נמצא במקום מרוחק – ויש צורך לשאת אותו ממקום למקום – נכון להשתמש בפועל הֵבִיא.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%90-%d7%9e%d7%a0%d7%aa%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-07-19 13:32:27
    [post_modified_gmt] => 2021-07-19 10:32:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=117
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)