הדף בטעינה

על המילה דִּבּוּר

במילון

 (ללא ניקוד: דיבור)
מיןזכר
שורשדבר
נטייהדיבורים; שם הפעולה של מְדַבֵּר

הגדרה

  • הבָּעה בקול

צירופים

לכל הצירופים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

טקסט: מילה בסלע והכיתוב מטבע לשון בכל יום

מִלָּה בְּסֶלַע

WP_Post Object
(
    [ID] => 12124
    [post_author] => 7
    [post_date] => 2015-10-20 15:23:31
    [post_date_gmt] => 2015-10-20 12:23:31
    [post_content] => בלשוננו היום מקובל ש'מילה' היא יחידת הלשון העצמאית הקטנה ביותר. מובן זה של 'מילה' מוכר בעברית למן ימי הביניים, אך קודם לכן – בתנ"ך ובספרות חז"ל – 'מילה' שימשה במשמע 'דיבור', 'דברים שנאמרים'. למשל: "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי" (איוב כא, ב), "רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" (שמואל ב כג, ב). משמעות זו נשתמרה בעברית החדשה בהתבטאויות כגון 'מילה שלו זו מילה' (כלומר הוא עומד בדיבורו).

על רקע זה נוכל להבין את המימרה מן התלמוד הבבלי: "מילה בסלע, משתוקא בִּתְרֵין" (מגילה יח ע"א) – כלומר 'דיבור בסלע, שתיקה בשתיים'. סֶלַע – שמו של מטבע עתיק אשר נהג בארץ בתקופת חז"ל, ושוויו היה ארבעה דינרים ('סלע' במשמעות זו בלשון נקבה). לפנינו אפוא מימרה בשבח השתיקה: אם ערכו הכספי של דיבור הוא סלע, ערכה של השתיקה הוא שתי סלעים. פתגם דומה מתועד בלשוננו למן הספרות הרבנית, ומקורו כנראה בערבית: "אם דיבור שווה כסף שתיקה שווה זהב".

אצל דוברים רבים בני ימינו נשתכח חלקה השני של המימרה "משתוקא בתרי" (או בנוסח "שתיקה בתרי"), והביטוי הועמד על חלקו הראשון "מילה בסלע" ואף התרחב ל"כל מילה בסלע". כך קיבל הביטוי משמעות כמעט הפוכה: דברים נכוחים שלכל מילה בהם ערך רב. בהיעדר חלקה השני של המימרה חלו שינויים בהבנת החלק הראשון: 'מילה' מתפרשת כבלשון ימינו (יחידת לשון קטנה), והמילה 'סלע' אינה מציינת מטבע קטן כי אם אבן גדולה. כך נפתח פתח להבנת הביטוי "(כל) מילה בסלע" כיד הדמיון הטובה: כל מילה חזקה כסלע איתן; כל מילה ראויה להיחקק בסלע; כל מילה משברת סלעים ועוד.
    [post_title] => מִלָּה בְּסֶלַע
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%a1%d7%9c%d7%a2
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-05-18 17:23:18
    [post_modified_gmt] => 2021-05-18 14:23:18
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=12124
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור של ילד פותח את הדלת עם הכיתוב דביר

דביר

WP_Post Object
(
    [ID] => 45899
    [post_author] => 31
    [post_date] => 2020-11-19 12:23:12
    [post_date_gmt] => 2020-11-19 10:23:12
    [post_content] => דְּבִיר נזכר בתנ"ך בהקשר של המקדש שבנה שלמה: "וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין" (מלכים א ו, יט). הוא מוכר יותר בכינוי 'קודש הקודשים', וכידוע הוא המדור החשוב ביותר בבית המקדש: "וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים" (שם ח, ו). הוראתו המקורית היא ככל הנראה 'חדר פנימי בבית'.[1]

בחלק ממקורות העברית שלאחר המקרא דחק הכינוי 'קודש הקודשים' את השימוש בשם 'דביר', ובמשנה למשל אין הוא נזכר כלל. עם זאת בלשון הברכות והפיוטים הוא נפוץ יותר, ובא לא פעם ככינוי לבית המקדש, בין היתר בצירופים דוגמת "דביר ביתך", "דביר קודשך", "דביר ההיכל". דביר נזכר גם בברכת "על הניסים" הנאמרת בימי החנוכה: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות בית קדשך". בספרות העברית החדשה נוצלה נדירותו של דביר, והוא משמש פה ושם לציון 'חדר בארמון' או 'החלק הפנימי בהיכל'. כך למשל בסיפור 'לילות' מאת ש"י עגנון: "וּבִזְקָנו היה מכבד את דבירי ארמונו".

בספרות המדרש מתבאר השם 'דביר' כקשור אל דָּבָר או דִּבּוּר: "ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר ממקום שהדיברות יוצאות לעולם, וחד אמר ממקום שהדיבור יוצא לעולם" (בראשית רבה נה, ז; בנוסחים אחרים יש 'דבר' תמורת 'דיבור'). הגיזרון איננו מחוור כל צורכו, ויש שהציעו שדביר קשור אל אחת מהוראות השורש דב"ר בערבית, במשמעות 'היה מאחור'.

דְּבִיר (בעיקר בכתיב החסר דְּבִר) בתנ"ך הוא גם שמה של עיר כנענית שכבש יהושע עם הכניסה לארץ: "וַיָּשׇׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכׇל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ" (י, לח). הכתובים מעידים כי היא קרובה אל חברון, ובקרב חוקרי ארץ ישראל אין תמימות דעים בדבר זיהויה המדויק. עם זאת אין חולק כי יש למקמה בנקודת המפגש של שלושת האזורים הגאוגרפיים: השפלה, מורדות הר חברון וצפון הנגב, ואומנם בימינו ניתן השם דביר לקיבוץ השוכן בסביבה. שמו הרשמי של הקיבוץ הוא דְּבִירָה [=אל דביר; בהטעמת מלעיל] בגלל הקושי בזיהוי המיקום המדויק של העיר הקדומה, אך מטעמי קיצור הוא מוכר דווקא בשם דביר (מקרה דומה הוא שם היישוב אֶפְרָת בגוש עציון, שנקרא במקורו אֶפְרָתָה והיה רשמית לאפרת רק בשנת 2012). אף את שם העיר המקראית יש המציעים לגזור מאותו שורש דב"ר בערבית, ולפי זה שיעורו 'עיר רחוקה'.

לפי דעה אחרת שם העיר קשור אל המילה המקראית דֹּבֶר במובן 'שדה מרעה': "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדׇבְרָם" (ישעיה ה, יז), ולפי זה שם העיר מציין 'מקום מרעה'. מכאן גם המילה דַּבָּר במשמעות 'רועה', 'מנהיג': "דבּר אחד לדור, ואין שני דבּרין לדור" (בבלי סנהדרין ח ע"א), ומוכר בהקשר הזה הביטוי התלמודי הנודע: "פוק חזי מאי עמא דבַר" [='צא ראה מה העם נוהג']. יש הגוזרים מכאן גם את שמו של דביר מלך העיר עגלון, מנהיג כנעני הנזכר בתנ"ך במלחמת מלכי הדרום עם יהושע.

בימינו השם דביר משמש שם משפחה, וגם ניתן לבנים על שמו של המקום החשוב ביותר בבית המקדש; לעיתים דווקא למי שנולד בסמיכות לאחד משלושת הרגלים שבהם היו עולים ישראל לירושלים או בסמיכות ליום הכיפורים, שבעיצומו היה הכוהן הגדול נכנס פנימה אל קודש הקודשים.

____________________________

[1] במקרא 'דביר' אינו נזכר במשמעות הכללית. עם זאת ייתכן ששימוש כזה נמצא בספר בן־סירא (מן המאה השנייה לפני הספירה) כמו שהראה חוקר ספרות בית שני מנחם קיסטר. בן סירא אומר: "שמש זורחת במרומי מעל, יפה אשה בדביר בחור" (כו, טז). יש נוסחים שבהם מוצאים "דביר בתה [=ביתה]", ולפי זה הכוונה ל'חלק הפנימי של הבית', באופן שמזכיר במידת מה את הפסוק מתהלים: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" (קכח, ג).
    [post_title] => דביר
    [post_excerpt] => דביר – המוכר יותר בכינוי 'קודש הקודשים' – הוא שמו של המדור החשוב ביותר בבית המקדש. בלשון הפיוטים והברכות הוא נתחבב במיוחד, ומשמש לא פעם לציון בית המקדש.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%93%d7%91%d7%99%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-04 12:00:47
    [post_modified_gmt] => 2021-10-04 09:00:47
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=45899
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

דביר – המוכר יותר בכינוי 'קודש הקודשים' – הוא שמו של המדור החשוב ביותר בבית המקדש. בלשון הפיוטים והברכות הוא נתחבב במיוחד, ומשמש לא פעם לציון בית המקדש.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך דִּבּוּר ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במינוח המקצועי


דִּבּוּר
לרשימה המלאה
אלקטרוניקה (תש"ל, 1970)
טֵלֶגְרַפְיָה רַבַּת אֲפִיקִים בְּתֶדֶר דִּבּוּר*
* במילון המקורי כתוב: טֵלֵגְרַפְיָה רַבַּת אֲפִיקִים בְּתֶדֶר דִּבּוּר