הדף בטעינה

על המילה דּוּמָם

במילון

 (ללא ניקוד: דומם)
חלק דיברתואר הפועל
שורשדמם

הגדרה

  • בִּדמָמה, בשֶקט רב
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

האם יש קשר בין שקט לשתיקה?

שקט ושתיקה

WP_Post Object
(
    [ID] => 84461
    [post_author] => 19
    [post_date] => 2023-10-29 16:50:36
    [post_date_gmt] => 2023-10-29 14:50:36
    [post_content] => לא פעם אנו נשאלים אם יש קשר גיזרוני בין שקט לשתיקה. התשובה על כך אינה מוחלטת.

לכאורה אין כל קשר בין המילים שהרי השורשים שלהן שונים: שק"ט ושת"ק מתאימים זה לזה רק באות השורש הראשונה שלהם. ובכל זאת קרבת שתי אותיות השורש האחרות (קט – תק) – גם אם אינן באותו הסדר – וקרבת המשמעות של השורשים מצריכות בחינה מדוקדקת יותר של השאלה.

מהו שקט?

השורש שק"ט ותיק בעברית ורגיל מאוד כבר במקרא: "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" אנו קוראים  לא פעם בספר שופטים; "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם" נאמר מפי הנביא ישעיהו (ל, טו); "לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז" אומר איוב (ג, כו); ואכן ברוב הפסוקים במקרא נקשר השורש בשלווה, ברוגע ובביטחון. רק פה ופה נראה שהרוגע מתבטא גם בדממה: "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" (ישעיהו סב, א); "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל" (תהלים פג, ב). שם העצם שֶׁקֶט בא במקרא רק פעם אחת – בדבר אלוהים אל דוד על שלמה: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו" (דברי הימים א כב, ט). כאן כמובן שקט הוא 'שלווה'. לצידו רווחת יותר במקרא באותו המובן צורת המקור הַשְׁקֵט, כגון "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם" (ישעיהו לב, יז). יש חוקרים הסוברים כי הוראתו הבסיסית של השורש שק"ט – כפי שהעלתה השוואה שעשו לשפות שמיות אחרות – הייתה נפילה, שקיעה, שמיטה.[1] בימינו מבקשים המורים מתלמידיהם 'שקט בכיתה', ונראה שמשמעות זו נוצרה בעברית רק בעת  החדשה. הקשר בין מנוחה ורוגע לדממה ברור, והמעבר טבעי. ולכן בכתבי סופרי ההשכלה של המאה ה־19, כשכתבו צירופים כגון 'דממה ושקט', קשה להחליט אם הייתה כוונתם לזוג נרדפות או אם התכוונו ל'דממה ורוגע'.[2]

מהי שתיקה?

בלשון חז"ל (וכן בארמית) אין ספק ששתיקה היא – כבימינו – היפוכם של דיבור והשמעת קול. כך למשל אנו קוראים "ר' מאיר אומר: 'ה' יִלָּחם לכם' – אם כשתהיו שותקין ה' ילחם לכם, קל וחומר כשתהו נותנין לו שבח" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ב). גם משותק בלשון התוספתא הוא מי שניטל ממנו כושר הדיבור: "היה חולה ומשותק; אמרו לו: היכן מעשר שני שלך? הורן באצבעו כך וכך הן" (מעשר שני ה, ח). ואולם במעט הפעמים שהפועל משמש בעברית המקרא (המאוחרת) נראה ששתק עניינו יותר רגיעה מדממה. כך במשלי שוכך המדון או נפסק כשאין מי שמחרחר ריב – כפי שהאש כָּבָה כשאין עצים: "בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן" (כו, כ). בתחילת ספר יונה, עת מתחוללת סערה והאונייה בסכנת טביעה, מחפשים המלחים דרך להשקיט את הים: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו [המלחים אל יונה] מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" (יונה א, יא–יב). עם זאת בתהלים רגיעת גלי הסערה נקשרת לדממה: "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ, וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם" (קז, כט–ל).

*

אנו רואים שבעברית משמשים שורשים משורשים שונים להבעת 'אי־השמעת קול', וחוץ משת"ק נזכיר את אלה: א. אל"ם, שממנו כמובן אִלֵּם והפועל נֶאֱלַם (וכן המושג המופשט אֵלֶם). למשל: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת־הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד" וגו' (יחזקאל כד, כז). ב. דמ"ם, שממנו המילה דְּמָמָה ופעלים כגון יִדֹּם ונָדַם, ושורשי המשנה דמ"י ודו"ם, שמהם מילים דוגמת דּוּמָם ודוּמִיָּה. לשורשים אלו גם המשמעות 'הפסקה', 'חוסר תזוזה' – וכבר עמדנו על הקרבה בין שתיקה לרגיעה – כזכור למשל מבּקשת יהושע במלחמתו באמורי: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד" וגו' (י, יב–יג); וכמוכר בימינו מן הפקודה 'עמוד דום'.[3] ג. הס"י – מוכר בעיקר ממילת הקריאה הַס! ("בְּכָל־מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס" – עמוס ח, ג), מילה היכולה לנטות כציווי (הַסִּי 'שִׁתְקִי', הַסּוּ 'שִׁתְקוּ'). הפועל הִסָּה (הס"י בבניין פיעל) מובנו הרגיל דווקא 'הִשתיק' ולא 'שתק'. ד. חר"שׁ, הקשור כמובן לחירשות. ממנו בראש ובראשונה הפועל החריש, כגון "וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ" וגו' (שופטים יח, יט), ותואר הפועל חֶרֶשׁ.[4] ה. חש"י, שממנו הפעלים חשה והחשה, כגון "עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר" (קהלת ג, ז), ובלשון חז"ל (ב)חשאי. הן בשורש הזה הן בשורש הקודם אפשר לראות שאי־השמעת קול – הקשורה כפי שראינו בחוסר תזוזה, ברגיעה ובהפסקה – יכולה לעלות גם כדי אי־עשייה. כך נראה מפסוקים דוגמת "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד), "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו: הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם" (מלכים א כב, ג). ו. סכ"ת, שממנו רק פעם אחת במקרא הפועל הִסכית: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז, ט). בגלל ייחודו ושכנותו לפועל שְׁמַע אנו מייחסים לו את המשמעות 'שְׁמע', 'הקשב', אבל משמעו 'שְתוק' – כפועל המקביל לו בערבית سَكَتَ (סַכַּתַ), המוכר בעיקר מן הציווי אֻסְכֻּת 'שתוק'.[5]

*

נחזור עתה לשאלה שפתחנו בה: האם שק"ט, שת"ק ואולי אף סכ"ת קשורים זה בזה? על התשובה לשאלה אין תמימות דעים. מחד גיסא מפתָּה קרבת המשמעות והצלילים; מאידך גיסא נדרשים כמה וכמה הסברים כדי להראות קשר גיזרוני בין שת"ק, שק"ט וסכ"ת. קשר כזה אינו בלתי אפשרי אבל אינו פשוט: לשם כך גם נדרש שׂיכול עיצורים (במקרה זה החלפת סדר שני עיצורי השורש האחרונים), כתופעה המוכרת למשל במילים כֶּבֶשׂכֶּשֶׂב; וגם נדרש אובדן נחציוּת או קבלת נחציות: העיצורים טצ"ק הם העיצורים הנחציים בעברית, ולעיתים קורה שעיצורים נחציים מאבדים את נחציותם או לחלופין שעיצורים לא נחציים הופכים נחציים בקרבת עיצורים נחציים אחרים. כך כידוע קרה בעברית לפועל כגון הצטדק (שהחל דרכו כ־*התצדק ולאחר שׂיכול עיצורים היה אמור להיות *הצתדק); וכך לשורש העברי קטל מקביל בערבית השורש קתל ובארמית העתיקה גם קטל גם קתל וגם כטל. בין שהשורשים קשורים זה לזה ובין שלא – נאחל שיתקיים בנו הכתוב: "וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" (ירמיהו ל, י). ____________________________

[1] בעברית מוצאים לכך חוקרים עדות חוץ־מקראית באחד ממכתבי לכיש (מתקופת בית ראשון), שבו נמצא כתוב "לרפת ידיך... קט ידי ה...", ונהוג לשחזר 'לְרַפֹּת ידיך [ולשַׁ]קֵּט/[ולהַשְׁ]קִט ידי ה[אנשִם]', צירוף שמשמעותו אולי 'לשמוט/להשמיט את ידי האנשים'. בלשון חז"ל מדובר על 'ראש שקוט' או 'צוואר שקוט ושמוט'. וראו גם לדברים כאן על העוף שְׁקִיטָן (פלמינגו).

[2] למשל אצל יוסף שיינהאק "וכבוא השמש בהיות דממה ושקט בבית". אין לתמוה שאותם השורשים בעברית מביעים גם שתיקה וגם רוגע (ראו להלן שת"ק ודמ"ם); וכן מילים בשפות אחרות, כגון quiet באנגלית.

[3] גם באנגלית silent standing פירושה 'עמידת דום', כלומר גם בלי השמעת קול וגם בלי תזוזה.

[4] הקשר בין אי־דיבור לחירשות ברור: החירש אינו שומע את הנאמר, ולכן גם אינו יכול להגיב לו. מן השורש חר"שׁ גם פעלים בשירה המקראית בבניין קל, כגון "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל" (תהלים פג, ב). ואולי משמעות "אַל תֶּחֱרַשׁ" איננה 'אל תשתוק' אלא 'אל תהיה חירש', כלומר אל תאטום אוזניך'.

[5] מן ההבנה 'הקשיב' נוצרו בימינו המילים תַּסְכִּית, מַסְכֵּת (סטתוסקופ) והֶסְכֵּת (פודקאסט).

[post_title] => שקט ושתיקה [post_excerpt] => האם יש קשר גיזרוני בין 'שקט' ל'שתיקה'? נבחן את הדעות בעניין זה ואף נתוודע למשמעויות המקוריות והמגוונות של מילים אלו ושל שלל מילים אחרות שעניינן אי־דיבור. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a9%d7%a7%d7%98-%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-11-16 12:56:03 [post_modified_gmt] => 2023-11-16 10:56:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=84461 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

האם יש קשר גיזרוני בין 'שקט' ל'שתיקה'? נבחן את הדעות בעניין זה ואף נתוודע למשמעויות המקוריות והמגוונות של מילים אלו ושל שלל מילים אחרות שעניינן אי־דיבור. המשך קריאה >>

פרשת דברים – יוֹמָם וָלַיְלָה ותוארי פועל אחרים

WP_Post Object
(
    [ID] => 16668
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2016-08-11 16:31:23
    [post_date_gmt] => 2016-08-11 13:31:23
    [post_content] => 
"...וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב–לג)

בפרשת דברים חוזר ונזכר סיוע האל לבני ישראל בלכתם במדבר על ידי עמוד הענן ועמוד האש. סיוע זה מתואר לראשונה בספר שמות: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (יג, כא). מן הפסוקים האלה הקורא מבין בנקל שיוֹמָם פירושו 'ביום' ולַיְלָה פירושו 'בלילה'. ככל הנראה זאת המשמעות המקורית של הצורה לַיְלָה, שנוצרה משם העצם לַיִל (על משקל זַיִת, קַיִץ, חַיִל) בהוספת הסיומת ־ָה (סיומת לא מוטעמת, שלא כסיומת הנקבה). במקרה הזה הוספת הסיומת ־ָה לשם העצם יצרה תיאור זמן.

הסיומת ־ָה הלא מוטעמת מוכרת יותר בשם ה"א המגמה, משום שלעיתים קרובות היא נוספת אל שמות מקום או שמות עצם המציינים מיקום לשם יצירת תיאור מקום של כיוון או יעד: צפונה, קדימה, ימינה, פנימה, ארצה, העירה. המילה לַיְלָה אינה הדוגמה היחידה לשימוש בסיומת זו ליצירת תיאור שאינו תיאור כיוון. כך נוצרה גם הצורה יָמִימָה שבצירוף מִיָּמִים יָמִימָה (המשמע המקורי של הצירוף הוא 'במועד קבוע': "וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה", שמואל א א, ג), וכן המילה חֲלִילָה ואולי גם מְאוּמָה. בכל אלה אפשר לראות תוארי פועל. כנראה הייתה לסיומת ־ָה הלא מוטעמת משמעות כללית של תיאור, אלא שכבר בתקופת המקרא הצטמצם השימוש בה בעיקר למשמעות הכיוון (ה"א המגמה), ואילו משימושים תיאוריים נרחבים יותר נשתמרו רק צורות אחדות. על פי רוב כבר לא נתפסה המילה לַיְלָה כתואר פועל, וכך היא תפסה את מקומה של הצורה הקדומה לַיִל כשם עצם. המילה לַיְלָה משמשת שם עצם כבר בפרק הראשון של ספר בראשית: "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (א, ה). בלשון ימינו היא הצורה השימושית היחידה, ואילו הצורה לַיִל מצויה רק בספרות ובשירה.

כמו המילה לַיְלָה, גם המילה יוֹמָם נגזרה בהוספת סיומת לשם עצם: יוֹם + ־ָם. יש גם מילים מקראיות אחרות בעלות משמעות תיאורית שנוצרו באופן זה: רֵיקָם ('בידיים ריקות'), דּוּמָם ('בדממה', 'בשקט'), חִנָּם ('בעבור חן', כלומר 'שלא בעבור תשלום'), אָמְנָם ('בדרך אֹמֶן', כלומר בדרך אמת). ויש שמתווספת לשם עצם הסיומת ־וֹם לאותה תכלית בדיוק, כגון פִּתְאוֹם ('בדרך פתע' – בשינוי מעי"ן לאל"ף). כל אלה תוארי פועל, ותפקידם התחבירי המובהק תיאור אופן. ואולם גם תיאורים אחרים נגזרו בדרך זו, כגון שִׁלְשוֹם, הֲלוֹם. נראה שאותה הסיומת מצויה גם בשמות מקום אחדים שנזכרו במקרא, כגון עֵינָם (יהושע טו, לד) – מקום של עַיִן, כלומר מעיין; גִּדְעֹם (שופטים כ, מה) – מקום של גדיעה. בערבית יש תוארי פועל רבים בסיומת ־ָן, לדוגמה طَبْعًا (טַבְּעַן) – 'כמובן', جِدًّا (ג'ִידַּן) – 'מאוד' וגם شُكْرًا (שֻׁכְּרַן) – 'תודה' (כלומר 'בהודיה'). נראה שתצורת תוארי הפועל בעלי סיומת ־ָם/־וֹם הייתה סדירה למדי גם ברובד הקדום של העברית, ואף על פי כן בעברית שלאחר המקרא לא נוצרו תוארי פועל חדשים בדרך זו, ואלה שירשנו מן המקרא נותרו קבוצה סגורה ולא גדולה.

בכרך הראשון של כתב העת "לשוננו" (תרפ"ט) התפרסמה הצעה של מ' אבישי מוורשה להשתמש בסיומת ־ָם/־וֹם לתצורה סדירה של תוארי פועל. לדבריו היעדר דרך אחידה ואוטומטית ליצירת תוארי פועל בעברית מקשה את התרגום מלשונות אירופה. ואומנם באנגלית אפשר ליצור אין־ספור תוארי פועל בסיומת ly-, בצרפתית בסיומת ment-, ברוסית ובפולנית בסיומת o-. אבישי הציע ליצור בשיטתיות תוארי פועל בסיומת ־ָם/־וֹם, לדוגמה פִּלְאוֹם ('באורח פלא'), יַחֲסוֹם ('באופן יחסי'), ואף להחליף תוארי פועל שכבר נוצרו בעברית בדרכי תצורה אחרות בחלופות בעלות אותה הסיומת, כגון יָפוֹם וצָרוֹם (לפי שיטה זו המילים צַר ויָפֶה יוסיפו לשמש רק שמות תואר ולא תוארי פועל). אך כידוע הצעתו זו לא יצאה אל הפועל, וככל הנראה גם לא נדונה.

המילים יומם ולילה, שפתחנו בהן את הדיון, משמשות עד ימינו בצירוף 'יומם ולילה' המאחד את שתיהן ומוכר למשל מן הכתוב "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).

[post_title] => פרשת דברים – יוֹמָם וָלַיְלָה ותוארי פועל אחרים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%95%d6%b9%d7%9e%d6%b8%d7%9d-%d7%95%d6%b8%d7%9c%d6%b7%d7%99%d6%b0%d7%9c%d6%b8%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-12-24 11:12:22 [post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:12:22 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16668 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

"...וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב–לג) בפרשת דברים חוזר ונזכר סיוע האל לבני ישראל בלכתם במדבר המשך קריאה >>